התאבדות

פעולה שבה אדם שם קץ לחייו בכוונה תחילה
(הופנה מהדף שם קץ לחייו)

התאבדות היא פעולה שבה אדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה.

התאבדות
אדואר מאנה, "ההתאבדות", הושלם בין 1877 ל-1881
אדואר מאנה, "ההתאבדות", הושלם בין 1877 ל-1881
תחום פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית, עבודה סוציאלית קלינית
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 288598 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D013405
סיווגים
ICD-10 X60, X84 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
התאבדותו של איאס

ההערכות מדווחות על כ-800,000 בני אדם המתים כל שנה כתוצאה מהתאבדות בקרב כלל אוכלוסיית העולם, מספר הגבוה ממקרי המוות הנגרמים ממלחמות ומקרי רצח.[1] בעולם המערבי, אחוז המתאבדים גבוה משמעותית (פי 3.5 ויותר)[2][3] בקרב גברים לעומת נשים, על אף שבקרב נשים מתבצעים יותר ניסיונות התאבדות. השיעור גבוה במיוחד בקרב צעירים ומתבגרים בגילאי 15–30, ובקרב זקנים בני 70 ומעלה. כ-1.5% מכלל מקרי המוות ברחבי העולם הם כתוצאה מהתאבדות.[4] בשנה נתונה, זה בערך 12 לכל 100,000 אנשים.[2]

הפרעות נפשיות (כולל דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אישיות, הפרעות חרדה), בדידות, הפרעות גופניות (כגון תסמונת עייפות כרונית) והפרעות בשימוש בסמים (כולל הפרעת שימוש באלכוהול) מהווים גורמי סיכון.[5][6][7][8][9]

ההתאבדות נתפסת בחברה כמעשה קיצוני.[10] היא אסורה באיסור חמור בדתות האברהמיות.[11]

גורמי סיכון להתאבדות וגורמים מגוננים עריכה

נתיחות פסיכולוגיות מאמצע המאה הקודמת ואילך גילו כי רוב האנשים שמתו בהתאבדות סבלו מהפרעות נפשיות. נתון עדכני מצביע על כך שלמעלה מ-90% מהאנשים שהתאבדו סבלו מהפרעות נפשיות שונות וכ-60% מהם סבלו מדיכאון.[12] מצד שני, רוב האנשים עם הפרעות נפשיות אינם מתאבדים[דרושה הבהרה]. הסיכון להתאבדות הוערך ב-5-8% עבור מספר הפרעות נפשיות, כגון דיכאון וסכיזופרניה.[13]

אנשים שביצעו ניסיון התאבדות מסבירים במקרים רבים את מעשיהם במשברי חיים אליהם נקלעו (אישיים, זוגיים, משפחתיים, כלכליים וכו'). לצד זאת, גורם הסיכון העיקרי להתאבדות הוא דיכאון. על פי פרופ' ישראל אור-בך, "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמית, דימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר".[14]

מספר מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין להתאבדות; מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. נטען שתרופות נגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת ההתאבדות, כי לעיתים הן משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של הלוקים בדיכאון עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם (בדרך כלל מתקשים הלוקים בדיכאון לתכנן התאבדות בשיא האפיזודה הדיכאונית, בשל היעדר הכוחות הנפשיים שנוצר במצב זה). כיום מקובלות תרופות חדישות מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים[15]), אשר מעכבות את הספיגה מחדש של הסרוטונין ובכך מגדילות את כמותו במוח.

אין מידע מוצק על קווים תורשתיים בנטייה ההתאבדותית. התאבדות אינה עוברת מדור לדור ברמה הגנטית, היא אינה תכונה המאפיינת אדם אלא צורת התנהגות חברתית נרכשת. עם זאת, ידוע על משפחות שהתאבדו בהן אנשים בדורות שונים. כמו כן המתאם בין תאומים זהים בניסיונות התאבדות הוא גבוה מאוד יחסית - 23%. [דרושה הבהרה]

בכחמישה אחוזים מניסיונות ההתאבדות המסתיימים במוות לא נמצאה בדיעבד פסיכופתולוגיה כלשהי כגורם לפעולה זו. בין אלה נמנים כנראה מקרי התאבדות קבוצתית של לוחמים בהיסטוריה האנושית, דוגמת מצדה, טייסי הקמיקזה היפנים במלחמת העולם השנייה, המחבלים המתאבדים בפיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, ועוד.

ממחקרים שונים שנערכו לאורך השנים עולה כי ישנם גורמים המעלים את הסיכון להתאבדות, וישנם גם גורמים המורידים את הסיכון להתאבדות. האחרונים נקראים גם גורמים מגוננים (Protective factors).

  • מגדר: במרבית התרבויות והמדינות גברים מתאבדים יותר מנשים, אך נשים מנסות יותר.[16]
  • גיל: בקבוצות גיל מסוימות יש יותר ניסיונות מאשר באחרות. נוער בגיל בי''ס וצבא, וגם אנשים מבוגרים (65+).[17]
  • קיום של הפרעה נפשית, במקרים רבים דיכאון לסוגיו, אך גם הפרעות אחרות. נתון עדכני מצביע על כך שלמעלה מ-90% מהאנשים שהתאבדו סבלו מהפרעות נפשיות שונות וכ-60% מהם סבלו מדיכאון.[12]
  • קיום כאב נפשי משמעותי[18] לרוב כתוצאה מאירוע שלילי יחיד או מתמשך, יחד עם קושי בוויסות כאב זה[19]. הכאב הנפשי וגם הקושי לווסת אותו הם גורמים מתווכים בין האירוע השלילי ובין ניסיון האדם להתאבד.
  • היסטוריה של קשיים משפחתיים: התעללות, ניצול מיני, נטישה, הזנחה.
  • בדידות חברתית ורגשית בהווה.[9]
  • קשיים תעסוקתיים וקשיי התפרנסות.[20]
  • אורח חיים הכולל צריכת סמים[20], בעיקר כאלה המשפיעים על כושר השיפוט
  • זמינות אמצעי התאבדות קטלני: נשק וכדומה
  • התאבדות במשפחה: מי שאירעה במשפחתו התאבדות נמצא בסיכון מוגבר להתאבדות.
  • גורמים אישיותיים: חשיבה נוקשה ומתבצרת, גישה פסימית לחיים, פרפקציוניזם, אימפולסיביות, תחרותיות רבה.[21]
  • אירועי חיים שליליים בהווה: הסתבכות בפלילים, ביוש, בריונות לסוגיה, גירושין, אובדן אדם קרוב, הגירה לארץ אחרת, קבלת בשורה על מחלה חמורה[20].
  • אמונות ניהיליסטיות
  • אפיגנטיקה: תחום מחקר חדש יחסית בחקר האובדנות, ממנו עולה כי לאירועים לאורך כל החיים יכולה להיות השפעה על שפעול או השתקה של גנים שונים, המשפיעים יחד על מאפייני אישיות של האדם[22]
  • גורמים גיאוגרפיים: מדינות צפוניות (איסלנד, גרינלנד, פינלנד, רוסיה) מדינות מתפתחות[23] ועוד.

בין הגורמים המגוננים:

  • אמונה דתית[24], מחקרים מצאו שלא משנה באיזו אמונה דתית מדובר (נבדקו נצרות, יהדות ואסלאם) – אמונה דתית מקטינה את הסיכון להתאבדות.
  • השתייכות לקהילה קרובה ותומכת, בה מתקיימים יחסי גומלין תומכים בין אנשים וחברי הקהילה הזו אינם חשים בודדים.
  • אפיגנטיקה: גם כאן, כמו בגורמי סיכון (כפי שצוין לעיל), אירועים שונים לאורך החיים עשויים לתרום לביטוי של תכונות אופי המושפעות משפעול של גנים מסוימים.[22]

ניבוי של התאבדות הוא בעייתי ביותר מבחינה סטטיסטית, בעיקר כיוון שכפי שניתן לראות לעיל, גורמי הסיכון הם לפחות בחלקם גורמים שכיחים ביותר: גיל, מגדר ועוד. התאבדות לעומת זאת היא עדיין מעשה חריג ונדיר בהשוואה לגורמים אלה. לכן לא כל מי שמתקיימים אצלו גורמי הסיכון הללו, בהכרח יתאבד.

סימנים מקדימים להתאבדות עריכה

  ערך מורחב – מניעת התאבדות

למעשה ההתאבדות בדרך כלל קיימים סימנים מקדימים. על פי ד"ר חוה אנקור, קיימים סימנים רבים, ואדם שמגלה את חלקם ראוי להתייחסות כזולת שנמצא בסיכון גבוה לביצוע התאבדות[26]:

  • מראה עצוב או דיכאוני או עצבני
  • איטיות בהליכה ובדיבור
  • דיבור חלש ושקט
  • שינוי בהרגלים כך שמתרחשת ירידה בתפקוד בתחומים כגון: שינה מרובה, הרגלים והשקפות דתיות, ירידה בתיאבון, אי הקפדה על מראה חיצוני, ירידה בכמות הדיבור, הזנחת תחביבים, התבודדות, חוסר התעניינות לגבי המתרחש בסביבה ובחיים, הזנחת/שינויים בהרגלים ופעילויות יום יומיות
  • הבעת תחושת היות האדם לטורח על חבריו ומשפחתו, או שינוי לרעה ביחסו אליהם
  • נטייה לבכי, לכעס ולצעקות לעיתים קרובות
  • דיבור בחופשיות, בחוסר פחד ואף במשיכה אל המוות ואל נושאים שקשורים אליו
  • פיזור דיבורים המבטאים חוסר ערך עצמי ותחושת אשם
  • חלוקת הרכוש כמתנות לאחרים
  • אמירות המבטאות תפיסה פסימית על החיים או תחושת חוסר-מוצא
  • נטייה להסתכן באמצעים מסוכנים כגון: כלי נשק ועבודה, חלון, כביש, אמצעי עישון, אלכוהול
  • פגיעה עצמית פיזית בגוף

פסיכולוגיה של המתאבד עריכה

ד"ר אבשלום אליצור ופרופ' חיים עומר מציעים במאמרם "מה תאמר לאדם שעל הגג?" שני מאפיינים פסיכולוגיים עיקריים אצל המתאבד. המאפיין הראשון הוא תחושת בדידות וניתוק, האדם מרגיש כי הוא ניצב לבד מעבר לכל הישג יד של עזרה; שום אדם לא מסוגל לעמוד לצידו ולהבין את עוצמת סבלו, הוא קיים בודד עם כאב אינסופי מול עולם אינסופי. המאפיין השני הוא צמצום המרחב המנטלי שלו - האדם מסתגר בתוך מנהרה צרה ואפלה (tunnel vision) שבה הוא מזהה את קיומו עם סבלו, וכל הווייתו מצטמצמת רק לעניין הזה, ללא כל דרך מילוט או מוצא.

אליצור ועומר מניחים שאם האדם בחר לעשות את מעשהו בפרהסיה ובציבור, יש בו קונפליקט בין שני קולות והם מנסים לעורר את רצון החיים על פני הרצון להרס. המחברים מציעים להתייחס לאדם העומד או מנסה להתאבד עמדה מזדהה-מתעמתת, שבה בשלב הראשון הזולת מנסה לתאר למתאבד את עומק ייאושו ויגונו, ולאחר מכן להתעמת עם מסקנתו האובדנית בנימוקים רציונליים. באמצעות שני מהלכים אלו סוברים אליצור ועומר כי ניתן להתגבר על הבדידות באמצעות הזדהות וניתן לחלץ את האדם מצמצומו המנטלי באמצעות התעמתות עם טיעוניו.

לעומתם מציע פרופ' ישראל אור-בך, מגדולי המומחים בישראל בתחום, עמדה מזדהה טוטלית, גישה של אמפתיה קיצונית עד גבול ההזדהות ממש. אור-בך בעקבותיו של שניידמן מוסיף מאפיין שלישי של העומד להתאבד, והוא סבל של "כאב נפשי בלתי נסבל, בשל ההרגשה כי הצורך החשוב לו ביותר נחסם או שאיבד את היקר לו מכל, ועל כן אין טעם לחייו". אור-בך סבור "כי המתאבד בכוח הוא אדם נסער ביותר והמרחב הפנימי שלו עמוס בנסערות זו", ולכן נימוקים רציונליים לא בהכרח ידברו על ליבו.

אור-בך טוען כי יש לרדת לעומק הנרטיב של המנסה להתאבד "בהקשבה רגישה", לדובב את הכאב שבו, לגעת בנפשו ולנסות להתחלק איתו חווייתית ולמוסס בכך את בדידותו; בהמשך להציע לו פתרון ומשמעות חיים בהתאם לנרטיב שלו, ולא על פי נרטיב חיצוני שהמתאבד מנוכר אליו. אור-בך מציין עוד כי לעיתים המנסה להתאבד נותן הזדמנות לאחרים לדבר, לאו דווקא כדי לשכנעו, "אלא כדי להקל על עצמו לקרוע את החוטים המחברים אותו לחיים", ואם הוא נתקל בגישה ישנה ומוכרת שלא מדברת אל הנרטיב שלו, הדבר עלול לחזק את החלטתו הנחרצת.

לעומתם, ד"ר זאב ברגמן מציין כי יש גישות נוספות כמו העמדה הסמכותית-כריזמטית, שמביאה מסכת טיעונים כדי לגרום לאדם לוותר על כוונתו, והעמדה המעורבת שבה האדם מדגיש במפורש את מעורבותו הרגשית של המציל, ומצהיר במפורש כי הוא רוצה בהצלתו של המנסה להתאבד. לתפיסתו של ברגמן על המציל לנווט בין הגישות השונות לפי אישיותו של המנסה להתאבד ולפי ההתפתחויות בשיחה.[27]

 
אלברכט דירר, "התאבדותה של לוּקְרֶטְיַה", 1518

התאוריה של דורקהיים עריכה

התאבדות אינה מאפיינת חברות נחשלות דווקא. בקוריאה הדרומית, ביפן, בהונגריה, בבלגיה ובפולין שיעורי ההתאבדות הם מן הגבוהים בעולם. לפי תאוריה מפורסמת של הסוציולוג אמיל דורקהיים, שיעור ההתאבדות הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי התאוריה של דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם הנמצא בקשר חזק או חלש מדי עם החברה, או אדם שהשליטה של החברה בו היא חזקה או חלשה מדי. בעזרת תאוריה זו הבחין דורקהיים בארבעה סוגי התאבדות:

  • התאבדות אגואיסטית: האדם האובדני כמעט ואינו נמצא בקשר עם הסביבה, ושליטתה בו היא חלשה מאוד. התאבדות כזאת נובעת מרצונות נרקיסיסטיים שלא מומשו. האדם מרגיש שהוא חייב להצליח בכוחות עצמו, שכן חסרה לו החברה כמשענת תומכת. כשהוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד לבדו, הוא פונה להתאבדות.
  • התאבדות אנומית: גם כאן האדם נמצא בקשר חלש עם הסביבה והשליטה של הסביבה היא חלשה, אך סיבת ההתאבדות כאן שונה. האדם האובדני מרגיש חוסר זהות חברתית. הוא מרגיש בודד ומנוכר. הרגשה זו היא שמביאה אותו להתאבדות. סוג זה של התאבדות נפוץ בעיקר אצל מהגרים שחשים לרוב כנפרדים מהחברה בה הם חיים, או בתקופה של אנומיה חברתית, דהיינו בלבול ערכים ונורמות. זה קורה, למשל, ברגעי שפל וגאות כלכליים.
  • התאבדות פטליסטית: האדם נמצא בקשר חזק ביותר עם החברה, והיא שולטת בו לחלוטין. הקשר עם החברה חזק כל כך עד כי האדם מרגיש שהוא נעלם בתוכה - הוא מרגיש חוסר זהות אינדיבידואלית, ומבקש להימלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטריות.
  • התאבדות אלטרואיסטית: גם כאן האדם נמצא בקשר חזק עם סביבתו, והשליטה בו חזקה. האדם מרגיש כנוע לחלוטין לחברה. אך בסוג זה החברה היא זו שקוראת ליחיד להקריב את חייו למענה. האדם מוגדר כאובדני, על אף שלהתאבדותו ישנה מטרה - להגן או להילחם למען חברתו. יש בהסבר זה כדי לבאר מדוע ההתאבדות אינה נפוצה בחברות מסורתיות, הידועות ברמת לכידות חברתית בריאה וקבועה; הבעיה המרכזית של חברות דתיות היא קיומה של אמונה לגבי חיים לאחר המוות. אמונה זו עלולה הייתה להעלות את סף האלימות, שכן היא מפחיתה את הפחד מן המוות. על כן מרבית האמונות השולטות בחברות כאלו אוסרות באיסור חמור על התאבדות, וטוענות שהעובר על האיסור יינזק בחיים שלאחר המוות.

סוגים שונים של התאבדות עריכה

התאבדות אידאולוגית עריכה

יש חברות ותרבויות המעודדות התאבדות מטעמים אידאולוגיים במקרים מסוימים. בין סוגי ההתאבדות האידאולוגית:

רצח והתאבדות עריכה

  ערך מורחב – רצח והתאבדות

רצח והתאבדות הוא מעשה שבו אדם הורג אדם אחד אחר או יותר, לפני או באותו הזמן שהוא הורג את עצמו. השילוב של רצח והתאבדות יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות.

התאבדות בטרור ובמלחמה עריכה

מאפייניו של המתאבד הטרוריסט שונים מאלו של המתאבד הרגיל. לא ברור, עם זאת, עד כמה המוטיבציה הרעיונית שולטת בפעולותיו של מתאבד אופייני, ועד כמה פעולתו היא תוצאה של ליקוי נפשי או משבר חיים, כאלו הפוקדים מתאבדים רגילים. נראה שהתשובה אינה חד משמעית ואינה תקפה לגבי כל המחבלים המתאבדים. ראו עוד בערך פיגוע התאבדות.

מדינה שעשתה שימוש נרחב בטקטיקות התאבדותיות במלחמה הייתה האימפריה היפנית, שבמלחמת העולם השנייה הכשירה טייסים מתאבדים; 2,500 "קמיקזות" ריסקו עצמם על אוניות מלחמה אמריקניות. מאפיין ידוע פחות של הלוחמה ההתאבדותית היפנית היה צורת לחימה שבה חיילי חי"ר הסתערו על עמדות מקלעים ובכך אפשרו לחבריהם להתקדם.

התאבדות כעונש עריכה

ברומא הייתה ההתאבדות פעולה שנועדה להציל את רכושו של אדם שעמד להיות מורשע בבגידה בקיסר ולאפשר לו להעביר אותו ליורשיו. בין אלו שנאלצו לשים קץ לחייהם מסיבה זו היה הפילוסוף סנקה. גם הנאצים עשו שימוש בשיטה זו. לאחר שהגנרל ארווין רומל מבכירי צבא הוורמאכט, נחשד בקשר לרצוח את אדולף היטלר, היטלר לא רצה להעמידו לדין בשל הפופולריות שבה זכה, הועמדו לפניו שתי ברירות. להתאבד ולזכות בקבורה ממלכתית, או להיענש בהוצאה להורג ולחשוף את משפחתו לנקמה. רומל סיים את חייו בבליעת גלולת רעל.[28]

התאבדויות בקרב להט"ב עריכה

  ערך מורחב – התאבדויות בני נוער להט"בים, בריונות והטרדות נגד להט"ב, אלימות נגד להט"ב

חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להטב"ק) ובני נוער בפרט מוגדרים מהגבוהים ביותר בקרב כלל האוכלוסייה.[29][30][31][32][33][34][35][36] על פי מספר קבוצות, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת, במקרים מסוימים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, כמו במאמצים של פוליטיקאים שמרנים וקבוצות דתיות לעצור בין היתר את הכשרתם של נישואים של זוגות מאותו המין ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים ולהטיל הכרה עבור מערכות יחסים הטרוסקסואליות בלבד בחוקת המדינה כמו גם הכרה באימוץ ילדים על ידי זוגות הטרוסקסואלים בלבד, איסור על שירות צבאי בקרב להט"ב באופן גלוי, הטלת איסור או מגבלות על תרומות דם, אי הכרה בשינוי מגדר בחוק בקרב טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית, הפריה חוץ-גופית וטיפולי פוריות בקרב זוגות לסביות, עידוד ביצוע הטכניקות הפסאודו-מדעיות "טיפול המרה", היעדר הכללת העילות נטייה מינית וזהות מגדרית/ביטוי מגדרי בסעיפי חוקים לאיסור אפליה ועוד.[37][38][39] לאורך השנים, הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילת הלהט"ב.[40]

נמצא כי בריונות כלפי בני נוער ואלימות נגד להט"ב הנובעת לעיתים מסטריאוטיפים על להט"ב, הם גורמים התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי לנטייה המינית או לזהות המגדרית של המותקפים.[41] לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער המוגדרים כלהט"ב. מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית" ציין כי "קבלה של הורים, ואפילו הבעת נייטרליות ביחס לנטייה המינית או זהותם המגדרית של ילדיהם" יכולות להוריד את שיעור האובדנות.[42][35]

התאבדות בקרב קבוצות אוכלוסייה נוספות עריכה

לבד מאוכלוסיית הלהט''ב כפי שפורט לעיל, ישנן אוכלוסיות נוספות הנמצאות בסיכון מוגבר להתאבדות: מהגרים ופליטים (במדינות שונות בעולם)[43], חוזרים בשאלה (בישראל)[44] וחיילים, בעיקר בתחילת השירות הצבאי.

היחס להתאבדות עריכה

בעבר היו במדינות המערב חוקים שלפיהם היוותה ההתאבדות עבירה פלילית. חוקים אלו בוטלו, באשר אין הם הולמים את ההשקפה המודרנית המקנה לאדם אוטונומיה על גופו ונפשו. אף על פי כן, גם כיום אין המשפט סבור שלאדם זכות להתאבד, וחשד כי אדם עומד לשים את נפשו בכפו, מהווה עילה להטלת הגבלות על חירותו במטרה למנוע ממנו לעשות זאת.

בפקודת החוק הפלילי 1936 שחוקק בימי המנדט הבריטי, נקבע עונש של עד שלוש שנות מאסר על ניסיון התאבדות. בישראל המשיך איסור זה להיות בתוקף, אף על פי שלא הופעל, עד שבוטל בסביבות שנת 1966. עם זאת, ההתאבדות עצמה מוגדרת כפשע של רצח בחוק הישראלי ובהתאם לכך מותר למשטרה להתערב כדי למנוע התאבדות.[45] בנוסף, בישראל נקבע בסעיף 302 לחוק העונשין: "המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו - מאסר עשרים שנים".

כאשר אדם סובל מייסורים קשים וממחלה סופנית מקובל שלא לכפות עליו טיפול שיאריך את חייו, אך כמעט בכל מדינות העולם חל איסור לסייע לו בדרך אקטיבית למות. בהולנד קיימות תקנות מקלות בעניין זה, אך הן מותקפות בחריפות, ונטען שהן מובילות למדרון חלקלק שסופו בזילות מוחלט של ערך החיים וברצח שרירותי. ראו המתת חסד.

ההתאבדות היא אחת הסוגיות החשובות בפילוסופיה, וכבר אפלטון דן בה בשני חיבורים - ושולל אותה, למעט ארבעה מקרים יוצאי דופן. הפילוסוף המודרני הראשון שהתייחס להתאבדות בחיוב הוא ג'ון דון, במסה בִּיאַתָאנַטוֹס (1607). נושא ההתאבדות ריתק גם את האקזיסטנציאליסטים במאה העשרים. אלבר קאמי, בפתיחת ספרו המיתוס של סיזיפוס, מצהיר כי "ישנה רק שאלה פילוסופית אחת רצינית, והיא איבוד-עצמי-לדעת. לשפוט האם החיים ראויים או אינם ראויים שנחיה אותם פירושו לענות על השאלה הבסיסית של הפילוסופיה".

ביהדות עריכה

  ערך מורחב – מאבד עצמו לדעת (הלכה)

ההלכה היהודית רואה בהתאבדות מעשה אסור. יש מפרשים שמיחסים את המקור לכך בפסוק ”וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ” (בראשית, ט', ה') ומיחסים לו משמעות של איסור על אדם לשפוך את דמו שלו.[46] ישנם מפרשים שסבורים שמקור האיסור הוא הדיבר לא תרצח ורואים בהתאבדות רצח עצמי.[47]

ביחסה למתאבד, עושה ההלכה הבחנה בין "מאבד עצמו לדעת" שזוכה ליחס שלילי ביותר לבין "מאבד עצמו שלא מדעת" שזוכה ליחס יותר מקבל ואנוס שזוכה לעיתים ליחס חיובי. מאבד עצמו לדעת הוא אדם שהכריז על כוונתו לשים קץ לחייו סמוך לביצוע המעשה ועשה זאת בדעה צלולה. לעומת זאת אדם שלא הכריז על כוונתו זו בסמוך למעשה יחשב לאדם שניתן להטיל ספק בשאלה האם עשה זאת בדעה צלולה או האם התכוון באמת לשים קץ לחייו וההלכה תראה בו כמאבד עצמו שלא מדעת.[48][49] אנוס הוא אדם שנקלע למצב קיצון שלא מותיר לו הרבה ברירה אלא להתאבד כדוגמת שאול המלך שנפל על חרבו כדי שלא ליפול בידי הפלשתים.[50]

חכמי ישראל ביקשו להוקיע את מעשהו של המאבד עצמו לדעת ולכן קבעו כי במתאבד מדעת אין נוהגים דיני אבלות - לא מספידים אותו ולא מתאבלים עליו.[51] המתאבד נידון להיקבר מחוץ לגדר, ואין יושבים עליו שבעה. בימינו בדרך כלל אין מקיימים דינים אלו, מקובל לתת למושג מאבד עצמו לדעת פרשנות מצמצמת וללמד על המתאבד זכות, היכן שניתן, ולהניח כי לקה בנפשו, או שהספיק לחזור בו מכוונתו למות בזמן שחלף מביצוע פעולת ההתאבדות ועד למוות.

יש מצבים קיצוניים שבהם התורה מצווה על אדם למות על קידוש השם ולא להסכים לעבור עבירה. למשל, אם יוכרח אדם לעבור על אחת משלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ייהרג ואל יעבור. בפרוש התוספות למסכת עבודה זרה מצוטט רבנו תם שקובע שמצוה להתאבד אם האדם חושש שלא יעמוד בייסורים וייכנע ללחץ לעבור על איסור המוגדר "ייהרג ואל יעבור".[52]

בימי קדם, הועלתה על נס אגדת חנה ושבעת בניה, שבה שבעת הבנים מסרו את נפשם כדי לא לעבוד עבודה זרה לפני אנטיוכוס המלך הסלווקי ואמם התאבדה מרוב צער. (ספר מקבים ב' פרק ז'). ביהדות אשכנז בימי מסעי הצלב אירעו התאבדויות על קידוש השם. לדבר זה ניתנה ההצדקה שמכיוון שממילא היו המתאבדים נהרגים על ידי רודפיהם בגלל סירובם להמיר את דתם, שכן על עבודה זרה מצווים היהודים להיהרג ולא לעבור (הנצרות נחשבת עבודה זרה בגלל האלהת ישו), אין לגנות אותם על כך שהרגו את עצמם. בביצוע ההתאבדות הצילו את עצמם מהייסורים או לחלופין מנעו מעצמם את הפיתוי להסכים לעבור עבירה כדי להתחמק מהייסורים.

באחת מאגדות החורבן, מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, מסופר על 400 ילדים וילדות שהובלו בשבי באונייה, כדי לשמש כעבדי מין - ילדים למשכב זכר וילדות לפילגשים, והתאבדו בקפיצה לים כדי להימנע מגורל זה.

הרב שלמה גורן הצדיק מקרים בהם חייל מתאבד כדי למנוע נפילת סודות לידי האויב ומקרים בהם חייל יוצא למשימת התאבדות כדי להציל את חבריו. בישראל המודרנית הועלו על נס סיפורי התאבדות שנתפסו כהרואיים במיוחד: למשל, מגיני מצדה, שרה אהרנסון, משה ברזני, מאיר פיינשטיין, אורי אילן.

 
אליהו צבי מרקוזה, "מותו של שאול", 1848

על פי פרופ' מאיר שורץ בגרמניה הנאצית הממסד הרבני נהג באופן סלחני כלפי מתאבדים, גם משום שהשלטונות הגרמנים תייגו מקרי רצח כהתאבדויות, וגם מתוך התחשבות בתנאי החיים הקשים והבלתי נסבלים של היהודים.

הרב מרדכי אליהו כתב בספר דרכי הלכה[53] בשם הבן איש חי[54] שיש חמישה תנאים שבהתקיימם ניתן לקבוע שאדם התאבד:

  1. שאמר בפה או כתב שהוא רוצה להתאבד.
  2. שמיד יבצע את מה שאמר.
  3. שהפעולה תעשה בדרך של כעס.
  4. שלא התברר שעשה תשובה על ההתאבדות באמצע.
  5. שלא התאבד מתוך חולי או מתוך צער מיוחד.

במקרא עריכה

בספרי המקרא מתוארים מספר אירועי התאבדות:

אבימלך עריכה
  • על אבימלך מסופר כי לאחר שנפצע קשה בקרב על העיר תֵבֵץ, כששכב פצוע מפלח רֶכֶב[55] שהושלך לעברו בידי אשה, חשש מהבושה הנובעת מכך, וביקש מנערו לדקרו: ”וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת” (שופטים, ט', נ"ד). למרבה האירוניה, מאוחר יותר מוזכר אבימלך כמי שנהרג על ידי אשה (שמואל ב', י"א, כ"א).
שאול עריכה
  ערך מורחב – המלחמה בגלבוע
  • שאול המלך התאבד פן יפול לידי הפלשתים. התאבדות זו הייתה למטרת קיצור סבלו, כמתואר: ”וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי... וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ” (שמואל א', ל"א, ד'ה'). בנוסף, בעקבות ביקורו אצל בעלת האוב, ידע שאול עוד מליל אמש שעתיד הוא למות בקרב. יש אומרים שסבר שהפלשתים יעבירו אותו על דתו, או שיהיה חילול השם מכך שיתעללו בו, ולכן התאבד.[56]
אחיתופל עריכה
  • אחיתופל, ככל הנראה, התאבד בחניקה, כשהבין שאבשלום לא הלך בעצתו ודוד יוכל להביס אותו (שמואל ב', י"ז, כ"ג). ייתכן שהוא חשש פן יומת על ידי דוד כמורד במלכות ורכושו ילקח לאוצר המלך.[57]
זמרי עריכה
שמשון עריכה
  • שמשון הפיל על עצמו ועל פלשתים רבים את הבית שבו כבלו אותו לאחר שניקרו את עיניו, באמצעות הפלת עמודי התווך של הבית כפי שמתואר בפסוקים בספר שופטים, פרק ט"ז.

התאבדויות בישראל עריכה

 
קבר של מתאבד בבית הקברות כנרת. ביישובי העלייה השנייה היה ריבוי של מקרי התאבדויות עקב הקשיים.

בישראל מתאבדים בממוצע כ-500 אנשים מדי שנה.[3][12][59] בין השנים 1996–2009 נרשמו כמעל ל-450 התאבדויות בישראל מדי שנה, רובן של גברים, ובהן שיעור גבוה (כ-30%) של עולים חדשים.[60][3] אחוז המתאבדים של גברים גרושים הוא פי שבעה מאחוז המתאבדים של גברים רווקים[61] יש המקשרים זאת לאפליה נגד גברים.[61][62] אחוז המתאבדים בישראל נמוך משמעותית ביחס לממוצע במדינות אירופה, ונמצא במגמת ירידה. ישראל שנייה בשיעור הנשים (1.6 למאה אלף איש, אחרי יוון - 0.9), ושלישית בשיעור הגברים (9.1, אחרי יוון - 5.2, ואיטליה - 8.7). עם זאת, בקרב גברים בגילאי 15–29, השיעור נמוך אך במעט מהממוצע האירופי (10.1, לעומת ממוצע 12.3 באיחוד האירופי). האחוז נשמר נמוך לאורך השנים, מלבד קפיצה קלה באמצע שנות ה-70.[63]

מספר ניסיונות ההתאבדות גדול פי עשרה ויותר משיעור ההתאבדויות בפועל. על פי משרד הבריאות, בשנים 2004–2010 נרשמו כ-5,200 ביקורים בחדר מיון עקב ניסיונות התאבדות בממוצע בשנה - כ-3,100 נשים וכ-2,100 גברים.[63] בקרב צעירים בגילאי 15–24 שיעור הניסיונות גדול פי כמה וכמה. ההערכה היא שמספר ניסיונות ההתאבדות בגילאים האלה גדול פי 100–200 ממספר ההתאבדויות, ורק על מקצתם מגיע דיווח לרשויות.[64] שיעור ניסיונות ההתאבדות ירד בקרב בני הנוער בגיל 15–17 ועלה בשאר הגילים בשנים. 2007-2009 לשנים בהשוואה 2016-2018.[65]

על פי נתוני משרד הבריאות, שיטת ההתאבדות הנפוצה ביותר הייתה תלייה או חנק, ולאחר מכן נשק לסוגיו, קפיצה מגובה, ולאחר מכן הרעלה ומינון יתר של תרופות, לפי סדר זה. בקרב המנסים להתאבד, גבוה הרבה יותר שיעור הנוטלים מינון יתר של תרופות.

הצידוק העיקרי במדינת ישראל לחוק טיפול בחולי נפש הוא מניעת הסכנה שמהווה לעצמו אדם הלוקה בנפשו. מלבד הערך שבהצלת המתאבד עצמו, להתערבות החיצונית חשיבות נוספת, שכן למעשה ההתאבדות השלכות קשות על סביבתו של המתאבד, שבאופן טבעי נותרת להתמודד עם משא כבד של רגשות אשמה.

במשך השנים התפרסמו מספר פרשיות שבהם התאבדו אישים בכירים בישראל, לרוב בעקבות לחץ כלכלי או משפטי שפגע בשמם, ולעיתים היו מעורבים גם צדדים משפחתיים או מיניים. נמצא כי לרבים מהמתאבדים בישראל היו מחלות המחזקות נטיות דיכאוניות אובדניות (כמו צליאק וסוכרת), או נטילת סמים ומזון המעודדים נטייה זו. היו גם כמה מקרים בהם המתאבדים רצחו אחרים כנקמה או עונש, ואחר כך נטלו את חייהם עצמם. מחקרים הראו שמתאבדים ידוענים לרוב היו טרודים בעצמם בלבד, ולא היו מסוגלים להחשיב את החברה ובעיקר את הסובבים אותם.[דרוש מקור] החוק במדינת ישראל מחייב תשלום תגמולי ביטוח חיים למוטבי המתאבד, אם ההתאבדות אירעה יותר משנה לאחר רכישת הביטוח. לגבי ביטוח תאונות הכולל רכיב פיצוי על מוות נקבע בדעת רוב על ידי בית המשפט העליון שאין חובה לשלם פיצוי בגין התאבדות, שכן ההתאבדות איננה תאונה.[66]

התאבדויות בצה"ל עריכה

  ערך מורחב – אובדנות בצה"ל

התאבדויות הן בין גורמי המוות העיקריים בקרב חיילי צה"ל.[67]

  • בשנת 2005 התאבדו 36 חיילים.[68]
  • בשנת 2006 התאבדו 28 חיילים.[69]
  • בשנת 2007 התאבדו 18 חיילים.[69]
  • בשנת 2008 התאבדו 22 חיילים.[69]
  • בשנת 2009 התאבדו 21 חיילים.[69]
  • בשנת 2010 התאבדו 28 חיילים.[68]
  • בשנת 2011 התאבדו 21 חיילים.[68]
  • בשנת 2012 התאבדו 14 חיילים.[68]
  • בשנת 2013 התאבדו 6 חיילים.[68]
  • בשנת 2014 התאבדו 15 חיילים.[68]
  • בשנת 2015 התאבדו 13 חיילים.[68]
  • בשנת 2016 התאבדו 15 חיילים.[68]
  • בשנת 2017 התאבדו 16 חיילים.[68]
  • בשנת 2018 התאבדו 9 חיילים.[68]
  • בשנת 2019 התאבדו 12 חיילים.[68]
  • בשנת 2020 התאבדו 9 חיילים.[68]
  • בשנת 2021 התאבדו 11 חיילים.[68]
  • בשנת 2022 התאבדו 14 חיילים.[68]

אחוז המתאבדים בשנת השירות הראשונה שלהם גדול מבשאר שנות השירות,[70] אך יש גם מקרי התאבדות של משרתי קבע.

אתוס ההתאבדות בהיסטוריה של ישראל עריכה

בשנות ראשית הציונות וקום המדינה התחזק אתוס ההתאבדות במקרה של חוסר ברירה, בעקבות התחזקות אתוס מגיני מצדה. שרה אהרנסון 'גיבורת ניל"י' התאבדה כדי לא לגלות דבר לטורקים. כך גם עשו אסירי האצ"ל והלח"י משה ברזני ומאיר פיינשטיין[71] בכלא בירושלים, כדי להימנע מתליה בידי הבריטים. מנהיגי מרד גטו ורשה אשר נפלו בידי הגרמנים התאבדו על ידי נטילת ציאניד. בעת מלחמת העולם השנייה תוכננה תוכנית מצדה ואף נבנו מבנים למימוש תוכנית זו (על יד כלא 6 והכניסה לבית אורן).

התאבדותו של אורי אילן, שבוי שהתאבד בכלא הסורי כדי שלא למסור סודות צבאיים, וכן הקרבתם העצמית של חיילים שקפצו על רימון חי על מנת למנוע פגיעה בחבריהם, נחשבות לפרשות גבורה.

רשימת מדינות לפי שיעור ההתאבדות עריכה

זוהי רשימת מדינות לפי שיעור ההתאבדות על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי,[72] בה דירוג המדינה נקבע על פי מספר שיעורי ההתאבדות אשר תועדו באופן רשמי כהתאבדות בשנה הזמינה המאוחרת ביותר, עודכן לאחרונה בשנת 2019. הסטטיסטיקות של ארגון הבריאות העולמי מבוססות על דיווחים רשמיים מכל מדינה בהתאמה, על כן, אין הם מדויקים יותר מהרישומים של המדינה עצמה. בהתאם לממצאי הדוח שיעור הגבוה ביותר נרשם בלסוטו (72.14 ל-100 אלף). בין המדינות המפותחות, השיעור הגבוה ביותר הוא בקוריאה הדרומית (28.57 ל-100 אלף).

שכיחות ההתאבדות נוטה להיות בלתי מתועדת בשל לחצים דתיים וחברתיים, וייתכן ובלתי מתועדת כלל באזורים מסוימים. מאחר שהנתונים עשויים להיות מוטים, השוואת שיעורי ההתאבדות בין מדינות שונות תהא לקויה מבחינה סטטיסטית. לדוגמה, ניסיון התאבדות הוא מחוץ לחוק בנפאל, על כן אנשים אשר מנסים להתאבד ונתפסים נידונים למאסר, קנס או שניהם; משום כך, נתוני שיעור ההתאבדות בנפאל קטנים בהשוואה לשכיחותם.

שיעורי ההתאבדות של גברים ונשים הם מתוך אוכלוסיית הגברים הכוללת ואוכלוסיית הנשים הכוללת בהתאמה (כלומר, מספר שיעורי התאבדות הגברים הכולל חלקי אוכלוסיית הגברים הכוללת). שיעור ההתאבדות הכולל מבוסס על מספר ההתאבדויות חלקי האוכלוסייה בכללותה, במקום רק ממוצע שיעורי ההתאבדות של הנשים והגברים, משום שהיחס בין המינים ברוב המדינות אינו 1:1. ה"שנה" מתייחסת לשנה המאוחרת ביותר בו זמינים הנתונים במדינה המסוימת.

רשימה עריכה

שיעור התאבדות לכל 100,000 אנשים בשנה

הנתונים בטבלאות הבאות מבוססים על הפרסום האחרון של ארגון הבריאות העולמי מ-2019[73].

מדינות עם שיעור התאבדות גבוה מאד

את שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר במדינה עצמאית מציגה לסותו, עם ממוצע של 72.44 (גברים ונשים יחד). את השיעור הגבוה ביותר של התאבדות בטריטוריה שאינה מדינה עצמאית מציגה גרינלנד, עם ממוצע התאבדויות של 81.3 לגברים ונשים יחד.

מדינה נתונים משנת גברים נשים יחד
אורוגואי 2019 26.21 16.93 21.24
אוקראינה 2019 28.72 15.84 21.63
אסווטיני 2019 50.14 14.61 29.4
ארה"ב 2019 19.93 15.08 16.4
בוטסואנה 2019 27.59 8.54 16.05
בלגיה 2019 22.1 14.9 18.29
בלרוס 2019 30.46 14.66 21.2
גרינלנד 2018 - - 81.3
גיאנה 2019 66.54 26.66 40.28
דרום אפריקה 2019 32.23 16.04 23.52
דרום קוריאה 2019 39.46 15.82 28.57
הונגריה 2019 21.74 12.52 16.65
ונואטו 2019 28.62 9.18 18.03
יפן 2019 16.33 14.17 15.34
ליטא 2019 34.26 19.43 26.14
לטביה 2019 27.81 14.05 20.12
לסותו 2019 137 27.63 72.44
מונגוליה 2019 27.56 10.98 17.89
מונטנגרו 2019 30.52 13.96 20.95
מיקרונזיה 2019 43.2 12.7 28.2
סורינאם 2019 36.09 17.03 25.37
סלובניה 2019 27.87 13.85 19.78
פינלנד 2019 18.57 12.32 15.29
קזחסטאן 2019 22.55 13.5 17.57
קיריבאטי 2019 42.29 17.68 28.29
קרואטיה 2019 22.36 11.67 16.37
רוסיה 2019 31.69 20.24 25.11

סקירת המדינות שבראש הרשימה

לסוטו:[74] לפי פרסומים מדעיים עדכניים, שיעור ההתאבדות הגבוה במדינה הוא תוצר של שילוב בין מספר גורמים:

א. נישואין בגיל צעיר (גיל העשרה), האשה נדרשת לקחת על עצמה את ניהול המשפחה, גידול הילדים וכדומה, כשהיא עצמה עדיין נערה צעירה. זו אחת הסיבות לכך שבלסוטו בניגוד למרבית מדינות העולם, נשים מתאבדות יותר מגברים.

ב. האיידס, מחלה נפוצה ברבות ממדינות אפריקה, גורם לא רק לחוויית אובדן אלא גם לכך שבן או בת הזוג נותרים לבדם וכל עול הפרנסה וגידול הילדים נופל על הורה אחד.

ג. המצב הכלכלי הקשה, האבטלה, העוני והעובדה שאדם צריך להתאמץ מאד כדי להתפרנס גורמים בתורם לתחושה של חוסר תקווה.

קיריבטי: המחקר[75] מצביע על כך שהתאבדות באיי דרום האוקיאנוס השקט בכלל ובקיריבטי בפרט היא סוגיה של צעירים בעיקר. חלק מהאיים ובהם קיריבטי סובלים מעלייה מתמדת בגובה פני הים, ההופכת אזורים באיים לבלתי ראויים למגורים עקב הצפות. מציאות זו גורמת לתחושת יאוש וחוסר מוצא, בעיקר אצל צעירים. בנוסף, האיים עוברים שינויים תרבותיים מהירים המגבירים את הלחץ הפסיכולוגי. ההתאבדות מלווה בקרב תושבי קיריבטי בדיכאון וכן בשימוש לרעה בחומרים (אלכוהול בעיקר).

גרינלד: תהליכי שינוי תרבותיים של תרבות האינואט , קשיי פרנסה (בעיקר בתקופת החורף), בדידות, וכן שינויים באורך היום והלילה האופייניים לאזור הארקטי, כל אלו תורמים לשכיחות גבוהה של דיכאון עונתי, המלווה ברמה גבוהה מאד של התאבדויות[76].[77]


מדינות עם שיעור התאבדות גבוה

מדינה הנתונים משנת גברים נשים יחד
איי שלמה 2019 27 1.9 14.7
אוסטריה 2019 17.67 11.94 14.6
אוסטרליה 2019 17.32 10.21 12.5
איסלנד 2019 14.92 9.24 11.87
אריתריאה 2019 18.13 5.86 10.91
בוסניה הרצגובינה 2019 15.79 6.83 10.93
גרמניה 2019 15 9.96 12.31
דנמרק 2019 13.54 8.34 10.7
הודו 2019 16.19 9.18 12.69
הולנד 2019 14.43 9.57 11.84
הרפובליקה המרכז אפריקאית 2019 20.48 6.69 12.33
זימבבואה 2019 22.79 7.52 14.12
לוקסמבורג 2019 15.3 7.1 11.3
מוזמביק 2019 21.75 7.81 13.65
מולדובה 2019 24.19 11.27 14.67
נורבגיה 2019 13.11 10.64 11.78
ניו זילנד 2019 13.28 9.12 11.05
סלובקיה 2019 21.37 7.89 12.09
סמואה* 2019 20.09 6.59 12.55
סרביה כולל קוסובו 2019 15.91 7.74 11.36
סרי לנקה 2019 22.58 8.97 13.96
פולין 2019 14.33 8.89 11.3
פורטוגל 2019 14.38 8.98 11.46
צ'כיה 2019 15.9 9.16 12.18
צרפת 2019 19.32 10.9 13.76
קובה 2019 22.04 10.58 14.45
קייפ ורדה 2019 19.7 7.96 12.93
קנדה 2019 15.76 9.48 11.81
שוודיה 2019 17.3 12.41 14.74
שוויץ 2019 18.02 11.57 14.54


מדינות עם שיעור התאבדות מתון

מדינה הנתונים משנת גברים נשים יחד
אוזבקיסטן 2019 10.45 5.98 8.04
איחוד האמירויות 2019 10.33 3.64 6.43
איטליה 2019 8.46 6.02 6.68
איי סיישל 2019 14.44 1.44 8.09
איי קומורו 2019 10.09 2.47 5.38
איראן 2019 6.49 4.13 5.23
אירלנד 2019 12.15 7.52 9.62
אל סלוודור 2019 13.29 3.66 6.05
אנגולה 2019 9.62 3.63 6.08
אנגליה 2019 8.4 7.43 7.89
אקוודור 2019 10.83 4.22 7.63
ארגנטינה 2019 10.34 6.65 8.37
אתיופיה 2019 7.69 3.69 5.38
בולגריה 2019 13.27 6.89 9.73
בוליביה 2019 10.15 3.27 6.21
בורונדי 2019 9.2 3.63 5.57
בורקינה פאסו 2019 11.84 4.36 7.48
בליז 2019 9.52 5.09 7.07
בנין 2019 12.77 4.54 7.81
ברזיל 2019 11.65 6.22 6.89
גאבון 2019 14 4.66 8.41
גאורגיה 2019 12.73 6.36 9.18
גאנה 2019 10.13 3.96 6.55
ג'יבוטי 2019 12.6 6.3 9.6
גואטמלה 2019 8.16 3.15 5.91
גיניאה 2019 11.62 3.67 6.98
גיניאה ביסאו 2019 11.25 3.92 6.97
גיניאה המשוונית 2019 14.97 3.93 7.9
האיטי 2019 16.08 4.93 9.64
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו 2019 10.85 3.91 6.7
וייטנאם 2019 11.75 4.1 7.51
זמביה 2019 11.34 4.39 7.29
חוף השנהב 2019 14.45 5.12 8.9
טוגו 2019 13.97 5.11 8.8
טורקמניסטן 2019 7.87 3.96 5.66
טרינידד וטובגו 2019 13.7 3.9 8.7
יוון 2019 6.44 3.97 5.09
ישראל 2019 6.67 4.19 5.32
לאוס 2019 8.79 2.95 5.43
מדגסקר 2019 8.84 3.17 5.47
מאוריציוס 2019 12.75 6.81 9.47
מלאווי 2019 8.33 3.3 5.41
מלזיה 2019 8.93 3.49 5.71
מלטה 2019 7.91 4.51 6.06
מקדוניה הצפונית 2019 13.7 6.14 9.39
מקסיקו 2019 6.48 4.3 5.31
מרוקו 2019 13.45 3.33 7.18
ניגריה 2019 9.4 2.7 5.26
נמיביה 2019 16.63 5.34 9.73
נפאל 2019 13.81 5.04 8.99
סומליה 2019 14.23 3.7 7.89
סט' לוסיה 2019 14.3 1.7 7.9
סין 2019 10.57 6.13 8.07
סיירה לאון 2019 11.2 3.62 6.67
סנגל 2019 9.49 3.47 6
סעודיה 2019 9.39 3.56 5.97
ספרד 2019 9.49 6.16 7.72
פיג'י 2019 13.61 5.53 8.96
פקיסטן 2019 15.84 4.47 8.93
פרגוואי 2019 9.03 3.37 6.03
צ'אד 2019 10.58 3.59 6.44
צ'ילה 2019 10.93 7.25 8.97
צפון קוריאה 2019 15.9 5.26 9.38
קונגו 2019 10.53 3.71 6.48
קוסטה ריקה 2019 11.13 5.59 8.06
קטאר 2019 9.21 3.27 5.84
קירגיזסטן 2019 9.63 5.65 7.39
קמרון 2019 14.71 5.17 9.02
קניה 2019 8.77 4.27 6.11
רואנדה 2019 9.2 3.17 6.24
רומניה 2019 12.72 7.28 9.74
תאילנד 2019 13.23 5.44 8.83
תימן 2019 10.08 2.8 5.82

ישראל: בשנת 2020 התאבדו 437 בני אדם, כאחוז אחד מכלל הפטירות של בני 15 ומעלה. מתוך מספר זה 45 היו ערבים (אצלם ההתאבדות היא בעיקר של בני נוער), ו-392 יהודים. עולים: 11 עולים ממדינות מזרח אירופה התאבדו בשנה זו. בשנים קודמות היה שיעור גבוה יותר של התאבדויות של עולים ממזרח אירופה, וכן מאתיופיה. יש לציין כי שיעור ההתאבדות באתיופיה כמעט זהה לזה שבישראל. לעומת זאת ברוב מדינות מזרח אירופה שיעור ההתאבדות גבוה.

מצב משפחתי: עיקר המתאבדים היו רווקים (גברים) 144 התאבדויות אחריהם נשואים (120 התאבדויות). גם אצל נשים נשמר סדר זה, אך המספרים נמוכים יותר.

אזור גיאוגרפי: בתל אביב ובמחוז דרום מתאבדים יותר ממחוזות אחרים בארץ. בירושלים מתאבדים פחות מהממוצע הארצי.

שיטה: השיטה הנפוצה בהתאבדויות בארץ היא תליה וחנק. בשנים האחרונות ניכרת ירידה בהתאבדויות בעזרת נשק חם.

עונתיות: יש שכיחות גבוהה של התאבדויות בחודש מאי, ומעט פחות מכך בספטמבר ומרץ. באוקטובר ודצמבר השכיחות נמוכה יותר. הקבלה ללוח השנה העברי מצביעה על כך שפחות מתאבדים בתקופת חגי תשרי ובחנוכה. השכיחות של התאבדויות גבוהה יותר בסיוון ואייר. מבחינת ימי השבוע שכיחות נמוכה יותר של התאבדויות נרשמה בסופי שבוע, בהשוואה לשאר ימי השבוע.[16]


מדינות עם שיעור התאבדות נמוך:

מדינה הנתונים משנת גברים נשים יחד
איי בהאמה 2019 5.9 1.3 3.5
אינדונזיה 2019 3.7 1.1 2.4
אלג'יריה 2019 3.1 1.8 2.5
אלבניה 2019 5.9 2.7 4.3
אניטיגווה וברבודה 2019 0 0.8 0.4
אפגניסטן 2019 4.6 3.6 4.1
בנגלדש 2019 5.7 1.7 3.7
ברבדוס 2019 0.9 0.3 0.6
ברוניי 2019 4.4 0.8 2.7
ג'מייקה 2019 3.7 1.1 2.4
גרנאדה 2019 0.7 0.6 0.65
דרום סודאן 2019 5.7 2 3.8
הונדורס 2019 3.3 1.8 2.1
הרפובליקה הדומינקנית 2019 8 1.8 4.9
ונצואלה 2019 3.5 0.7 2.1
טונגה 2019 6.05 2.27 3.82
טנזניה 2019 6.6 2 4.3
טורקיה 2019 3.6 1.2 2.4
ירדן 2019 2.5 0.7 1.6
כווית 2019 3.8 0.7 2.7
לבנון 2019 5.07 2.27 2.77
לוב 2019 6 2.9 4.5
ליבריה 2019 5.6 3.3 4.4
מאוריטניה 2019 4 2.2 3.1
מאלי 2019 5.3 2.9 4.1
מזרח טימור 2019 5.3 2 3.7
מיאנמר 2019 4.9 1.1 2.9
מלדיבים 2019 3.9 0.8 2.7
מצרים 2019 4 2 3
ניגריה 2019 5 1.9 3.5
ניז'ר 2019 7.2 3.3 5.3
ניקרגואה 2019 6.9 1.9 4.3
סאו טומה ופרינסיפה 2019 2.2 0.8 1
סודאן 2019 4.9 2.8 3.8
סוריה 2019 3.2 0.7 1.9
סנט וינסנט והגרנדינים 2019 1.3 0.6 1
עומאן 2019 6.8 1 4.9
עירק 2019 5.2 1.9 3.6
פיליפינים 2019 3.1 1.2 2.2
פפואה ניו גיני 2019 4.2 1.6 2.9
פרו 2019 4.2 1.4 2.8
קולומביה 2019 6.1 1.8 3.9
תוניסיה 2019 4.7 1.9 3.3
איי מרשל אין נתונים - - -

טענות על התאבדות בקרב בעלי חיים עריכה

על פי הידע המדעי כיום, תופעת ההתאבדות ייחודית לבני אדם בלבד, עם זאת, קיימות מיתות משונות של בעלי חיים אשר ניתנות לפירוש כהתאבדות.

הלמינג הוא מכרסם אשר סיפרו עליו בעבר כי הוא נוהג לקפוץ, ללא סיבה נראית לעין, מעבר לצוקים במין התאבדות המונית. מיתוס ההתאבדות של הלמינג ניזון מסרט הטבע "White Wilderness" שהופק על ידי אולפני דיסני ב-1958. בסרט נראתה להקת למינגים גדולה "מתאבדת" בקפיצה מצוק אל הים. לימים הסתבר שהסצנה הזאת הייתה מבוימת: למינגים לא חיים כלל באזור בו צולם הסרט (אלברטה שבקנדה), וכמה עשרות למינגים הובאו לאתר ונדחפו לתהום. כאשר צפיפות האוכלוסייה גדלה בטבע, יוצאות להקות למינגים למסע נדודים בחיפוש אחר טריטוריה חדשה. במסע זה עלולות להיספות חיות רבות, חלקן גם בנפילה מצוקים או טביעה במקווי מים שאין הן מצליחות לצלוח. אין המדובר בהתאבדות מכוונת. הלמינגים נעים באזורים שאינם מכירים: אין סימן לכך שהמכרסם ידע מראש שבקצה הדרך מחכה לו תהום או ים. חוש הראיה של הלמינגים חלש מכדי להבחין בין נחל, שניתן לחצות אותו, לפיורד - בו קרוב לוודאי יטבעו. מראה להקות למינגים טובעים בים הזין את המיתוס עוד לפני שדיסני הפך אותו לפופולרי.

חלק מן היונקים הימיים, בעיקר לווייתנים ודולפינים, עולים על החוף וכתוצאה מכך מתים לעיתים קרובות, תופעה המכונה החפת לווייתנים. גם במקרה זה אין כל עדות להתאבדות מכוונת. מיתוס אחר גורס כי עקרב המוקף בטבעת אש יעקוץ עצמו למוות. למיתוס אין בסיס: העקרב אינו רגיש לארס של עצמו. ייתכן שעוויתות זנב עקב התכווצות שרירים מחום המדורה יצרו רושם מוטעה של עקיצה עצמית וכך נולד המיתוס.

חקר ההתאבדות עריכה

מחקר על התאבדות מתקיים בתחומי ידע מגוונים ושונים, בהם פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, פסיכולוגיה חברתית, וגם בפילוסופיה ודיסציפלינות אחרות.

בישראל עריכה

מספר דמויות הובילו את לאורך השנים את חקר האובדנות בישראל, מהאספקט של בריאות הנפש: אלן אפטר, ישראל אור-בך, יוסי לוי בלז, ענת ברונשטיין קלומק וגיל זלצמן הם דוגמאות לחוקרים ישראלים המרבים לפרסם מחקרים בתחום. זה. במרכז האקדמי רופין פועל זה מספר שנים 'המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי', המהווה גוף מחקר מרכזי בארץ בתחום. משרד הבריאות מפרסם אחת לתקופה חוברת בשם 'אובדנות בישראל' בה מרוכז מידע סטטיסטי על התאבדויות בארץ לאורך השנים.

בעולם עריכה

אדווין שניידמן היה אחד החוקרים הראשונים שעסקו בחקר האובדנות בעולם, והנחיל לתחום מספר מושגי מפתח, ביניהם 'חשיבת מנהרה' (Tunnel thinking) דפוס חשיבה בו האדם רואה רק פתרון אחד למצוקתו והוא ההתאבדות. חוקר בולט נוסף בתחום האובדנות הוא ג'ון מאן.

מחקרים על התאבדות מתפרסמים במספר גדול של כתבי עת רפואיים. העיקריים שבהם הם: The Lencet, Death Studies' Archives of suicide research, Suicide and life threatning behaviour.

בארה"ב פועל מוסד מחקר בשם Intrernational Association for Suicide Prevention ובשמו המקוצר IASP. מוסד זה פועל להעלאת המודעות לנושא האובדנות באמצעות ארגון כנסים בינלאומיים ופועל רבות בתחום ההסברה.

התאבדות בספרות עריכה

בשנת 1774 יצא לאור ספרו של וולפאנג גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", בו מתואר בחור צעיר המאוהב בנערה המאורסת לאחר ושאינה נענית לחיזוריו, עד שהוא מחליט לשים קץ לחייו. בעקבות גל ההתאבדויות ההמוני של צעירים, נאסר הספר שנים אחדות להפצה. תופעה זו נקראת "אפקט ורתר".

 
"רומיאו במיטת המוות של יוליה", מאת יוהאן היינריך פוסלי, שנת 1809. רומיאו מוצא את אהובתו בתרדמת זמנית, ובמחשבה כי היא מתה, מחליט ליטול את חייו. כשיוליה מתעוררת ומוצאת את אהוב לבה שרוע מת, היא מחליטה גם כן ליטול את חייה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • E. Shneidman, Voices of death. New York: Harper & Row, 1982
  • E. Shneidman, The suicidal mind. New York, Oxford Univ, Press, 1996
  • Oron (Ostre) I. Wars and suicides in Israel, 1948-2006, International Journal of Environmental Research and Public Health, 2012, 9, 1927-1938
  • Oron (Ostre) I. Possible Biomarkers for Assessing Deliberate Self-Injury Risk, Suicidology Online, 2016 7-9

קישורים חיצוניים עריכה

עמותות ואתרי תמיכה עריכה

מחקרים ומאמרים עריכה

וידאו עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hannah Ritchie, Max Roser, Esteban Ortiz-Ospina, Suicide, Our World in Data, 2015-06-15
  2. ^ 1 2 Peeter Värnik, Suicide in the World, International Journal of Environmental Research and Public Health 9, 2012-3, עמ' 760–771 doi: 10.3390/ijerph9030760
  3. ^ 1 2 3 איתי עמיקם, נתוני האובדנות בישראל: עלייה בהתאבדות צעירים עד גיל 15, באתר ynet, 2 בספטמבר 2019
  4. ^ Seena Fazel, Bo Runeson, Suicide, The New England journal of medicine 382, 2020-01-16, עמ' 266–274 doi: 10.1056/NEJMra1902944
  5. ^ Suicide, www.who.int (באנגלית)
  6. ^ Sami Richa, Mario Fahed, Elias Khoury, Brian Mishara, Suicide in Autism Spectrum Disorders, Archives of Suicide Research 18, 2014-10-02, עמ' 327–339 doi: 10.1080/13811118.2013.824834
  7. ^ Keith Hawton, Kees van Heeringen, Suicide, The Lancet 373, 2009-04-18, עמ' 1372–1381 doi: 10.1016/S0140-6736(09)60372-X
  8. ^ Diego De La Vega, Lucas Giner, Philippe Courtet, Suicidality in Subjects With Anxiety or Obsessive-Compulsive and Related Disorders: Recent Advances, Current Psychiatry Reports 20, 2018-03-28, עמ' 26 doi: 10.1007/s11920-018-0885-z
  9. ^ 1 2 נצחיה יעקב, "דווקא בחגים ובשבתות, עם המשפחה שמסביבי, אני מרגישה הכי לבד", באתר ynet, 1 במאי 2022
  10. ^ Michel Tousignant, Suicide in Small-Scale Societies, Transcultural Psychiatry 35, 1998-06, עמ' 291–306 doi: 10.1177/136346159803500207
  11. ^ Robin Edward Gearing, Dana Alonzo, Religion and Suicide: New Findings, Journal of Religion and Health 57, 2018-05-07, עמ' 2478–2499 doi: 10.1007/s10943-018-0629-8
  12. ^ 1 2 3 איתי גל, התאבדויות בשנה: 10,000 מנסים; 500 מצליחים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2013
  13. ^ Louise Brådvik, Suicide Risk and Mental Disorders, International Journal of Environmental Research and Public Health 15, 2018-9, עמ' 2028 doi: 10.3390/ijerph15092028
  14. ^ ישראל אור-בך, איך תקשיב לאדם שעל הגג? תגובה לאליצור ועומר
  15. ^ למעשה צריך היה להיות: "מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין.
  16. ^ 1 2 משרד הבריאות, אובדנות בישראל, ישראל: משרד הבריאות, 2023
  17. ^ Conway, P. M., Erlangsen, A., Teasdale, T. W., Jakobsen, I. S., & Larsen, K. J., Predictive validity of the Columbia-Suicide Severity Rating Scale for short-term suicidal behavior: a Danish study of adolescents at a high risk of suicide, Archives of Suicide Research, 2017, עמ' 21(3), 455-469
  18. ^ Chesin, M. S., Galfavy, H., Sonmez, C. C., Wong, A., Oquendo, M. A., Mann, J. J., & Stanley, B, ). Nonsuicidal self‐injury is predictive of suicide attempts among individuals with mood disorders, Suicide and Li Archives of Suicide Research Behavior, 2017, עמ' 47(5), 567-579
  19. ^ Nahaliel, S., Sommerfeld, E., Orbach, I., Weller, A., Apter, A., & Zalsman, G., ). Mental pain as a mediator of suicidal tendency: A path analysis, Comprehensive Psychiatry, 2014, עמ' 55(4), 944-951
  20. ^ 1 2 3 מכבי שירותי בריאות, התאבדות (אבדנות) גורמים רפואיים, באתר מכבי שרותי בריאות, ‏12 באפריל 2022
  21. ^ Shelef, L., Fruchter, E., Hassidim, A., & Zalsman, G, ). Emotional regulation of mental pain as moderator of suicidal ideation in military settings, European psychiatry, Cambridge University, 2015, עמ' 30(6), 765-769
  22. ^ 1 2 Cheung, S., Woo, J., Maes, M. S., & Zai, C. C, Suicide epigenetics, a review of recent progress, Journal of affective disorders, 2020, עמ' 265, 423-438
  23. ^ שפינט, [גורמי סיכון ואותות מצוקה לאובדנות גורמי סיכון ואותות מצוקה לאובדנות], באתר משרד החינוך - שפי (שרות פסיכולוגי ייעוצי), ‏12 מרץ 2020
  24. ^ Amit, B. H., Krivoy, A., Mansbach-Kleinfeld, I., Zalsman, G., Ponizovsky, A. M., Hoshen, M., ... & Shoval, G, Religiosity is a protective factor against self-injurious thoughts and behaviors in Jewish adolescents: Findings from a nationally representative survey, European psychiatry, 2014, עמ' 29(8), 509-513.
  25. ^ 1 2 3 Owusu-Ansah, F. E., Addae, A. A., Peasah, B. O., Oppong Asante, K., & Osafo, J., Suicide among university students: prevalence, risks and protective factors, . Health psychology and behavioral medicine,, 2020, עמ' 8(1), 220-233.
  26. ^ שיר-לי גולן-מאירי, צעירים מתאבדים: כך נזהה סימנים מקדימים, באתר ynet, 8 בדצמבר 2004
  27. ^ אשכול מאמרים של אליצור ועומר, ושל אור-בך וברגמן(הקישור אינו פעיל, 14.2.2021)
  28. ^ אורי אבנרי, סודותיו של "שועל המדבר", באתר הארץ, 9 בפברואר 2003
  29. ^ Haas, Ann P.; Eliason, Mickey; Mays, Vickie M.; Mathy, Robin M.; Cochran, Susan D.; D'Augelli, Anthony R.; Silverman, Morton M.; Fisher, Prudence W.; Hughes, Tonda; Rosario, Margaret; Russell, Stephen T.; Malley, Effie; Reed, Jerry; Litts, David A.; Haller, Ellen; Sell, Randall L.; Remafedi, Gary; Bradford, Judith; Beautrais, Annette L.; Brown, Gregory K.; Diamond, Gary M.; Friedman, Mark S.; Garofalo, Robert; Turner, Mason S.; Hollibaugh, Amber; Clayton, Paula J. (30 בדצמבר 2010). "Suicide and Suicide Risk in Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Populations: Review and Recommendations". Journal of Homosexuality. 58 (1): 10–51. doi:10.1080/00918369.2011.534038. PMC 3662085. PMID 21213174. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ Proctor, Curtis D.; Groze, Victor K. (1994). "Risk Factors for Suicide among Gay, Lesbian, and Bisexual Youths". Social Work. 39 (5): 504–513. doi:10.1093/sw/39.5.504.
  31. ^ Remafedi, Gary; Farrow, James A.; Deisher, Robert W. (1991). "Risk Factors for Attempted Suicide in Gay and Bisexual Youth". Pediatrics. 87 (6): 869–875.
  32. ^ Russell, Stephen T.; Joyner, Kara (2001). "Adolescent Sexual Orientation and Suicide Risk: Evidence From a National Study". American Journal of Public Health. 91 (8): 1276–1281. doi:10.2105/AJPH.91.8.1276. PMC 1446760. PMID 11499118.
  33. ^ Hammelman, Tracie L. (1993). "Gay and Lesbian Youth". Journal of Gay & Lesbian Psychotherapy. 2 (1): 77–89. doi:10.1300/J236v02n01_06.
  34. ^ Johnson, R. B.; Oxendine, S.; Taub, D. J.; Robertson, J. (2013). "Suicide Prevention for LGBT Students". New Directions for Student Services. 2013: 55–69. doi:10.1002/ss.20040.
  35. ^ 1 2 Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, Joseph Shapiro, All Things Considered, National Public Radio, December 29, 2008. Study: Tolerance Can Lower Gay Kids' Suicide Risk, NPR.org (באנגלית)
  36. ^ Bagley, Christopher; Tremblay, Pierre (2000). "Elevated rates of suicidal behavior in gay, lesbian, and bisexual youth". Crisis: The Journal of Crisis Intervention and Suicide Prevention. 21 (3): 111–117. doi:10.1027/0227-5910.21.3.111.
  37. ^ National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, April 26, 2012, Kellan Baker and Josh Garcia. National Action Alliance For Suicide Prevention, National Action Alliance for Suicide Prevention: National Action Alliance for Suicide Prevention Tackles LGBT Suicide, National Action Alliance for Suicide Prevention, ‏2012-04-26
  38. ^ Simone, Mark J.; Appelbaum, Jonathan S. (2011). "Addressing the Needs of Older Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Adults". Clinical Geriatrics. 19 (2): 38–45.
  39. ^ Yardain Amron (24 בנובמבר 2013). "Research exposes negative effects of anti-gay legislation". The Michigan Daily. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "The Impact of Institutional Discrimination on Psychiatric Disorders in Lesbian, Gay, and Bisexual Populations: A Prospective Study by Mark L. Hatzenbuehler, MS, MPhil, Katie A. McLaughlin, PhD, Katherine M. Keyes, MPH and Deborah S. Hasin, PhD". Ajph.aphapublications.org. 2010-01-14. doi:10.2105/AJPH.2009.168815. נבדק ב-2011-08-21.
  41. ^ Savin-Williams, Ritch C (1994). "Verbal and physical abuse as stressors in the lives of lesbian, gay male, and bisexual youths: Associations with school problems, running away, substance abuse, prostitution, and suicide". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 62 (2): 261–269. doi:10.1037/0022-006X.62.2.261.
  42. ^   אתר האינטרנט הרשמי של Family Acceptance Project
  43. ^ Suhrab Amiri, Prevalence of Suicide in Immigrants/Refugees: A Systematic Review and Meta-Analysis, Archives of suicide research, 2022, עמ' Volume 26, 2022 - Issue 2
  44. ^ אלעד שלו, יוצאים לשאלה: התנהגות אובדנית וגורמי הסיכון בקרב יוצאים בשאלה מהמגזר החרד, באתר בטיפולנט
  45. ^ הערות להצעת חוק מוות במרשם רופא(הקישור אינו פעיל, 14.2.2021), רפואה ומשפט 41, דצמבר 2009, עמ' 162
  46. ^ בראשית רבה פרשה ל"ד, ה' (מהדורת תיאודור-אלבק)
  47. ^ "דיבורא שתיתאי: לא תרצח, לא תתרצח" - פסיקתא רבתי כ"ד
  48. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ה, סעיף ב'
  49. ^ מסכת שמחות ב
  50. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ה, סעיף ג'
  51. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק א', הלכה י"א; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"ה, סעיף א'
  52. ^ פרוש התוספות עבדה זרה, דף י"ח עמ' א. תוספות "ולא יחבל עצמו"
  53. ^ הערות לקיצור שולחן ערוך על פי השולחן ערוך, הבן איש חי, וכף החיים
  54. ^ ספר רב פעלים חלק ג' סימן כ"ט
  55. ^ "חתיכה מרֶכֶב, שהיא אחת מן הרחיים, והיא העליונה, לפיכך נקראת 'רכב'; והתחתונה - 'שֶכֶב'." רד"ק, בפירושו שם
  56. ^ על דעות הפוסקים באשר לסיבות השונות להיתר שאול להתאבד, ראו במאמר האם מותר היה לשאול להתאבד
  57. ^ על פי פירוש מצודת דוד לפסוק.
  58. ^ על פי אחד הפירושים; פירוש אחר הוא שעמרי, יריבו, הוא שהרג אותו.
  59. ^ "כמה אנשים מתאבדים בישראל מדי שנה?". Globes. נבדק ב-2022-11-23.
  60. ^ רויטל בלומנפלד, שיעור העולים המתאבדים גבוה פי 10 ביחס לשאר האוכלוסייה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2011
  61. ^ 1 2 "יש פי 7 יותר התאבדויות בקרב הגרושים", באתר ynet, 18 באוגוסט 2017
  62. ^ N12 - בובות אדם "מתאבדות" נתלו ברחבי הארץ: "האבות הגרושים..., באתר N12, ‏2019-12-23
  63. ^ 1 2 אובדנות בישראל 2011, דו"ח משרד הבריאות על אובדנות בישראל בין השנים 1981-2009.
  64. ^ [1]
  65. ^ ציונה חקלאי, נחמה גולדברגר, מרים אבורבה, אובדנות בישראל, באתר משרד הבריאות, ‏יוני 2019
  66. ^ רע"א 10142/09 שמחה כהן נ' הפניקס, ניתן ב־22 בינואר 2012
  67. ^ עמיר רפפורט, חללים אלמוניים, באתר nrg‏, 18 ביוני 2005
  68. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 המספר הגבוה זה 5 שנים: 14 חיילים התאבדו השנה במהלך שירותם, באתר ynet, 25 בדצמבר 2022
  69. ^ 1 2 3 4 גילי כהן, בעיצומה של פרשת הבלוגר: צה"ל מפרסם את מספר המתאבדים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2012
  70. ^ אילן מרסיאנו, מחצית מהתאבדויות חיילים - בתחילת השירות הצבאי, באתר ynet, 17 באוגוסט 2004
  71. ^ יאיר שלג, הסוהר הטוב, באתר הארץ, 4 באפריל 2007
  72. ^ WHO | Suicide data, WHO
  73. ^ World Health Organization, [file:///C:/Users/yoram/Downloads/9789240026643-eng.pdf Sicide worldwide 2019: Global Health Estimates], WHO: World Health Organization, 2019
  74. ^ Help Lesotho, Lesotho’s Suicide Crisis, Help Lesotho, ‏OCT 20, 2022
  75. ^ Mathieu, S., De Leo, D., Koo, Y. W., Leske, S., Goodfellow, B., & Kõlves, K., Suicide and suicide attempts in the Pacific Islands: a systematic literature review., The Lancet Regional Health–Western Pacific, 2021, עמ' 17
  76. ^ Bjerregaard, P., & Lynge, I., Suicide—a challenge in modern Greenland, Archives of Suicide Research, 2006, עמ' 10.2 (2006): 209-220
  77. ^ Sargeant, H., Forsyth, R., & Pitman, A., The epidemiology of suicide in young men in Greenland: a systematic review, International journal of environmental research and public health,, 2018, עמ' 15(11) 2442
  78. ^ שלום לחיים! בחרתי במוות / ישראל אורון (אוסטרֵיי), באתר פסיכולוגיה עברית