שמואל אגמון
שמואל אגמון (ביסטריצקי; 2 בפברואר 1922 – 21 במרץ 2025) היה מתמטיקאי ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת ה'תשנ"א (1991).[1]
 | |
| אגמון, 1970 | |
| לידה |
2 בפברואר 1922 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 2025 (בגיל 103) ירושלים, ישראל |
| ענף מדעי | מתמטיקה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
שלום מנדלברויט  |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
אבנר פרידמן, יהודה פינצ'ובר, שמואל קניאל, תמר בורק, לב שוורצמן, משה מרכוס, אמנון פזי, אלי שמיר, מתניה בן ארצי, יקר קנאי, פטר קונסטנטין, פאול כץ, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת ה'תשנ"א (1991), פרס א.מ.ת לשנת 2007, פרס ויצמן ופרס רוטשילד |
| תרומות עיקריות | |
| חקר משוואות דיפרנציאליות ואופרטורי שרדינגר | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשמואל אגמון נולד בתל אביב בשנת 1922 לסופר נתן אגמון (ביסטריצקי) ולחיה לבית גוטמן, רופאת שיניים, שעלו לארץ ישראל שנתיים קודם לכן. בגיל צעיר עבר עם משפחתו מנצרת הערבית, שבה עבדה אמו, לירושלים, שבה היה אביו ראש מחלקת הנוער והתעמולה בקרן קיימת לישראל. אגמון למד בגימנסיה העברית ברחביה, הצטיין בשחמט[2] והיה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים". בתום לימודיו התיכוניים יצא עם גרעין של תנועתו להכשרה בקיבוץ נען.
בשנת 1940 החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול ישיר לתואר שני אצל הפרופסורים מיכאל פקטה, אברהם הלוי פרנקל, בנימין אמירה ויעקב לויצקי. ב-1942, טרם סיום לימודיו באוניברסיטה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בו ארבע שנים בארץ ישראל, באירופה ובקפריסין, תחילה ביחידת נ"מ ובהמשך בבריגדה היהודית.
לאחר שחרורו מהצבא סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בשנת 1947 ואז נישא לסופרת גליה ירדני (1924–1968, בתו של ד"ר יעקב ירדני) שנלוותה אליו כשיצא בנובמבר 1947 ללימודי דוקטורט באוניברסיטת סורבון שבצרפת. לשמואל וגליה נולדו שלושה בנים: נעם (פרופסור לכימיה תאורטית באוניברסיטה העברית) איתן (פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן) ואריאל (פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת וירג'יניה המערבית). לאחר פטירתה של גליה היה בן זוגה של נחמה דה-שליט, אלמנתו של עמוס דה-שליט.
עבודת הגמר של אגמון לתואר שני באוניברסיטה העברית עסקה בתורת הפונקציות, ובמסגרתה כתב הוכחה מקורית למשפט אדמר (Hadamard), העוסק בייצוג של פונקציות אנליטיות. בעקבות ביקורו באוניברסיטה העברית של שולם מנדלברוט, תלמידו של אדמר שעסק בתחום הפונקציות המרוכבות, יצא לסורבון שם עסק בעבודת הדוקטורט שלו בהנחייתו של מנדלברוט בסינגולריות של טורי טיילור.
בשנת 1949 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת סורבון. ב-1950 השתתף בקונגרס הבין-לאומי של המתמטיקאים שהיה הראשון שנערך לאחר מלחמת העולם. לימד באוניברסיטת רייס שבטקסס, ופנה להשקיע את מיטב מרצו בחקר משוואות דיפרנציאליות. בשנת 1952 התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, שם היה למרצה בכיר במחלקה למתמטיקה ובשנת 1959 התמנה לפרופסור מן המניין. בשנת 1953 נמנה עם מייסדי "האיגוד למתמטיקה בישראל".[3] בשנת 1964 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים.[4]
עם שובו לירושלים החל ללמד קורס במכניקה אנליטית, קורס מתמטי לתלמידי פיזיקה בו עוסקים גם במשוואות דיפרנציאליות חלקיות כולל משוואת המילטון ומשוואת אוילר-לגראנז'. בהמשך שנות ה-50 עסק אגמון במשוואת טריקומי (אנ'), משוואה בעלת התנהגות מעורבת (היפרבולית-אליפטית). באחת מנסיעותיו למכון קוראנט למדעי המתמטיקה (אנ') באוניברסיטת ניו יורק, לאחר שהתברר לו שחברו הוותיק לואיס נירנברג (אנ') פרסם כמה עבודות בנושא משוואות דיפרנציאליות אליפטיות עם אברון דוגליס (Avron Douglis), החל שיתוף פעולה בין אגמון, דוגליס ונירנברג, שהתבצע בהתכתבות בדואר אוויר על פני חודשים ארוכים והוליד מאמר מכונן בנושא הטיפול הכללי במשוואות דיפרנציאליות חלקיות אליפטיות. אחת מהעבודות המאוחרות יותר של אגמון בנושא זה כללה את מה שנקרא אחר כך בשם אי-שוויון אגמון (אנ'). בשנים הבאות עבר אגמון להתרכז במשוואת שרדינגר, משוואה מרכזית במכניקת הקוונטים שהייתה ועודנה אחת המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות החשובות והמעניינות ביותר בפיזיקה ובכלל.[5]
ב-1982 ראה אור ספרו הבולט, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון ועסק בדעיכה מעריכית של הפונקציות העצמיות של אופרטור שרדינגר. הוא היה רב-מכר במונחים אקדמיים.[5][6]
על עבודתו המדעית זכה בפרס ויצמן לשנת תשי"ז,[7] בפרס רוטשילד לשנת 1959,[8] בפרס ישראל למדעים מדויקים לשנת ה'תשנ"א[9] ובפרס א.מ.ת. לשנת 2007.[10] קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נאנט שבצרפת.
נפטר במרץ 2025 והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[11]
קישורים חיצוניים
עריכה
- שמואל אגמון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- שמואל אגמון, באתר ResearchGate
- שמואל אגמון באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- שמואל אגמון, באתר פרס א.מ.ת.
- יהונתן ברקהיים, המתמטיקאי שתמיד היה שם, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 26 במרץ 2025
עופר אדרת, זקן חברי האקדמיה למדעים מת בגיל 103, באתר הארץ, 10 באפריל 2025
הערות שוליים
עריכה- ^ שנים תשמ"ג–תשנ"ב 1983-1992, באתר פרסי ישראל
- ^ יגאל אייל, מארס לשח־מט, כל העיר, 28 באוגוסט 1981
- ^ מודעה - אישור על הקמת האיגוד למתמטיקה בישראל, הארץ, 14 ביוני 1953
- ^ פרופ' שמואל אגמון באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- ^ 1 2 יהונתן ברקהיים, המתמטיקאי שתמיד היה שם, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 26 במרץ 2025
- ^ Deift Percy, Review: Lectures on exponential decay of solutions of second-order elliptic equations: bounds on eigenfunctions of N-body Schrödinger operators, Bulletin of the American Mathematical Society 12 (1), 1985, עמ' 165-169
- ^ חתני פרס ויצמן לשנת תשי"ז, דבר, 12 ביוני 1957
- ^ ש. סנה, חתני פרס רוטשילד למדע לשנת 1959 - פרופ' שמואל אגמון, למרחב, 29 באפריל 1960
- ^ פרסי ישראל תשנ"א, מעריב, 17 באפריל 1991
- ^ פרופ' שמואל אגמון, באתר פרס א.מ.ת.
- ^ האקדמיה אבלה על מותו של חבר האקדמיה פרופ' שמואל אגמון, 21/3/2025