שמואל שילה (שחקן)

שחקן ישראלי

שמואל (שמוליק) שילה (1 בדצמבר 1929 - 4 באוקטובר 2011) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, מייסד תיאטרון הנגב ומנהלו, זוכה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

שמואל שילה
שמואל שילה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1 בדצמבר 1929
לוצק, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 2011 (בגיל 81)
צאלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע, שחקן טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שילה נולד בלוצק שבפולין למשפחה ציונית. היה חבר בתנועת בית"ר[1]. באוגוסט 1942, בזמן מלחמת העולם השנייה, נרצחו שני הוריו, משפחתו המורחבת ורבים מתושבי עירו. שילה ברח והוסתר חודשים ספורים על ידי משפחה פולנית. בשובו לעיר הולדתו, חבר אל אחיו והשניים נלקחו למחנה עבודה שהוקם בעיר. בדצמבר עמד המחנה בפני חיסול, ובמרד שערכו יושביו נהרג אחיו. שילה עצמו חמק אל היערות והסתתר בקרב הפרטיזנים[2].

בשנת 1944 שוחרר האזור על ידי הצבא האדום. שילה איתר את אחותו ויצא לאיטליה, שם שהה בבית עליית הנוער, בית שיזופולי, של "ילדי סלבינו". משם העפיל ביולי 1946 לארץ ישראל על אוניית המעפילים "כתריאל יפה". לאחר תקופת מאסר במחנות קפריסין, הצטרף במסגרת קבוצת ילדי סלבינו למשמר השרון בהדרכת ריבקה קלוץ[3].

במלחמת העצמאות היה חבר הפלמ"ח והשתתף בקרבות על ירושלים. בתום המלחמה נמנה בין מייסדי קיבוץ צאלים, ושימש מזכיר הקיבוץ[4]. בשנות ה-50 החל בלימודי משחק אצל פאני לוביץ', פיטר פריי, בנימין צמח והיי קיילוס, ומאוחר יותר סיים גם לימודי תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב, אולם במשך כ-8 שנים נמנע מלעסוק בתיאטרון, מאחר וקיבוץ צאלים היה נתון בקשיים ושילה ביקש להתמקד בעבודתו בקיבוץ[5].

בשנת 1967 החל שוב לעסוק בתיאטרון, שביים בסדנת הנגב של "בימת הקיבוץ" (לימים תיאטרון הקיבוץ) את המחזה "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, בהשתתפות חברי קיבוצים בנגב[6]. ההצגה זכתה להצלחה ועלתה ברחבי המדינה, ובשנת 1969 מונה כמנהל אמנותי של "בימת הקיבוץ"[7]. בואתה שנה החלה "בימת הקיבוץ" לשתף פעולה באופן מסחרי עם תיאטרון "עידן" של מאיר ינאי[8]. שילה החל לעסוק בתיאטרון במשרה מלאה, אך במקביל המשיך להיות חבר קיבוץ צאלים ולעבוד במשק[5].

בשנת 1974 היה מראשוני צוות שחקני תיאטרון באר שבע[9], ובשנת 1983 ייסד את תיאטרון הנגב ועמד בראשו כמנכ"ל וכמנהל אמנותי, עד לשנת 1997[10]. בתיאטרון ביים שילה הצגות רבות, ובהן "רומיאו ויוליה" ו"טוביה החולב". בקולנוע השתתף בסרטים רבים: "נועה בת 17", "לא בת 17", "סיפור אינטימי", "ילדי סטלין", "המרגל הישראלי בדמשק" (כשגילם את הרב נסים נדבו הכהן), "מניו יורק באהבה", "אסקימוסים בגליל", "מלכת הכיתה", "כפפות", "לא שם זין", "הערת שוליים", "שדות ירוקים" ו"אביב".

בשנות ה-80 ניהל את בית הספר לאומנויות הבמה של סמינר הקיבוצים[11].

בתוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" (1983-1987) גילם את דמותו של "שמיל", ובסדרת הטלוויזיה "חטופים" מ-2010 שיחק בתפקיד יוסק'ה זך, אביו של אחד מחיילי צה"ל החוזר משהות של 17 שנים בשבי הסורי[12].

בשנת 2007 פרסם את ספרו "סיפור אישי?" ובו קורותיו במלחמת העולם השנייה, ובשנת 2008 נאם בשם ניצולי השואה בטקס הממלכתי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם", שם סיפר:

ילדי סלבינו הקימו שני קיבוצים בארץ: ראש הנקרה בצפון וצאלים בנגב. שרידי השואה היכו שורשים בכל הארץ. בנו בתים, הקימו משפחות: ילדים, נכדים ונינים. עבדו קשה בחקלאות, בבניין, בתעשייה, בצה"ל. רכשו השכלה גבוהה במדע, כלכלה, חינוך, ספרות, מוזיקה, תיאטרון. אנו אוהבים את ארץ ישראל ונאמנים לה ללא סייג. השיר "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה" אינו רק שיר - זו תמצית חיינו, אמת צרופה.

בשנת 2010 ביקר עם בנו ועם צוות צילום במקומות בהם הסתתר ושרד בזמן השואה, במסגרת הסרט התיעודי "אם תישאר בחיים" שהוכן עבור ערוץ 10. הסרט הוקרן באפריל 2013. שילה, שנפטר קודם לכן, לא זכה לראותו[13].

ב-4 באוקטובר 2011 נפטר שילה בגיל 81, לאחר שחלה במחלת הסרטן. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים[14].

הנצחהעריכה

הפרק העשירי בסדרה חטופים ("חלבה"), ששודר ב-10 בדצמבר 2012 הוקדש לזכרו של שילה, שגם השתתף בפרק. אולם המופעים של המועצה האזורית אשכול, שעבר שיפוץ נרחב במהלך 2012, נקרא עם פתיחתו המחודשת בנובמבר 2012 על שמו של שמואל שילה[15]. בטקס יום השואה 2018 סיפרו את סיפורו.

סיפור הישרדותו בשואה מתואר בספרו "סיפור אישי?", בסרט התיעודי "אם תישאר בחיים" ובקצרה גם בספרים "מסע הילדים אל הארץ המובטחת" מאת אהרון מגד ו"החופש והבדידות" מאת אברהם אביאל.

פרסים והוקרהעריכה

שילה הוכתר פעמיים כשחקן השנה על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה והוא יקיר מועצה אזורית אשכול.

בספטמבר 1988 זכה בפרס "מנורת הכסף" על תפקידו בסרט "ילדי סטלין"[16].

במאי 2010 הוענק לו פרס "קיפוד הזהב" על מפעל חיים, על תרומתו לתיאטרון הפרינג' בישראל[17].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^   ניצול השואה שמוליק שילה מדבר לדורות הבאים, סרטון באתר יוטיוב
  2. ^ עכבר העירהשחקן שמואל שילה הלך לעולמו, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  3. ^ אדם שבדרון, בונה קיבוץ ואמן גדול, באתר "שווים"
  4. ^ שאול בן-חיים, המדבר ערך התקפת־נגד, מעריב, 28 בנובמבר 1958
    חבר צאלים מוכן לשרת רק ב״חיל השלום", על המשמר, 27 ביוני 1972
  5. ^ 1 2 מיכל סנונית, בעיה ושמה אמן־במאי־חבר־קיבוץ, על המשמר, 4 ביוני 1970
  6. ^ סטאפן גלברט, הצד האנושי שבמלחמה, על המשמר, 20 ביולי 1967
    ישראל רינג, מחכים לגודו, על המשמר, 9 באוגוסט 1968
  7. ^ סטפאן גלברט, מנהל חדש לבימת הקיבוץ, על המשמר, 2 בינואר 1969
  8. ^ קיבוצניקים בתיאטרון עידן, על המשמר, 28 באפריל 1969
  9. ^ בתיאטרון באר־שבע מתנהלות בימים אלה חזרות אחרונות להצגת "טארטיף" של מולייר, על המשמר, 16 באוקטובר 1974
    מחזה מקורי ראשון על "בימת באר־שבע", דבר, 5 בפברואר 1975
  10. ^ חיים נגיד, שליחות חברתית בערבות (תיאטרון) הנגב, מעריב, 25 ביולי 1988
  11. ^ שחקן; שמואל שילה, מעריב, 7 באוקטובר 1982
  12. ^ אלון עידן, עכבר העירחטופים: כשהקלישאות באות על חשבון המקוריות, באתר הארץ, 7 במרץ 2010
  13. ^   אם תשאר בחיים, סרטון באתר יוטיוב; יערה יעקב, אם תישאר בחיים: המסע האחרון של שמואל שילה, באתר ynet, 7 באפריל 2013
  14. ^ עידו בלאס, השחקן שמואל שילה הובא למנוחות בקיבוץ צאלים, שהיה ממקימיו, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2011
  15. ^ אביבית שוורץ ג'ון, גבירותיי ורבותיי מהפך, "ככה זה" - עיתון תושבי המועצה האזורית אשכול, גיליון 108, דצמבר 2012, עמ' 27-26
  16. ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
  17. ^ עינב שיף‏, שמואל שילה - זוכה פרס "קיפוד הזהב" למפעל חיים, באתר וואלה!‏, 27 באפריל 2010