תפילת שמונה עשרה
תפילת שמונֶה־עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו וישרות[1]. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.
התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה־עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר, עקב התפשטות הנצרות נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.
תיקון התפילה עריכה
על פי המסורת תוקנה תפילת שמונה־עשרה בידי אנשי כנסת הגדולה כנגד הקורבנות, ולאחר חורבן בית המקדש השני עברה עריכה מחודשת ביבנה בידי שמעון הפקולי[2]. במחקר שוררת מחלוקת לגבי זמן ואופן חיבור התפילה: יוסף היינימן גרס שהתפילה מוקדמת לחורבן הבית השני[3] והיא תוצאה של התפתחות תפילות שונות לידי נוסח קבוע. לעומתו גורסים עזרא פליישר ואורי ארליך שחיבור התפילה וקביעתה כחובה לכל עם ישראל הם תגובה לחורבן[4].
בגמרא מובאות כמה דעות לסיבה שבגללה תוקנו דווקא שמונה־עשרה ברכות[5]. על פי הרמב"ם, קביעת נוסח קבוע לתפילה נועדה לסייע למי שלא יודע להביע עצמו בשפה אחת כראוי עד שיערב עמה לשונות אחרות [6]. לפני גישה זו, לפני תיקון התפילה, התפלל כל אחד בנוסח אישי[7]. לדעת הרב ישראל שבתי שצ'יפנסקי תקנה זו נועדה לחזק את מקומה של השפה העברית[דרוש מקור].
התפתחות התפילה ביבנה עריכה
בתקופת ישיבת הסנהדרין ביבנה, דעות החכמים היו חלוקות בנוגע לתפילת שמונה־עשרה. רבן גמליאל דיבנה סבר כי יש להתפלל את התפילה כפי שהיא - שמונה־עשרה ברכות. רבי יהושע סבר כי יש לקצר את התפילה ולהתפלל בכל יום רק מעין שמונה־עשרה - תפילה הכוללת את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה־עשרה, לאחר מכן תמצות ברכות הבקשה לברכה אחת, ולבסוף שלוש הברכות האחרונות של תפילת שמונה־עשרה המקורית [סה"כ שבע ברכות]. רבי עקיבא הביא דעת ביניים, וגרס כי אם האדם בקיא בתפילה הארוכה מתפלל שמונה־עשרה ברכות, ואם הוא אינו בקיא בה מסתפק בתפילת מעין שמונה־עשרה. להלכה נפסק כי מתפללים שמונה־עשרה ברכות, כרבן גמליאל, מלבד בשעת הדחק.
בתקופת זו נוספה ברכה נוספת, ברכת המינים, שהייתה מכוונת, ככל הנראה, כנגד הנוצרים הראשונים. הברכה תוקנה על ידי שמואל הקטן[8].
מבנה התפילה עריכה
תפילת שמונה־עשרה מורכבת מ-19 ברכות המחולקות לשלוש קטגוריות:
- שבח - שלוש הברכות הראשונות מטרתן שבח לה' כהקדמה לתפילה: ברכת אבות, ברכת גבורות, ברכת קדושת ה'.
- בקשה - החלק העיקרי של התפילה, ובו המתפלל נושא תפילתו לה' ומבקש את בקשותיו בשלוש־עשרה ברכות: ברכת חונן הדעת, ברכת תשובה, ברכת הסליחה, ברכת גאולה, ברכת רפואה, ברכת השנים, ברכת קיבוץ גלויות, ברכת המשפט, ברכת המינים, על הצדיקים, ברכת ירושלים, מצמיח קרן ישועה, שומע תפילה.
- הודיה - שלוש הברכות האחרונות מטרתן להודות לה' על מעשיו כסיום לתפילה: ברכת עבודה, ברכת הודאה, ברכת שים שלום.
כל הברכות נאמרות בלשון רבים כברכות על כלל עם ישראל.
ערך מורחב – חזרת הש"ץ
בתפילות שחרית ומנחה נאמרת חזרת הש"ץ ובה החזן חוזר על התפילה בקול לאחר שנאמרה בלחש מפי כל הקהל. לדעת יצחק משה אלבוגן התפילה הייתה במקורה תפילת ציבור, ונאמרה רק חזרת הש"ץ, ובעניית אמן נחשב לציבור כאילו התפלל גם הוא. רבן גמליאל השני תיקן את אמירת התפילה בלחש, וכזכר למקור התפילה כתפילת ציבור משותפת נתקנה חזרת הש"ץ[9].
זמני התפילה עריכה
תפילת שמונה־עשרה נאמרת שלוש פעמים בכל ימי החול.
- בתפילת שחרית, תפילת שמונה־עשרה נאמרת מיד לאחר קריאת שמע וברכותיה. זאת, מכיוון שיש "לסמוך גאולה לתפילה", כלומר, להתחיל בתפילה מיד לאחר חתימת הברכה האחרונה שלאחר קריאת שמע, "ברוך... גאל ישראל".[10] יש המתפללים שחרית ותיקין, וסומכים גאולה לתפילה מיד בהנץ החמה - בזמן שהשמש מתחילה להיראות במזרח. ברוב הימים אומרים לאחר תפילת שמונה־עשרה של שחרית תחנון - תפילה שבה מתוודה אדם על חטאיו ומבקש מחילה מאת ה'. בימים שבהם אין אומרים תחנון ממשיכים לאחר תפילת שמונה־עשרה באמירת אשרי יושבי ביתך, או בקריאה בתורה. מותר להתפלל שמונה־עשרה של שחרית החל מהנץ החמה, ועד 4 שעות זמניות לאחריו, ובדיעבד עד חצות היום.
- בתפילת מנחה מתפללים שמונה־עשרה לאחר אמירת אשרי יושבי ביתך (יש הנוהגים לומר גם את פרשת הקורבנות) וחצי קדיש. בתענית ציבור קוראים בתורה לפני תפילת שמונה־עשרה. לאחר התפילה אומרים תחנון. בימים שבהם אין אומרים תחנון, לאחר תפילת שמונה־עשרה אומרים קדיש ואחריו מסיימים את התפילה באמירת עלינו לשבח. מותר להתפלל מנחה החל מחצי שעה זמנית אחר חצות היום ועד לחשכה.
- בתפילת ערבית מתפללים שמונה־עשרה לאחר קריאת שמע וברכותיה ואמירת חצי קדיש. במוצאי שבת מוסיפים לאחר תפילת שמונה־עשרה תוספות שונות. בשאר הימים אומרים לאחר תפילת שמונה־עשרה "עלינו לשבח" ומסיימים את התפילה, ויש מוסיפים עוד פרקי תהלים לפני או אחרי "עלינו". זמנה של תפילת ערבית הוא לכתחילה מצאת הכוכבים עד חצות הלילה, אך בדיעבד ניתן להתפלל מפלג המנחה עד עלות השחר.
מי שהחסיר תפילה בשוגג או באונס חייב בתפילת תשלומים בזמן התפילה העוקבת.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, הוצאת דביר, 1988.
- אורי ארליך, תפילת העמידה של ימות החול: נוסחי הסידורים בגניזה הקהירית – שורשיהם ותולדותיהם, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ג.
- הרב עזרא ביק, תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה, הוצאת מגיד, 2014.
קישורים חיצוניים עריכה
- שישה מאמרים הלכתיים בעניין תפילת שמונה עשרה.
- העמידה - הרכבה ומבנה - על מבנה תפילת שמונה עשרה, מתוך הספר "התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית" מאת יצחק משה אלבוגן, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - תפילה, אתר "ערוץ מאיר"
- סדרת שיעורים קצרים על ברכות- תפילת "שמונה עשרה". 'אתר יוטיוב '.
- תפילת העמידה / שמונה עשרה בנוסח עדות המזרח להדפסה באתר בחדרי חרדים
- מאמרים בנושא תפילת שמונה עשרה, באתר ספריית אסיף
- עזרא פליישר, תפילת שמונה-עשרה — עיונים באופיה, סדרה, תוכנה ומגמותיה, תרביץ, סב/ב, טבת-אדר תשנ"ג, עמ' 179–223, באתר JSTOR
הערות שוליים עריכה
- ^ מקור לדין זה מובא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד ב' "המתפלל צריך שיכוון את רגליו" וכך נפסק בשולחן ערוך. אולם על פי מסורת יהודי תימן אין צורך להצמיד את הרגלים זו לזו, ומפרשים את דברי התלמוד שמספיק להעמיד את הרגליים זו לצד זו ואין צריך להצמידם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ז, עמוד ב' - דף י"ח, עמוד א'
- ^ יוסף היינמן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים, עמוד 22, באתר היברובוקס
- ^ אורי ארליך, תפילת העמידה של ימות החול: נוסחי הסידורים בגניזה הקהירית שורשיהם ותולדותיהם, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשע"ג, עמ' 277-8.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד ב'
- ^ ”כדי שיהיו [התפילות] ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני עניין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל, כדי שיהא עניין כל ברכה ערוך בפי העלג” (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ד')
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד ב'
- ^ יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, בפרק "העמידה: הרכבה ומבנה", הוצאת דביר: תל אביב 1988
- ^ נחלקו הראשונים אם יש צורך להסמיך גאולה לתפילה בשבת, ראו רמ"א קיא:א.