פתיחת התפריט הראשי

שמחה חיים וילקומיץ (ט' בתשרי תרל"ב, ספטמבר 1871ט"ו בניסן תרע"ח, מרץ 1918) היה מראשוני המורים העבריים ברחובות ובמושבות הגליל.

שמחה וילקומיץ
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1871
ניאסוויז', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1918 (בגיל 47 בערך)
ראש פינה, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של שמחה וילקומיץ
קברו של שמחה וילקומיץ

קורות חייועריכה

שמחה חיים וילקומיץ, בן קלמן, נולד בשנת 1871 בעיירה ניסוויז' (Nieswiez) שבפלך מינסק באימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה). בתחילה קיבל חינוך תורני ב"חדר" ובבית מדרש, ואחר כך נמשך להשכלה ולתנועת חיבת ציון. עבר לווילנה ושם השתלם בהוראת עברית ובהשלמת השכלה.

בשנת 1896 עלה ארצה עם אשתו ליבה לבית סגל,[1] שגם עסקה בהוראה. הזוג התיישב תחילה בירושלים, ובשנת 1897 עבר למושבה רחובות בהזמנת אליהו זאב לוין אפשטיין, יו"ר ועד המושבה, והחל ללמד בבית הספר המקומי.

וילקומיץ מצא במקום צריף רעוע ללא רצפה, עם סדקים בגג דרכם חודר גשם. שלושה מלמדים לימדו ארבעים ילד וילדה בשיטות מיושנות ובהגייה אשכנזית. הוא הכניס מיד את הנהגת ההגייה הספרדית, ושינה את תוכנית הלימודים תוך הכנסת מקצועות הקשורים ללימודי חול (הלשון העברית, חשבון והנדסה, היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה, וידיעת הארץ) כמו גם טיפוח חלקת אדמה וטיולים משותפים לבנים ובנות בטבע. הרפורמות של וילקומיץ ובקשותיו להגדלת התקציב לשיפור מצבו של בית הספר זכו לתמיכתם של משה סמילנסקי ושל ישראל טלר, אך גרמו לסכסוך בינו לבין חלק מההורים ופרנסי המושבה[2].

בשנת 1899 קיבל וילקומיץ את הצעתו של המחנך יצחק אפשטיין ועבר למטולה, ויישם גם בה את שיטתם של חינוך בעברית (בניב הגלילי המיוחד שביקשו להשתית[3]) עם הקניית ערכי טבע, עבודה חקלאית, שיעורי התעמלות, טיולים, העלאת הצגות בעברית ועוד.

בשנת 1903 עבר הזוג וילקומיץ לראש פינה. וילקומיץ היה מנהל בית הספר המקומי עד למותו עם הפסקות לצורך השתלמות בשווייץ שם חקר את דרכי בתי הספר הכפריים והשלים השכלתו בלימודי הטבע, הנדסה וגננות, ולאחר שניהל זמן קצר עם שובו ארצה את בית הספר לבנות של חברת עזרה ביפו.

ב-1903 השתתף וילקומיץ בוועידת ייסוד הסתדרות המורים בזכרון יעקב בה הרצה על תורתו בחינוך כפרי. הוא תמך גם בצירוף נשים להסתדרות זו.

ב-6 בדצמבר 1913 הגיעו לראש פינה הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יוסף חיים זוננפלד במסגרת מסע הרבנים במושבות. הרב זוננפלד, והרב קוק נשאו דברים בבית הכנסת ביידיש והעבירו גם ביקורת קשה על שיטת הלימודים בבית הספר ומיעוט יסודות הדת שבה. לאחר דברי הרב קוק, וילקומיץ עלה לנאום והגיב בהתרגשות: "אדוני הרב, אתה מטיף מוסר ואתה מדבר יידיש במקום קדוש מעל לבמת בית הכנסת?". הוא הסביר בנאום רב רושם את ערך השפה העברית כשפת העם והגן על שיטת חינוכו של דור העתיד להיות עובדי אדמה, אדמת הקודש." לדבריו אלו השיב הרב קוק באריכות בעברית.

וילקומיץ עזר גם בחינוך ילדי היישוב היהודי בצפת. בסוף מלחמת העולם הראשונה הגיעו לצפת פליטים מדרום הארץ שגורשו על ידי הטורקים. מצבם היה קשה ובעיר פרצה מגפת טיפוס הבהרות, שבהּ נדבק וילקומיץ לאחר שעלה לעיר לסייע להם. שמחה וילקומיץ נפטר בפסח, ט"ו בניסן תרע"ח (1918) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה"[4].

לזוג וילקומיץ היו שני ילדים: עבריה ועמיאסף. עבריה הייתה מורה ומדריכה בעין חרוד, אשתו של משה כרמי, מורה.[5] בין חמשת ילדיהם: פרופ' דליה כהן, מוזיקולוגית כלת פרס ישראל למחקר מוזיקלי לשנת 2012, וסמדר כרמי-גיברמן, מנצחת מקהלות, פסנתרנית, נגנית עוגב ומרצה. עמיאסף וילקומיץ, ששינה את שמו לעמי אסף, היה חבר הכנסת, מזכיר תנועת המושבים וסגן שר החינוך והתרבות מטעם מפא"י.

בניין בית הספר הראשון בראש פינה משמש היום כאכסנית נוער ביתו של וילקומיץ נמצא באתר השחזור של ראש פינה.

בית הספר היסודי בראש פינה נקרא על שמו "בית הספר וילקומיץ".

על שמו של וילקומיץ נקרא רחוב ברחובות.

לקריאה נוספתעריכה

  • ל"י ריקליס (עורך), המורה: (לזכר ש"ח ולקומיץ ז"ל), ירושלים: הסתדרות המורים בישראל, תשי"ט. (קובץ הכולל מאמרי הערכה ומאמרים משל וילקומיץ שפורסמו בכתבי עת שונים.)[6]
  • משה סמילנסקי: משפחת האדמה: נרות-נשמה, מהדורה ב, תל אביב: עם עובד, תשי"ד, כרך ב, עמ' 226-234.
  • דוד ניב (עורך), ראש פנה בת מאה (תרמ"ב-תשמ"ב), ראש פינה: המועצה המקומית ראש פינה, תשמ"ג 1983.
  • שלמה הרמתי, המורים החלוצים, ירושלים: משרד הביטחון (אוניברסיטה משודרת), 104-94.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה