שמעון התימני

תנא בדור השלישי

שמעון התֵּימָנִי (או שמעון התִּימְנִי; פעל במאה ה-2) היה תנא בן הדור השלישי, ככל הנראה ממוצא תימני או מהעיר תמנה, והיה פעיל ביהודה[1].

קורות חייו

עריכה

שמעון התימני היה אחד משלושת החכמים בשם "שמעון", לפני מרד בר כוכבא, כאשר שני האחרים היו שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא[2]. היה תלמידם של רבי יהושע בן חנניה, רבי עקיבא ורבי טרפון[3][4]. היה מקיים מפגש לימוד יומי עם רבי יהודה בן בבא[5]. תורתו המובאת במשנה ובברייתא מתייחסת בדרך כלל לענייני הלכה, ורק חלק קטן ממנה בעל אופי אגדי[3]. נודע ביכולתו לפתור סוגיות מורכבות[6] והיה לאחד החכמים החשובים ביותר בסנהדרין ביבנה ובין המעטים שהיו בקיאים בשבעים שפות[3]. ככל הנראה מת בגיל צעיר בטרם הוסמך לרבנות ולפיכך מעולם לא כונה "רבי"[6].

מתורתו

עריכה

שמעון התימני נזכר פעמים אחדות במשנה ובתוספתא[7].

מחלוקת מפורסמת במשנה בה נחלק שמעון התימני, שהלכה נפסקה כמותו, היא בעניין ממזר. גדולי התנאים נחלקו מהם איסורי העריות שהילד שנולד מהם נחשב ממזר. לדעת רבי עקיבא הילד ממזר בכל איסור ערווה שהוא בלא תעשה. לדעת רבי יהושע בן חנניה רק באיסורים שעונשם מיתת בית דין חל דין זה. שמעון התימני בדעת אמצע, ולדעתו כלולים בדין ממזר איסורי ערווה שעונשם כרת, וההלכה נפסקה כמותו כבר במשנה.[8]

הלכה נוספת משמו שהובאה במשנה היא לגבי התרעה בשופרות על סכנה, שלפי שמעון התימני יש להתריע על מגיפה גם בשבת.[9]

מחלוקת על מוצאו

עריכה

ישנה מחלוקת בנוגע למוצאו בשל אפשרויות הניקוד המילה של כינויו - התימני, האם יש לנקד התֵּימָנִי, כלומר מתימן, או התִּימְנִי שככונתו מתמנה שבחבל ארץ יהודה בארץ ישראל.

לפי היעב"ץ נראה שהיה זה חכם מתימן. ד"ר משה גברא כותב כי יש סמך לדברי היעב"ץ, כי אם הוא היה בן העיר תמנה, היה נקרא שמעון איש תמנה כמו שאר החכמים שנתכנו על שם עירם, כגון אנטיגנוס איש סוכו שבא מהעיר סוכו, יוסי בן יועזר איש צרידה שבא מהעיר צרידה, יוסף בן יוחנן איש ירושלים שבא מהעיר ירושלים. לעומתם, כל החכמים שבאו מחבל ארץ ולא מעיר ספציפית כונו כמו שמעון התימני, לדוגמה, נחום המדי בא מארץ מדי, הלל הבבלי בא מארץ בבל, רבי יוסי הגלילי בא מחבל ארץ הגליל, ניתאי הארבלי בא מחבל ארץ הארבל[10].

לעומת זאת, בפירוש רש"י לתלמוד, נכתב ש"מתמנה היה". הסוברים שמתמנה היה, מסתמכים על כך שתימן המודרנית אינה אותו חבל ארץ שנקרא בלשון חכמים "תימן", ומסתמכים על כך שבכתב יד קאופמן של המשנה במסכת תענית הניקוד הוא הַתִּמְנִי, מה שמתאים גם לנוסחים הגורסים "התבני", שכן העיר תבנה היא תמנה המקראית.[11]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לי איי. לוין (1 בדצמבר 1994) The Galilee in late antiquity Jewish Theological Seminary of America עמוד 172
  2. ^ גדליה אלון (יוני 1977). The Jews in their land in the Talmudic age, 70-640 C.E. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, עמוד 475
  3. ^ 1 2 3 הרב עדין אבן ישראל (23 בנובמבר 1993) The Talmud: The Steinsaltz Edition : Tractate Ketubot. Random House עמוד 14
  4. ^ אם. לאו (2006) Rav Lau on Pirkei Avos: A Comprehensive Commentary on Ethics of the Fathers מנורה. עמוד 304
  5. ^ מירל הדס-לבל (1 בדצמבר 2006). Jerusalem against Rome Peeters Publishers עמוד 281
  6. ^ 1 2 יוסף אשר וייס (2007). A daily dose of Torah Artscroll-Mesorah Publications. עמוד 228
  7. ^ תוספתא, ביצה, ב, ד', סנהדרין, יב, ב', יבמות, ו, י'.
  8. ^ משנה, מסכת יבמות, פרק ד', משנה י"ג
  9. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ז'
  10. ^ אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 630.
  11. ^ שערי לשון, מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים, מוגשים למשה בר-אשר, כרך ב, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 167