שמעון התימני

שמעון התֵּימָנִי (או שמעון התִּימְנִי; פעל במאה ה-2) היה תנא בן הדור הרביעי, ככל הנראה ממוצא תימני או מהעיר תמנה, והיה פעיל ביהודה[1].

קורות חייועריכה

שמעון התימני היה אחד משלושת החכמים בשם "שמעון", לפני מרד בר כוכבא, כאשר שני האחרים היו שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא[2]. היה תלמידם של רבי יהושע בן חנניה, רבי עקיבא ורבי טרפון[3][4]. היה מקיים מפגש לימוד יומי עם רבי יהודה בן בבא[5]. תורתו המובאת במשנה ובברייתא מתייחסת בדרך כלל לענייני הלכה, ורק חלק קטן ממנה בעל אופי אגדי[3]. נודע ביכולתו לפתור סוגיות מורכבות[6] והיה לאחד החכמים החשובים ביותר בסנהדרין ביבנה ובין המעטים שהיו בקיאים בשבעים שפות[3]. ככל הנראה מת בגיל צעיר בטרם הוסמך לרבנות ולפיכך מעולם לא כונה "רבי"[6].

מחלוקת על מוצאועריכה

ישנה מחלוקת בנוגע למוצאו בשל אפשרויות הניקוד המילה של כינויו - התימני, האם יש לנקד התֵּימָנִי, כלומר מתימן, או התִּימְנִי שככונתו מתמנה שבחבל ארץ יהודה בארץ ישראל. לפי היעב"ץ נראה שהיה זה חכם מתימן. ד"ר משה גברא כותב כי יש סמך לדברי היעב"ץ, כי אם הוא היה בן העיר תמנה, היה נקרא שמעון איש תמנה כמו שאר החכמים שנתכנו על שם עירם, כגון אנטיגנוס איש סוכו שבא מהעיר סוכו, יוסי בן יועזר איש צרידה שבא מהעיר צרידה, יוסף בן יוחנן איש ירושלים שבא מהעיר ירושלים. לעומתם, כל החכמים שבאו מחבל ארץ ולא מעיר ספציפית כונו כמו שמעון התימני, לדוגמה, נחום המדי בא מארץ מדי, הלל הבבלי בא מארץ בבל, רבי יוסי הגלילי בא מחבל ארץ הגליל, ניתאי הארבלי בא מחבל ארץ הארבל[7].
לעומת זאת, בפירוש רש"י לתלמוד, נכתב ש"מתמנה היה". הסוברים שמתמנה היה, מסתמכים על כך שתימן המודרנית אינה אותו חבל ארץ שנקרא בלשון חכמים "תימן", ומסתמכים על כך שבכתב יד קאופמן של המשנה במסכת תענית הניקוד הוא הַתִּמְנִי, מה שמתאים גם לנוסחים הגורסים "התבני", שכן העיר תבנה היא תמנה המקראית.[8]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לי איי. לוין (1 בדצמבר 1994) The Galilee in late antiquity Jewish Theological Seminary of America עמוד 172
  2. ^ גדליה אלון (יוני 1977). The Jews in their land in the Talmudic age, 70-640 C.E. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, עמוד 475
  3. ^ 1 2 3 הרב עדין אבן ישראל (23 בנובמבר 1993) The Talmud: The Steinsaltz Edition : Tractate Ketubot. Random House עמוד 14
  4. ^ אם. לאו (2006) Rav Lau on Pirkei Avos: A Comprehensive Commentary on Ethics of the Fathers מנורה. עמוד 304
  5. ^ מירל הדס-לבל (1 בדצמבר 2006). Jerusalem against Rome Peeters Publishers עמוד 281
  6. ^ 1 2 יוסף אשר וייס (2007). A daily dose of Torah Artscroll-Mesorah Publications. עמוד 228
  7. ^ אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 630.
  8. ^ שערי לשון, מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים, מוגשים למשה בר-אשר, מוסד ביאליק, 2007, כרך ב, עמ' 167