פתיחת התפריט הראשי

תולדותיועריכה

נולד בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס. נולד למשפחה ללא נטיות תורניות ובצעירותו למד בגימנסיה רוסית. לאחר מכן התגלגל לישיבת סלוצק-קלצק בראשות הרב איסר זלמן מלצר, אך מחמת נטיותיו הציוניות, תוך זמן קצר, בשנת תרפ"ו, עלה לארץ ישראל, תחילה מתוך שאיפות להשתלב בבניין הארץ, אך מכיוון שהיה "בן ישיבה" פנה לישיבת מרכז הרב בראשות הראי"ה קוק. שם התעצבה אישיותו משך שנים רבות. הרב קוק למד עמו מדי פעם בחברותא. תקופה מסוימת התגורר בבית הרב.

כן היה מבאי ביתו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז מבריסק) לאחר שהגרי"ז עלה לירושלים. הגרי"ז שהיה מתנגד חריף לציונות אמר עליו שהוא אוהב אותו מאוד, אף שהוא ציוני, כיוון שבכל מקום ששואלים אותו הוא משיב כהלכה, וכשאינו יודע אומר "איני יודע".

הצטיין בשקידה גדולה בלימוד, בבקיאות רחבה, בהבנה ישרה, במידות טובות ובאצילות נפש. כמו כן ניחן בכישרון כתיבה[1] והסברה מרשימים[2]. עם כל עיסוקו ברובו בשדה התלמוד וההלכה, היה הרב סטרליץ גם איש הגות, שירה ומחשבה[1], ונטה אחר הגותו של הרב קוק. סייע לרב דוד כהןנזיר" בעריכת "אורות הקודש" (אורות הקודש חלק א עמ' 410) מאמרו "התשובה לאור הסתכלותו של רבינו" צורף למהדורות רבות של הספר אורות התשובה של הרב קוק.

בתרצ"ב היה מעשרת מייסדי "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד" שבחר הרב קוק שהתבססו על עילויים מישיבתו. במסגרת זו היה מהמוציאים לאור של פירוש "בית הבחירה" של המאירי למסכתות מועד קטן, מכות, ושבועות, וכתב מקורות והערות. עם תחילת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה התלמודית, היה הרב סטרליץ לאחד מעמודי התווך של חברי המערכת שלה.

לרב סטרליץ ולאשתו לא היו צאצאים. הוא נפטר בירושלים בדמי ימיו בגיל 49.[3]

לאחר פטירתו יצא הספר "שם משמעון" ובו מרוכזים מאמריו על מסכת מעשרות ומאמרים נוספים בנושאים תלמודיים. מאמריו ומכתביו ההגותיים כונסו לאחר פטירתו בספר "מהמקור: דברי מחשבה".

ספריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב משה צבי נריה, 'האציל שבחבורה', בשדה הראי"ה, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 512-498
  • הרב נריה, 'הרב שמעון סטרליץ ז"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ג, כפר הרא"ה תשנ"ה, עמ' 429-423; ירושלים תשע"ה, עמ' 308-311.
  • הרב שמואל אבידור הכהן, 'הרב שמעון סטרליץ', רואי פני הראי"ה, ירושלים תשע"ב, עמ' 198-200

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה