שנת שמיטה

שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים
(הופנה מהדף שנת השמיטה)

ביהדות, שנת שמיטה הוא שמה של כל שנה השביעית במחזור של שבע שנים. היא נקראת גם שביעית או שבת הארץ. בשנה זו מצווה עם ישראל לקיים את מצוות השמיטה - לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל, ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. שנת השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל, ובנוסף נוהג בה וידוי מעשרות. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה והלכותיה - מסכת שביעית.

שלט בגינה פרטית בירושלים המצהיר שהפירות בה הם הפקר בשל שנת השמיטה וכל אדם רשאי לקחתם

שנת השמיטה האחרונה הייתה שנת ה'תשע"ה והבאה תהיה שנת ה'תשפ"ב.

שנת השמיטה הראשונהעריכה

בני ישראל צוו על השמיטה כבר במתן תורה. אולם השמיטה היא מצווה התלויה בארץ, כפי שנאמר "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַ-ה'" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ב'). לכן לא ניתן היה לקיים אותה לפני הכניסה לארץ ישראל. על פי המדרש, השמיטה הראשונה שישראל קיימו נעשתה בשנה ה-21 לכניסתם לארץ ישראל, מכיוון שנדרשו 14 שנה של הכרת הקרקעות, לפני שהתחילו את מחזור השמיטה[1]. על פי חשבונו של הרמב"ם היא חלה בשנת 2510 לבריאת העולם[2].

חישוב שנת השמיטהעריכה

חישוב שנת השמיטה יכול להעשות באופן תאורטי, על פי החשבון של מספר השנים בלוח העברי וחלוקתו לשבע ללא שארית, כי הפעם הראשונה של שמירת השמיטה על ידי עם ישראל לאחר כניסתם לארץ התלכדה עם תאריך זה. עם זאת, ישנן שתי בעיות עיקריות בחישוב שנת השמיטה.

חישוב שמיטות ויובלעריכה

הבעיה הראשונה בחישוב שנת שמיטה נעוצה במחלוקת הלכתית-עקרונית בין התנאים, איך למנות את השנים לשמיטה לאחר שנת היובל.[3] לאחר שבע שנות שמיטה (שהן 49 שנים), השנה הבאה (שהיא השנה ה-50) היא שנת היובל, וגם בה אסורה עבודת האדמה:

  • לדעת רוב החכמים, לאחר שנת היובל מתחיל מניין חדש של שש שנות עבודה ושנה שביעית, כך שהשנה אחרי היובל היא הראשונה למניין החדש. לפי זה, בכל מאה שנים יש 14 שמיטות.
  • אולם לדעת רבי יהודה, מניין שנות השמיטה לא תלוי ביובל, ושנת היובל עצמה היא כבר השנה הראשונה למניין השמיטה הבאה. לפי זה, בכל 98 שנים יש 14 שמיטות.

הגאונים נוטים לדעת רבי יהודה, אולם הרמב"ם נוטה לדעת חכמים.[4] על כל פנים לאחר חורבן בית שני ברור כי ההלכה הייתה כמו רבי יהודה (למרות היותו בדעת מיעוט), על פי פסיקת הגאונים, בעלי התוספות, רש"י ושאר ראשונים.

קווים ירוקים אופקיים מציינים שנת שמיטה
והקווים האופקיים את המחזור השמיני של השמיטה
לפי רב יהודה השנה הראשונה של השמיטה השמינית היא גם שנת היובל (קו כחול)
ולפי דעת חכמים מחזור השמיטה השמיני מתחיל לאחר שנת היובל (קו ירוק).

לאחר חורבן בית שניעריכה

הבעיה השנייה בחישוב שנת השמיטה נעוצה במחלוקת חישובית-היסטורית בין פרשני התלמוד הראשונים. המחלוקת נוגעת לשנה המדויקת של חורבן בית שני, שעל פי המסורת נחרב במוצאי שביעית - כלומר בשנה הראשונה למחזור השמיטה. המחלוקת היא מחלוקת בין פרשני התלמוד הראשונים: רש"י (שלחשבונו נחרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ"ט לבריאה - 3829 לבריאה) ובין רבינו תם ושאר פרשנים ראשונים כמו הרמב"ן, הר"ן, התרומה ועוד (שלחשבונם נחרב הבית בשנת ג' תת"ל לבריאה - 3830 לבריאה).

מחזור השמיטה לשיטת רבינו תם והרמב"ם, ושעל פיו נוהגת הרבנות הראשית לישראל, מסונכרן עם התאריך העברי של בריאת העולם המקובל ביהדות. כך למשל שנת ה'תשס"ח (5768), שהייתה שנת שמיטה, יצאה בדיוק השמיטה ה-824 לפי התאריך העברי של בריאת העולם.

שנות שמיטה החל מהעלייה הראשונהעריכה

ה'תרמ"בה'תרמ"טה'תרנ"וה'תרס"גה'תר"עה'תרע"זה'תרפ"דה'תרצ"אה'תרצ"חה'תש"הה'תשי"בה'תשי"טה'תשכ"וה'תשל"גה'תש"םה'תשמ"זה'תשנ"דה'תשס"אה'תשס"חה'תשע"ה

שנות השמיטה הבאותעריכה

ה'תשפ"בה'תשפ"טה'תשצ"וה'תת"גה'תת"י

תורת השמיטות הקבליתעריכה

  ערך מורחב – תורת השמיטות

על בסיס מחזור שנות השמיטה ומצוות שנת היובל התפתחה בקבלה תורה קוסמולוגית וקוסמוגנית המתארת את העולם כנברא ונחרב במחזורי שמיטות בני 7,000 שנה, שהם חלק ממחזור של יובל גדול בן 50,000 שנה. תורה קבלית זו הייתה מקובלת במאות ה-13 וה-14 בקרב חוג תלמידי ומפרשי הרמב"ן, וזכתה לגרסתה המפורסמת ביותר בספר האנונימי "ספר התמונה".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תו"כ, בהר; תוספתא מנחות, פ"ו, רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י ב
  2. ^ "ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה, שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ, שמטה." רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ב
  3. ^ דעת חכמים כי יובל אינו עולה למניין שבוע (=שבע שנים), לעומת רבי יהודה שיובל עולה למניין שבוע (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט', עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב').
  4. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פ"י ה"ד וה"ז