שנת שמיטה

שלט בגינה פרטית בירושלים המצהיר שהפירות בה הם הפקר בשל שנת השמיטה וכל אדם רשאי לקחתם

ביהדות, שנת שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים. בשנה זו מצווה עם ישראל לקיים את מצוות השמיטה - לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. שנת השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה והלכותיה - מסכת שביעית.

שנת השמיטה האחרונה הייתה שנת ה'תשע"ה (שהחלה ב-25 בספטמבר 2014).

תוכן עניינים

שנת השמיטה הראשונהעריכה

אף על פי שבני ישראל צוו על השמיטה כבר במתן תורה, מכיוון שהשמיטה היא מצווה התלויה בארץ, כפי שנאמר "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַ-ה'" (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ב'), לא ניתן היה לקיים אותה לפני הכניסה לארץ ישראל. על פי המדרש, השמיטה הראשונה שישראל קיימו נעשתה בשנה ה-21 לכניסתם לארץ ישראל, מכיוון שנדרשו 14 שנה של הכרת הקרקעות, לפני שהתחילו את מחזור השמיטה[1]. על פי חשבונו של הרמב"ם היא חלה בשנת 2510 לבריאת העולם[2].

חישוב שנת השמיטהעריכה

חישוב שנת השמיטה יכול להעשות באופן תאורטי, על פי החשבון של מספר השנים בלוח העברי וחלוקתו לשבע ללא שארית, במידה ונמצא כי הפעם הראשונה של שמירת השמיטה על ידי עם ישראל לאחר כניסתם לארץ התלכדה עם תאריך זה. עם זאת, הרב זוין מציין כי ישנן שתי בעיות עיקריות בחישוב השמיטה.

חישוב שמיטות ויובלעריכה

הבעיה הראשונה בחישוב שנת שמיטה נעוצה במחלוקת הלכתית-עקרונית בין האמוראים, כיצד לבצע את החישוב של שמיטה ויובל ביחד[3]. האם לכלול את שנת היובל בשמיטה, כך שבכל 98 שנים יהיו 14 שמיטות כדעת רבי יהודה, או לא לכלול את שנת היובל בכלל השמיטות, שיצא שבכל מאה שנים יהיו 14 שמיטות בדיוק, כדעת חכמים, שלה נוטה דעת הרמב"ם בניגוד לדעת הגאונים[4]. הרב זוין מציין שעל כל פנים לאחר חורבן בית שני ברור כי ההלכה הייתה כמו רב יהודה (למרות היותו בדעת מיעוט), על פי פסיקת הגאונים, בעלי התוספות, רש"י ושאר ראשונים.

 

קוים ירוקים אופקיים מציינים שנת שמיטה
והקוים האופקיים את המחזור השמיני של השמיטה
לפי רב יהודה השנה הראשונה של השמיטה השמינית הינה גם שנת היובל (קו כחול)
ולפי דעת חכמים מחזור השמיטה השמיני מתחיל לאחר שנת היובל (קו ירוק).

לאחר חורבן בית שניעריכה

הבעיה השנייה בחישוב שנת השמיטה נעוצה במחלוקת חישובית-היסטורית בין פרשני התלמוד הראשונים. המחלוקת נוגעת לשנה המדויקת של חורבן בית שני, שעל פי המסורת נחרב במוצאי שביעית - כלומר בשנה הראשונה למחזור השמיטה. המחלוקת הינה מחלוקת בין פרשנים התלמוד הראשונים: רש"י (שלחשבונו נחרב הבית בשנת ג' אלפים תתכ"ט לבריאה - 3829 לבריאה) ובין רבינו תם ושאר פרשנים ראשונים כמו הרמב"ן, הר"ן, התרומה ועוד (שלחשבונם נחרב הבית בשנת ג' תת"ל לבריאה - 3830 לבריאה).

מחזור השמיטה לשיטת רבינו תם והרמב"ם, ושעל פיו נוהגת הרבנות הראשית לישראל מסונכרן עם התאריך העברי של בריאת העולם המקובל ביהדות, כך שלמשל שנת ה'תשס"ח (5768) שהייתה שנת שמיטה, יצאה בדיוק השמיטה ה-824 לפי התאריך העברי של בריאת העולם.

שנות שמיטה החל מהעלייה הראשונהעריכה

תורת השמיטות הקבליתעריכה

  ערך מורחב – תורת השמיטות

על בסיס מחזור שנות השמיטה ומצוות שנת היובל התפתחה בקבלה תורה קוסמולוגית וקוסמוגנית המתארת את העולם כנברא ונחרב במחזורי שמיטות בני 7,000 שנה, שהם חלק ממחזור של יובל גדול בן 50,000 שנה. תורה קבלית זו הייתה מקובלת במאות ה-13 וה-14 בקרב חוג תלמידי ומפרשי הרמב"ן, וזכתה לגרסתה המפורסמת ביותר בספר האנונימי "ספר התמונה".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תו"כ, בהר; תוספתא מנחות, פ"ו, רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י ב
  2. ^ "ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה, שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ, שמטה." רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ב
  3. ^ דעת חכמים כי יובל אינו עולה למניין שבוע (=שבע שנים), לעומת רבי יהודה שיובל עולה למניין שבוע". בבלי, נדרים סא א, ובבלי, ראש השנה ט א
  4. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, פ"ד ה"ד וה"ז