פתיחת התפריט הראשי

שעבוד מצרים

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

שעבוד מצרים הוא סיפור תנכ"י על תוכנית שהופעלה במצרים העתיקה החל משנת ב'של"ב[1] ונכשלה סופית בשנת ב'תמ"ח[1]. התוכנית נועדה להקטין את שיעור הילודה בקרב עם ישראל, מחשש למרידתם בממשל.

עיקרי המדיניותעריכה

עד לשלב זה, הפגינה מצרים התערבות מתונה יחסית בחיי עם ישראל. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שעבודת כפייה עוזרת להגיע לתוצאות המבוקשות, החליטה המדינה לגייס בכפייה את עם ישראל לבניית ערי המסכנות פיתום ורעמסס. על העבודה היו מופקדים השוטרים העברים והנוגשים המצרים. חלק מעם ישראל, למשל, אהרן ומשה, היו פטורים מהעבודה. בהמשך, בשנת ב'שס"א[1] הוחלט שעבודות הכפיה שיוטלו על עם ישראל יהיו קשות ומענות, למשל, רמיסת טיט כדי ללושו היטב ולעשותו לבנים. בשנת ב'תמ"ז[1] הוחלט שעם ישראל לא יקבלו תבן ליצור הלבנים אלא יאספו אותו לבד, ובנוסף, הם יצטרכו להגיע לקצב העבודה שהושג לפני הכבדת תנאי העבודה.

השפעותיה של המדיניותעריכה

בעקבות השעבוד, שיעור הילודה בעם ישראל רק גדל.

מדרשי אגדהעריכה

ר' סימאי סבר שהרעיון לשעבד את עם ישראל היה של בלעם, שהיה היועץ של פרעה יחד עם איוב ויתרו. לאחר שהתוכנית התקבלה יתרו התפטר מתפקידו, אבל איוב רק שתק[2]. על פי חז"ל, בהתחלה עם ישראל עבדו בהתנדבות, ולאחר מכן העבודה הפכה לעבודת כפייה[2]. על פי חז"ל, שבט לוי[3], שבט מנשה ושבט אפרים[4] היו פטורים מהשעבוד. על פי חז"ל, משה שכנע את פרעה שייתן לעם ישראל את יום השבת כיום מנוחה[5].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 סדר עולם רבה ג
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'
  3. ^ שמות רבה ה טז
  4. ^ מדרש תהילים פא ו
  5. ^ שמות רבה א כח