פתיחת התפריט הראשי
השעון בשער יפו מורה שעות זמניות: השעה היא ארבע, אך הצללים מלמדים כי זוהי שעת צהריים מוקדמת

שעות זמניות מוגדרות על ידי חלוקת היום ל-12 חלקים וכן הלילה. בשונה מדרך חלוקת כל היממה ל-24 חלקים. ומכאן ההבדלים באורך שעת יום ושעת לילה. וכן אורך השעה בין עונות השנה. בקצרה: שעות זמניות הן חלקי היום או הלילה. ושעות קבועות הן חלקי היממה.

תוכן עניינים

ביהדותעריכה

ביהדות נהוגה שיטת חישוב זו למטרות הלכתיות, והתקבלה על דעת כל פוסקי ההלכה. שעות זמניות משמשות ביהדות לחישוב זמנים של מצוות שונות כמו מועדי התפילות השונות, סוף זמן קריאת שמע, זמן הנחת תפילין, סוף זמן אכילת חמץ ועוד.

באיסלאםעריכה

המוסלמים משתמשים עד ימינו בשיטת חישוב זו לקביעת זמנן של חמש התפילות הנאמרות בכל יום. ביפן היה נהוג זמן שחושב באמצעות שעות זמניות עד שנת 1873 שבה אימצה יפן את סגנון הזמן המערבי של שעות קבועות אחידות ואת הלוח הגרגוריאני.

חישוב השעות הזמניותעריכה

בקיץ שעה זמנית תהיה ארוכה מ-60 דקות, מכיוון שזמן האור הוא יותר מ-12 שעות, ואילו בחורף השעה הזמנית תהיה קצרה יותר מ-60 דקות, מכיוון ששעות האור נמשכות פחות מ-12 שעות. ככל שנמצאים בנקודת רוחב צפונית יותר (בחצי הכדור הצפוני) ההפרשים בין השעה הזמנית והשעה הרגילה גדולים יותר. באזור קו המשווה כמעט ואין הבדלים בין השעות הזמניות לשעות הרגילות, ובכל עונות השנה אורך השעה הזמנית שם הוא כ-60 דקות.

לעומת זאת, בכל מקום שאינו על קו המשווה, רק פעמיים בשנה שעה זמנית תהיה שווה לשעה רגילה, בימי השוויון באביב ובסתיו.

שעות זמניות בהיסטוריהעריכה

בעבר, לפני המצאת השעונים המדויקים, היו השעות הזמניות השעות המקובלות. רק במאה ה-11 הומצא שעון השמש המשווני, באמצעותו ניתן למדוד שעות רגילות, ומאז החלו להסדיר את הפעולות היומיומיות בהתאם לשעות הרגילות.

עם זאת, בארץ ישראל המשיכו לנהוג על פי השעות הזמניות עד ראשית המאה ה-20, ולשעות הזמניות קראו "שעות ארצישראליות". דוגמה לשעון כזה היא מגדל השעון העות'מאני שפעל בירושלים מעל שער יפו וכלל ארבעה שעונים: שניים "רגילים" ושניים "ארצישראליים".

ביהדותעריכה

שעות זמניות משמשות ביהדות לחישוב זמנים של מצוות שונות כמו מועדי התפילות השונות, סוף זמן קריאת שמע, זמן הנחת תפילין, סוף זמן אכילת חמץ ועוד. רוב השעות המוזכרות בתלמוד, הן על פי שעות זמניות, כגון זמן מנחה קטנה ומנחה גדולה, וכן פלג המנחה ועוד. שכן הן נקבעות לפי חלקי היום. אך שעות שנאמרו כמדד לזמן אובייקטיבי הן שעות קבועות כמו שש שעות המתנה בין בשר לחלב[1]. וכן השעות בהלכות קידוש החודש.

לפי ההלכה מחשבים את שעות היום על פי חלוקה של זמן האור ל-12 חלקים שווים, וכן את הלילה על פי חלוקה של שעות החשכה ל-12 חלקים שווים, כך שכל חלק מייצג שעה אחת.

דעות האחרונים בחישוב השעותעריכה

באחרונים נחלקו מה נחשב יום לעניין זה, האם משעת הנץ החמה, עד השקיעה או מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

לדעת הגר"א היום מתחיל בזריחת השמש (="הנץ החמה") עד שקיעתה, וזמן זה יש לחלקו ב-12 שעות, וכל 1/12 הוא שעה זמנית. אחת מטענותיו היא שאם נחשב מצאת הכוכבים ועלות השחר יהא היום ארוך מהלילה אפילו בימי השוויון באביב ובסתיו. שהרי כדור הארץ חציו מואר וחציו חשוך ואזור הדמדומים הוא המקום שבחצי החשוך עדיין האטמוספירה מוארת. ואם הוא חלק מהיום לא ימצאו יום ולילה שוים באורכם פעמיים בשנה אלא רק בחורף.

לדעת המגן אברהם יש לחשב את השעות מעלות השחר, ועד פרק זמן הזהה להפרש בין עלות השחר להנץ החמה, לאחר שקיעת החמה, יש 12 שעות זמניות. בשיטה השנייה השעה הזמנית ארוכה יותר. לפי שיטת החישוב של ספר מגן אברהם גם ביום השווה, שעה זמנית ארוכה משעה רגילה בכ-10 דקות, וזהו הקושי העיקרי בשיטה זו. לפי דעת רבי נחמן מברסלב יש להחשיב את השעות הזמניות בלילה בלבד החל מהשקיעה, ואילו ביום השעות מחושבות כדעת ה"מגן אברהם".

עניינם של השעות הזמניות אינו מוזכר בתלמוד. הראשון שהתייחס אליו הוא רבי אברהם בר חייא[2], והרמב"ם הרחיב שיטה זו והפכה נחלת הכלל[3]. וכן סבר הרא"ש[4]. מבין הראשונים יש שמוכח מדבריהם שהם לא גרסו חידוש זה, ולדעתם כל זמני ההלכה, כאכילת חמץ וזמן תפילה, מתייחסים לשעות רגילות. ביניהם רבי ישראל איסרלין, בעל "תרומת הדשן"[5]. כמה מהאחרונים קיבלו שיטה זו הלכה למעשה, והוכיחו כמותה מדברי ספר הזוהר ומדברי הש"ך[6], ביניהם רבי יעקב עמדין[7], הפני יהושע[8], בעל "משכנות יעקב"[9], ורבי חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר"[10]. אך הלכה למעשה כמעט ולא התקבלה דעה זו, מלבד חסידות קומרנא הנוהגת בכך, על פי פסקו של רבם, רבי יצחק אייזיק ספרין, בספרו "שולחן הטהור" (סימן נח).

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פתחי תשובה יו"ד סי פח
  2. ^ ספר העיבור פרק עשירי.
  3. ^ פירוש המשנה מסכת ברכות פרק א משנה ב; שו"ת פאר הדור סימן מ"ד
  4. ^ תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ג, ב
  5. ^ תרומת הדשן סימן קכ"א, הובא ברמ"א אורח חיים סימן תמ"ג סעיף א
  6. ^ ש"ך יורה דעה סימן קפד ס"ק ז
  7. ^ לחם שמים ברכות פ"א מ"ב, מור וקציעה סימן א וסימן תמ"ג
  8. ^ ליקוטים, מהדורא בתרא ברכות דף ג
  9. ^ חלק א סימן עט
  10. ^ ח"א סימן סט



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.