שער ניצחון

מבנה היסטורי שנועד לציין ניצחון במלחמה
(הופנה מהדף שער הניצחון)

שער ניצחון, או קשת ניצחון, הוא מבנה מונומנטלי בצורת שער הנבנה על מנת להנציח ניצחון בקרב או במלחמה. מקורו של מנהג בניית מבנה זה באימפריה הרומית, שם הייתה בניית השער כבוד שניתן על ידי הסנאט הרומי למנצח בקרב או במלחמה.

שער ניצחון
שער הניצחון בבריסל, בלגיה, 2010
שער הניצחון בבריסל, בלגיה, 2010
מידע כללי
מבנים עיקריים שער טיטוס, שער הניצחון בפריז
שער הניצחון בפריז

הקשתות נבנו לאורך הוויא סאקרה - הדרך הקדושה שהובילה לאורך הפורום הרומי אל מקדש יופיטר שעמד על הגבעה הקפיטולינית. מבין 21 קשתות הניצחון המוזכרות בכתובים, חמש נותרו עד ימינו.

קשת הניצחון הקדומה ביותר שנשמרה היא קשת הניצחון של אוגוסטוס ברימיני[1].

החל מהמאה השנייה לספירה החלו להיבנות שערי ניצחון המנציחים אירועים שאינם בהכרח קרבות או ניצחונות. קשת הניצחון באנקונה, המנציחה את בניית הנמל בעיר על ידי הקיסר טראיאנוס, היא דוגמה לקשת מסוג זה. ישנן קשתות שהוקמו ככלי תעמולתי בהוראת הקיסר, ואחרות ביוזמה מקומית כביטוי תודה ונאמנות לקיסרי רומי. קשתות הניצחון שימשו גם כתפאורת רחוב, נקודת ציון במרחב העירוני ולעיתים כסימון גבולה של העיר.

באירועים אחרים נבנו שערי ניצחון זמניים, לשימוש זמני, ופורקו בהמשך (ראו שער הניצחון בפריז).

השער האדום במוסקבה - דוגמה לשער ניצחון בארוקי

שערי ניצחון בעולם עריכה

 
שער טראיאנוס בתימגאד, אלג'יריה

אלג'יריה עריכה

אוסטריה עריכה

אוקראינה עריכה

איטליה עריכה

 
קשת קונסטנטינוס, רומא

אירלנד עריכה

אנגליה עריכה

ארצות הברית עריכה

 
שער הניצחון בכיכר פארק וושינגטון
 
שער הזיכרון לחיילים ולמלחים, ברוקלין

בלגיה עריכה

גרמניה עריכה

 
שער ברנדנבורגפוטסדאם

הודו עריכה

טורקיה עריכה

יוון עריכה

ישראל עריכה

לאוס עריכה

לבנון עריכה

  • קשת הניצחון של צור

לוב עריכה

סוריה עריכה

ספרד עריכה

 
שער אלקלה - הכניסה המהודרת למדריד

עיראק עריכה

צרפת עריכה

 
קשת הניצחון בגלאנום
 
שער הניצחון נארווה, סנקט פטרבורג

קרואטיה עריכה

צפון קוריאה עריכה

רומניה עריכה

רוסיה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ביל טיילר, אוניברסיטת שיקגו. על השער בעולם הרומי
  2. ^ W. Eck and G. Foerster, "Ein Triumphbogen fur Hadrian im Tal von Beth Shan bei Tel Shalem,"JRA 12 (1999), pp. 294-313