לשון מדבק
| ערך מחפש מקורות | |
לשון מִדְבָּק (באנגלית Agglutinative language) או שפה צירופית, היא שפה אשר רוב המילים בה מורכבות מהדבקה של מורפמות זו לזו. זאת בניגוד ל"שפות אנליטיות", בהן המורפמות לא משנות אלו את אלו כלל ובניגוד ל"שפות נטייתיות" בהן המורפמות גורמות לשינוי צלילי ולשינוי באיות של המורפמות הסמוכות להן. את המושגים האלו טבע וילהלם פון הומבולדט (Wilhelm von Humboldt) ב-1836, כדי לתאר שפות מנקודת מבט מורפולוגית – מהמילה הלטינית "agglutinare" (להדביק).
לשון מדבק היא סוג של שפה סינתטית (שפה שבה קיים שימוש רב יחסית במורפמות), אשר בה כל מורפמה מביעה רעיון בודד מוגדר (זמן, ריבוי, מודוס, אספקט, שייכות וכו'). המורפמות מתחברות זו לזו בצורת מוספיות, ולא בדרך של שינויים בשורש המילה, או שינויים בהטעמה או בטונאליות. המוספיות שומרות על צורה קבועה, ובדרך כלל אינן מושפעות ממיקומן במילה או מצמידותן למוספיות אחרות. בהשוואה ללשונות מדבק, שפות סינתטיות שאינן מִדְבָּק, מצרפות מוספיות יחדיו, אגב שינויים שונים, ומעניקות למוספית בודדת מספר משמעויות (לדוגמה, במילה "אכלתי" בעברית, המוספית "תי" מביעה גם את רעיון הגוף, גוף ראשון "אני", וגם את זמן העבר). בלשונות מדבק קיימת נטייה למספר גדול של מוספיות או מורפמות בכל מילה, ומכיוון שהמוספיות שומרות על צורה קבועה, הן נוטות להימנע מיוצאי דופן.
דוגמאות מלשונות מדבק:
- טורקית - Avrupa-lı-laş-tır-ama-dık-lar-ımız-dan mı-sınız (האם אתם מאלה שלא יכולנו להופכם לאירופאים?)
- סוואהילי - Ni-ta-ku-andik-ia barua (אכתוב לך מכתב)
- גאורגית - a-g-e-shen-eb-in-a-t ("הייתם בונים!", נאמר כתוכחה כלפי מי שלא בנו)
- טלוגו - నన్ను మాట్లాడమననిస్తున్నట్లున్నాడండీ (בתעתיק IAST: nannu māṭlāḍamananistunnaṭlunnāḍaṇḍī - נראה, אדוני, שהוא מרשה לי לבקש לדבר)
מִדְבָּק הוא מונח טיפולוגי, שאינו מראה בהכרח על קרבה בלשנית בין שפות. לכן לשונות מדבק עשויות להיווצר משפה-אם מדבקית או לא מדבקית, וכך הדבר גם לגבי לשון לא מדבקית. עם זאת קיימות משפחות שפות המתאפיינות בצירופיות ובהן שפות טורקיות, שפות אוראליות (לדוגמה פינית, אסטונית והונגרית), שפות דראווידיות, שפות בנטו ועוד. לשונות מדבק אחרות הן אדיגית, בסקית, גאורגית, יפנית, קוריאנית, שפות אוסטרונזיות כמו מלאית ואינדונזית, גרינלנדית ועוד. במשפחת השפות ההודו-אירופיות נחשבת פרסית ללשון מדבק, ושפות רבות שדוברו בעת העתיקה במזרח הקרוב היו מדבקיות.
ספק אם קיימת לשון מדבק לחלוטין, אנליטית לחלוטין או נטייתית לחלוטין. אם כי, יש שפות שהן מאוד מדבקיות, מאוד נטייתיות או מאוד אנליטיות. כמו כן, ישנן שפות שבהן יש גם תכונות של הדבק פונמות וגם נטיות בו זמנית. ביחס למנדרין, לדוגמה, האנגלית היא יותר מדבקית ויותר נטייתית גם יחד, וביחס לאנגלית, העברית היא יותר מדבקית ויותר נטייתית גם יחד.
