שפות איראניות

השפות האיראניות הן ענף של השפות ההודו-איראניות במשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברות על ידי העמים האיראנים, בעיקר ברמה האיראנית (אנ'), טג'יקיסטן, אפגניסטן, אזורים בפקיסטן וכורדיסטן.

מיון השפות האיראניות

עריכה
 
התפשטות היסטורית של העמים האיראנים והשפות האיראניות: סקיתים, סרמטים, באקטריה והאימפריה הפרתית, שנת 170 לפני הספירה בקרוב.

נהוג למיין את הלשונות האיראניות לשני תת-ענפים עיקריים הלשונות האיראניות המערביות והלשונות האיראניות המזרחיות. את הלשונות המערביות נהוג להמשיך ולחלק ללשונות איראניות צפון מערביות ולשונות איראניות דרום מערביות. "ארגון[1] SIL לחקר וקידום שפות" מונה כ-84 לשונות איראניות מדוברות כיום.

עיקר ההבדלים בין הלשונות המערביות ללשונות המזרחיות הם תוצאה של מעתקי הגאים שונים מבחינה היסטורית, שהובילו למערכות פונולוגיות בעלות תכונות שונות מהבחינה הסינכרונית. כלומר, מלאי ההגאים והיחסים בינם שונים. בנוסף נהוג לתאר אובדן של הבדלים תחביריים שונים כתוצאה ממעתקים אלו. כך הלשונות האיראניות האמצעיות המזרחיות מבחינות ברובן בין מספר יחסות רב (4–6) ובין שני מינים דקדוקיים לפחות (אם לא שלושה) בעוד שהלשונות האיראניות האמצעיות המערביות, מבחינות בין שתי יחסות לכל היותר, וחלקן חסרות אבחנת מין דקדוקי (הפהלווי אינה מבחינה במין דקדוקי. מהלשונות המערביות המודרניות – הפרסית, אינה מבחינה במין דקדוקי אף היא, בעוד שהכורדית מבחינה בין שני מינים דקדוקיים). סיווג לשונות זה תלוי במבנה הלשון בלבד, ואינו קשור למיקום הגאוגרפי של דוברי הלשון או למיקום מציאת או מסירת התעודות שנשתמרו בלשון.

אי לכך אין לבלבל בין מיקומם הגאוגרפי העכשווי של דוברי לשון איראנית מסוימת לבין סיווגה כמזרחית, מערבית דרומית או מערבית צפונית. כך, הבלוצ'ית אשר מדוברת בחבל בלוצ'יסטן הדרום מזרחי, היא לשון איראנית צפון מזרחית. הטאטית המדוברת בדאגסטן באזור הצפון מערבי, היא לשון דרום מערבית. הטג'יקית המדוברת בטג'יקיסטן, המצויה במזרח האזור האיראני, היא לשון דרום מערבית.

ההבדלים בין תת-הענפים קיימים בחלק מתקופת הלשונות האיראניות העתיקות ביותר – לשון כתבי האווסטא – איראנית מזרחית מחד, והפרסית העתיקה (לשון האימפריה האכימנית) – לשון פרסית מערבית מאידך. בתקופת הלשונות האיראניות האמצעיות, ניתן למצוא מחד את הסוגדית והבקטרית כמייצגות את הענף המזרחי, ואת הפהלווי והפרתית כמייצגות את הענף המערבי. רוב דוברי לשון איראנית כל שהיא, בתקופה המודרנית, דוברים לשון איראנית מערבית. על הלשונות האיראניות המערביות נמנות בין השאר הפרסית שהיא לשון איראנית דרום מערבית והכורדית שהיא לשון איראנית צפון מערבית. על הלשונות האיראניות הדרום המערבית נמנות בין השאר הפשטו ולשונות הפאמיר.

הלשונות האיראניות של אזרבייג'ן

עריכה

מחקרים גילו כי השפה שתושבי אזרבייג'ן דיברו בה הייתה מדוברת גם על ידי אנשי אימפריית פרס ומדי. לפי עדויות היסטוריות רבות ניתן לדעת כי תושבי אזרבייג'ן הקדומים דיברו שפה איראנית כלשהי.

ישנן עדויות כי שפה איראנית כלשהי דוברה על ידי הטורקים הסלג'וקים באזרבייג'ן. היסטוריונים אחרים אף מדווחים כי שפה איראנית דוברה בטבריז במאה ה-17. החוקרים העות'מאנים טענו כי באזרבייג'ן דיברו שפה איראנית בתחילת המאה ה-17 לפי סיוריהם באזור.

כיום אנו יודעים על לשונות איראניות רבות המדוברות באזרבייג'ן. הטאליש, לדוגמה, היא לשון איראנית צפון מערבית המדוברת באזור הים הכספי. לעומתה הטאטית המדוברת באזור צפוני יותר, הנושק לדאגסטאן היא לשון איראנית דרום מערבית.

אזכורים במקורות חיצוניים

עריכה

אבן א-נדים, בספרו "אל-פהרסת" ("الفهرست") מזכיר שבכל אימפריית פרס ומדי (כולל אזרבייג'ן של היום) דוברים התושבים שפה אחת בלבד. בספרו, שהוא המקור העיקרי למידע על השפות האיראניות בזמן התקופה האיסלאמית הקדומה, הוא מצטט את הסופר הגדול עבדאללה אבן אל-מוקאפע:

"השפות האיראניות הן: פהלוי, דארי, חוזי ופרסית וסריאנית. אבל "פָהלָוִי" מקורה מהמילה "פָהלֶח". ו"פָהלֶח" זה שם המתייחס לחמישה אזורים שונים: אספהאן, ריי, המדאן, מאה-נאהאואנד ואזרבייג'ן".[דרוש מקור]

הוא מוסיף בהמשך שדארי היא השפה הרשמית בח'וראסאן ובלך וכן במזרח איראן, פרסית הייתה השפה הרשמית בחבל פארס, חוזי הייתה השפה הלא רשמית של ח'וזסתאן ושסריאנית מקורה במסופוטמיה. דיווחים דומים לאילו שניתנו בכתביו של אבן א-נאדים נכתבו גם בדיווחים וכתבים של אל חואריזמי, טברי, אבן חאוקל, איסתחרי, מוקאדסי, יאגהובי, מאסודי ומוסטופי קאזויני.

רשימת השפות האיראניות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שפות איראניות בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ SIL