שפן הסופר

דמות מקראית הנזכרת בספר מלכים

שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר (או בקיצור, שפן הסופר) היה סופרו של יאשיהו מלך יהודה. מפורסם בשל חלקו בפרשת מציאת ספר התורה, ולאחר מציאתו היה זה שפן שקרא בספר התורה לפני המלך יאשיהו. בעקבות כך חולל יאשיהו רפורמה פולחנית משמעותית בממלכת יהודה, שעד אז היה נהוג בה פולחן לאלים רבים במקומות רבים.

שפן הסופר קורא את התורה לפני המלך יאשיהו, תמונה של יוליוס שנור פון קרולספלד (1860)

שפן הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות.[1][2]

אזכורו בתנ"ך

עריכה

מופיע בתנ"ך כסופרו של יאשיהו מלך יהודה.[3]

בשנה ה-18 למלכותו, התעורר יאשיהו לשפץ את בית המקדש שהיה מוזנח עד אותו הזמן.[4] במהלך השיפוץ שלח יאשיהו את שפן אל חלקיהו בן שלום הכהן הגדול, למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. חלקיהו מצא בבית המקדש ספר תורה, וכאשר שפן בא אליו למניית הכסף מסר לו חלקיהו את הספר שייתן אותו למלך.

שפן הגיע למלך וקרא לפניו את ספר התורה. כאשר שמע יאשיהו את התוכחה הקשה הכתובה בתורה, והעונשים הקשים הצפויים לבוא על עם ישראל כאשר יעברו על התורה, קרע את בגדיו לאות צער, ושלח את חלקיהו ושפן יחד עם שרים נוספים לשאול את פי חולדה הנביאה על העניין. לאחר שחולדה התנבאה על קיומם של העונשים הקשים המוזכרים בתורה, בעקבות חטאי מנשה ובנו אמון, חולל יאשיהו מהפכה דתית משמעותית בארץ, שבה הכרית מן הממלכה את העבודה הזרה (הפולחן הפוליתאיסטי), כמו גם את הבמות שבהן הקריבו לה' מחוץ לבית המקדש, וריכז את הקרבת הקרבנות בבבית המקדש בלבד.

משפחתו

עריכה
 
שושלת שפן הסופר - סוף ימי בית המקדש הראשון

בניו של שפן היו שרים וסופרים חשובים אצל מלכי יהודה:

  • אחיקם – היה מחשובי השרים בתקופת יאשיהו ובניו[5], והיה מן השרים אותם שלח יאשיהו אל חולדה הנביאה בעקבות קריאת ספר התורה. אחיקם היה מתומכי ירמיהו הנביא, והצילו ממוות בידי העם.
  • גמריהו – היה שר בחצר המלך יהויקים[6].
    • מיכיהו בן גמריהו – סיפר לאביו ושאר השרים על הדברים שקרא ברוך בן נריה תלמידו של ירמיהו הנביא מתוך מגילה שכתב ירמיהו על הפורענות שתבוא על יהודה בידי מלך בבל[7].
  • אלעשה – היה אחד משני השרים שנשלחו על ידי צדקיהו מלך יהודה אל נבוכדנצר השני מלך בבל. באותה הזדמנות שלח בידם ירמיהו הנביא איגרת לגולים, להודיע כי הם עתידים להישאר בבבל זמן רב[8]. מעשה זה מורה לכאורה על נאמנותם של שני השרים (אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיהו) לנביא, למרות שזה היה נגד המגמה הרווחת אצל שרי המלוכה באותה תקופה.
  • יאזניהו – נזכר לגנאי בספר יחזקאל[9], בין שבעים אנשים מזקני ישראל שהקטירו קטורת לעבודה זרה. הזכרת שמו של יאזניהו בייחוד בין שבעים האנשים, מעישה לדעת רש"י על חשיבותו המיוחדת בתוך העם, שעל כך הקפיד עליו ה' יותר משאר הזקנים, כי הוא עלול ללמד יותר את העם לחטוא בעבודה זרה[10].

במחקר

עריכה

ב"בית הבולות" שבשטח G של עיר דוד נמצאה בולה בקוטר 1 ס"מ ועליה הכתובת ”לגמריהו בן שפן”. הבולה זוהתה כשייכת לבנו של שפן הסופר, גמריהו בן שפן.

בחז"ל

עריכה

שפן מוזכר בחז"ל באופן חיובי ביותר, כמי שהציל את עם ישראל משכחת התורה, ובכך העמידו אותו בשורה אחת עם משה רבנו, עזרא הסופר ורבי עקיבא:

מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל, לא היתה תורה משתכחת? מה אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, רבי עקיבא בשעתו, לא היתה תורה משתכחת?

משמעות דברי חז"ל אלו היא, כי חטאי מנשה ואמון, והובלתם את העם בדרך הרחוקה מן התורה, הובילו את העם כמעט לשכחת התורה כליל. אך מעשי שפן שבא והקריא לפני המלך את ספר התורה - וגרם בכך למהפך שהוביל יאשיהו - הובילו לכך שלא תשתכח תורה מישראל.

מסיפור קריאת ספר התורה על ידי שפן בפני המלך יאשיהו, למדו חז"ל את דין שומע כעונה. כי אף על פי ששפן היה הקורא בתורה, נאמר בפסוק[11]: ”כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, הרי שהקריאה מתייחסת ליאשיהו מפני הקשבתו לקריאת שפן[12].

שימוש בשם בתרבות

עריכה

מנהל ההדפסה של ש"ס וילנא, שמואל שרגא פייגנזון (1838–1932), השתמש בכינוי "שפ"ן הסופר".

בשנות ה-60 וה-70 פרסמה הוצאת עם עובד סדרת ספרי ילדים בשם "ספריית שפן הסופר". בין הספרים שיצאו במסגרת הסדרה: המפוזר מכפר אז"ר, מיץ פטל והביצה שהתחפשה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
  2. ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
  3. ^ מלכים ב', כ"ב, ג'ט"ו.
  4. ^ בימי אבותיו של יאשיהו, מנשה ואמון שעבדו עבודה זרה והזניחו את המקדש.
  5. ^ מלכים ב', כ"ב, י"ב; ירמיהו, כ"ו, כ"ד.
  6. ^ ירמיהו, ל"ו, י'.
  7. ^ ירמיהו, ל"ו, י"אי"ג.
  8. ^ ירמיהו, כ"ט, ג'.
  9. ^ ח', י"א.
  10. ^ רש"י שם.
  11. ^ מלכים ב', כ"ב, ט"ז.
  12. ^ מסכת סוכה, דף ל"ח, עמוד ב'.