שרה ברנאר

שחקנית צרפתייה

שרה ברנארצרפתית: Sarah Bernhardt;‏ 22 באוקטובר 184426 במרץ 1923) הייתה שחקנית תיאטרון צרפתייה ממוצא יהודי. נחשבה בתקופתה לשחקנית המפורסמת בעולם והייתה "הכוכבת הבינלאומית הראשונה". כונתה 'האלוהית' ו'קיסרית התיאטרון'; ויקטור הוגו כינה אותה 'קול הזהב', וז'אן קוקטו כינה אותה 'המפלצת הקדושה'.

שרה ברנאר
Sarah Bernhardt
לידה 23 באוקטובר 1844
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במרץ 1923 (בגיל 78)
הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rosine Bernardt עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 18621922 (כ־60 שנה)
מקום לימודים הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Jacques Damala (18821889) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Samuel Pozzi עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Maurice Bernhardt עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצינה בלגיון הכבוד
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שרה ברנאר בשנת 1864, צילום מעשה ידי נדאר.
בתפקיד הקיסרית תאודורה, צילום מ-1884 מעשה ידי נדאר.

תולדות חייה עריכה

ילדות ונעורים עריכה

נולדה בשם אנרייט רוזין ברנאר (בצרפתית: Henriette Rosine Bernard). אמה, יהודית ברנאר, הייתה יהודייה ילידת אמסטרדם, קורטיזנה מפורסמת בפריז. אביה היה כנראה צעיר הולנדי, ולפי גירסה אחרת, עורך דין מלה האבר. סבה מצד אמה היה מוריץ ברנהארד - סוחר יהודי באמסטרדם. אמה של שרה הרבתה לנסוע, והפקידה את הטיפול בה בידי אומנת. בהיותה בת שבע, נשלחה שרה לפנימייה לבנות בפרבר הפריזאי אוטיי (Auteuil), ובהיותה שם, התגלתה נטייתה למשחק. כאשר הייתה בת שתים עשרה הוטבלה כקתולית לנצרות ונכנסה למנזר לנשים. ב-1859 התקבלה לקונסרבטוריון למוזיקה ולמשחק תיאטרלי בהמלצתו של שארל (Charles), דוכס מורני (Morny), אחיו-למחצה של נפוליאון השלישי, אשר אמה הייתה בחוג מיודעיו. ב-11 באוגוסט 1862 החלה לשחק בתפקיד משני בקומדי פראנסז במחזהו של ז'אן רסין "איפיגניה" (Iphigénie).

קריירה עריכה

ב־1866 עברה לשחק בתיאטרון אודיאון שבפריז, ושם נחלה את הצלחותיה הראשונות כאשר גילמה את דמותה של קורדליה (Cordelia) בגרסה הצרפתית למחזהו של שייקספיר "המלך ליר", ואת דמותו של זאנטו (Zanetto) במחזהו של פרנסואה קופה "עובר האורח" (Le Passant, 1868). ב-1872 גילמה בהצלחה רבה את תפקיד מלכת ספרד במחזהו של ויקטור הוגו "רואי-בלה" (Ruy Blas), מה שגרם לקומדי פראנסז להזמינה לשחק בשורותיו כשחקנית מן המניין. בתקופה זו שיחקה, בין היתר, ב-1874 את התפקיד הראשי במחזהו של ז'אן רסין "פדרה", וב-1877 את תפקידה של דונה סול (Doña Sol) של ויקטור הוגו "ארנאני" (Hernani).

ב-1879 הייתה לה עונה מוצלחת בלונדון, ומכאן ואילך נודעה כשחקנית הגדולה ביותר של זמנה. קולה זכה לכינוי "קול הזהב".

ב-1880, בשל ביקורת שנמתחה על משחקה במחזהו של אמיל אוז'ייה "ההרפתקנית" (L'Aventurière), עזבה את קומדי פראנסז, הקימה להקה משלה - תיאטרון שרה ברנאר - ויצאה איתה למסע הופעות בלונדון, בקופנהגן, ברוסיה ובארצות הברית. בניו יורק פגשה בתומאס אדיסון וקראה בפניו בביתו את תפקידה במחזה "פדרה". ב-1881 גילמה את דמותה של דופלסי (Duplessis) במחזהו של אלכסנדר דיומא הבן "הגברת עם הקמליות".

בין 1891 ל-1893 ערכה מסע הופעות באמריקה הצפונית, באמריקה הדרומית, באוסטרליה וברוב בירות מדינות אירופה. ב-1899 העלתה על הבמה גרסה צרפתית של "המלט" שבה שיחקה את התפקיד הראשי. בשנת 1900 גילמה את הדמות בסרט הקצר "Le Duel d'Hamlet".

שנים אחרונות עריכה

ב-1905, כאשר הופיעה בריו דה ז'ניירו, נפלה מן הבמה ונפגעה בברכה. פצע זה, שהפך בהדרגה לנמק, גרם לכריתת רגלה הימנית ב-1915. למרות זאת המשיכה בקריירה שלה, ואף שלא הייתה מסוגלת להתנועע על הבמה, קולה האפיל על נכותה. באותה שנה ערכה מסע הצגות מוצלח באמריקה, ולאחר מכן המשיכה לשחק כמעט עד יומה האחרון.

בשנת 1907 הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה "חיי הכפולים" ("Ma Double Vie").

שרה ברנאר נפטרה בפריז ב-1923 כתוצאה ממחלת כליות ונקברה בבית הקברות פר לשז שבעיר.

קשר לפלשתינה עריכה

בשנת 1910 ביקרה ברנאר במצרים. בהסכמתה יזמו התנגשות מלאכותית בין המרכבה שבה טיילה לבין העגלה שהובילה יינות "כרמל מזרחי" לחלוקתם בין הלקוחות בקהיר. איש לא נפצע, אך העיתונות במצרים ובעולם פרסמה את מקרה ההתנגשות עם "יינות כרמל מזרחי", וכך זכו היינות לפרסום חינם.

איש ביל"ו מראשון לציון דוד יודילוביץ חיבר יחד עם הסופר הצרפתי טיבו את הספר "תולדות שרה ברנאר". יודילביץ שימש סוכן "כרמל מזרחי" בקהיר ופגש את שרה ברנאר בביקורה בקהיר.[1][2]

הנצחות עריכה

בשנת 1906 הוצגה לראשונה אדמונית מזן חדש, והוא נקרא "שרה ברנאר" על שמה. כמו כן נקראת על שמה "עוגיית שרה ברנאר".[3]

בשנת 2004 עלתה בישראל ההצגה "שרה ברנארד", בכיכובם של ליא קניג ושלמה בר-שביט.[4]

בעיר העתיקה של פראג שוכנת מסעדת "שרה ברנאר" על שמה.

ברנאר נכללה בין מושאי הביוגרפיה של נורמן לברכט "גאונות וחרדה - כיצד שינו היהודים את העולם בין 1847-1947", שיצאה לאור ב-2019. לברכט הגדיר את ברנאר כמי ש"המציאה את הידוענות".

חיים אישיים עריכה

בנה מוריס ברנאר נולד ב-10 בדצמבר 1864. אביו היה אציל בלגי בשם הנרי-מקסימילאן גוז'ף דה ליג'ן (1824-1871). מבנה נולדו נכדיה וניניה. שרה נפטרה בזרועות בנה. מוריס נפטר ב-21 בדצמבר 1928 ונקבר לצדה.

ספריה עריכה

  • Dans les nuages, Impressions d'une chaise (1878)
  • L'Aveu, drame en un acte en prose (1888)
  • Adrienne Lecouvreur, drame en six actes (1907)
  • Ma Double Vie (1907),
  • My Double Life: Memoirs of Sarah Bernhardt, (1907) William Heinemann
  • Un Coeur d'Homme, pièce en quatre actes (1911)
  • Petite Idole (1920; as The Idol of Paris, 1921)
  • L'Art du Théâtre: la voix, le geste, la prononciation, etc. (1923; as The Art of the Theatre, 1924)
  • התיאטרון על סף המאה העשרים, הוצאת מסדה - תל אביב, תשט"ז

לקריאה נוספת עריכה

  • Robert Gottlieb, Sarah: The Life of Sarah Bernhardt (Jewish Lives)
  • Arthur Gold, The Divine Sarah: A Life of Sarah Bernhardt
  • Carol Ockman, Sarah Bernhardt: The Art of High Drama

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ על דוד יודילוביץ באתר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
  2. ^ על דוד יודילוביץ באתר אלבום המשפחות
  3. ^ תמי לויאב, שרה "האלוהית": סיפור של עוגיה, באתר ynet, 8 ביולי 2008
  4. ^ דף ההצגה "שרה ברנארד" באתר הבמה