שרה צ'פמן
שרה צ'פמן (באנגלית: Sarah Chapman; 31 באוקטובר 1862 – 27 בנובמבר 1945) הייתה אחת ממנהיגות השביתה במפעל בריינט ומיי בשנת 1888. שביתה זו הייתה התנועה החלוצית הראשונה בעד שוויון מגדרי ושוויון בעבודה. מורשת שהפכה אחר כך לאחד מקווי היסוד של תנועת איחוד הפועלים והמסחר בממלכה המאוחדת.
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1862 Mile End, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1945 (בגיל 83) בת'נל גרין, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
  | |
חייה עריכה
שרה צ'פמן נולדה ב-31 באוקטובר 1862, החמישית מתוך שבעה ילדים שנולדו לסמואל צ'פמן, משרת וטבח, ולשרה אן מקנזי. את חייה המוקדמים בילתה במייל אנד, את שארית חייה חיה באיסט אנד של לונדון.[1] עד גיל 19, לצד אמה ואחותה הבכורה, שרה הועסקה במפעל הגפרורים בריינט ומיי. בזמן השביתה של שנת 1888, שרה צ'פמן הייתה בעלת משרה טובה באופן יחסי במפעל בריאנט ומיי והייתה חלק מבסיס כוח העבודה שלו.[2]
בדצמבר 1891 נישאה שרה לצ'ארלס הנרי דירמן, יצרן ארונות. לבני הזוג נולדה ב-1892 ביתם הראשונה, שרה אלסי, ולאחר מכן נולדו להם עוד חמישה. מאוחר יותר עברה המשפחה לביתנאל גרין, שם נשארה שרה עד סוף חייה.[3] צ'ארלס הנרי דירמן מת ב-1922.[4]
שרה דירמן מתה בבית החולים ביתנאל גרין ב-27 בנובמבר 1945, בגיל 83, והותירה אחריה שלושה מששת ילדיה. יחד עם חמישה קשישים נוספים, נקברה שרה דרמן בקבר לא מסומן בבית העלמין מנור פארק.[5]
תפקידה בשביתת פועלות מפעל הגפרורים בריאנט ומיי, 1888 עריכה
ביוני 1888, בפגישה של אגודת פביאן, הסכימו החברים להצעת חרם על מפעל הגפרורים בריאנט ומיי כתגובה לתנאי העסקה ירודים במפעל והתעללות בעובדות.[6] החשבת והרפורמטורית אנני בזנט נפגשה מאוחר יותר עם פועלות מחוץ למפעל כדי ללמוד עוד, וב-23 ביוני פרסמה על כך מאמר ב-The Link הלונדוני, בשם: "עבדות לבנה בלונדון"[7]. למרות שבריאנט ומיי ניסו לכפות על עובדות לחתום על הצהרות הדוחות את הטענות, העובדות סירבו. ב-5 ביולי 1888, כ-1,400 נערות ונשים פתחו בשביתה. למחרת, 200 נשים צעדו לרחוב בוברי, וביקשו את תמיכתה של אנני בזנט. צ'פמן הייתה אחת משלוש נשים שנפגשו עם בזנט, והבטיחו את עזרתה בהקמת ועדת שביתה. מרי נאולס, מרי קאמינגס, שרה צ'פמן, אליס פרנסיס, קייט סלייטר, מרי דריסקול, ג'יין ווקלינג ואלייזה מרטין היו החברות הראשונות בוועדה זו.[8] הנשים קיימו פגישות פומביות, זכו לסיקור עיתונאי אוהד והצליחו לגייס את תמיכתם של חברי פרלמנט שונים. הן גם קיבלו עזרה ממספר מועצות מסחר ובעקבות פגישה עם הנהלת בריאנט ומיי - קיבלו הסכמה לרשימת הדרישות שלהם.
הנשים הקימו לאחר מכן איגוד (איגוד פועלות), והפגישה הראשונה שלו התקיימה באולם הישיבות סטפני ב-27 ביולי. 12 נשים נבחרו לוועדה, כולל צ'פמן. זה היה האיגוד הנשי הגדול ביותר במדינה. צ'פמן נבחרה כנציגה הראשונה של האיגוד בקונגרס איגודי הסחר (TUC), והייתה בין אלה שהשתתפו בקונגרס איגודי הסחר הבינלאומי בלונדון ב-1888.
בתרבות הפופולרית עריכה
צ'פמן מופיעה כדמות בסרט של נטפליקס משנת 2022, "אנולה הולמס 2", בגילומה של השחקנית האנה דוד. הסרט מציג תיאור בדיוני על מקורותיה של שביתת הפועלות.
הערות שוליים עריכה
- ^ Sarah Chapman: Matchgirl strike leader and TUC delegate, East End Women's Museum (באנגלית בריטית)
- ^ Council houses named after Matchgirls Strike leader, East London Advertiser (באנגלית)
- ^ Sarah Chapman, Matchgirl Strike Leader | Spitalfields Life (באנגלית)
- ^ Sarah Chapman | The Matchgirls Memorial, Matchgirls Memorial (באנגלית)
- ^ "Matchgirls strike pioneer Sarah Dearman's grave 'under threat'". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-06-06. נבדק ב-2022-11-26.
- ^ Powered By Reason- poweredbyreason.co.uk, The Match Girls’ Strike, People's History Museum (באנגלית)
- ^ Annie Besant, White slavery in London, The Tower Hamlets' Local History Library and Archives (באנגלית)
- ^ Sarah Chapman and the Matchgirl's Strike - inVISIBLEwomen, www.invisiblewomen.org.uk