שרה שנירר

סופרת פולנייה מייסדת רשת בית- יעקב

שרה שֶׁנִירֶר (בכתיב יידי: שענירער; א' בתמוז תרמ"ג, 6 ביולי 1883כ"ו באדר א' תרצ"ה, 1 במרץ 1935) הייתה מחנכת, מורה ופעילת חינוך חרדית, סופרת יידיש ומחזאית. מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.

שרה שנירר
Sara schenirer.png
לידה 6 ביולי 1883
קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1935 (בגיל 51)
קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1 במרץ 1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרה שנירר
מצבת קברה בקרקוב, שהוקמה מחדש בשנת תשס"ג.

ביוגרפיהעריכה

שנירר נולדה בקרקוב למשפחה אדוקה של חסידי בעלז מהמעמד הבינוני-נמוך, ובהתאם לחוק חינוך חובה (וכפי שהיה נפוץ אז בגליציה) למדה בבית-ספר בשפה ובתרבות הפולנית. אביה, בצלאל, היה מצאצאי הש"ך, ואמה, שיינא פייגא, הייתה מצאצאי הב"ח[1][2]. היא נאלצה לעבוד כתופרת מקצועית בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך השלימה במקביל לעבודתה את לימודיה בחינוך וביהדות. מלחמת העולם הראשונה פגעה במשפחתה, ובהיותה בת 31 נמלטה כפליטה לווינה. בווינה הקדישה עצמה לשליחותה החינוכית-ספרותית, בניסיון להילחם בהשכלה ובחילון המואצים של הצעירות היהודיות, ולהחזירן אל המסורת הדתית. היא הייתה משתתפת קבועה בשיעוריו של הרב משה דוד פלעש, וממנו שאבה את רעיונותיה לגבי הצורך להעביר לבנות ישראל את התכנים היהודיים הרוחניים.

בלחץ הוריה, נישאה שנירר בסוף שנות העשרים שלה, למרות שהיו לה ספקות לגבי בעלה לעתיד והתאמתם זו לזה. לאחר שבעלה לא תמך בדרכה, התגרשו בני הזוג[3]. בשנותיה האחרונות הייתה נשואה ליצחק לנדא[2][4]. ביומנה תיארה שנירר את אירוסיה: "בשעה טובה ומוצלחת התקיימו האירוסין שלי..."[5]. לשנירר לא נולדו ילדים.

תקופת פעולתה של שרה שניררעריכה

החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה, בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. כך כותב צבי שרפשטיין בספרו "גדולי החינוך בעמנו"[6]:

חינוך הבנות בפולין בכלל ובגאליציה בפרט היתה בעיה כאובה וטראגית בחיי ישראל. אדוקי פולין הבדילו בין חינוך הבנים לחינוך הבנות הבדל חותך: את בניהם הקדישו לה' ואת הבנות לחיי הסביבה...חניכות בתי הספר הכלליים, מדברות פולנית מצוחצחת ושקועות בעולמו הרומאנטי- הלאומי של יוליוס סלובאצקי ואדם מיצקביץ...אם כי בנות אלה היו שומרות מצוות בבית, הרי לבבן היה רחוק מההווי האורתודוכסי..."

שנירר מתארת את תחושתה אל מול הווי חייהן של בנות דורה[7]:

הליקוי העיקרי נעוץ בזה שבנותינו יודעות מעט מאד על עברנו המפואר, וזה מרחיק אותן מן העם ומסורתו. אילו היה להן מושג ראוי ורחב...כי אז היו פני הדברים אחרים לגמרי

יחד עם זה היא לא נמנעה מלהביע גם ביקורת על העדר חינוך מתאים לבנות:

בכל יום רואים המונים חדשים של זקנים וצעירים בלבוש חסידי... להוטים לבלות את הימים הקדושים ביותר בשנה באווירה של הרבי שלהם, … ואנחנו נשארות בבית, הנשים והבנות עם הקטנטנים. יש לנו חג ריק[8].

שנירר החלה לפנות למנהיגי הציבור היהודי בניסיון לשכנע אותם כי יש צורך בחינוך יהודי מסורתי לבנות, אולם לא זכתה להבנה מהרבנים שאליהם פנתה. אחיה יעץ לה לפנות לאדמו"ר מבעלז, רבי יששכר בער, והוא נתן לה את ברכת הדרך[9], ואף חיזק אותה עוד פעמים רבות לאחר מכן כשהיתה באה להתייעץ עימו[10].

בית הספר הראשוןעריכה

בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בסוף חודש תשרי, שנת תרע"ט (1918) בקרקוב[11], ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 13–14 בחדרון קטן. שרה לימדה את כל תחומי הלימוד: דת, מידות, עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד.

השם בית יעקב מבוסס על מדרש פרשני לפסוק המתאר את מתן תורה בספר שמות פרק י"ט: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ופירש במכילתא דרבי ישמעאל: "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל - אלו האנשים". מדרש מפורסם זה הקנה את שמו לרשת החינוך, שכן הוא משלב את הרעיון של לימוד תורה ומסירת ידע לנשים דווקא. יש אומרים שמקור השם הוא מן הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".

 
לוחית זיכרון על מבנה בית יעקב למורות הראשון בקרקוב. 2016

בית הספר שלה הצליח והתרחב וב-1924 סיים המחזור הראשון של קורס המורות של הרשת. בית הספר התרחב והפך לרשת חינוכית דתית לבנות, בחסותה של תנועת "אגודת ישראל". בשנת 1937 השתייכו יותר ממאתיים וחמישים בתי ספר לרשת זו (על אף שרובם היו בתי ספר לחינוך משלים)[12]. הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי.

הפולמוס סביב בית הספרעריכה

פתיחת רשת בתי הספר גרמה למחלוקת גדולה בציבור החרדי. בהונגריה דחו הרבנים ממונקאטש ומקאלשיץ את בתי הספר לבנות. בגליציה התנגדה חסידות בעלז לבתי הספר של בית יעקב, ואף במידה רבה נמנעה בעלז להיכנס לרשת אגודת ישראל, בעקבות כך. המתנגדים טענו כי ברכת הרבי מבעלז ניתנה לשנירר באופן פרטי, ולא לשם הקמת תנועה[13].

הדרך להקמת רשת החינוך נפתחה בעקבות פסק הלכה במאה ה-20 של "החפץ חיים", הרב ישראל מאיר הכהן, שסבר כי קביעת התלמוד בנושא לימוד תורה לנשים התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים: ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק - היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".

בין תרבות כללית לחינוך דתיעריכה

שנירר העידה על עצמה כי התעניינה ואף נהנתה מיצירות של התרבות הגרמנית, וכי אדיקותה ודבקותה במסורת הן ששמרו עליה לבל תשכח את שורשיה היהודיים. היא בקשה דרך לשלב בין התרבות הכללית והמסורת:

"גיליתי התעניינות רבה גם בידע כללי... נהניתי ללכת לאודיטוריום הגדול שב"ביירישעס הוף", כדי לשמוע על ספריהם של הסופרים הגרמנים הקלאסיים... הצטערתי מאד על כי נאלצתי לבקר במקומות הללו, אך לדאבוני לא היה בנמצא אתר יהודי אחר אשר יכול היה לספק את צרכיו של הנוער היהודי... לו רק יכולתי ללמד אותן את הנושאים אותם השתוקקו להכיר, ובו זמנית להעשיר אותן בחכמת התורה וביופייה של המסורת היהודית. לו רק יכולתי…!"

היא שאפה להעניק לתלמידותיה חינוך כללי עשיר, ובה בעת לחזק את הזדהותן עם המסורת היהודית העשירה שאליה הן שייכות. היא בקשה ליצור אצלן את אותה חויה רוחנית שהיתה לגברים:

בכל יום רואים המונים חדשים של זקנים וצעירים בלבוש חסידי... להוטים לבלות את הימים הקדושים ביותר בשנה באווירה של הרבי שלהם, … ואנחנו נשארות בבית, הנשים והבנות עם הקטנטנים. יש לנו חג ריק[8].

בית יעקב אפשרה חוויות רוחניות דומות לאלה של הגברים, במיוחד בסמינרים למורות, שבהם הבנות גרו, התפללו, שרו ורקדו יחד בשבתות. שנירר הנהיגה חידוש בחגיגות ט"ו בשבט, שבמסגרתו היו הנערות יוצאות מידי שנה ליער, שם היו רוקדות בדבקות ללא חשש מהפרת הצניעות או ממבטי גברים[14].

פעילות ספרותיתעריכה

שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית.

שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".

בראש תנועת 'בנות אגודת ישראל'עריכה

שנירר הייתה מייסדת הסתדרות 'בנות אגודת ישראל', תנועת בת של אגודת ישראל שיועדה לנשים, נשאה דברים בוועידות התנועה[15], והכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל של התנועה שפעלה בוורשה קראה את שמה 'קבוצת שרה בת טובים', על שמה של שנירר[16].

פטירתהעריכה

בהיותה בת 52 חלתה, ובכ"ו אדר תרצ"ה, (1 במרץ 1935), נפטרה ונקברה בבית העלמין "החדש" ב"פלשוב" (פרבר בדרום קרקוב) ברחוב Abrahama 3. בהלוויתה בעיר קרקוב השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו את דברי ההספד בבית כנסת הרמ"א. בבית הקברות הוקצה מקום מיוחד לקברה. הרב יהודה לייב אורליאן מילא את מקומה כמנהל בית יעקב. בית הקברות נחרב בשואה ובשנת 2003 הוקמה מחדש מצבה על קברה[17].

הנצחהעריכה

רחוב הקרוי על שמה נמצא בשכונת קריית בעלז בירושלים, ורחוב על שמה ישנו גם בנתניה. כמו כן, נקראו על שמה מספר מוסדות ובתי ספר של רשת בית יעקב.

מספריה של שרה שנירר בעבריתעריכה

  • ספר המחזות, הוצאת נצח, תל אביב, 1954.
  • מה תפקידה של בת ישראל?, קול קורא להורים יהודים לחנך את בנותיהם בבית ספר בית יעקב, ירושלים, 1934.
  • חנה ושבעת בניה, מחזה, נצח, תל אביב, 1944.
  • אם בישראל, כל כתביה של שרה שנירר, לזכרה, בני ברק, 1960.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שרה שנירר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה, עמ' 39
  2. ^ 1 2 משה בלאט, ‏בית יעקב, גיליון 125, עמ' 22, באתר HebrewBooks
  3. ^ ברנדה סוכצ'בסקי־בקון, מייסדת בית יעקב שהפכה להרבה יותר ממורה, ‏12/7/2020
  4. ^ בהתחלה זרקו עליה אבנים: מה שלמדתי מה'גיגטע', בחדרי חרדים
  5. ^ אם בישראל, עמ' 36
  6. ^ צבי שפרשטיין, גדולי החינוך בעמנו, עמ' 226. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 38
  7. ^ שרה שנירר, אם בישראל, עמ' 24. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 39
  8. ^ 1 2 ברנדה סוכצ'בסקי־בקון, מייסדת בית יעקב שהפכה להרבה יותר ממורה, מקור ראשון, ‏12/7/2020
  9. ^ אמיר השכל, אישים - שרה שנירר, ארגון יוצאי קרקוב בישראל
  10. ^ משה בלאט, בקראקא - לעת פטירתה של שרה שנירר ע"ה
  11. ^ פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז (1997), עמ' 54
  12. ^ פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז, 1997, עמ' 55.
  13. ^ הסמל של מחאת הנשים: שרה שנירר, כיכר השבת, ‏16/3/2015
  14. ^ נעמי זיידמן, התחייה הפמיניסטית של ט"ו באב, הספרנים - בלוג הספריה הלאומית, ‏21/7/1
  15. ^ מאחורי הפרגוד, הצפירה, 29 באפריל 1931
    הועידה השלישית של בנות אגודת ישראל, הצפירה, 28 באפריל 1931
    הועידה השלישית של "בנות אגודת ישראל", הצפירה, 29 באפריל 1931
  16. ^ קבוצן של "בנות יעקב", דואר היום, 29 ביולי 1934
  17. ^ Jewish cemetery in Plaszow בתי העלמין היהודים בפלשוב, מדריך פולין