שריונית דיימלר

שריונית דיימלר היא רכב קרבי משוריין נושא תותח קל תוצרת מפעלי דיימלר באנגליה. שירתה בהצלחה רבה בתקופת מלחמת העולם השנייה ונשארה בשרות עד סוף שנות החמישים. תוכננה במקור למטרות סיור, מודיעין אבל הוכיחה את עצמה גם בתפקידי שיטור כטנק על גלגלים.

שריונית דיימלר Mk-II
מידע כללי
סוג שריונית
מדינה מייצרת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
יצרן Daimler Company עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמשים עיקריים הצבא הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת ייצור 1939–1945
תקופת השימוש 1941–הווה (כ־83 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו 2,694 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 4 מטר
רוחב 2.46 מטר
גובה 2.26 מטר
משקל 7.6 טון
מהירות 80 קמ"ש
טווח פעולה 320 ק"מ
מנוע מנוע בנזין דיימלר דגם 27, 4.1 ליטר, 6 צילינדרים, 95 כ"ס
שריון 7–16 מ"מ
צוות 3
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח 2 ליטראות (40 מ"מ)
חימוש משני מכונת ירייה בזה 7.92 מ"מ, מקלע ברן ".303 נגד מטוסים
הערות יוצר על ידי Daimler works coventry,‏ 2,694 יחידות יוצרו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

שריונית הדיימלר פותחה על ידי אותו מפעל במקביל לפיתוח שריונית הסיור הקלה - דיימלר דינגו. היא יוצרה בעיר בירמינגהאם במפעל BSA‏ (Birmingham Small Arms). נבנתה כשריונית עם יכולות גדולות מאחותה הקטנה- דינגו ולכן צוידה במנוע גדול יותר, בצריח עם תותח זהה לזה של טנק הטטרה מסוג סימן 7, תותח 2 ליטראות מהיר ירי בקוטר 40 מ"מ. שריונית זו נחשבה לרכב הסיור הבריטי הטוב ביותר שייוצר באנגליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. המנוע בן 95 כ"ס הותקן מאחור והפעיל את הגלגלים באמצעות גלגל תנופה מסוג וילסון שנחשב למתקדם ביותר לתקופה. בעקבות ניסיון רע שהצטבר עם שריונית הסיור הקלה מסוג דינגו בה נוסה לראשונה הנעה נפרדת לארבעת הגלגלים, הוחלט לוותר על הטכנולוגיה הזאת. הדגם הניסיוני הראשן יוצר בשנת 1939 אולם בעיות שנבעו ממשקל ייתר שהשפיעו על העברת הכוח, גרמו לעיכובים ולהתחלת ייצור שוטף רק באמצע שנת 1941. בסך הכול ייוצרו 2,694 יחידות. השריונית צוידה במערכת קפיצים עצמאית ונפרדת לכל גלגל. מערכת זו יחד עם הנעה של כל ארבעת הגלגלים הביאה לעבירות גבוהה. נעשה בה שימוש בתיבת הילוכים מתקדמת מאוד מסוג אפיסייליק שאפשרה לרכב להגיע ליחס העברה נמוך בהילוכים נמוכים של 1:2. המבנה המאסיבי בשילוב אמינות ואיכות הפכה אותה לרכב האמין ביותר למטרות סיור אלים ומודיעין.

שרות מבצעי

עריכה

השריונית הייתה בשימוש נרחב בחזית צפון אפריקה ובמדבר המערבי. הן שרתו את רגימנט ההוסרים ה-11 ואת יחידות היומנארי מדבנשייר. כמו כן פעלו בחזית האירופאית ומספר לא רב הגיע ופעל גם בדרום מזרח אסיה.

מבנה ארגוני אופייני של יחידת סיור (במיוחד בחזית האירופאית) כלל 2 שריוניות קלות מסוג דינגו ו-2 שריוניות כבדות מסוג דיימלר. על מנת לשפר את ביצועי התותח שלהן, צוידו חלק מהן במתאם מיוחד שפותח מסוג "ג'ון הקטן". מתאם זה פעל על בסיס העיקרון של "קדח לחוץ" (Squeezbore). הכנסת המתאם הביאה להגדלת כושר החדירה של פגזי התותח ואיפשר להם לחדור גם את שריון הטנקים הגרמניים בצדדיו ובאחוריו.

לאחר מלחמת העולם היו השריוניות בשימוש נרחב על ידי יחידות המשטרה הקולוניאלית הבריטית ברחבי האימפריה כולל בארץ (ראו תמונה), הן נותרו בשימוש עד שנות ה-60.

בעיראק הייתה ב-1948 חטיבת שריון שכללה 120 שריוניות, רובן מסוג דיימלר והאמבר IV, כ־70 מהן נשאו תותחי 2 ליטראות ו-6 ליטראות[1].

שימוש בעימותים צבאיים

עריכה

סוגים

עריכה
  • סימן I
  • סימן I CS - החלפת תותח לקוטר 76 מ"מ
  • סימן II - צריח משופר, שיפור התקן התותח, מצנן מנוע משופר, שינוי ושיפור פתח מילוט לנהג, הכנסת מתקן לרימוני יד לצריח ושיפור התקנים לשיגור פצצות עשן
  • דגם SOD - דגם פיקודי ללא צריח

מלחמת העצמאות

עריכה
 
שריונית דיימלר בירי תותח, קרב טריפולי, ינואר 1943
 
שריונית דיימלר (מקדימה) של חטיבה 7, במפגן צבאי בחיפה, אפריל 1949

בשנים האחרונות של המנדט הבריטי שקדמו לפריצת מלחמת העצמאות, הפעילו הבריטים את השריוניות בעימותים רבים. אחד הבולטים היה בכפר בית דראס.

מספר קטן של שריוניות נרכש על ידי ארגון ההגנה מהכוחות הבריטים. בדרך כלל הבריטים מכרו ליהודים ציוד מלחמתי כזה שהיה בעל ערך מבצעי נמוך עקב מצבו הכללי. הם גם העבירו שריוניות כאלה ישירות לידי הצבא המצרי. במסגרת הסכם פורטסמות מינואר 1948 יצא במרץ 1948 משלוח שכלל 30 שריוניות לעיראק בשתי אניות בריטיות[2].

בפעם הראשונה שהתאפשר לקציני צה"ל לראות את השריונית מקרוב היה לאחר התקפת העונשין שביצע גדוד 53 של גבעתי על העיירה פאלוג'ה. שיירת המשוריינים שחזרה מהכפר לכיוון מערב נעצרה ליד משטרת עיראק סוידאן. המשטרה היוותה בסיס לסיורים של המשטרה הבריטית אותם ביצעו עם השריוניות האלה. אותו בוקר ב-14 באפריל 1948 חנו שלוש שריוניות על הכביש הסמוך טרם צאתן לסיור. שיירת המשוריינים התעכבה לידן והמג"ד יצחק פונדק יחד עם קצין החבלנים בן הדור נגשו לשוטרים הבריטים, פתחו עמם בשיחה ואף הורשו לעלות על השריונית ולבדוק אותה.

ב־20 באפריל 1948 תקפו מאות מערביי בית דראס תחת פיקודו של מנהיג הכנופיות אל-אפריקי את קיבוץ ניצנים. מפקד גדוד 53 של גבעתי שהקיבוץ היה תחת אחריותו תקף למחרת היום את הכפר על מנת לאלץ את תושביו לעזוב את ניצנים ולשוב אל כפרם. כפריי בית דראס הזעיקו את המשטרה הבריטית וזו שלחה מחלקה בת 3 שריוניות דיימלר נושאות תותחים לעזרת הכפר. עם הגעתם פתחו מייד השריוניות באש תותחים ומקלעים לעבר לוחמי הגדוד וגרמו לנפגעים רבים. עקב עוצמת האש הבריטית שלא היה ללוחמים כל נשק מקביל, נאלצו האחרונים לסגת תוך המשך האש הבריטית על הנסוגים והפצועים. שלושה פצועים שלא ניתן היה לפנותם נתפסו על ידי ערביי הכפר, נרצחו והערבים התעללו בגופותיהם[3].

אחד האירועים הראשונים של הצד המצרי לשימוש בשריוניות אלה, היה ב-9 ביולי 1948. באותו יום פתחו המצרים בהתקפת נגד על כוחות חטיבת גבעתי שהחזיקו את משלט עיבדיס. 6 שריוניות כאלה יצאו ממשטרת עיראק סווידאן, עברו דרך היחידות שלהם בכפר בית עפה ומשם נעו לכיוון צפון בתקפם את משלט עיבדיס[4].

מדינות מפעילות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שריונית דיימלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עמיצור אילן, אמברגו עוצמה והכרעה ע' 42
  2. ^ עמיצור אילן, אמברגו עוצמה והכרעה בתש"ח, ע' 129
  3. ^ עודד נגבי, קובץ סיפורי קרבות, ע' 38
  4. ^ עדותו ראייה של לוחם גדוד 53, גבעתי תש"ח - עודד נגבי, 1 בדצמבר 2013