שרית ישי לוי

סופרת ועיתונאית ישראלית

שרית ישי-לוי (נולדה ב-27 בנובמבר 1947) היא סופרת ועיתונאית ישראלית, ומגישה פינות בטלוויזיה ובאינטרנט בתחומי הבילוי והתיירות. כמו כן, שיחקה ישי-לוי בתיאטרון ובסרטי קולנוע ישראלים.

שרית ישי לוי
אין תמונה חופשית
לידה 27 בנובמבר 1947 (בת 74)
ירושלים, המנדט הבריטי
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת,עיתונאית, שחקנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ישי-לוי נולדה וגדלה בירושלים במשפחה ממוצאה ס"ט, דור שמיני בארץ. עם סיום שירותה הצבאי, למדה משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב, ולאחר מכן אצל נולה צ'לטון, בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב[1].

קריירת משחקעריכה

בשנת 1969 השתתפתה במחזה "אדוני השופט" שכתב יגאל לב בבמויו של יוסף כרמון, לצד השחקנים אריה אליאס, רחל רביד ויעקב בנאי[2]. בכורת המחזה הועלתה בפני אסירים בכלא מעשיהו[3]. באותה שנה השתתפה גם במחזמר "הצביעו בעד בודו" פרודיה בכיכובו של יעקב בודו[1].

בשנת 1971 שיחקה במחזה "הבכחאי" שעלה בתיאטרון הקאמרי, טרגדיה יוונית מאת אוריפידס, שאותה ביים, תרגם ועיבד אריה זקס[4]. במחזה השתתפו בין היתר: ליאור ייני בתפקיד האל דיוניסוס, יאיר רובין, מוטי בהרב ועליזה רוזן[5]. עיריית ירושלים אסרה על הצגתו באולם "בית העם" בלחץ הסיעות הדתיות במועצת העיר, מאחר במהלך ההצגה כלל קטעי עירום, בהם הופיעה יחד עם שחקניות אחרות[6].

בשנת 1972 שיחקה במחזה "המשיח: עלייתו ונפילתו של שבתי צבי", שכתב וביים יוסף מונדי[7].

בתחילת שנות השבעים שיחקה בסרטים הישראלים "מלכת הכביש" (1971), "אריאנה"(1971), "ז'אקו והיצאניות" (1972), ו"אני אוהב אותך רוזה" (1972). בנוסף שיחקה בסרט האמריקאי שצולם בישראל "אנא, לחש את שמי" (1970) (שבאנגלית נקרא: "To Catch a Pebble"), ושבוים על ידי ג'ים קולייר[8] ובסרט הקנדי-צרפתי שגם צולם בישראל "אדם וחווה" (שבצרפתית נקרא: "7 fois... par jour")[1].

קריירה עיתונאיתעריכה

במחצית שנות השבעים השתלבה בעולם העיתונות, כשהחלה לכתוב למגזין הנשים "את" מלונדון. עם חזרתה ארצה, השתלבה בשבועון החדשות "העולם הזה", בו בלטה במדור הראיונות "מה הם אומרים" שבמסגרתו ראיינה באפריל 1979 את מוחמד עלי, אלוף העולם באיגרוף. בתמונתם המשותפת בעיתון נראתה ישי-לוי מכה באגרופה את מוחמד עלי[9]. בסוף 1978 החלה להגיש תוכנית אישית ברדיו "קול השלום" של אייבי נתן[10].

ביוני 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון, עוררו בכירי "העולם הזה" ישי-לוי, אורי אבנרי וענת סרגוסטי סערה, כאשר נפגשו עם ראש אש"ף יאסר ערפאת בביירות הנצורה[11]. פגישה זו ידועה כפגישה הראשונה של ישראלים בכלל, ועיתונאים ישראלים בפרט, עם ערפאת, וזהו הראיון הראשון שהתפרסם עמו. בעקבות מפגש זה, נחקק החוק האוסר מפגש של ישראלים עם אנשי אש"ף. בעת הפגישה ביקשה להיפגש עם הטייס השבוי אהרון אחיעז, הבכיר בשבויי מלחמת לבנון הראשונה, והביאו דרישת שלום חיה ומכתב לבני משפחתו ממנו.

במקביל ובהמשך לעבודתה כמראיינת ראשית של "העולם הזה" בין השנים 1980–1985, עבדה בירחון "מוניטין". שם פורסם הראיון שקיימה ב-1981 עם יו הפנר, הבעלים והמפיק של המגזין הארוטי "פלייבוי" שהתקיים באחוזת פלייבוי.

בשנת 1985 עברה לעיתון "חדשות" של קבוצת הארץ, במסגרתו קיימה סדרת ראיונות בחוות שקמים עם לילי שרון, רעייתו של אריאל שרון, בהם הראיון בו חשפה את הערצתה ואהבתה הרבה לאריאל שרון באמירה "אני הגיישה של שרון"[12].

עם סגירת העיתון "חדשות" עבדה ישי-לוי ככתבת חוקרת תוכנית הטלוויזיה הדוקומנטרית "רשת חוקרת" וכן במגזין סוף השבוע בעיתון הכלכלי "טלגרף".

במחצית שנות התשעים החלה לשמש ככתבת ראשית במגזין "עולם האישה", בו החלה לכתוב את מדור התיירות "סתלבט". בתחילת שנות ה-2000 הגישה פינות תיירות בתוכניות "שישי וחצי" עם עינת ארליך, "נשים קטנות" עם הילה אלפרט ואלימור זילברמן בערוץ 2, ו"אודטה" עם אודטה שוורץ בערוץ 10, ופינות תיירות שהגישה באתר האינטרנט "חיים טוב".

קריירה כסופרתעריכה

בשנת 1997 יצא לאור ספרה "שטראוס, סיפור של משפחה ותעשייה", בהוצאת כתר, על משפחת שטראוס, מקימי חברת שטראוס.

בשנת 2006 הוציאה ישי את ספר התיירות "צימרים - צפון", ובשנת 2007 את המשכו, "צימרים - דרום ומרכז", שניהם בהוצאת מודן[13].

בשנת 2009 יצא ספרה הרביעי, "החיים הטובים בישראל" בהוצאת "דולצ'ה ויטה". ספר המוגדר כמדריך שימושי לחוויית החיים הטובים.

בשנת 2013 יצא לאור הרומן הראשון שלה, "מלכת היופי של ירושלים", בהוצאת מודן. הספר היה לרב-מכר, מכר כ-200 אלף עותקים, והוא תורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית וטורקית[14].

בשנת 2019 יצא לאור הרומן השני שלה, "אישה מעבר לים", בהוצאת מודן[15].

חיים אישייםעריכה

ישי-לוי הייתה נשואה למפיק מיכה שרפשטיין, ולעיתונאי גדעון לוי (1985-1995). היא אם לשלושה. בן נוסף שלה, תום, נפטר בגיל שנה מווירוס שתקף את גופו וחדר לגזע המוח.

בתחילת שנות ה-2000 שימשה כדוברת קבוצת "פיזיקל אימורטליטי" בישראל, בראשות רעיה שטראוס בן-דרור ובן זוגה שמואל בן-דרור, קבוצה בינלאומית של אנשים המאמינה בחיי נצח[16].

ספריהעריכה

  • שטראוס : סיפור של משפחה ותעשייה (ירושלים: הוצאת כתר, 1997) - (הספר בקטלוג ULI)
  • צימרים : חדרי אירוח, טיולים, מסעדות, ילדים : צפון (הוצאת מודן, 2006) - (הספר בקטלוג ULI)
  • צימרים : חדרי אירוח, טיולים, מסעדות, ילדים : דרום - מרכז (הוצאת מודן, 2007)
  • החיים הטובים בישראל - חוויות, צבעים וטעמים (הוצאת דולצ'ה ויטה, 2009)
  • מלכת היופי של ירושלים (הוצאת מודן, 2013) - (הספר בקטלוג ULI)
  • אישה מעבר לים (הוצאת מודן, 2019)

קישורים חיצונייםעריכה

כתבות ומאמרים פרי עטה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 יפות יפות, מעריב, 10 בספטמבר 1971
  2. ^ נילי פרידלנדר, אדוני השופט, שאלוהים יסלח לך, מעריב, 13 בנובמבר 1969
  3. ^ חוה נובק, אדוני השופט, אדוני השוטר, דבר, 12 בנובמבר 1969
  4. ^ סטאפן גלברט, "הבכחאי" כטואגדיה מודרנית, על המשמר, 3 בפברואר 1971
  5. ^ יעקב העליון, "הצגה שלא תהיה דומה להצגה אחרת" - אומר אריה זקס על הצגתו "הבכחאי", מעריב, 31 בינואר 1971
    עדית זרטל, זקס נגד אוריפידס, דבר, 15 במרץ 1971
    דב בר-ניר, בכורת השבוע - "הבכחאי" בקאמרי, על המשמר, 15 במרץ 1971
    גדעון אפרת, התתלה וסוף ללא אמצע ראוי, למרחב, 19 במרץ 1971
  6. ^ תגובות, למרחב, 29 במרץ 1971
  7. ^ מיכל סנונית, כל כוכב, על המשמר, 28 ביוני 1972
    מונדי, דבר, 23 ביוני 1972
  8. ^ נורית ברצקי, "בישראל,היא מתחילה לגעת בחיים", מעריב, 9 בדצמבר 1970
  9. ^ הסגן השחור של אלוהים, "העולם הזה", גיליון 2172 מ-17 באפריל 1979, עמוד 18
  10. ^ עליזה ולך, הקול הנשי של השלום, דבר, 28 בדצמבר 1977
  11. ^ אבנרי לא יועמד לדין ־ על פגישתו עם ערפאת, דבר, 20 באוקטובר 1982
  12. ^ שרית ישי לוי, לילי שרון. ביתו החם, חדשות, 11 בספטמבר 1988
  13. ^ ריקה ליכטמן, ‏ספרים חדשים, באתר גלובס, 21 במאי 2007
  14. ^ שחר בן-פורת, "מי מצפה לכזו הצלחה?", באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2017
  15. ^ אישה מעבר לים, באתר מודן הוצאה לאור;
      יוענה גונן, "אשה מעבר לים": הרומן השני של שרית ישי־לוי אינו משתווה לקודמו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2019
  16. ^ הדס מנור, ‏"בחברה ציבורית אין מקום לחולל עתיד", באתר גלובס, 9 במרץ 2008