שרית
שרית הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1974 בבימויו של ג'ורג' עובדיה עם דליה פרידלנד, יגאל בשן וחיה קציר בתפקידים הראשיים.
עטיפת ה-DVD של הסרט | |
בימוי | ג'ורג' עובדיה |
---|---|
הופק בידי | ג'ורג' עובדיה, יוסף זבידה ודן שמר |
תסריט | דבורה הירשפלד (פזמונים אבי קורן) |
עריכה | דב הניג |
שחקנים ראשיים |
דליה פרידלנד יגאל בשן אלישבע מיכאלי חיה קציר ירדנה ארזי |
מוזיקה | אלברט פיאמנטה ויגאל בשן |
צילום | אמנון סלומון |
מדינה | ישראל |
הקרנת בכורה | 25 במאי 1974 |
משך הקרנה | 90 דקות |
שפת הסרט | עברית |
סוגה | סרט דרמה |
הכנסות | 330,000 |
דף הסרט ב־IMDb | |
עלילה
עריכה"שרית" היא מלודרמה המספרת את סיפורה של השחקנית שרית (דליה פרידלנד), המחליטה לפרוש מן הבמה. בן זוגה גבי (אריאל פורמן) נוטש אותה לאחר שנודע לו שהיא בהיריון ממנו. שרית מגלה כי הוא בוגד בה ובסערת רגשותיה יורה למוות בו ובמאהבתו. היא נשפטת למאסר עולם. בנה אבי, נמסר לאחזקת עוזרת הבית שלה, תמי (ירדנה ארזי), המבטיחה לעשות הכל למען גידולו ולבוא לבקר את שרית בבית הכלא. תמי מרבה להופיע בערבים במועדוני ריקודים בהם היא רוקדת במגוון סגנונות בלבוש אותנטי ולרוב יחפה. מאחר שתמי לא מצליחה לגדל אותו, היא מוסרת אותו לאימוץ.
לאחר שחרורה מגיעה שרית לבית משפחת דניאלי המאמצת ומתקבלת לעבודה כעוזרת בית כדי להיות קרובה לבנה הביולוגי. היא מנסה לדבר אל לבו של אבי המבוגר (בגילומו של יגאל בשן), על מנת שישפר התנהגותו, אך הוא דואג שיאשימו אותה בגנבה. שרית מגורשת בבושת פנים. היא מתקבלת באהבה רבה על ידי בתיה (חיה קציר), חברתו של אבי. בתיה בהיריון והדבר נשמר בסוד מפני אמו המאמצת של אבי (אלישבע מיכאלי). אבי איננו יודע שהוא ילד מאומץ ואמו האמיתית, שרית, עושה הכל למען החיבור הנכון, לדעתה, בין שני האוהבים. אבי מכחיש שיש בינו ובין בתיה קשר כלשהו, וגורם זו הפעם השנייה, לשרית, לחוש שקרנית. בבואו להציע נישואין לבתיה, שרית מסלקת אותו משם בהשפלה זהה לזו שלה, כאשר גורשה מביתו בגלל שקריו. אך נימוקיה חזקים ומשכנעים את בתיה ללכת בדרכה ולא בדרכו הנחפזת. היא דורשת ממנו למצוא עבודה, לפרנס את משפחתו החדשה ואת בנו שנולד. היא פוקדת עליו לא לנתק את הקשר עם אמו המאמצת. אבי מוצא עבודה ומחליט להתחתן בלי לקבל את ברכת אמו, ולהיות תלוי בעצמו, ולא בכסף של אימו המאמצת מה שיגרום לנישולו מצוואתה. החתונה מתקיימת בניגוד להמלצותיה של שרית. אמו של אבי מגיעה לחתונה כדי לחשוף בפניו שהיא אינה אימו האמיתית, אך שרית באה לקראתה ופותחת בפניה את השער, היא מספרת לה שהיא אימו הביולוגית, ומנסה למנוע ממנה לחשוף בפניו שהיא אינה אמו האמיתית, כאשר הדבר יגרום לו הרס נפשי. כאן מתגלה גדולתה של שרית, כאמא המסוגלת להקריב את אהבתה למען אושרו של בנה. הסרט מסתיים כששרית עוזבת לאחר שהבטיחה לאימו של אבי שלאחר הפיוס ביניהם הם לא יראו אותה יותר.
בסרט משולבים שירים שכתב אבי קורן והלחין יגאל בשן, בהם "החיים היפים", "כוכבים לא משקרים" ו"עוד מעט". נאוה ברוכין הקליטה לפסקול הסרט את השיר "איך שנים עברו".
שחקנים
עריכהשחקן/שחקנית | דמות | אודות הדמות |
---|---|---|
דליה פרידלנד | שרית | אמא הביולוגית של אבי מנסה לתקן את דרכו |
יגאל בשן | אבי דניאלי | הבן הביולוגי של שרית והבן המאומץ של גב' דניאלי |
חיה קציר | בתיה | בת זוגו של אבי |
אלישבע מיכאלי | גב' דניאלי | אמא המאמצת של אבי |
ירדנה ארזי | תמי | העוזרת של שרית |
אריאל פורמן | גבי | בן זוגה של שרית ואבא הביולוגי של אבי נרצח על ידי שרית בתחילת הסרט |
מני פאר | יוסי | חבר של אבי |
אסתי כץ | מירה | חברתו של יוסי |
ג'טה לוקה | עוזרת הבית בבית משפחת דניאלי | |
נחום בוכמן | בתפקיד עצמו | משחק בתחילת הסרט במחזה אותלו עם שרית |
הצלחה והכנסות
עריכההסרט זכה להצלחה קופתית ניכרת עם 330,000 כרטיסים שנמכרו בבתי-הקולנוע[1] אך לא התקבל באהדה על ידי המבקרים[2], מסווג לעיתים כסרט בורקס, אך אין בו את האלמנטים המקובלים, בדומה לסרטי בורקס, כמו "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי".
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 237.
- ^ ד. אהרון, אנטי ביקורת, מעריב, 30 במאי 1974