פתיחת התפריט הראשי

ש. שפרה

משוררת ומתרגמת ישראלית

קורות חייהעריכה

ש. שפרה, החמישית בין שמונה ילדים, נולדה בתל אביב[1], גדלה בבני ברק למשפחה ירושלמית ותיקה[2]; אביה היה מראשוני המורים בארץ ישראל. היא למדה בגימנסיה תלפיות בתל אביב, וסיימה את מכללת לוינסקי לחינוך. כמו כן, למדה קבלה, פילוסופיה יהודית, ספרות עברית, ובהמשך גם שומרית ואכדית. שיריה הראשונים התפרסמו ב-1953.

ש. שפרה הייתה חברת הנהלת "אמנות לעם" ויו"ר המדור לספרות; הקימה את "המרכז לספרות ילדים ערבית" בשיתוף עם המכללה למורים ערבים בחיפה ובניהולו של המשורר נעים עריידי. עסקה שנים רבות בהוראה ופיתחה תוכניות לימודים ייחודיות בספרות. מ-1998 עד 2006 לימדה באוניברסיטת תל אביב (כמורה מן החוץ) ובמכללת לוינסקי לחינוך.

בשנת 1964 נישאה למתי שמואלביץ.

שפרה שיפמן שמואלביץ נפטרה בראשית שנת 2012, בגיל 80, לאחר מחלה ממושכת. היא נקברה לצד בעלה בבית העלמין ירקון.

ארכיונה האישי נמצא בארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

עבודתה הספרותיתעריכה

עבודתה הגדולה ביותר של ש. שפרה, שאותה עשתה בצוותא עם פרופ' יעקב קליין, היא מפעל התרגום שהקדישה לו 15 שנים מחייה - האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" משירת המזרח הקדום. השניים תרגמו משפות המקור - שומרית ואכדית. האנתולוגיה של השירה בת 4,500 השנים מחזיקה כ-670 עמודים, והיא מכילה אפוסים, מיתוסים ומחזורי שירים, כגון: עלילות גילגמש, אנומה אליש, מחזור שירי תמוז-אשתר, ועוד.

ערכו של תרגום זה הוא ייחודי, מאחר שמקור רוב התרגומים הקלאסיים לעברית הוא בתרבות המערב, ואילו תרגום זה נלקח מתרבות המזרח. התרגום חושף את התשתית המשותפת של המיתולוגיה של המזרח הקדום ושל סיפורי הבריאה והמבול המקראיים, ומגלה קול נשי ייחודי ומלא עוצמה.

בשנותיה האחרונות פרסמה ספרי ילדים ונוער העוסקים גם הם במיתולוגיה השומרית-אכדית ובבלית. דרך דמותו של סופר אשורי דמיוני קרדי-נרגל, המספר סיפורים למלך אשורבניפל, הציגה לקוראים הצעירים את סיפורי המיתולוגיה.

החוט המקשר בין עבודת התרגום שלה לרבות מעבודותיה האחרות הוא הקשר למקום (ארץ ישראל והמזרח התיכון). על פי דבריה, הגיעה להתעניינות בספרות המזרח הקדום כתוצאה מהתעמקותה ביצירתו של נסים אלוני[3]. קשר זה היה מרכזי לאידאולוגיה של החבורה שכונתה הכנענים, וש. שפרה הייתה מקורבת לחבריה, ובפרט ליונתן רטוש. עליו העידה שערך את שיריה הראשונים[4], ושחלק מכתביו הוציאה לאור אחרי מותו, ולאהרן אמיר[5]. הייתה חברת מערכת בעמותת "קשת החדשה".

שירתה של ש. שפרה תורגמה לשפות שונות, ויצירתה המקורית ותרגומיה פורסמו בכתבי עת ובמוספי ספרות.

יצירותיהעריכה

תרגוםעריכה

בימים הרחוקים ההם - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, מתורגמת מן השומרית והאכדית בהוצאת עם עובד והמפעל לתרגום ספרות מופת, 1996 בשיתוף עם פרופ' יעקב קליין.

עבודת התרגוםעריכה

עבודת התרגום הייתה רצופה קשיים בשחזור הטקסט של האפוס "עלילות גילגמש": לא היה בנמצא כתב יד ברור ואחיד; שנים עשר לוחות הטיט המקוריים שנמצאו באמצע המאה ה-19 פוענחו על ידי חוקרים רבים והורכבו בצורות שונות; היו בהם מקומות שבורים וחסרים או קטעים מוקשים שעסקו בפולחנים קדומים ובלתי מוכרים; הפעלים הן בשפה השומרית והן בזו האכדית מצויים בסופי המשפטים; לרוב המצאי הלשוני - מלבושים, צמחים, מאכלים, כלים וכו' – לא היו מקבילות עבריות.

קושי נוסף במלאכת התרגום עלה בדמות ניב מיוחד (אֶמֶסַל) המאפיין שירי אהבה וקינות מפי נשים. כמו כן, דמיון האכדית לעברית, אשר מקל לכאורה את חיי המתרגם, עשוי להפילו בפח ולגרום לטעויות בהבנת הטקסט. ההקלה היחידה בעבודת התרגום הייתה היעדר הצורך לשחזר את משקל השירה השומרית, מאחר שמיקומי ההטעמות אינם ידועים, ולכן ננקטה השיטה הטונית הטהורה.

נעשה ניסיון לשחזר את המנגינה של השירה השומרית ולכוון לאוזנו של הקורא. נעשה שימוש בעברית מקראית מבחינת התחביר; לדוגמה, כינוי השעבוד המקראי "אשר" (ולא בכינוי המאוחר "ש"), וגם בכינויי היחס של העברית המקראית. מאחר שאוצר המילים המקראי המצומצם לא ענה על כל הצרכים, היה צורך לעשות שימוש במילים מתקופות מאוחרות יותר. במקרים מסוימים סייע המקרא בהשלמת מילים שחסרו במקור.

מילון אכדי-אנגלי בן 20 כרכים, הכולל מובאות מהיצירות, שימש כקונקורדנציה[6], וכך גם במילון אכדי-גרמני בן שלושה כרכים[7]. אמצעי עזר אלה סייעו להתחקות אחר משמעויותיהן של כל המילים ביצירה.

אחדים מתרגומיה מאכדית והשומרית פורסמו בעתונות, בלוויית מבואות והערות. ביניהם:

ציטוטעריכה

לקראת סיום עלילותיו מתבונן גילגמש במוות מבעד לעיני אנכידו חברו ודורש ממנו לתאר לו את מראות השאול; אנכידו מסרב להיענות לבקשתו, כי הוא חס על רגשותיו:

"לֹא אַגִּיד לְךָ, חֲבֵרִי, לֹא אַגִּיד לְךָ,
אִם אַגִּיד לְךָ אֶת מִשְׁפְּטֵי הַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר רָאִיתִי -
אַתָּהּ שֵׁב וּבְכֵה,
אָנֹכִי אֵשֵׁב וְאֶבְכֶּה.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ בֶּגֶד נוֹשָׁן תּוֹלֵעָה תֹּאכְלֵהוּ.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ נְקִיק סֶלַע עָפָר נִמְלָא."

לוח שנים עשר, שורות 96-90

שירהעריכה

פרוזהעריכה

  • רחוב החול, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ידיעות אחרונות / ספרי חמד, 1994. סיפורים
  • עלילות גלגמש לילדים ולבני נוער, ציורים: בלהה ומנשה קדישמן, עם עובד 2000
  • עלילות אנזו הנשר הגדול, ציורים: כריסטינה קדמון, הוצאת עם עובד, 2009
  • עלילות איננה-אישתר בשאול, הוצאת עם עובד, 2012
  • אשה היא רק זירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012. קובץ סיפורים הכולל את סיפורי "רחוב החול" וסיפורים נוספים.

מחקרעריכה

ספרי לימודעריכה

  • מעלילות ראשית עד מלכים ונביאים: מקורות חוץ לתוכנית הלימודים החדשה במקרא - עם עובד, 2003. הספר מביא קטעים מתעודות ויצירות ספרותיות עתיקות ומאיר את הקשרים ביניהן לתרבות העברית ולמקרא בפרט.

עיתונאות ובקורת ספרותיתעריכה

  • בין השנים 1970 ל-1976, ראיינה כארבעים סופרים ומשוררים, ראיונות שהתפרסמו בעיתון דבר. על ראיונות אלה כתבה:

בג'ונגל שהשתלט על הבקורת הספרותית, נראה לי הראיון הספרותי כז'אנר המאפשר לאמר דברי בקורת - בנחת[13].

עריכהעריכה

  • ספרות יהודית בלשון העברית - יונתן רטוש, מבוא, הערות ומראי מקום ש. שפרה, הדר 1982.
  • ראשית הימים - יונתן רטוש, בעריכת ש. שפרה, הוצאת הדר 1982.

מוזיקה ליצירתהעריכה

אמנות פלסטיתעריכה

פרסיםעריכה

שמות עטעריכה

בגיליון אלף ממאי 1972 פרסמה מאמר, "לא לבעול, ולא בשמחה - על בעיית האהוב הזר בספרות הארץ-ישראלית", בשם העט יוסף דותן.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תקציר קורות חיים, נמסר על ידי ש. שפרה לצורך תוכנית השקת הספר "עיבל" מאת חיים גורי במשכנות שאננים, 3 ביוני 2009
  2. ^ ברצקי, נורית: להפוך את הכאב ליופי - ראיון עם ש. שפרה. סגנון (מוסף של מעריב), 7 במרץ 2001
  3. ^ גלבוע, שולמית: ראיון עם ש. שפרה, כתב יד השמור במכון גנזים
  4. ^ ש. שפרה: הרצאה על יונתן רטוש שנישאה בבית ביאליק. בארכיון גנזים (פריט 687/כ-34)
  5. ^ שירי לב-ארי: חייו של איש עברי. בהארץ, 1 במרץ 2008
  6. ^ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago (CAD), the University of Chicago
  7. ^ Wolfram von Soden, Akkadisches Handwörterbuch: unter Benutzung des lexikalischen Nachlasses von Bruno Meissner (AHw), 1959-1981
  8. ^ ייכמרו רחמייך, הרחיקי מצוקתי!, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
  9. ^ עצות לנסיך, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006
  10. ^ משלי חכמה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
  11. ^ "עצות איש זקן יקרות, לו תשימן לצווארך": משלי שורופך, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
  12. ^ מחרשה בת-מלך ומעדר בן-עוני, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
  13. ^ ש. שפרה, מכתב השמור בארכיון גנזים (פריט 687 / 122)
  14. ^ IBBY, IBBY Honour List (2002), June 2002, p.60.
  15. ^ ש. שפרה ועידן אלמוג: זוכי פרס הנשיא, באתר ynet, 15 ביולי 2004
  16. ^ ש. שפרה באתר א.מ.ת