תאודורוס הראשון לסקריס

תאודורוס הראשון לסקריס (ביוונית: Θεόδωρος Α΄ Λάσκαρης) או תאודורוס קומננוס לסקריס (Θεόδωρος Κομνηνὸς Λάσκαρις;‏ בסביבות 1175 – נובמבר 1221) היה הקיסר הראשון של האימפריה של ניקאה, מדינת המשך של האימפריה הביזנטית שהתארגנה באסיה הקטנה אחרי כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים ה"לטינים". תאודורוס שלט בין השנים 1205–1221. אמנם היה בן למשפחה אריסטוקרטית לא מוכרת, אבל אמו הייתה מיוחסת לשושלת קומננוס הקיסרית. החל משנת 1200 היה נשוי לאנה , בתו הצעירה של הקיסר אלכסיוס השלישי אנגלוס . לפני שנת 1203 זכה לתואר דספוט ותבע את זכותו לרשת את חמיו על כיסא המלכות הביזנטי.

תאודורוס הראשון לסקריס
Θεόδωρος ο Πρώτος Λάσκαρης

תמונת תאודורוס לסקריס במיניאטורה בספר ההיסטוריה של יואנס זונאראס, בספריית אוניברסיטת מודנה, המאה ה-15
לידה	1175 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
פטירה	נובמבר 1221 (בגיל 46 בערך) ניקיאה (כיום איזניק בטורקיה), האימפריה של ניקאה
מדינה	האימפריה הביזנטית
בן או בת זוג	אנה קומננה אנגלינה פיליפה מארמניה מריה מקורטנה
שושלת לסקריס
אב מנואיל לסקריס אם יואנה פוקאינה קאראצזאינה צאצאים מריה לסקרינה, קונסטנטינוס לסקריס ניקולאוס לסקריס סופיה אבדוקיה לסקרינה איריני דוקאינה לסקרינה
קיסר האימפריה הביזנטית 1205–1222 (כ־17 שנים) → קונסטנטינוס לסקריס יוחנן השלישי ←

ב-1203, מסע הצלב הרביעי, גירש את הקיסר אלכסיוס השלישי מקונסטנטינופול. תאודורוס נכלא על ידי הצלבנים אך הצליח להימלט. אחרי שחצה את הבוספורוס לאסיה הקטנה, בשם חמיו, התחיל לארגן התנגדות יוונית מקומית נגד הצלבנים ה"לטינים" בחבל ביתיניה. הוא כרת ברית עם הסולטן של רום הסלג'וקי אולם לא הצליח לעצור את התפשטות ה"לטינים". אף לא עלה בידו למנוע מיריבו, אלכסיוס הראשון מטרפזונטס להקים מדינה ביזנטית נוספת - האימפריה של טרפזונטס בצפון אסיה הקטנה. מעמדו של תאודורוס התחזק רק אחרי שהצאר הבולגרי קאלויאן הביס את הלטינים תבוסה מוחצת בקרב אדריאנופול בתראקיה בשנת 1205.

יוונים רבים ברחו בהמוניהם מהאימפריה הלטינית - מדינת הצלבנים שקמה בשטחים הגרעיניים של הביזנטיון - כדי לחיות תחת שלטונו של תאודורוס. הלטינים לקחו בשבי את חמיו של תאודורוס וכרתו ברית עם אלכסיוס מטרפזונטס אך תאודורוס ניצח את כוחותיהם המאוחדים. הוא נהנה מתמיכת רוב האצילים מביתיניה והחרים את האחוזות של מתנגדיו. ב-1205 הכריז על עצמו קיסר ביזנטי על כל התארים המסורתיים. כעבור שלוש שנים כינס סינוד של הכנסייה האורותודוקסית של קונסטנטינופול לשם בחירת פטריארך אורתודוקסי חדש של קונסטנטינופול. מנהיג הכנסייה החדש הכתיר את תאודורוס כקיסר וקבע את מושבו בבירתו של תאודורוס, ניקיאה. המאמינים האורתודוקסים באימפריה הלטינית ראו בתאודורוס את המגן העיקרי של כנסייתם בעוד שדספוטות אפירוס - עוד מדינה שקמה באזורים המערביים של האימפריה הביזנטית לשעבר פקפקו בחוקיות שלטונו.

חמיו של תאודורוס, אלכסיוס השלישי, לא ויתר על כס המלכות. אחרי ששוחרר מהכלא, הוא שכנע את הטורקים הסלג'וקים לפלוש לניקיאה, אך תאודורוס הביס אותם ב-1211. ב-1212 הקיסר הלטיני אנרי מפלנדריה כבש כמה מבצרים חשובים במערב אסיה הקטנה אבל בגלל מחסור בלוחמים לא השאיר בהם חילות מצב. בסופו של דבר הכיר הנרי בפועל באימפריה של ניקיאה והגיע להסכם שלום עם תאודורוס. תאודורוס הצליח לכבוש את מערב פפלגוניה על חוף הים השחור מידי אלכסיוס מטרפזונטס. בסביבות 1220 ניסה לשכנע את הלטינים של קונסטנטינופול להיכנע לשלטונו אך הם סירבו. תאודורוס הקים מדינה חזקה, בקרבה המידית של קונסטנטינופול, עובדה שאיפשרה ליורשיו לגרש את הלטינים מהעיר ולהחיות את האימפריה הביזנטית בשנת 1261.

ביוגרפיה

ראשית חייו

תאודורוס קומננוס לסקריס נולד למשפחת אצילים ביזנטים לא ידועה במיוחד, בסביבות שנת 1175. שמות הוריו אינם ידועים. אם הוא ציית למסורת ה"פאפונימית" שלפיה היה נהוג לתת לבן הבכור את שם הסב מצד האב, לאביו של תאודורוס קראו ניקולאס. אמו השתייכה לענף לא מזוהה של משפחת הקיסרים קומננוס והוא אימץ בגאווה את שמה. היו לו לפחות שישה אחים - קונסטנטינוס, גאורגיוס, אלכסיוס, איסאק, מנואיל ומיכאיל. ייתכן כי מנואיל ומיכאיל נולדו לאם אחרת, שהם נשאו את שם המשפחה צמנטורוס במקום קומננוס. תאודורוס היה מיוחס גם למשפחה האריסטוקרטית פוקס, קרוב לוודאי באמצעות נישואים של אחת מדודותיו.

לבני לסקריס היו אחוזות במערב אסיה הקטנה. גם לתאודורוס וגם לאחיו קונסטנטינוס היו חותמים עם תמונה של גאורגיוס הקדוש והכתובת "דיאסוריטס". החותם ציין את קשרם עם המנזר של גאורגיוס הקדוש דיאסוריטס, הנמצא בדיוס היירון או פירגיון בלידיה בעמק הנהר קסטרוס (כיום קוצ'וק מנדרס).

הקריירה המוקדמת

הכרוניקן בן זמנו, ניקטס כוניאטס הציג את תאודורוס בספרו כ"נער נועז ולוחם אמיץ". קצת יותר מאוחר סיפר הכרוניקן גאורגיוס אקרופוליטיס שהיה "קטן בגופו, לא יותר מדי, די שחום, ובעל זקן ארוך יחסית ומפוצל בקצהו. תאודורוס עלה לגדולה בעזרת קשרי המשפחה עם בני קומננוס. על גבי החותם הראשון שלו מופיעים התארים "סבסטוס" ו"פרוטובסטיאריטס". התואר הראשון היה תואר חצר השמור לקרובי הקיסרים הביזנטיים, אולם הקיסר אלקסיוס השלישי אנגלוס התחיל למכור אותו לסוחרים אמידים. כ"פרוטובסטיאריטס" היה תאודורוס מפקד ליחידת פרחי קצונה ששירתה במשמר הארמון הקיסרי בבלאכרנה.

הקיסר אלכסיוס השלישי לא הוליד בנים וביקש לפתור את בעיית הירושה על ידי נישואי שתי בנותיו הגדולות. ב-1200 הוא השיא את בתו הבכורה, אירנה, לאלכסיוס פלאולוגוס ואת אחותה הצעירה אנה קומננה אנגלינה השיא לתאודורוס. את פלאולוגוס העלה לתפקיד של דספוט, מה שחיזק את זכותו לרשת את כס הקיסרות. כשפלאולוגוס נפטר ב-1203 היה תורו של תאודורוס להתמנות ל"דספוט".

כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים

מטבע של תאודורוס

בזמנו כתפס את כס המלכות הביזנטי, אלכסיוס השלישי עיוור את אחיו הבכור, איסאאקיוס השני אנגלוס (1195-1185) וכלא אותו. בנו של איסאקיוס, אלכסיוס (אלכסיוס הרביעי אנגלוס) נמלט מקונטסנטינופול לגרמניה כדי לקבל עזרה מקרוביו הקתולים. הוא חתם על הסכם עם מנהיגי מסע הצלב הרביעי והבטיח סכום גדול - 800,000 היפרפירה תמורת תמיכתם. בהגיעם לקונסטנטינופול ב-6 ביולי 1203. כבשו הצלבנים את פֶּרָה בחוף הצפוני של קרן הזהב. תאודורוס הוביל פשיטות נגד הכובשים אבל הם הטילו מצור על הבירה. חומות קונסטנטינופול היו פגיעות ובלילה של 17–18 ביולי אלכסיוס השלישי ברח בבהלה לתראקיה. הוא לקח איתו את האוצר ואת סימני המלכות.

איסאאקיוס שוחרר מהמאסר ובנו הוכתר כקיסר שותף תחת השם אלכסיוס הרביעי. אחרי בריחת חמיו, תאודורוס הושלך למאסר אבל נמלט בספטמבר 1203. פרטי בריחתו אינם ידועים, אבל כוניאטס טען שתאודורוס עזב את קונטנטינופוליס "חמוש רק בחכמתו המעשית וברוחו האמיצה". לזמן קצר הסתתר תאודורוס בכנסיית מיכאל הקדוש. תאודורוס עצמו טען שהאל עצמו "הוציא אותו בנס" מהכלא והוביל אותו דרך הבוספורוס אל אסיה הקטנה. אשתו ובנותיו התלוו אליו. הם הגיעו לניקאה אבל נכבדי העיר הסכימו לקבל רק את בני משפחתו מחשש לנקמתו של אלכסיוס הרביעי. כפי שסיפר מאוחר יותר, נאלץ תאודורוס לנדוד מאזור אחד למשנהו, תוך כדי התחמקות מהמלכודות שהטמינו לו אויביו.

אלכסיוס לא היה מסוגל לתגמל את הצלבנים על עזרתם . אז הם סירבו לעזוב את קונסטנטינופול ופשטו על הכפרים התראקים בסביבה ושדדו אותם. הביזנטים האשימו את אלכסיוס על מעשי הצלבנים. הצבא מרד וב-28 בינואר 1204 הכריז על הגנרל אלכסיוס מורצופלוס דוקאס כקיסר תחת השם אלכסיוס החמישי. איסאאקיוס הלך בינתיים לעולמו והקיסר החדש הורה על רציחתו של אלכסיוס הרביעי. בהזדמנות זאת מצאו הצלבנים תירוץ לכבוש ולשדוד שוב את עיר הבירה. כשפרצו את החומות ב-12 באפריל אלכסיוס החמישי נמלט. קבוצת נכבדים הציעו את הכתר לסונטנטינוס, אחיו של תאודורוס, אבל הוא סירב. הצלבנים כבשו את כל קונטנטינופול ושדדו אותו במלואה.

אף-על-פי שקונסטנטינופול נפלה בידי הצלבנים לא אלכסיוס השלישי ואף לא אלכסיוס החמישי דוקס לא ויתרו על טענותיהם לכס המלכות הביזנטי. הופיע בקרוב בזירה גם טוען שלישי :אלכסיוס מטרפסזונטס, נכד של הקיסר אנדרוניקוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית (1185-1183). אלכסיוס מטרפזונטס כבש את העיר טרבזון שעל חוף הים השור באסיה הקטנה והכריז עצמו כקיסר. בינתיים במאי 1204 הצלבנים בחרו באחד ממנהיגיהם, בודואן מפלנדריה כ"קיסר לטיני של קונסטנטינופול".

ההתנגדות

אימפריית ניקיאה בשליטת תאודורוס לסקריס- בצבע אפור

בעת הגעתו של תאודורוס ,מזה עשורים עמדה אסיה הקטנה במרכזן של התקוממויות נגד הממשל הקיסרי. מגנאט מראשי המורדים, בשם תאוסורוס מנגפאס שלט בפילדלפיה, אריסטוקרט אחר, סבאס אסידנוס שלט בסמפסון וניקפורוס קונטוסטפאנוס החזיק בשטחים שעל החלק העליון של הנהר מאנדר. תאודורוס הציג עצמו כנציג חמיו ועד סוף שנת 1204 הבטיח לעצמו את נאמנותן של ערי ביתיניה בשם אלכסיוס השלישי. היוונים המקומיים הכירו בו כ"סטרטגוס" (או מפקד צבאי) של ביתיניה. הוא קבע את מושבו בפרוסה, אולם יצא תכופות למסעות כדי להשתתף באספות וארוחות שבהן עודד את היוונים לקום נגד הכובשים ה"לטינים" כפי שנקראו הצלבנים. הוא השתלט על הכנסות הממלכה והציע כסף לשליט השכן מהסולטנות רום הסלג'וקית, רוכן א-דין סולימאן השני, תמורת סיוע צבאי נגד הלטינים. ביוני 1204 מת הסולטן של רום, סולימאן השני ובנו הקטין, קיליג' ארסלן ירש את כס המלכות.

בספטמבר 1204 הקימו הצלבנים ועדה שנועדה לחלק את שטחי האימפריה הביזנטית ביניהם. באסיה הקטנה ה"דוכסות ניקאיה" הובטחה ללואי, רוזן בלואה, וה"דוכסות פילדלפיה" - לאטיין דו פרש (מת ב-1205), אף-על-פי ששטחים אלה לא היו בשליטתם. רפובליקת ונציה כבשה את הנמל למפסקוס בחלק האסיאתי של ההלספונטוס והאביר הצרפתי פייר דה ברסייה כבש את פגאי הסמוך. אחיו של הקיסר אלכסיוס מטרפזונטס, דוד קומננוס שהיה גם קיסר שותף, יצא למסע צבאי בפפלגוניה וכבש את הערים לאורך חוף הים השחור. כיבושיו איפשרו לברסייה את הפלישה לביתיניה. ב-6 בדצמבר הוא הביס את תאודורוס בפואמננום וניצחונו הביא לתפיסת מבצרי ביתיניה.

הלטינים תפסו את אלכסיוס החמישי והוציאו אותו להורג בקונסטנטינופול. בתחילת שנת 1205 הם תפסו בתסליה גם את אלכסיוס השלישי ואילצו אותו לוותר לטובתם על סימני המלכות. לניקיאה הגיעו מנואל מברוזומס, נכד הקיסר מנואל הראשון קומננוס (1180-1143) וחתנו של מברוזומס, וכן הסולטן המודח של רום, גיאת א-דין כייח'וסרו. תאודורוס החזיק אותם במעצר אבל במהרה הגיע איתם להסכם. הוא הלווה כספים לכייח'וסורו על מנת לחזור לשלטון ברום תמורת הבטחה לסיוע צבאי. כייח'וסרו ומברוזומס אצו לקוניה, בירת רום. במרץ 1205 הם הדיחו את הסולטן הקטין קיליג' ארסלן והעלו את כייח'וסרו לשלטון

עד סוף 1204 כבשו הלטינים את תראקיה, תסליה ואת צפון יוון. דודנו של הקיסר אלכסיו השלישי, מיכאליס קומננוס דוקס אשר ארגן בדספוטיית אפירוס התנגדות יוונית נגד הלטינים, נאלץ להישבע אמונים לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי כדי לזכות בחסותו. מוקדם ב-1205 הקיסר הצלבן בודואן שלח את אחיו, אננרי מפלנדריה, לכבוש את אסיה הקטנה. בקרב אדרמיטיון ב-19 במרץ 1205 ניתח אנרי מפלנדריה את תאודורוס מנגפס ואת אחיו של לסקריס, קונסנטינוס. אולם הלטינים לא יכלו לנצל ניצחון זה ולהמשיך הלאה מכיוון שבינתיים, הצאר של בולגריה, איוואן קאלויאן הצית מרד בתראקיה ופלש בה. פלישת הקיסר הבולגרי הכריחה את הקיסר בודואן לקרוא בחזרה לאביריו מאנטוליה . ב-14 באפריל 1205 בקרב אדריאנופול הביס קלויאן תבוסה מוחצת את צבא הצלבנים. לואי מבלואה ואטיין דה פרש נפלו בשדה הקרב. בודואן מפלנדריה עצמו נלשח בשבי ומת בידי שוביו בבולגריה.\

השלטון

הכתרתו

דוד קומננוס שלח כוח צבאי בביתיניה אבל תאודורוס ניצח את הפולשים ואת בני בריתם הלטינים בניקומדיה. גם הסולטן כאיח'וסרו שלח באביב 1205 כוחות סלג'וקים אל חמיו, מברוזומס, על מנת לפלוש בעמק המאנדר אבל גם אלו הובסו במהרה. תאודורוס עשה שלום עם מברוזומס ואיפשר לו כממלא מקום של הסולטן לשלוט בשני מבצרים, כונאה (כיום חונאז בטורקיה) ולאודיקאה על נהר ליקוס. מוקדם ב-1205 - אחרי הניצחון בניקומדיה או אחרי הסכם השלום עם מברוזומס - הכריז תאודורוס על עצמו כקיסר. התואר החדש קרה תגר על הלגיטימיות של הקיסר הלטיני בקונטנטינופול. לכן הלטינים התייחסו אליו כחומס מלכות השולט באופן בלתי חוקי בשטחים של מדינתם. גם יוונים רבים סירבו להכיר את טענתו לקיסרות מכיוון שרק הכתרה על ידי פטריארך קונסטנטינופול עשויה להפוך תואר כזה לחוקי. תאודורוס פנה אל הפטריארך יוחנן (יואניס) העשירי קמטרוס שהיה חי בגלות תראקיה, והציע לו לעבור לניקיאה, אבל הכומר הקשיש דחה את ההצעה. אריסטוקרטים ביזנטים שאיבדו את אחוזותיהם בתראקיה, תסליה או פלופונסוס באו לניקיאה, בה קיבלו מקלט מתאודורוס. בימי שלטונו של תאודורוס בניקיאה, התיישבו שם בני המשפחות ראול, וראנאס, קנטקוזינוס, ופלאולוגוס. תאודורוס לא היה מסוגל לממן ממשל גדול עם זאת הזמין לניקיאה בכירי הממשל הביזנטי לשעבר. דודו העיוור של אשתו, וסיליוס דוקס קמטרוס, שר חוץ (לוגותטיס טו דרומו) לשעבר, עזר לו להקים מנהל חדש. הוא העסיק גם פיראט ידוע מקלבריה בשם יואנס סטיריונס כמפקד הצי שלו בים מרמרה. תאודורוס בטח מאוד באחיו, העניק להם תפקידי פיקוד וגמל להם בתוארי חצר. קונסטנטינוס קיבל את התואר "דספוט", גאורגיוס, אלכסיוס ואיסאאקיוס קיבלו את התואר סבאסטוקרטור. גאורגיוס הפך גם למושל התמה התראקית.

הפטריארך יואנס קמטרוס הלך לעולמו ביוני 1206. הכמורה בקונסטנטינופול פנתה לאפיפיור אינוקנטיוס השלישי להסמיך אותה לבחור פרטריארך חדש, אולם השלטון הלטיני התנגד. הקיסר הלטיני החדש, אנרי מפלנדריה, כרת ברית עם דוד קומננוס נגד תאודורוס. אז החליט תאודורוס לכבוש את הראקליאה פונטיקה מידי דוד, אך בזמן שצעד אל העיר, תקפו הלטינים את צבאו מאחורה ואילצו אותו לעזוב את המסע ולהתעמת עם התוקפים. הלטינים פלשו לאסיה הקטנה ובחורף 1206–1207 כבשו את ניקומדיה ואת קיזיקוס. תאודורוס כרת ברית עם הצאר הבולגרי קלויאן שפלש לתראקיה והכריח את הקיסר הלטיני אנרי להחזיר את כוחותיו מאסיה הקטנה. אחרי שתאודורוס ואחיו הטילו מצור על ניקומדיה, הסכים אנרי לשביתת נשק של שנתיים והרשה לתאודורוס להרוס שני מבצרים בניקומדיה וקיזיקוס. המשא ומתן בין הכמרים היוונים לכס הקדוש על מינוי פטריארך אורתודוקסי חדש נכשל. תאודורוס דרש מהאפיפיור אינוקנטיוס השלישי בכתב, לאפשר לכמרים האורתודוקסים לבחור פטריארך חדש וניסה לשכנע אותו להכיר בו כמנהיג עליון של הקהילה הנוצרית האורתודוקסית. האפיפיור התעלם משתי דרישותיו. כשהפרו הלטינים את שביתת הנשק בהתחלת שנת 1208, שוב פנה תאודורוס לאפיפיור עם בקשה שיתווך בין הצדדים, והצעה שהים מרמרה יהווה גבול קבע בין האימפריה הלטינית ולאימפריה שלו.

הכמרים האיצו בתאודורוס לארגן בחירות לתפקיד הפטריארך. בשבוע הקדוש של שנת 1208 הוא כינס בניקיאה סינוד של הכנסייה במטרה זו. ב-20 במרץ 1208 בחרו הכמרים במיכאל אבטוריאנוס כפטריארך. אבטוריאנוס היה מיוחס ליועצו הראשי של תאודורוס, קמטרוס. פעולתו הראשונה של הפטריארך החדש הייתה הכתרתו ומשיחתו של תאודורוס כ"קיסר ואוטוקרט של הרומאים". הטקס התקיים ביום ראשון של הפסחא (65 באפריל). הכתרת תאודורוס על ידי הפטריארך החדש העניקה לגיטימיות לטענתו כיורש חוקי של הקיסרים הביזנטים. אמנם לגיטימיוט זאת לא הייתה פטורה מערעורים, מכיוון שרק קיסר חוקי יכול היה למנות פטריארך חוקי ורק פטריארך חוקי היה יכול להכתיר קיסר חדש. מתנגדי תאודורוס טענו שוועידת הכמרים שבחרה במיכאל אפטוריאנוס היה כינוס בישופים שנבחרו באופן אקראי ולא סינוד כדין. בתגובה תומכי תאודורוס טענו שכיבוש קונסטנטינופול על ידי הלטינים היוו ה מצב חירום שדרש פירוש גמיש יותר של החוקים.

שלטונו כקיסר

על חורבות האימפריה ביזנטית קמו באותה תקופה ארבע ממלכות:האימפריה של טרפזונטה בצפון אסיה הקטנה שהתחזקה תחת שלטונם של אלכסיוס ודוד קומננוס, האימפריה הלטינית בראשות אנרי מפלנדריה, שכללה את תראקיה וכמעט את כל יוון, אפירוס בראשות מיכאל דוקס ואסיה הקטנה המערבית - אימפריית ניקיאה שלסקריס היה לשליט הבלתי מעורער שלה. איזון הכוחות נקאר בלתי יציב, מכיוון שארבעת המלכים היו יריבים, תמיד מוכנים ומזומנים לכרות בריתות זה נגד זה. הקיסר אנרי כרת ברית עם הסולטאן קיוחוסרו נגד תאודורס, בעוד שתאודורוס כרת בריתות עם יורשו של קלויאן, הצאר בוריל. בשנת 1209 או 1210 מיכאיל דוקס, ששלט כבן חסות של אנרי שילם כופר כשי לשחרר את חמיו של תאודורוס, אלכסיוס השלישי. אלכסיוס העדיף שלא לבוא לניקיאה ונסע לקוניה, ומצא מפלט בחצרו של הסולטן קאיוחוסרו, שאותו אימץ כבן. גם בוריל וגם מיכאל דוקס רצו לגרש את הלטינים מתסלוניקי, ומשום כך הקיסר אנרי ביקר בעיר זו באופן קבוע. באביב 1211 תאודורוס ניצל את היעדרותו של אנרי ושלח צי לתקוף את קונסטנטינופול. בוריל פלש לתראקיה אך לא הצליח למנוע מאנרי לשוב לבירה. לעומת זאת קיוחוסרו יחד עם אלכסיוס פלשו לניקיאה ואילצו את כוחות תאודורוס להפסיק את המצור על קונסטנטינופול ולהזדרז לחזור לאסיה הקטנה. בסוף האביב או בסביבות 17 ביוני. הכוחות הסלג'וקים שני הצבאות היריבים נפשגו באנטיוכיה על נהר מאאנדרוס. הצבא הסלג'וקי עמד לנצח בקרב אולם תאודורוס חיפש את קאיחוסרו והרג אותו בקרב פנים אל פנים. אלכסיוס נשבה במהלך הקרב ותאודורוס השליך את חמיו לכלא. הוא חתם על הסכם שלום עם בנו של קאיחוסרו שירש את כתר את הסולטנות.

תאודורוס שיגר מכתבים אל היוונים בשטחים תחת השלטון הלטיני כדי לידע אותם אל ניצחונו ולאיץ בהם להתקומם נגד "הכלבים הלטינים". אולם ניצחונו היה "ניצחון פירוס מכיוון שטובי לוחמיו - שכירי חרב לטינים - נפלו בשדה הקרב. הקיסר אנרי שלח את כוחותיו מעבר לבוסופורוס וב-15 באוקטובר 1211 בקרב רינדקוס על הנחל רינקוס, הקרוי כיום מוסטפא כמאל פאשה, הביס את צבאו של תאודורוס. אנרי רבש את נימפאון ואת פרגמון. בחוזר ששלח למלכי אירופה בתחילת שנת 1212 הוא פיאר את עצמו על כך שהכניע את היוונים עד לגבול הסלג'וקי, לפרטי לכמה חילו מצב של מבצרים. הוא נאלץ לשים קץ למסעו הצבאי בשל מחסור באיוש חילות מצב במבצרים שכבש. בסופו של דבר שני הקיסרים הגיעו ב-2014 להסכם שלום - הסכם נימפאום.. ההסכם אישר את שליטתם של ה"לטינים" באזור טרויה. כמו כן הם תספו כמה מבצרים חשובים בחבל ביתיניה -ביניהם אדרמיטיום, אכיראוס, לנטיאנה ופוימאננון והשתלטו על הדרכים בין צפונה לדרומה של ממלכתו של תאודורוס. תאודורוס בנה אז בנמרצות מערכת מבצרים שכללה מבצרים חדשים וכן מבצרים ישנים משופצים. כמו כן עודד את הבכירים המקומיים ליישב מתיישבים מסביב למבצרים תוך הענקת אדמות לחקלאות. תואודורס שיקם את עצמו מהר מהתבוסה. הוא ניצל את הסכסוך בין האימפריה הלטינית לסרביה ובו זמנית עם הסולטאן קייקאוס פלש לאימפריית טרפזונטה. לא ברור אם הצליח לכבוש את פפלגוניה המזרחית בעת מסע זה או כמה שנים מאוחר יותר. כיבוש האזור הביא להשתלטות על רצועת אדמה צרה לאורך הים השחור והוציא את קסירי טרפזונטה מהתחרות על קונסטנטינופול.

התחזקותו

הכמורה הלטינית ביקשה להמיר את דתם של התושבים האורתודוקסים של קונסטנטינופול לדת הרומית-קתולית ולגבות מהם מעשר, אבל הם סירבו. ב-1213 שלח האפיפיור אינוקנטיוס את הקרדינל פלאגיוס כלגאט בקונסטנטינופול כדי להנהיג משמעת באוכלוסייה המקומית, אך היוונים לא ויתרו וחלקם נמלטו לניקאיה. פלאגיוס סגר כנסיות אורתודוקסיות והורה על מעצרם של הנזירים המרדניים, אבל היוונים לא ויתרו, ורבים מהם נמלטו אל ניקאיה. האריסטוקרטים היווניים פנו לקיסר אנרי עם בקשה לעצור את רדיפת הנצרות האורתודוקסית או להרשות למאמיניה לעקור לניקיאה. אנרי נכנע והורה על פתיחתן מחדש של הכנסיות האורתודוקסיות של קונסטנטינופול. פלאגיוס פתח בהרקליאה פונטיקה במו"ם עם תאודורוס על איחוד אפשרי מחדש של שתי הכנסיות, אבל הדיונים לא הביאו לשום מקום.

בסוף 1214 או אולי ב-1215 נרצח מיכאל הראשון קוממנוס דוקאס. ירש אותו תאודורוס קומננוס דוקאס. הוא קרא תיגר על טענתו של תאודורוס לסקריס לראשונות, תוך הפרת שבועת הנאמנות. בתיאום עם דמטריוס כומטנוס, הארכיסישוף השאפתן מאוהריד שלל את זכות הפטריארך היושב בניקיאה למנות בישופים בכנסיות הבישופיות הבלקניות שנמצאו תחת שלטון אפירוס. מדיניות ההתפשטות של דוקאס אילצה את הקיסר אנרי לצאת למסע צבאי נגדו, אבל אנרי מת לפתע לפני שהגיע לאפירוס. הברונים הלטינים בחרו במקומו את גיסו, פייר מקורטנה, אבל ב-1217 זה נפל בשבי ונרצח באפירוס בדרכו בחזרה לקונסנטנינופול. אחרי מותו נוצר חלל ריק ואלמנתו, יולנדה מפלנדריה הפכה לעוצרת האימפריה הלטינית. היא השיאה את בתה, מרי מקורטנה עם תאודורוס לסקריס ועל ידי כך הוארך הסכם השלום בין הלטינים לקיסברות ניקיאה.

יולנדה מתה לפני אוקטובר 1219. תאודורוס שלח אז לקונסנטינופול שליחים שהודיעו על טענתו לכתר, אבל הברונים הלטינים התעלמו מדרישתו. תאודורוס הציע אז לחדש את המו"ם עם הכנסייה הקתולית בסוגיית האיחוד, תוך ניצול העדרו של הפטריארך הלטיני של קונסנטינופול. הוא תכנן לכנס סינוד בניקיאה שבו ייקחו חלק הפטריארך היווני-אורתודוקסי של אנטיוכיה, הפרטיארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים, הפטריארך היווני -אורתודוקסי של אלכסנדריה. אולם הכמורה האורתודוקסית דחתה את הרעיון. באוגוסט 2019 הפודסטה של הקהילה הוונציאנית בקונסטנטינופול, יאקופו טייפולו, שכנע את תאודורוס להוציא כריסובול שבו יפרט את הפריבילגיות של הסוחרים הוונציאנים . זכויות אלה כללו סחר חופשי באימפריית ניקיאה ופטור ממסים. הדיפלומה אסרה על כל הצדדים להעתיק או לזייף את המטבעות של הצד השני. ב-1220 ניסה תאודורוס בכוח להשתלט על קונסטנטינופול אבל הלטינים הדפו את מתקפתו. הקיסר הלטיני החדש, רוברט מקורטנה שכונה "רוברט הראשון" הגיע לקונסטנטינופול במרץ 1221. השלום בין שני הקיסרים חודש אחרי זמן קצר.

תאודורוס הלך לעולמו בנובמבר 1221. אחרי מותו פרץ סכסוך משפחתי מכיוון ששני אחיו, אלכסיוס ואיסאאקיוס וגם חתנו, יואניס השלישי דוקאס וטאצס טענו לכתר. העמות הסתיים בניצחונו של וטאצס. אחיו של תאודורוס אולצו לצאת לגלות. תאודורוס נקבר לצד חמיו ואשתו הראשונה במנזר היאקינתוטס הקדוש בניקאיה.

מורשתו

בימי שלטונו של תאודורוס הפך מערבה של אסיה הקטנה ל"אימפריה בגולה". מומחה בתרבות הביזנטית וורן טרדגולד סבר ש"תאודורוס בנה מכמעט אפס... מדינה ביזנטית יורשת מתפקדת " הוא החיה את הפטריארכיה האקומנית ועוד מוסדות ביזנטיים בסיסיים. הוא שאל מהלטינים ומהסלגו'קים את התפקידים הצבאיים של "קונוסטאולוס" (קונטבל או קונסטבל) ו "צאוסויוס" (מהטורקי çavuş - צ'אבוש) המתועדים לראשונה בעת שלטונו. הוא הנהיג מטבעות משלו - מאלקטרום ומבילון בלי להקים מחדש את המערכת הביזנטית המבוססת על מטבעות זהב ונחושת. לפחות מ-1216 הוא גבה מיסים בצורה סדירה. לפי הדגם הביזנטי גמל לאצילים במנותם אחראיים על גביית מיסים. הלטינים והוונציאנים חתמו על חוזים איתו והכירו בכך שממלכתו נועדה להמשיך להתקיים.

הגנת האמונה הנוצרית אורתודוקסית הייתה האידאולוגיה המרכזית של תאודורוס וממלכתו. ניקטס כוניאטס חיבר בחצר של ניקאה את ספר הקומפילציה שלו נגד הכופרים "אוצר האורתודוקסיה". הוא תיאר את נפילת הקונסטנטינופול כעונש על חטאי הביזנטים והשווה את גלותם לגלות בבל של בני ישראל. תאודורוס הבין שלא היה היה בכוחו לכבוש בחזרה את קונסטנינופול מידי הלטינים, אולם הוא קבע את עיר בירתו קרוב לבירה הישנה נושנה, בניקאה, מקום בעל מיקום אידיאלי עבור הכיבוש עתידי של קונסנטינופול. ההיסטוריון דימיטר אנגלוב הדגיש שהצלחתו הפוליטית של תאודורוס חבה במידה לא קטנה לגישתו הבטוחה בעצמו והפרגמטית שלו. הייתה לו חצר נודדת שנעה ממקום למקום ואיפשר לו לדון בסוגיות פוליטיות עם האצולה המקומית. לא חשש מלפקד את הצבא בעצמו . העסיק שכירי חרב לטינים כשהציע להם משכורות גבוהות יותר מאשר באימפריה הלטינית.

משפחתו

נשותיו וילדיו

• אנה קומננה אנגלינה - בתו השנייה של הקיסר אלכסיוס השלישי.

הייתה נשואה קודם ל"סבסטורקרטור" איסאאקיוס קומננוס ואטאצס, שהיה נינו של הקיסר יוחנן השני קומננוס ונפטר ללא צאצאים ב-1196. לה ולתאודורוס נולדו 3 בנות ושני בנים.

• • אירינה לסקרינה הייתה נשואה שלוש פעמים:

גנרל אנדרוניקוס פלאולוגוס שנפטר ללא צאצאים ב-1212.

קונסטנטינוס דוקאס פלאולוגוס - התחתנו ב-1716. הוא נפטר ב-12016 ללא צאצאים.

יוחנן השלישי דוקאס ואטאצס - יורשו של תאודורוס על כס המלכות.

• • מריה לסקרינה
    • נישאה לבלה הרביעי, מלך הונגריה
    • אבדוקיה לסקרינה - ידה הובטחה עוד ב-1221 לקיסר הלטיני רוברט, אבל הנישואים נמנעו על ידי התנגדות הפטריארך האורתודוקסי.
    • ניקולאוס - הוכרז ב-1208 קיסר שותף של אביו, אבל אחרי 1210 שמו לא תועד יותר
    • יוחנן (יואניס) - מת בילדות לפני 1213

Empress Anna died before 1213 and Theodore entered into negotiations about a new marriage with a daughter of Leo I, King of Armenia. Leoתבנית:NbspI sent his niece, Philippa, to Nicaea, and Theodore married her at Christmas 1214. Historian Michael Angold proposes that Pope Innocentתבנית:NbspIII promoted a marriage alliance between Theodore and Leo to secure Theodore's support in his conflict with Emperor Henry during the War of the Antiochene Succession. Theodore repudiated Philippa for an unknown reason and disinherited her son. According to Angold, Theodore was informed only after the marriage that his wife was not Leo's daughter. Her son must have been born in 1214, because he was not yet eight years old when Theodore died. Theodore's third wife, Maria of Courtenay, was the daughter of Yolanda of Flanders and Peter II of Courtenay. Theodore married Maria in the hope of intervening in the administration of the Latin Empire late in 1218 or early in 1219.

לקריאה נוספת

• Dimiter Angelov, The Byzantine Hellene: The Life of Emperor Theodore Laskaris and Byzantium in the Thirteenth Century. Cambridge University Press 2019. ISBN 978-1-108-48071-0.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאודורוס הראשון לסקריס בוויקישיתוף

• תאודורוס הראשון לסקריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)