תאודור ז'ריקו

צייר צרפתי

תאודור ז'ריקוצרפתית: Théodore Géricault; ‏26 בספטמבר 1791, רואן, נורמנדי26 בינואר 1824) צייר צרפתי. יוצרה של רפסודת המדוזה ומחלוצי התנועה הרומנטית.

תאודור ז'ריקו
Théodore Géricault
לידה 26 בספטמבר 1791
רואן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בינואר 1824 (בגיל 32)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jean-Louis André Théodore Géricault עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות 1810–1824 (כ־14 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Carle Vernet, Pierre-Narcisse Guérin עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות רפסודת המדוזה, פורטרט של קלפטומן, הדרבי באפסום עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Georges-Hippolyte Géricault עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טיול בפירנצה וברומא (בשנים 18161817) יצר אצלו משיכה למיכלאנג'לו ולאמנות הבארוק. מפני שציורו, רפסודת המדוזה, לא זכה להצלחה רבה בצרפת, הוא נאלץ לעבור לאנגליה (בשנת 1820).

לאחר שנחלש כתוצאה מתאונת רכיבה ומשחפת כרונית, הוא מת בדמי ימיו בגיל 33 בפריז בשנת 1824, לאחר תקופה ארוכה של ייסורים. ז'ריקו קבור בבית העלמין פר לשז.

יצירתו של ז'ריקו עריכה

 
קצין בחיל הקלעים, 1812

ב-1812 ז'ריקו צייר דיוקן בשם 'קצין בחיל הקלעים' ואילו ב-1814 הוא צייר 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה'.

 
פרש פצוע עוזב את שדה המערכה, 1814

כרבים מציוריו, שני הציורים הלו הם ענקי ממדים ומתארים את דמותם של החיילים ושל הסוסים בגודל טבעי. ג'ריקו הרבה לצייר דימויים של הרס, אלימות ואבדון. מאפיין נוסף ביצירתו הוא הסוסים, והוא עצמו נפטר כתוצאה מתאונה ברכיבה. יצירתו, 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה' בוצעה עת נפולאון הוגלה בידי האנגלים לאי אלבה. הציור מזעזע ומתאר בצבעים קודרים את תבוסת צבאות נפוליאון ומסמל את הגדולה שבמוות.

 
הרפסודה של המדוזה, 1819

יצירת המופת של ז'ריקו משנת 1816 היא 'הרפסודה של האוניה מדוזה'. היא זכתה למדליה בסלון, שבו היא הוצגה לראשונה. יצירה ענקית ממדים מייצגת את הזרם הרומנטי בציור הצרפתי, אף שהיא הושפעה מהציור הקלאסי. היא מתארת את האוניה 'מדוזה' נטרפת בלב ים. נושאה הוא פרשה שעוררה סקנדל, אשר התלווה לו ביקורת נוקבת על אוזלת ידה של הממשלה, על שום שטרם הטבעת האוניה ברחו קציניה, כשהם הותירו את המפליגים. אלו ידעו אימה וחלחלה, ותקוות שוווא, כאשר חלפה בפניהם אונייה אחרת, שלא הבחינה במדוזה הטובעת. הניצולים היו עדים למות חבריהם; ובכדי לשרוד הם נאלצו לאכול בשר אדם. מבחינה אומנותית, הציור מושפע מהבארוק, ומודגשים בה הקווים האלכסוניים. קיימת ביצירה אידיאליזציה של דמויותיה, אשר מעוצבות בקוים קלסיים. שלא כרישומים האובייקטיביים ביותר של ז'ריקו שעל פיהם צוירה היצירה, מבנה הגוף הן של החיים והן של המתים הוא מושלם למראה, ואין סימן להשחתת צורה, כמצופה מדמויות של גוויות ושל עומדים למות.

בדרך חזרה מאנגליה לצרפת, הוא התמלא השראה, והחל לצייר סדרה של דיוקנאות של אנשים מטורפים, כאשר כל תמונה שונה הציגה סוג שונה של טרוף. ביצירות אלו צוירו למען ידידו הפסיכיאטר.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תאודור ז'ריקו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ונדי בקט, סיפורו של הציור, המדריך הבסיסי לתולדות הציור המערבי, תל אביב 1999, עמ' 259-261; דייוויד פייפר, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, אופקים חדשים, תולדות הציור והפיסול, כרך שלישי, עמ' 78-80.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ציירים ובנושא צרפתים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.