פתיחת התפריט הראשי

תאופיק אמין זיאדערבית: توفيق زيّاد, תעתיק מדויק: תופיק זיאד; 7 במאי 1929 - 5 ביולי 1994) היה ח"כ מטעם הרשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח) והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). ראש עיריית נצרת בין השנים 1975 ל-1994. משורר וסופר.

תאופיק זיאד
توفيق زيّاد
Zayyad.jpg
לידה 7 במאי 1929
נצרת, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביולי 1994 (בגיל 65)
בקעת הירדן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נצרת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, פוליטיקאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית, החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה רק"ח, חד"ש
www.zayyad.com
חבר הכנסת
21 בינואר 197414 בפברואר 1990
(16 שנים)
13 ביולי 19925 ביולי 1994
(שנתיים)
כנסות 8 - 12, 13
ראשי עיריית נצרת ה־6
9 בדצמבר 19755 ביולי 1994
(18 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

זיאד נולד בעיר נצרת למשפחת עובדי אדמה. עבד חלקית בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון כדי לסייע בפרנסת המשפחה ועם זאת נחשב כתלמיד טוב. במהלך אותן שנים התקרב בדעותיו למפלגה הקומוניסטית. ב-1954 נבחר זיאד לראשונה למועצת העיר נצרת[1].

בסוף 1955 נשפט ל-40 ימי מאסר על הפגנה בה נכנס לשטח סגור. תלונתו על כך שהוכה במהלך ההפגנה על ידי שוטרים עלתה לדיון בכנסת[2]. זיאד הובא למשפט באשמת תקיפת שוטר ונשפט לקנס ולמאסר בכלא טבריה[3]. במהלך שהותו בכלא נאבק למען זכויותיו וזכויות אסירים אחרים, בייחוד בנושא התעמרות סוהרים באסירים. בסוף אפריל 1958 נעצר שוב, יחד עם הנהגת מק"י בנצרת, על התפרעות בהכנות לקראת מצעד האחד במאי. בבחירות שהתקיימו בדצמבר 1970 עמד בראשות רשימת רק"ח למועצת העירייה[4]. לאחר הבחירות, בהן זכתה רק"ח ב-7 מתוך 17 מושבים במועצה, ניסה זיאד להקים קואליציה עם מפ"ם והמפד"ל[5][6], אך כשל[7]. בסוף 1974 גבר על אמיל חביבי בהתמודדות על מועמדות רק"ח לראשות עיריית נצרת[8]. ב-9 בדצמבר 1975 נבחר לראשות עיריית נצרת, כשהוא עומד בראש חזית נצרת הדמוקרטית[9]. מאז נבחר זיאד, פעם אחר פעם, לראשות העיר – לרבות בבחירות האחרונות בהן השתתף לפני מותו, שבהן זכה לתמיכה של למעלה מ-60% מהמצביעים.

בתקופה בה קיצצה ממשלת ישראל בתקציביה של עיריית נצרת (לטענתו במטרה לגרום לו לשנות את דרכיו) אירגן בעיר מחנה עבודה התנדבותי דו-לאומי, אליו הגיעו צעירים (רובם המכריע ערבים, אולם גם מתנדבים יהודים ומתנדבים מממדינות אחרות).

חבר כנסתעריכה

בבחירות לכנסת ב-1969 הוצב במקום החמישי של רשימת רק"ח לכנסת, המוסלמי הראשון ברשימה[10]. בעיתונות פורסם שקיימת הסכמה שאם לא תזכה הרשימה לחמישה מנדטים יפנה אחד המועמדים האחרים את המקום עבורו[11]. לאחר שבבחירות זכתה הרשימה לשלושה מנדטים בלבד, דרש זיאד שאחד הקודמים ברשימה יפנה לו מקום, כיוון שכשני שלישים מהקולות לרשימה היו ממוסלמים, אך דרישתו לא נענתה[12]. בתחילת 1972 התפטר אמיל חביבי מהכנסת, אך במקומו נכנס אברהם לבנבראון ולא זיאד[13]. בתחילת 1973 יצא זיאד בשליחות המפלגה לפראג[14] בה שהה כחצי שנה, עד ששב לישראל כדי להתמודד בבחירות לכנסת השמינית כנציג המוסלמים במפלגה[15].

נבחר לכנסת השמינית בבחירות 1973 וכיהן ברציפות עד 1990 ושוב מ-1992 ועד פטירתו כשהוא נושא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצוניות הדתית וקרא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות. תאופיק זיאד מילא תפקיד מפתח בקבלת ההחלטה על הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון, ב-30 במרץ 1976[16]. כן היה מהוגי רעיון "נצרת 2000"[דרושה הבהרה].

תופיק זיאד היה מהראשונים שנפגשו עם אש"ף, עוד בזמן שהדבר היה לא חוקי, ומילא תפקיד חשוב ביצירת הדיאלוג עם הנהגת העם הפלסטיני באותה עת.

כתיבת שירהעריכה

תאופיק זיאד ידוע בתור אחד מהמשוררים הבולטים מקרב ערביי ישראל ובצד עיסוקיו הפוליטיים, הקדיש זיאד חלק חשוב של חייו לשירה ולתרבות. ברבים משיריו באה לביטוי השקפתו הקומוניסטית. שיריו עוסקים בקשר לאדמה, בנושאי חירות ושוויון, אחוות עמים ועוד. רבים משיריו מושרים עד היום בפי בני האוכלוסייה הערבית בישראל וכן במקומות רבים ברחבי העולם. חלק משיריו תורגמו לעברית ולשפות נוספות.

זיאד היה פעיל במק"י וכתב שירים פוליטיים בבטאונה, אל-איתיחאד[17]. לאחר מלחמת יום הכיפורים כתב שירים שלעגו לרהב הישראלי והביעו שמחה על ההצלחה של מצרים וסוריה להשיב את הכבוד הערבי.[18]. חלק משיריו הפוליטיים הרגיזו רבים בקרב הציבור היהודי בישראל.[19][20].

מותועריכה

תאופיק זיאד נהרג בשנת 1994 בתאונת דרכים בדרכו מפגישה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. זיאד נהג, חצה פס הפרדה רצוף והתנגש חזיתית ברכב הבא ממול. הנהג ממול תושב נצרת נפגע באורח בינוני. לאחר מותו נקראו רחובות על שמו בנצרת, בשפרעם ובערים ערביות נוספות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נצרת - חבלי לידה של עיר חדשה, דבר, 2 ביולי 1954
  2. ^ ועדת הפנים תדון בתלונת מק"י, דבר, 15 בדצמבר 1955
  3. ^ מפה ומפה, בית המשפט העליון, דבר, 21 באוגוסט 1958
  4. ^ יואל דר, מי ייבחר בנצרת?, דבר, 13 בנובמבר 1970
  5. ^ יואל דר, קשיים בהרכת קואליציה בנצרת, דבר, 18 בדצמבר 1970
  6. ^ יואל דר, מחר שיחות להקמת קואליציה מצומצמת, דבר, 23 בפברואר 1971
  7. ^ יואל דר, מוסא כתיילי נבחר לראש עיריית נצרת, דבר, 7 במרץ 1971
  8. ^ סכסוך חריף, דבר, 18 באוקטובר 1974
  9. ^ לחג המולד: עיריה אדומה לנצרת, דבר, 11 בדצמבר 1975
  10. ^ יואל דר, הבוחר הערבי - מה הוא חושב?, דבר, 2 באוקטובר 1969
  11. ^ רק"ח, דבר, 10 באוקטובר 1969
  12. ^ משורר מוסלמי תובע מרק"ח חברות בכנסת, דבר, 7 בנובמבר 1969
  13. ^ א. חביבי התפטר מסיעת רק"ח בכנסת, דבר, 15 בפברואר 1972
  14. ^ רק"ח, דבר, 16 בפברואר 1973
  15. ^ הוועד המרכזי של רק"ח, דבר, 14 באוגוסט 1973
  16. ^ יואל דר, ראשי הרשויות במגזר הערבי - נגד השביתה, דבר, 26 במרץ 1976
  17. ^ לדוגמה של אחד משיריו ראו: מיכאל אסף, ערביי ישראל מול דמשק, דבר, 11 בנובמבר 1966
  18. ^ דני רובינשטיין, שמחת הגבורה והצליחה, דבר, 24 במרץ 1974
  19. ^ דורון רוזנבלום, נצרת כמרקחה, דבר, 20 בנובמבר 1970
  20. ^ רענן כהן:ח"כ זיאד הפר הבטחותיו לבוחריו, דבר, 4 בדצמבר 1975