פתיחת התפריט הראשי

תאוריה של תודעה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן ראו למשל הערך האנגלי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

תאוריה של תודעה, תאוריית הבינה או תאוריית המיינדאנגלית: Theory of mind, בראשי תיבות: ToM) היא היכולת הקוגניטיבית לייחס מצבים נפשיים כגון - אמונות, כוונות, תשוקות, רגשות, ידע - לעצמנו או לאחרים המבוססת על היכולת להבין כי לאנשים אחרים ישנן אמונות, תשוקות, כוונות ונקודות מבט השונות משלנו. יכולת זו חיונית לאינטראקציות חברתיות יומיומיות, והיא משמשת אותנו כאשר אנו מנתחים, שופטים ומעריכים התנהגויות של אחרים. מונח זה כולל גם מרכיבים פיזיולוגיים[1].

הגדרת המונחעריכה

  ערך מורחב – דעת (מיינד)

דעת או מיינד היא היסוד או הכושר האנושי המאפשר לאדם לחשוב, להרגיש ולהיות מודע הן לחוויה האישית שלו והן לסביבתו החיצונית. הדעת מתייחסת לרצון האנושי, כמו גם לאוסף של תפקודים קוגניטיביים עליונים של המוח.

אין עדיין מונח מוסכם שמתאים לתוכן המילה mind בלעז וגם נוח לשימוש מבחינה תחבירית[1]. בעקבות זאת נעשה שימוש במספר שמות נרדפים לתיאור היכולת Theory of mind, למשל:

  • תאוריה של תודעה
  • תאוריית הבינה
  • תאוריית המיינד

המונח מדבר על "תאוריה" של תודעה משום שלבני אדם אין גישה ישירה לחוויה התודעתית של אנשים אחרים. לפיכך, כל ניסיון לייחס ידע או כוונה לאדם אחר - או אפילו לקבוע כי לאדם אחר יש תודעה או תכנים מנטליים כלשהם - הוא בגדר מודל תאורטי שאנו בונים לעצמנו. מודל זה מסייע לנו להבין ולחזות את ההתנהגות של אחרים, מתוך ההנחה שהמבנה הקוגניטיבי והרגשי שלהם דומה לשלנו.

התפתחות של תאוריה של תודעהעריכה

התאוריה של תודעה היא יכולת התפתחותית, הנרכשת בהדרגה מרגע הלידה לאורך שנות החיים הראשונות של הילד. היא מאפשרת לו להגיב לא רק להתנהגות אדם שמולו, אלא גם להניח שיש לאותו אדם דעות, רגשות, רצונות, משאלות, כוונות, תוכניות, דמיון ויכולת העמדת פנים[1].

בגילאי הינקות, הבנה זו עוזרת לתינוק לנבא התנהגויות הוריות[1].

לרוב היכולת תאוריה של תודעה מתפתחת לאורך ההתפתחות התקינה של הילד, ונרכשת לרוב בסביבות גיל 5, לטענת חלק מהחוקרים. לשם השגת יכולת זו, נדרשות יכולות קוגניטיביות ורגשיות כגון יכולת לייצוג-על מנטלי ולהסמלה (שמתבטאות למשל במשפט כמו "דני חושב שאמא לא בבית" - המשפט לא מבטא ייצוג של המציאות, אלא ייצוג מחשבה על המציאות).

יכולתו של הילד לחזות על סמך ניסיון קודם את השלב הבא בהתנהגות סביבתו, בונה בהדרגה את יכולת שימור האובייקט, מפנימה אותו ומשחררת אותו מתלות באירועים מיידיים[1].

בדיקה של תאוריה של תודעהעריכה

אחת הדרכים הקלאסיות לבדיקת תאוריה של תודעה אצל ילדים, היא במבחן פשוט שיצרו החוקרים וימר ופרנר בשנות ה-80, "מטלת האמונה המוטעית"[2]. במטלה זו מוצג לילד סיפור על ילד שמחזיק באמונה מוטעית (למשל, הילד מקסי חושב שהשוקולד נמצא בארון כאשר בעצם הוא נמצא במקרר); על הנבדק לזהות שהדמות במטלה תפעל בצורה שגויה על סמך אמונה מוטעית זו (מקסי יחפש את השוקולד בארון אף על פי שהנבדק יודע שהשוקולד נמצא במקרר). החוקר סיימון ברון-כהן ושותפיו יצרו גרסה דומה של מטלת האמונה השגויה, "מבחן המשימות של סאלי ואן", שהפכה לנפוצה ועל בסיסה נבנו מבחנים מורכבים נוספים[3]. בהליך זה משתמש הבודק בשתי בובות, סאלי ואן, ומראה לילד שלסאלי יש סל ולאן יש קופסה. סאלי שמה חרוז בסל והולכת לרגע החוצה. אן לוקחת בינתיים את החרוז מהסל של סאלי ומניחה בקופסה שלה. אז סאלי חוזרת לחדר, והילד הנבדק נשאל: "איפה סאלי תחפש את החרוז שלה?" רוב הילדים עונים נכונה כי היא תחפש בסל שלה, משום שלמיטב ידיעתה החרוז נותר שם אחרי שהיא הניחה אותו בסל, והיא לא יודעת שאן העבירה אותו. אך ילדים שתאוריית התודעה שלהם פגועה, כגון ילדים עם אוטיזם, לא מבינים שסאלי לא יודעת זאת, וחושבים בטבעיות כי סאלי יודעת מה שהם עצמם יודעים - שהחרוז הועבר לקופסה של אן.

תאוריה של התודעה והספקטרום האוטיסטיעריכה

מרבית החוקרים טוענים כי פגיעה ביכולת לתאוריה של התודעה, היא אחד המאפיינים המרכזיים של ילדים ובוגרים הלוקים בתסמונות הרצף האוטיסטי. עקב כך, הלוקים באוטיזם קלאסי או בתסמונת אספרגר עשויים להתקשות בקריאת כוונות אחרים והסברת התנהגותם או רגשותיהם, בחיזוי התנהגות האחר, בהבנת האופן בו משפיעה התנהגותם שלהם על רגשות האחר, בהבנת נורמות ההתנהגות המצופות מהם, בהעמדות פנים ועוד – קשיים שיוצרים התנהגויות לא מותאמות, חוסר אמפתיה, חוסר הבנה של נורמות והתרחשויות באינטראקציות החברתיות, ולבסוף העדפה של הימנעות מחברת אחרים[4]. עם זאת, ישנן מספר עדויות לכך שפגיעה זו ב- Theory of mind היא מעט פחות חמורה בקרב הלוקים באוטיזם בתפקוד גבוה בעלי IQ גבוה במיוחד, אך עדיין קיימת[5]. נראה כי חלקם מצליחים במבחנים שבודקים תאוריה של תודעה ממעלה ראשונה (למשל יכולים להגיד באופן מותאם מה הם חושבים שהזולת חושב), אך לא במשימה מורכבת יותר של יכולת ממעלה שנייה (למשל מתקשים בשאלה מה הם חושבים שהזולת חושב שהם חושבים).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תאוריה של תודעה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ Wimmer, H. & Perner, J., 1983. Beliefs about beliefs: representation and constraining function of wrong beliefs in young children's understanding of deception. Cognition, 13: 103-128.
  3. ^ אסא כשר ושרה מלכסון, אוטיזם והפרגמטיקה של השפה, עמ' 5–6, באתר אוניברסיטת תל אביב
  4. ^ קומין, ו., ליץ', ג., וסטיבנסון, ג., (2001), תסמונת אספרגר – מדריך מעשי, קריית ביאליק: הוצאת אח.
  5. ^ Bauminger, N., & Kasari, C., (1999), Brief report: theory of mind in high-functioning children with Autism, Journal of Autism and Developmental Disorders, 29 (1), 81-86.