תאוריית התסריט המיני

תאוריית "התסריט המיני" (מאנגלית: Sexual Script Theory) מכניסה מטפורה ודימוי חדשים להבנת הפעילות המינית והמיניות האנושית כאינטראקציה נלמדת בעלת אופי חברתי. לפי תאוריה זו המיניות האנושית מיוצרת, מאורגנת ומתוחזקת חברתית ומשתנה בהקשר חברתי.[1] התסריטים המיניים הם מעין "מרשמים" תרבותיים וחברתיים המכתיבים את ה"מי", "מה", מתי", "איפה ו"איך" של ההתנהגות המינית (ויחסי המין בפרט), ומהי המשמעות של אותם יחסי מין או התנהגות מינית כאשר הם מתרחשים. התסריטים המיניים הם דינמיים בבסיסם, שונים בין בני-האדם בהתאם לחברה ולתרבות אליהם הם משתייכים ומשתנים לאורך זמן.[1]

הרעיון הוצג לראשונה על ידי הסוציולוגים ג'ון ה' גאגנון וויליאם סימון בספרם פורץ-הדרך משנת 1973 "התנהגות מינית: המקורות החברתיים של המיניות האנושית".[2] הספר עזר לעצב את שדה "חקר המיניות" והפך לטקסט בסיסי בגישת ה"הבניה החברתית" למיניות במדעי החברה.[1] צמד החוקרים הוסיפו לפתח את הרעיון לאורך השנים, אך עקרונותיו ותפיסותיו הבסיסיות נותרו כשהיו.

ליבת גישתם של גאגנון וסימון הייתה לאתגר את התפיסה הרווחת באותה תקופה, במחקר ובכלל, לפיה מין הוא דבר "טבעי".[1] בניגוד לדרכי חשיבה קלאסיות הרואות במיניות ובהתנהגות מינית אנושית כשייכות לתחום הביולוגי, הגופני והקליני, גאגנון וסימון שאפו להראות כיצד המיניות האנושית מאורגנת ונבנית תמיד סביב תנאים כלכליים, דתיים, פוליטיים, משפחתיים וחברתיים.[1] כפי שטען גאגנון: "החידוש במה שעשינו אז היה להעלות טענה סוציולוגית להיבט בחיי החברה שנראה ככזה הנקבע על ידי ביולוגיה או פסיכולוגיה".[3] הרעיון שגאגנון וסימון מציגים שואב ממגוון תאוריות חברתיות, תרבותיות, פסיכולוגיות ועוד, ביניהן תאוריות הבניה חברתית, מיניות, אינטראקציה סימבולית, תאוריית השיח ופמיניזם.

לטענת גאגנון וסימון, המיניות עבור בני האדם היא לעולם לא רק תשוקה הצפה בחופשיות, אלא תמיד מבוססת על כוחות חומריים ותרבותיים רחבים יותר. כלומר, אין מיניות "חיונית" בה הבסיס הביולוגי מנותק מהבסיס החברתי.[1] בנוסף טען גאגנון כי יש "דרכים רבות להיות, לפעול, להרגיש מיני. אין מיניות אנושית אחת, אלא מגוון רחב של מיניות".[4] על-בסיס תפיסה זו טענו החוקרים שהמיניות האנושית מוסיפה להתפתח ולהשתנות כתלות בחברה, בתרבות ובאנשים, וכך גם המחקר אודותיה צריך להתפתח ולהשתנות. בריאיון שפורסם לאחר מותו סיכם זאת סימון באומרו: "אחרי כל השנים המסקנה האחת אליה הגעתי היא שאין אמיתות משמעותיות קבועות על מיניות".[5]

על החוקריםעריכה

ג'ון ה. גאגנון (22 בנובמבר 1931 - 11 בפברואר 2016. מאנגלית: John H. Gagnon) ו-וויליאם סימון (20 ביולי 1930יולי 2000. מאנגלית: William Simon) היו מחלוצי הסוציולוגים של המיניות האנושית. ספרם המשותף שראה אור בשנת 1973 "התנהגות מינית: המקורות החברתיים של המיניות האנושית" מילא תפקיד מרכזי בעיצוב הסוציולוגיה העכשווית של המיניות האנושית והמיניות הביקורתית. גאגנון כתב וערך 15 ספרים ולמעלה ממאה מאמרים והוענק לו תואר הכבוד פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטה הממלכתית של ניו יורק בסטוני ברוק, שם לימד וערך את מחקריו בין השנים 1968 עד 1998. סימון, שהיה בן למהגרים יהודים מפולין ונולד בניו-יורק, היה תומך נלהב בסובלנות מינית ותמך בזכויות הלהט"ב מראשית המאבק הגאה.[6][7]

גאגנון וסימון שאבו השראה מהוגים וחוקרים בתחומי הסוציולוגיה, תרבות, אנתרופולוגיה, היסטוריה ופסיכולוגיה חברתית, בהם מרגרט מיד, פיטר בורק, ארווינג גופמן, ג'ורג' הרברט מיד, זיגמונד פרויד ואלפרד קינסי[1]. עם זאת, הם היו הראשונים שהציעו לבחון את נושא התסריטים המיניים, מה שהפך לתרומה המפורסמת ביותר שלהם[1].

תאוריית "התסריט המיני"עריכה

הרקע לתאוריה ותפיסת המיניות האנושית לפי גאגנון וסימוןעריכה

כפי שצוין לעיל, רעיון "התסריט המיני" הובא לראשונה בספרם של גאגנון וסימון "התנהגות מינית", המהווה למעשה אסופת מאמרים פרי עטם (אותם כתבו ביחד ולחוד) בהם דנו במיניות האנושית, מקורותיה והתפתחותה.[2] לפי תאוריה זו, העומדת בניגוד לתפיסות שרווחו באותה תקופה, המיניות האנושית היא סמלית בבסיסה, ולא רק ביולוגית, "טבעית" או אוניברסלית, ולפיכך יש לבחון את המשמעויות של המיניות ושל סמליה ולחפש אחר מקורותיה החברתיים.[1]

גאגנון וסימון טענו כי חקר המיניות האנושית, מבלי להתייחס להיבטים האישיים, החברתיים והתרבותיים במסגרתם היא נוצרת וסביבם מוענקת לה משמעות, הוא חסר וחלקי.[2] הם ראו בעיסוק של בני-האדם ב"טבעה" של ההתנהגות המינית ככזה המסתיר את המרכיבים החברתיים במיניות האנושית, ואף העבירו ביקורת על המורשות המחקריות של פרויד וקינסי, שראו בדחף המיני מנדט ביולוגי בסיסי הלוחץ-כנגד וצריך להיות נשלט על ידי המטריצה התרבותית והחברתית (דימוי שהיה נפוץ מאוד באותה תקופה).[2] גאגנון וסימון מסכימים כי מה שבאופן קונבנציונלי מתואר כ"התנהגות מינית" אכן מושרש ביכולות ובתהליכים ביולוגיים, אך לתפיסתם לא יותר מאשר צורות אחרות של התנהגות אנושית. לטענתם, קיומו של מצע ביולוגי למין ולמיניות בשום אופן אינו מהווה עילה לעליונות הדטרמיניזם הביולוגי, ואף סביר להניח שההפך הוא הנכון – ייתכן ותחום המיניות הוא התחום בו עליונות העמדה הסוציו-תרבותית על-פני העמדה הביולוגית היא השלמה ביותר.[2]

גאגנון וסימון בספרם שאפו להבין התנהגויות ופעילויות מיניות מכל הסוגים (אך עם זאת מוגדרות – טובות או רעות, סוטות או קונפורמיות, נורמליות או פתולוגיות, פליליות או לא פליליות) כתוצרים של תהליך התפתחות פסיכו-חברתי מורכב, וזאת משום שהן משובצות בתסריטים חברתיים בהם הפעולות הגופניות עצמן הופכות לאפשריות.[2]

מהו "תסריט מיני" לפי גאגנון וסימוןעריכה

המונח "תסריט" יכול ככל הנראה לשמש לתיאור כמעט כל ההתנהגויות האנושיות, שכן מעטות ההתנהגויות שניתן, לתפיסתם של גאגנון וסימון, לכנותן "ספונטניות" באופן מלא. לדידם, בהיעדר אלמנטים בסיסיים של תסריט המגדיר את הסיטואציה, נוקב בשמות השחקנים ומתווה את ההתנהגות, סביר שלא תתרחש שום התנהגות או פעילות מינית. עם זאת, גם בהינתן אלמנטים אלו במסגרת סיטואציה נתונה (כמו למשל תשוקה, פרטיות או משיכה לאדם השני) ותחת נסיבות נורמליות, ההסתברות שיתרחש מפגש מיני תישאר נמוכה עד שאחד או שני השחקנים יארגנו את האלמנטים האלו לכדי תסריט מיני מתאים.[2]

התסריטים המיניים פועלים כדי להגדיר את ה"מי", "מה", "איפה", "מתי" ו"למה" של ההתנהגות המינית, ומנחים את המיניות של בני-האדם בחלוקה לשלושה סוגים של תסריטים: אישי, חברתי-אינטראקטיבי ותרבותי-היסטורי:[1][2]

  • הרמה האישית (אינטרא-פסיכולוגית) – נוגעת לדרך בה נוצרת או מתעוררת המיניות אצל האדם, לאופן בו מתגבשים אצלו הדימויים המיניים שמובילים לעוררות מינית, ולעיבוד או הפירוש הקוגניטיבי של הפרט את התרחישים התרבותיים והחברתיים סביבו.[2]
  • הרמה החברתית (בין-אישית) – נוגעת לאינטראקציות החברתיות בין בני-האדם במצבים מיניים ולהשגת שליטה עליהן, בין אם הן חיוביות (כמו משחק מקדים) או שליליות (כמו אונס).[2]
  • הרמה התרבותית-היסטורית – נוגעת להשפעות של תקופות היסטוריות שונות ושל שינויים חברתיים הנוצרים במהלכן על התסריט המיני. תסריטים ברמה זו מהווים מודלים להתנהגות המאפשרים לפרט לדמיין תגובה רצויה לצד הבנת דרך הפעולה הצפויה. הופעת האיידס בשנות ה-80 השפיעה רבות על התסריט המיני ועל רצף הפעולות המיניות הנתפסות כחלק ממנו בעת קיום יחסי מין בין בני-אדם (הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים).[1] הפחד מאיידס הוביל לפחד ממין ומהאקטים המיניים עצמם, דבר שהתבטא בתקשורת והשפיע באופן ישיר על התרבות המינית החופשית ברוח המהפכה המינית של שנות ה-60 שהייתה נהוגה עד אז.[8]

השימוש שגאגנון וסימון מבצעים במונח "תסריט" ביחס למיניות נחלק לשני ממדים עיקריים:[2]

  • הראשון – עוסק באלמנטים חיצוניים, כלומר במימד הבין-אישי-חברתי והתרבותי-היסטורי, ורואה בתסריט אמצעי לארגון מוסכמות שמשותפות באופן הדדי בין שני שחקנים או יותר, המאפשר להם להשתתף באקט מורכב המערב תלות הדדית.
  • השני – עוסק באלמנטים פנימיים, כלומר במימד התוך-אישי (אינטרא-פסיכולוגי), ובוחן את האלמנטים המוטיבציוניים שיוצרים עוררות מינית או לפחות מחויבות לפעילות מינית אצל הפרט (גבר או אישה).

בבסיסה, תאוריית "התסריט המיני" גורסת כי רגשות מיניים אצל בני-האדם, המובילים להתנהגות מינית, לא צצים יש מאין בגוף, אלא נובעים ממשמעויות ומסמלים חברתיים ותרבותיים שבני-האדם לומדים ורוכשים, המספקים רמזים ואותות שמאפשרים למיניות ולהתנהגות המינית להתפתח. התסריטים המיניים מתייחסים לפונקציות חברתיות שממלאים בני-האדם ומכתיבים מה על הפרט (גבר או אישה) לעשות וכיצד עליהם להתנהג בזמן מסוים ובמקום מסוים, אם ברצונו או ברצונה למלא את התפקיד האופייני הקשור לאותו תסריט. כל תסריט יכול לכלול מספר שחקנים (שניים ומעלה) שלכל אחד ואחת מהם תפקיד אופייני אחר בו הוצב או בחר להציב את עצמו.[2]

התסריטים המיניים קשורים בלמידת המשמעויות של מצבים פנימיים, בארגון וסידור רצפים של פעולות מיניות ספציפיות, בפענוח מצבים חדשים, בהצבת גבולות לתגובות מיניות ובהצמדת משמעויות מהיבטים לא-מיניים של החיים לחוויה מינית ספציפית. היות שלמידת התסריטים נעשית דרך התרבות (תקשורת, חברה וכדומה) ובאמצעות אינטראקציות חברתיות שונות של הפרט עם סביבתו (משפחה, חברים), הם עשויים להיתפס ככאלו המספקים קווים מנחים להתנהגות מינית הולמת ולא הולמת, מוסרית ושאינה מוסרית, ולקיום קשרים מיניים בהלימה או בניגוד לנורמות החברתיות והתרבותיות.[2]

שלא כמו חלק מממשיכי דרכם, גאגנון וסימון נמנעו משימוש במונח "תסריט" באופן מכני – הם הציגו את התסריטים של חיי המין כדרמטיים, תיאטרליים, מאולתרים, שנוצרים באמצעות כל המיומנויות של פירוש והצגת הסמליות. לדידם, התסריטים הם כאלו שלא ניתן לעקוב אחריהם באופן עיוור, כמו לפי תסריטים המוכתבים מראש.[1] הם הוסיפו וטענו כי גם כאשר ההתנהגויות המבססות נכונות ורצון מיניים מהוות סוג של שפה משותפת בין בני אותה חברה, הן אינן יכולות להעיד על המשמעויות שיש לאותן התנהגויות עבור אלו המבצעים אותן או לוקחים בהן חלק. לפיכך, אותו רצף של מעשים והתנהגויות יכול להיות בעל משמעויות שונות לשני זוגות שונים של שחקנים, או למשתתפים השונים באותו האקט המיני. זה התחום בו ההתנהגות המינית נחווית באמצעות הסמלים והמשמעויות הניתנות לה.[2]

ד"ר נחום נוסבאום מאוניברסיטת חיפה בחן במסגרת עבודת הדוקטורט שלו את התסריט המיני של האדם בהתייחס לזמן, מקום והתנהגויות, ואת העדפותיו המיניות השונות בשלבים השונים של הקשר המיני. במחקרו הוא מצא כי ישנם הבדלים מגדריים מסוימים בתסריטים המיניים בין בני-זוג, וכי איכות הקשר המיני משפיעה על איכות הנישואים בהתאמה. לתפיסתו, ממצאים אלו יכולים להוות פתח עבור מטפלים העוסקים בטיפול זוגי ומיני להשתמש ברעיון התסריט המיני ובפער בין תסריטי בני-הזוג, כמרכיבים שיסייעו להגביר את איכות הקשר המיני שלהם ובהתאמה גם את איכות חיי הנישואים.[9] מחקר זה משקף כיצד גם כאשר התסריטים המיניים של גברים ונשים לא מאוד שונים בבסיסם, השונות בתסריטים המיניים בין בני-זוג היא שיכולה ליצור בעיות בקשר ביניהם.

כדי ליצור "תסריט מיני" לא די בהענקת משמעויות פנימיות ואישיות לסיטואציה מסוימת, אלא יש צורך גם ביצירת פעילויות גופניות שישחררו את המשמעויות הפנימיות האלה ויביאו אותן לכדי סיפוק. לפי גאגנון וסימון, התסריט המיני הוא למעשה מנגנון באמצעותו ניתן לחזק ולהעצים פעולות ביולוגיות, זאת רק אם השחקנים המעורבים מכירים בכך שהפעולות הגופניות המתוארות הן מיניות ומתרחשות בסיטואציה מינית.[2] אורגזמה, למשל, מהווה תוצאה אפשרית של עוררות מינית בקרב אחד או יותר מהמשתתפים באקט המיני, שמקורה בשילוב בין מצב פיזי-ביולוגי למצב פסיכולוגי-חברתי, או כפי שגאגנון וסימון תיארו זאת בספרם: "המשמעות החברתית הניתנת לפעולות גופניות משחררת תהליכים ביולוגיים".[2] הם הוסיפו כי על-מנת לספק את הערוצים דרכם הביולוגיה יכולה לבוא לידי ביטוי, יש ללמוד את המשמעויות החברתיות והפסיכולוגיות של פעולות וסיטואציות מיניות.[2]

מאפייני "התסריט המיני"עריכה

אחד הדברים שהופכים את המיניות האנושית למובחנת ולשונה כל-כך מהמאפיינים הביולוגיים של בעלי-חיים אחרים הוא השימוש בשפה, בסמלים ובמטאפורות כמרכיבים של המיניות האנושית. נראה כי בני-האדם יצרו מספר עצום של מטאפורות המשמשות לדבר, לחשוב, לכתוב ולקיים מיניות, ואלו מהוות חלק מרכזי ביצירת התסריטים המיניים.[1] בהתבסס על ניתוח לשוני, יחסים מיניים נחשבים כמתוסרטים אם הצדדים המעורבים בהם עושים שימוש במאפיין לשוני אחד לפחות מתוך החמישה שלהלן:[10]

  • התייחסות לשלבים צפויים מראש.
  • התייחסות לידע כללי.
  • יצירת קונצנזוס על ידי שיחה זורמת ומשתפת פעולה.
  • שימוש בדוגמאות ורמיזות היפותטיות וכלליות.
  • שימוש קולי פעיל.

מחקרים שנעשו על תסריט מיני ותאוריית התסריט המיני מצאו כי תסריטים מיניים מאורגנים על פי מאפיינים סוציולוגיים שונים, בהם מגדר, מגזר ואתניות. גאגנון וסימון מציינים בספרם כי בחקר ההתנהגות המינית והמיניות האנושית יש לעשות הבחנות חשובות בין קבוצות חברתיות שונות, הן ברמת המאקרו (כמו תרבויות שונות) והן ברמת המיקרו (כמו שוני במעמד סוציו-אקונומי, או שוני מגדרי בין נשים לגברים). לתפיסתם, הבדלים אלו – עליהם יש לתת את הדעת כאשר ניגשים לחקור את המיניות האנושית – לא רק רומזים על חשיבות הגורמים הסוציו-תרבותיים והמבנה החברתי לחקר המיניות, אלא אף מהווים אזהרה מפני קבלה חסרת-ביקורת של ההכללות הנוגעות להתפתחות פסיכוסקסואלית של האדם.[2]

התאוריה בהקשר היסטוריעריכה

גאגנון וסימון פרסמו את ספרם "התנהגות מינית" בעיצומה של מה שלימים נקראה "המהפכה המינית" של שנות ה-60. באותה תקופה פרץ הגל השני של הפמיניזם, שהוביל לדיונים רחבים אודות אלימות מינית, פורנוגרפיה ומיניות של נשים. במקביל, קמה תנועת "סטונוול" שהפכה לראשיתה הסמלית של תנועה הומוסקסואלית ולסבית חדשה ופעילה, שנועדה ליצור נוף להט"בי חדש ולייצר לגיטימציה עולמית שאפילו גאגנון וסימון יכלו בקושי לחזות.[1]

גאגנון וסימון כתבו לצד תנועות חברתיות אלה (הומוסקסואליות, לסביות ופמיניסטיות), שהיוו כוחות עיקריים של השינוי בכל הנוגע ליחס ולעיסוק במין ומיניות, ולעיתים קרובות אף לקחו בהן חלק. על אף שאף אחד מהם לא היה הומוסקסואל, הם היו פתוחים וסובלניים כלפי להט"בים ("גיי פרנדלי"), מאפיין נדיר באותה העת.[1] בספרם, הם מקדישים כמה פרקים להומוסקסואליות ולסביות ומציינים כי מבחינתם החשיבה בת-זמננו הרואה בהומוסקסואלים ובלסביות כסוגים מיוחדים של אנשים, שיש לחקור כדי להבין מה הוביל אותם להיות "כאלה", היא שמניחה את הבעיתיות מלכתחילה. לתפיסתם, חיפוש אחר הסיבה מדוע אנשים הם הומוסקסואלים אינו שונה מחיפוש אחר הסיבה מדוע אנשים הם רופאים או כל דבר אחר, וכי יש נושאים הרבה יותר מעניינים לחקור.[1] הם טוענים כי גישות להומוסקסואליות "נשלטות על ידי השקפה פשטנית והומוגנית של התכנים הפסיכולוגיים והחברתיים של הקטגוריה 'הומוסקסואל' ובה בעת מתעניינים [כמעט] בלעדית בשאלה הכי קשה והכי פחות מתגמלת מכל השאלות – זו של האטיולוגיה".[2] הם נדהמו מההנחות העומדות מאחורי מערכות הסיווג המיני ומהשאלות הפשוטות הנוגעות לנטיות מיניות שאלו ביקשו לייצר, ובמובן מסוים ביקשו לפרק את הקטגוריות מיניות ואת התאוריות הסיבתיות-אטיולוגיות הנוגעות לסיווגים מיניים.[1]

התקופה בה פורסם הספר "התנהגות מינית" קדמה לשינויים רבים שפקדו את העולם בשנות ה-80 וה-90 וביניהם הופעת האיידס, פיתוח טכנולוגיות רבייה חדשות, הופעת הקוויריות, פיתוח ויאגרה, והם קדמו אף לפוסט-מודרניזם. אומנם צמד הכותבים רומזים בסוף הספר על השינויים העתידים לבוא, אך גם הם לא ידעו מה יוליד יום.[1] על אף השינויים המשמעותיים שחלו, אחד העקרונות המשמעותיים שנכחו בעת פרסום ספרם לראשונה, ושנותר עודנו בעל השפעה חזקה, הוא היחס השלילי העוצמתי כלפי מין, שמדכא הרבה מהמיניות.[1] אומנם חל שינוי בנראות המיניות האנושית, וניתן אפילו לומר שהסביבה הפכה ל"מינית" יותר משהייתה לפני 40 שנה, אך היחס השלילי כלפי מין לא נעלם. הוא איננו בא לידי ביטוי באותו אופן כיום כפי שבא לידי ביטוי לפני למעלה מ-40 שנה, אך זאת משום ששינה והתאים עצמו לשינויים שהתרחשו בעולם.[1]

תאוריות ומושגי מפתח הקשורים לתאוריית התסריט המיניעריכה

הבניה חברתיתעריכה

הבניה חברתית היא מונח בתחום התאוריה הסוציולוגית לפיה העולם האנושי אינו טבעי במובן כלשהו והסדר החברתי הוא תוצאה של תהליכים חברתיים. מה שנחשב למציאות מעוצב על ידי אינטראקציה של פרטים בתרבות או בחברה מסוימת. גישה זו מבקשת לערער על תפיסות מהותניות של תהליכים חברתיים, ולערער על ההנחה שתופעות חברתיות הן טבעיות או נורמליות. תחת זאת, הגישה הזו טוענת שתהליך חברתי יצר את התפיסה של תופעות אלה כטבעיות. כך למשל מפורשות דתות כהבניה חברתית, ותפיסות של מקומם של גברים ונשים בחברה כמו גם של מיניות.[11]

רעיון "התסריט המיני" מתקשר לפיתוחים הרחבים של תאוריית ההבניה החברתית על טבעם של חיי בני-האדם, החברתיים מבסיסם. לפי תאוריית ההבניה החברתית אמונות, תפיסות ועמדות שונות הנוגעות לחברה ולמבנה החברתי מועברות הלאה לילד/ה הגדל/ה בתרבות מסוימת כתופעות טבעיות בחברה. לפיכך, התסריטים המיניים יכולים לנבוע, ולרוב נובעים, מהדרך בה גדל/ה והתחנך/ה הילד/ה לאורן של האמונות הנוגעות לחברה ולמבנה החברתי.[2]

מיניותעריכה

מיניות היא הדרך בה בני אדם חווים, מתנהגים ומבטאים את עצמם כיצורים מיניים, בהתייחס לפעילויות המובילות או הקשורות במגע מיני. המיניות מושפעת ממספר גורמים בהם התכונות הגנטיות הקובעות דפוסים של תגובה מינית, גישות חברתיות לגבי מין ומטענו האישי של כל אדם. המחקר של המיניות האנושית מקיף מארג של התנהגויות חברתיות ועוסק במגוון רחב של היבטיה השונים (בהם ביולוגיים, פוליטיים, מוסריים ופסיכולוגיים). מבחינה חברתית-תרבותית המיניות כתופעה תופסת מקום גדל והולך בחברה הפוסט-מודרנית, בה היבטים מסוימים בחיים החברתיים הופכים מתירניים יותר מבעבר. שינוי תפיסתי זה הוביל בין היתר לעיסוק נרחב במיניות כתופעה תרבותית הדוניסטית, קרי, שלא למטרות רבייה.[12]

נורמות מיניותעריכה

נורמות חברתיות משפיעות על מגוון רחב של התנהגויות אנושיות, בהן גם התנהגויות מיניות. נורמות מיניות קיימות ברוב התרבויות בעולם ויכולות להיות אישיות, כלומר כאלה שנאכפות על ידי הפרט, או חברתיות, כלומר כאלה שנאכפות על ידי החברה. למשל, הנורמה המינית ברוב התרבויות כוללת יחסים הטרוסקסואליים בין פרטים נשואים. הנורמות המיניות משתנות כל הזמן ולכן ההגדרה מהי התנהגות מינית נורמלית איננה חד-משמעית, אלא נובעת מהתרבות של חברה מסוימת וכוללת טווח רחב של התנהגויות.[13]

בתרבויות המערב מיניות "נורמלית" יכולה להיות מוגדרת ככל מעשה מיני שאינו כולל סטיות, כאשר הנטייה היא ליחסים מונוגמיים מתמשכים באורח החיים ההטרוסקסואלי. עם זאת, ניתן לראות כי במקביל לנורמות מיניות נפוצות אלו ישנו תהליך ליברליזציה בחברות שונות, שהוביל לכך שהומוסקסואליות הוגדרה כחוקית במדינות רבות.[13] עם זאת, גם בחברות מערביות חברי קהילת הלהט"ב לא נהנים מקבלה חסרת תנאים של מיניותם, מה שמלמד על כך שתהליך שינוי הנורמות עוד נמצא בעיצומו וטרם הושלם.

סטייה מהתנהגות מינית נורמלית היא נפוצה וניתנת להגדרה במספר דרכים - גישה חיובית תגדיר סטייה זאת כ"חופש מיני" "שחרור מיני" או "אהבה חופשית", בעוד שגישה שלילית תגדיר זאת כ"פריצות מינית". גם התייחסות להגבלות מיניות תוגדר באופן שלילי כ"דיכוי מיני", בעוד גישה חיובית לכך תגדיר הגבלות מיניות כ"צניעות", "איפוק מיני", "חיי אישות בנישואין" או "מהוגנות מינית".[14]

תאוריית התסריט החברתיעריכה

תאוריית התסריט המיני נוגעת ישירות לתאוריית התסריט החברתי ומהווה למעשה דוגמה ספציפית, מעין תת-קטגוריה, של תסריטים חברתיים, המתייחסים ליחסים מיניים והתנהגות מינית בתוך ההקשר החברתי. מייקל וו. וידרמן הגדיר זאת בבירור באומרו: "תאוריית התסריט החברתי מצביעה על העובדה שחלק ניכר מההתנהגות המינית נראית כפועלת על פי תסריט. בדומה לתסריטים בהם משתמשים שחקנים על מנת להנחות את התנהלותם, תסריטים חברתיים מנחים בני חברה מסוימת מהי ההתנהגות ההולמת, כיצד לפרש התנהגויות שונות ומה המשמעות הנלווית להתנהגויות מסוימות".[15] היות שהתסריטים המיניים מהווים חלק מהקבוצה הרחבה של התסריטים החברתיים גם תאוריות חברתיות, כמו תאוריית האינטראקציה הסימבולית, תאוריית השיח ותאוריות מתחום הפמיניזם, מהוות מקור משמעותי להבניית תסריטים מיניים.

תסריט מגדריעריכה

ישנו סטנדרט כפול בכל הנוגע לתסריט המיני ההטרוסקסואלי המסורתי. תסריט זה מציג התנהגויות מיניות שונות לגברים ולנשים, בהן נשים מצופות לגלות התנהגות מינית אך ורק במסגרת יחסים מחייבים, בעוד גברים מצופים לגלות התנהגות מינית בכל סוג של יחסים. גברים צעירים שלא הבינו כי נשים בנות גילם מחזיקות במערכת של תסריטים מיניים שונה משלהם, מוצאים עצמם נבוכים לעיתים קרובות. בשלב בו צעירים מקבלים סוף סוף מרחב פרטיות גדול יותר ממשפחתם (למשל בעת יציאה ללימודים באוניברסיטה או לאחר הנישואין), נדמה כי לגברים צעירים נראה ברור מאליו כי כעת יקיימו יחסי מין "באופן טבעי", מאחר שרוב המכשולים הוסרו. עם זאת, נשים צעירות שינהגו באותו אופן מסתכנות בכך שיתויגו כ"סוטות", זאת משום שבתסריט המיני ההטרוסקסואלי המסורתי אישה המביעה עניין רב מדי או אגרסיבי במין, במיוחד מחוץ למערכת יחסים אינטימית, מרמזת על גבריות, ייאוש או ליקוי אחר כלשהו.[15][16]

מחקרים שעסקו בתאוריית הסכמה המגדרית העלו כי זכרים ונקבות מתקשרים באופן שונה כבר מגיל צעיר מאוד. באחד המחקרים, שנערך על ידי מרתה בוסטון וגארי לוי בשנת 1991, נמצא כי ילדים, בעיקר בנים, הראו יכולת גבוהה יותר לפעול לפי תסריט תואם מגדרית למגדר של עצמם, יותר מתסריט התואם למגדר האחר.[17] כך, בנוסף לרכישת ידע לגבי תפקידי מגדר סטראוטיפיים בתרבות שלהם, ילדים צעירים פיתחו גישות, העדפות והתנהגויות תואמות-מגדר, בהיבטים שונים של חייהם.[18]

מגיל צעיר גברים מחונכים לקבל ולהחצין את מיניותם, בעוד נשים מחונכות להדחיקה.[19] מבחינה אנטומית, איברי המין הגבריים חשופים יותר לעין ולטיפול של בעליהם מאלה הנשיים. בנים צעירים לומדים לאחוז בפין על מנת לתת שתן ולרחוץ אותו. מנגד, ילדה אינה לומדת לגעת בדגדגן שלה אלא לומדת לנגב את הפות לאחר מתן שתן כך שלא ייחשף לחיידקים מאזור פי הטבעת. התוצאה היא שבנים ובנות מקבלים מסרים שונים מאוד לגבי אבריהם המוצנעים. מחד, בנים לומדים מהר מאוד שהמגע באיבר המין הוא נעים, ולא בהכרח "מלוכלך" מחלקים אחרים בגופם אותם הם יכולים לראות. מאידך, בנות לומדות כי כמעט שאינן יכולות לראות את איבר מינן, וכי קשורים בו אספקטים של "לכלוך" שדורשים זהירות יתרה. בצורה דומה, תפקידי מגדר עשויים לעודד חקירת מיניות שונה אצל בנים ובנות ובהתאם להיווצרות תסריטים מיניים שונים בין גברים ונשים.[15]

ראו גםעריכה

ערכים הקשורים למגדר ומיניותעריכה

ערכים הקשורים לתאוריות חברתיות משלימות או מקבילותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • דניס, ו' (1998). לוהט ומטריד: גברים ונשים – מין ואהבה לקראת שנות האלפיים. (תרגום: ט' נתיב עירוני). תל אביב: ביתן.
  • טייפר, ל' (2001). מיניות: מגיל ילדות ועד זיקנה – תחושות, רגשות ופעולות מיניות שולטים על חיינו! (תרגום: ר' שפירא). הוד השרון: אסטרולוג.
  • ירום, נ' (2018). מצפן לזוגיות ראויה: מדריך לשותפות במיניות ואינטימיות. חיפה: פרדס הוצאה לאור.
  • נוסבאום, נ' (1996). הקשר בין פערים בתסריט המיני של בני זוג לבין תפיסת איכות הנישואין והקשר המיני. חיפה: אוניברסיטת חיפה, בית-הספר לעבודה סוציאלית.
  • Klein, V., Imhoff, R., Reininger, K. M., & Briken, P. (2019). Perceptions of Sexual Script Deviation in Women and Men. Archives of Sexual Behavior, 48(2), 631-644.
  • Kimmel, M. (Ed.). (2007). The Sexual Self: The Construction of Sexual Scripts. Vanderbilt University Press: Nashville.

קישורים חיצונייםעריכה

ערכים קשורים באנגליתעריכה

כתבות ומאמרים בנושאעריכה

סרטוני וידאו בנושאעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Gagnon, J. H., & Simon, W., Sexual Conduct: The Social Sources of Human Sexuality, Piscataway, NJ: Transaction Books, 2nd Edition, 2005
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Gagnon, J. H., & Simon, W., Sexual Conduct: The Social Sources of Human Sexuality, Chicago, NJ: Aldine Publishing Company, 1973
  3. ^ Gagnon, J. H., Authors of Their Own Lives: Intellectual Autobiographies by Twenty American Sociologists, עריכה: B. M. Berger, Berkeley: University of California Press, 1990, פרק An Unlikely Story, עמ' 213-234
  4. ^ Gagnon, J. H., Human Sexualities, Glenview, IL: Scott Foresman, 1977
  5. ^ Simon, W., Desire is a Funny Matrix, Zeitchrift für Sexualforschung, 2 15, 2002, עמ' 150-160
  6. ^ Curtis, T., Accidental Sexologist, Houston Press News, ‏24 באוגוסט 2000 (באנגלית)
  7. ^ Grimes, W., John Gagnon, Sociologist Who Explored Human Sexuality, Dies at 84, The New York Times(הקישור אינו פעיל, 26.2.2020), ‏25 בפברואר 2016 (באנגלית)
  8. ^ דניס, ו', לוהט ומטריד: גברים ונשים - מין ואהבה לקראת שנות האלפיים, תרגום: ט' נתיב-עירוני, תל אביב: ביתן, 1998
  9. ^ אורנה אופיר, "תסריטי סקס: מה אנחנו מעדיפים במיטה", YNET, ‏24 באוגוסט 2003
  10. ^ Frith, H., & Kitzinger, C., Reformulating Sexual Script Theory, Theory and Psychology, 2 11, 2007
  11. ^ ראו ערך: הבניה חברתית
  12. ^ ראו ערך: מיניות
  13. ^ 1 2 Jones, S. L., & Hostler, H. R., Sexual Script Theory: An Integrative Exploration of the Possibilities and Limits of Sexual Self-Definition, Journal of psychology and theology, 2 30, 2002, עמ' 120-130
  14. ^ ראו ערך: Sexual norm (אנגלית)
  15. ^ 1 2 3 Wiederman, M., The Gendered Nature of Sexual Scripts, The Family Journal, 4 13, 2005, עמ' 496-502
  16. ^ ראו ערך: ביוש
  17. ^ Levy, G. D., & Boston, M. B., Preschoolers' Recall of Own-Sex and Other-Sex Gender Scripts, The Journal of Genetic Psychology, 3 155, 1994, עמ' 369-371
  18. ^ Serbin, L. A., Powlishta, K. K., & Gulko, J., The Development of Sex Typing in Middle Childhood, Monographs of the Society for Research in Child Development, 2 58, 1993, עמ' 1-99
  19. ^ Fahs, B., Daddy's Little Girls: On the Perils of Chastity Clubs, Purity Balls, and Ritualized Abstinence, Frontiers: A Journal of Women Studies, 3 31, 2010, עמ' 116-142