תאי המהפכה
תאי המהפכה (בגרמנית: Revolutionäre Zellen או בראשי תיבות: RZ) היה ארגון טרור מרקסיסטי שפעל בגרמניה המערבית. הארגון לקח אחריות על למעלה מ-186 פיגועי טרור מסוגים שונים. עם זאת, עיקר פרסומו בא לו בשל חטיפת טיסה 139 של אייר פראנס מתל אביב לפריז. הטרוריסטים הנחיתו את המטוס החטוף באנטבה שבאוגנדה, אולם החטופים שוחררו בידי צה"ל במהלך מבצע יונתן.
 סמל הארגון | |
| תקופת הפעילות | 1973–1993 (כ־20 שנה) |
|---|---|
| אידאולוגיה | מרקסיזם, אנטי-ציונות |
| קבוצות אתניות | גרמנים |
| אזורי פעילות |
 גרמניה המערבית |
| בעלי ברית |
 סיעת הצבא האדום החזית העממית לשחרור פלסטין  אוגנדה |
| מתנגדים |
גרמניה המערבית ישראל ארצות הברית |
  | |
הארגון פעל החל משנת 1973, ולשיא פעילותו הגיע ב-1982. לאחר איחוד גרמניה מחדש, פחתה התמיכה בארגון במידה ניכרת, והניסיונות להחיות אותה נכשלו. הארגון התפרק ב-1993.
היסטוריה עריכה
ארגון תאי המהפכה הוקם ב-1973 על בסיס חברים לשעבר בסיעת הצבא האדום, וארגוני שמאל קיצוני מיליטנטיים נוספים. בשנותיו הראשונות ביצעו חברי הארגון מספר פעולות טרור כנגד מוסדות הממשלה הפדרלית הגרמנית ושל חברות אמריקניות בברלין, נירנברג וקרלסרוהה. אחד מחברי הארגון, הנס-יואכים קליין השתתף באירוע שנודע בתור "המצור על אופ"ק" בווינה בדצמבר 1975.
ב-27 ביוני 1976 השתתפו שני טרוריסטים חברי הארגון, וילפריד בזה ובריגיטה קוהלמן בחטיפת טיסה 139 של חברת אייר פראנס מתל אביב לפריז יחד עם שני טרוריסטים נוספים מהחזית העממית לשחרור פלסטין. החוטפים הנחיתו את המטוס באנטבה שבאוגנדה שם שוחררו בני הערובה הלא-יהודים. ב-4 ביולי פשטו כוחות צה"ל על נמל התעופה באנטבה, שחררו את בני הערובה והרגו את כל החוטפים.
ההפרדה המתוקשרת בין יהודים ללא יהודים במהלך החטיפה גרמה למתחים רבים בין חברי הארגון שנותרו בגרמניה. חברי הארגון הקפידו להבדיל את עצמם מהנאצים והקפידו להציג את עצמם כאנטי-ציונים ולא כאנטישמים. הסלקציה באנטבה נראתה כסותרת הנחה זו. הנס-יואכים קליין אף הודיע על פרישתו מהארגון. הוא שלח את אקדחו לדר שפיגל בצירוף מכתב המפרט את החלטתו.[1] בראיון מאוחר יותר קליין טען כי במהלך השנים ניסו תאי המהפכה לרצוח את צייד הנאצים הנודע שמעון ויזנטל ואת נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה היינץ גלינסקי. חברי הארגון הגיבו במכתב משלהם בו אישרו כי תכננו לרצוח את גלינסקי, אותו האשימו בהיותו סוכן של "הצבא האימפריאליסטי של ישראל".[2]
ב-1977 פרשו קבוצת מחברות הארגון והקימו ארגון חדש, לנשים בלבד, שנקרא "רוטה זורה" והתמקד בעיקר בפמיניזם רדיקלי. ביוני 1981 הפציצו התאים המהפכניים את מפקדת הקורפוס האמריקני ה-5 בפרנקפורט ואת מועדוני הקצינים האמריקניים בגלנהאוזן, במברג והנאו. בסמוך לביקורו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן בגרמניה ב-1982, ביצעו חברי הארגון קרוב ל-30 פעולות טרור.[3]
התמיכה העממית בארגון פחתה עם נפילת ברית המועצות ואיחוד גרמניה מחדש ב-1991. ניסיונות לשקם אותו באמצעות חוברות תעמולה לא צלח. הארגון התפרק סופית ב-1993.
לקריאה נוספת עריכה
- Blumenau, Bernhard. The United Nations and Terrorism. Germany, Multilateralism, and Antiterrorism Efforts in the 1970s. Basingstoke: Palgrave Macmillan, 2014, pp. 26-28.
קישורים חיצוניים עריכה
- "Revolutionary Cells: Index to six communiques: rz-beethoven (18 February 1996), rz-bobl, rz-fordism, rz-klein, rz-roma2 (4 November 1995), rz-tisr.may-1992 (17 November 1995)". www.etext.org. 21 בנובמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-21 בנובמבר 2004.
{{cite web}}: (עזרה) - Revolutionary Cells at Baader-Meinhof.com
- German Autumn
- Revolutionary Nuclei attacked Utilities target