תבנית:ערך מומלץ 27 בספטמבר 2020

גֶּשֶׁם בִּשְׂדֵה קְרָב
מאת יהודה עמיחי לזכר דיקי
גֶּשֶׁם יוֹרֵד עַל פְּנֵי רֵעַי; עַל פְּנֵי רֵעַי הַחַיִּים, אֲשֶׁר מְכַסִּים רָאשֵׁיהֶם בַּשְּׂמִיכָה – וְעַל פְּנֵי רֵעַי הַמֵּתִים, אֲשֶׁר אֵינָם מְכַסִּים עוֹד.
"עכשיו ובימים האחרים" (תשט"ו 1955)

גֶּשֶׁם בִּשְׂדֵה קְרָב הוא שיר עברי קצרצר מאת המשורר הישראלי יהודה עמיחי (1924–2000), שהתפרסם בקובץ שיריו הראשון, "עכשיו ובימים האחרים" (תשט"ו 1955). השיר, שנכתב בסמוך למלחמת העצמאות, עוסק במות חברים לקרב והצער הכרוך בכך. זהו שיר קינה מכתמי אינטימי, המבטא את השכול הפרטי של הדובר באופן לקוני ומאופק ולכן נוקב. השיר הוקדש לזכרו של דִּיקִי – סגן חיים "דיקי" לַקסברגר, חברו ומפקדו של עמיחי, ששירת כמפקד פלוגה בפלמ"ח ונפל בקרב על משלטי חוליקאת, שבו לחם לצד עמיחי. זהו שיר מודרני מובהק. אין בו תהליך של התחלה, אמצע וסוף, אלא הוא נמצא בהווה בלתי מוגדר; הדגש הוא על עצם הסיטואציה, הבנויה על ניגודים: החיים מול המתים והדובר – אשר עומד קרוב לוודאי בשדה הקרב, וגשם יורד על פניו כמו על פני רעיו – הניצב מול שני הקטבים של הקיום האנושי מזה ומזה.

זהו שיר לירי הגותי מובנה מאוד, קצר (בן חמישה טורים), תמציתי ומרוכז – המוליך אל חוד. ראשיתו באמירה מוכללת או במחשבה המעלה תמונה פלסטית: "גשם יורד על פני רעי". זהו גרעין הסיטואציה לפירוט השאלה מיהם הרֵעים הללו שעליהם הגשם יורד. מכאן שהכללה ופירוט הם תשתית המבנה הלוגי התמציתי של השיר, שהוא מבנה רטורי במהותו. מוטיב המוות טמון בשיר מלכתחילה, גם אם באופן סמוי: מילות הכותרת "שדה קרב" והתואר "החיים" מובילים בהכרח אל אסוציאציה של מתים, אף כי מילה זו אינה נזכרת עדיין בטורים אלה; שהרי אם יש רעים חיים, משמע – יש גם רעים שאינם חיים. אסוציאציה זו של מתים עומדת ביחס ישר אל הכותרת וביחס ניגודי אל התואר "החיים". התמונה הפלסטית "אשר מכסים ראשיהם בשמיכה" מעלה אסוציאציה של כיסוי המת, וזאת על אף היותה מיוחסת עדיין לרעים החיים. ברובד הגלוי והישיר היא אף מכוונת לתאר התגוננות מפני הגשם. הרעים המתים "אשר אינם מכסים עוד" הם הפואנטה החריפה שאליה מוביל השיר כולו.

השיר זכה להערכה מצד מבקרי ספרות ומשוררים, והוא מהידועים שבשירי עמיחי. הוא תורגם למספר שפות וזכה לכמה לחנים וביצועים וכן לאזכורים בספרות העברית.

לערך המלא – מומלצים נוספים