תהילה חכימי
תהילה חכימי (נולדה ב-27 בפברואר 1982) היא משוררת וסופרת ישראלית, מהנדסת מכונות בהכשרתה, זוכת פרס ברנשטיין לשנת 2015 עבור ספר ביכוריה "מחר נעבוד" ופרס היצירה לסופרים עבריים לשנת 2018.
![]() | |
חכימי, 2014 | |
לידה | 27 בפברואר 1982 (בת 40) |
---|---|
עיסוק | משוררת, סופרת |
מדינה |
ישראל ![]() |
לאום |
![]() |
שפות היצירה | עברית |
תקופת הפעילות | 2013–הווה (כ־9 שנים) |
פרסים והוקרה |
פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (2014) פרס ברנשטיין (2015)פרס היצירה לסופרים עבריים (2018) |
![]() ![]() |
על יצירתהעריכה
פרסמה לראשונה שירים ב-2013 בכתב העת "מרחב", כתב העת "מעין", אסופת שירי באר שבע ועוד.
ספרה הראשון "מחר נעבוד" בעריכת עודד וולקשטיין ראה אור בקיץ 2014 בהוצאת טנג'יר.
ספרה השני, "במים" - נובלה גרפית, בשיתוף עם האמנית לירון כהן, ובעריכת עודד וולקשטיין, ראה אור בסתיו 2016.
ספרה השלישי, חֶבְרָה, ראה אור בסתיו 2018 בסדרת מעבדה של הוצאת רסלינג לספרות ישראלית מקורית, הסדרה בעריכת נעמה צאל.
חכימי זכתה בפרס לעידוד היצירה של משרד התרבות, בקטגוריית "משוררים בתחילת דרכם", מנימוקי השופטות:
"שיריה מעידים עליה שעינה הפקוחה ומבטה הרגיש לא מחסירים שום פרט ולא עושים הנחות. הדוברת בשירים חיה את חייה אך היא לא אוהבת את מה שהיא רואה או את מה שקורה לה בתוך העולם שבו היא חיה. את ביקורתה, גם כלפי עוולות ידועות ומוכרות זה מכבר, היא מבטאת מתוך ראייתה הייחודית, הצלולה."
חכימי ערכה את ספר הילדים "הילדים של הצהריים" מאת אביחי נזרי (כותב) ולירון כהן (מאיירת) שראה אור בהוצאת טנג'יר במרץ 2015, הספר זכה בפרס דבורה עומר לספרות ילדים לשנת 2015.
ספריהעריכה
2014 - מחר נעבוד, הוצאת טנג'יר
2016 - במים, הוצאה עצמית
2018 - חֶבְרָה, מעבדה - ספרות ישראלית מקורית, הוצאת רסלינג
מדברי הביקורתעריכה
על "מחר נעבוד"עריכה
"החיבור המעניין שהיא יוצרת בין מנגנוני המכונה למנגנוני השפה הוא שנותן לספר את טעמו המיוחד...חכימי פורשת מרחב אפור, כהה ומדכא של מגדלי משרדים, חדרי ראיונות, דלפקי קבלה, בנקים, לשכות תעסוקה, שדות תעופה, מלונות אחידים ומנוכרים, מפעלים ובתי חרושת. זה מרחב שבו היחידים נמסרים ונבלעים, משמשים בעצמם יחידות מכניות, אך יש בידם גם היכולת להוציא את המכונה מכלל שימוש בכל רגע נתון...היא מצליחה לייצר את נקודת המבט האירונית, הכפולה, של מי שנבלע במכניות אך ורק כדי להקיא אותה מתוכו בדגם המשובש שלה; להיכפף לכוחות המשעבדים, מצד אחד, אך לשחק בכליהם ללא חשש ולחשוף את האבסורדיות שלהם, מהצד האחר" (שירה סתיו, ספרים הארץ) [1]
על הנובלה הגרפית "במים"עריכה
"זה מסע נעדר גבולות בין מציאות להזיה, חלימה ופנטזיה, שבו גם היא הופכת ליעד למעקב. בעולם שבו מתערערת ההפרדה בין הפנים לחוץ, בין הפרט לחברה, בין האמת לבדיה והכל מתרוקן ממשמעות, מנסחת תהילה חכימי אמירה מדכדכת על הבדידות בעידן הגלובליזציה והריקנות של חברת השפע הקפיטליסטית בת־זמננו, המקדשת את תרבות הצריכה, העונג והמסחור... "במים" מתכתבת עם יצירותיו המאוירות של הרוקי מורקמי (כדוגמת "שינה", "המתקפה על המאפיה" ו"הספרייה המוזרה"), וכפי שמקובל לומר על כתיבתו "שהיא קלה לקריאה אבל קשה להבנה", גם "במים" מתגלה כמורכבת, חידתית ולא ניתנת לפענוח עד תום. כדי לא להסתחרר ולא לאבד עוגן סיפורי ביצירה רווית השכבות, הגדושה באי־סדר מכוון, המתענגת על הפירוק והשיבוש, ושזיכרונה של הגיבורה בה מטעה אותה, נדרשים מבט מעמיק וחקרני באיורים המרהיבים של לירון כהן וקריאה חוזרת בטקסט." (ורד לי, ספרים הארץ) [2]
על "חברה"עריכה
"חכימי מרופפת את המשטור הפוליטי הנכון, ו"הולכת לאיבוד" אחרי המשמעויות החדשות שהיא מוצאת ביחסי העבודה. הכתיבה שלה נקראת לפעמים כתוואי של בהייה מתמשכת, שתנועתה מרומזת ודקה, ללא נרטיב סגור, ללא פאנץ' (הפרקונים בסיפור הראשון מסתיימים לפעמים באמצע המשפט, אפילו ללא נקודה). דווקא ברפיון הזה אפשר למצוא התרסה לא פחות החלטית נגד השעבוד להישגיות, ונגד החתירה הבלתי נלאית קדימה של עולם העבודה התאגידי. מתוך כך, זו גם התנגדות לחלחול של ערכיו לנורמות הספרותיות של ימינו." (קרן דותן, ישראל היום)[3]
"חברות ותאגידים מככבים בספרות ובקולנוע פופולריים — לעיתים כישויות דרמטיות פעילות, ולעיתים כתפאורה וזירת התרחשות של עלילות אבירים רומנטיות שעברו הסבה לעולם העסקים המודרני ובהן גיבור נון־קונפורמיסט נלחם על חירותו מול מערכת דכאנית. הוא עשוי לצאת כמנצח ...; לעיתים (רחוקות וטרגיות) הוא מובס על ידי קריקטורה קפקאית של מנגנון אטום ואנונימי; ופעמים רבות הוא מסיים בסוג של השלמה ... אבל חכימי הולכת, בדרך נועזת ומרשימה, הרבה מעבר לזה, הן בחוויה והן בשפה: כי איש ואשת הארגון, בכל דפוסי ההתנגדות הספרותיים המסורתיים שלהם — מתמרדים בגלוי או מוחים בסתר, מתפשרים, משלימים, מזדהים לבסוף, או מעמידים פנים ומשחקים תפקיד במידה כזו או אחרת של התלהבות או דכדוך — מוצגים תמיד כאינדיבידואל מובחן, המודע, כמו קוראיו ויוצריו, לניגוד החד שבין אישיות עצמאית, המחפשת את עצמה ותרה אחרי אותנטיות, ובין ארגון חיצוני קר ומנוכר. המודל הרומנטי בבסיסו הזה הוא אולי הסיבה שקריאות רבות של ספרה של חכימי, משבחות ומהללות (ובצדק) ככל שתהיינה, התקשו, אולי מתוך אי־הכרה של החוויה הפוגשת שפה, לעמוד על הישגה הייחודי של הסופרת: לא ניגוד חד ומאבק כמעט־קלישאי על עצמאות, אלא היפוכו — תהליך התמוססות של אשליית האני הנמהל בקונסטרוקט המיוצר על ידי "חברה"." (עמוס נוי, ספרים הארץ)[4]
פרסיםעריכה
2015 - פרס למשוררים צעירים מטעם משרד התרבות[5]
2015 - מקום שני בתחרות 'שירה על הדרך' עבור השיר 'ליעקב', מטעם עיריית תל אביב
2015 - פרס ברנשטיין לספרות עבור ספר ביכוריה "מחר נעבוד"[6]
2018 - מלגת פולברייט לתוכנית הבינלאומית לכתיבה באוניברסיטת איווה, ארצות הברית
2018 - פרס היצירה לסופרים עבריים[7]
2019 - מלגת פרדס של הספרייה הלאומית בירושלים[8]
2019 - פרס אקום לעידוד היצירה ע"ש שלמה טנאי[9]
חיים אישייםעריכה
חכימי בזוגיות עם תומר חרוב, ואם לבן.
קישורים חיצונייםעריכה
- תהילה חכימי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- תהילה חכימי, סיפור: שם חיבה R, באתר הארץ, 18 במרץ 2021
- מידע על תהילה חכימי בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
ראיונותעריכה
- זהר אלמקייס, ראיון עבודה: המשוררת תהילה חכימי, בית אבי חי, 2014
- עמית קלינג, עבודה מועדפת: תהילה חכימי בריאיון לכבוד יציאת ספרה הראשון, באתר "Time Out ישראל", 11 בנובמבר 2014
- "שיחה עם משוררת ומהנדסת המכונות תהילה חכימי" סדר יום עם קרן נויבך, באתר יוטיוב, רשות השידור, 2015
- תמר רפאל, תהילה חכימי מתרחקת מחבורת ערספואטיקה ומוציאה נובלה גרפית ראשונה הנושקת למחוזות הפנטזיה, טיימאאוט, נובמבר 2016
- גילי איזיקוביץ, רומן גראפי ראשון למשוררת תהילה חכימי מערס פואטיקה, באתר הארץ, 5 בינואר 2017
- איה אליה, "בחורה עצמאית, עם מקצוע גברי, שמרוויחה כסף - זה מאיים", באתר "ידיעות אחרונות", 15 בדצמבר 2018
- ליסה פרץ, הסופרת והמשוררת בשיחה על הנדסת מכונות וכתיבה, ליסה פרץ משוחחת, כאן תרבות, מרץ 2019
- מן הביקורת
- שירה סתיו, "בעולם שלכם אני דרגה חמישית", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014
- גיא פרל, העיקרון הממית, עיתון 77, גל' 379–380, עמ' 50, דצמבר 2014-ינואר 2015
- ורד לי, "בַּמַּיִם": נובלה גרפית על נשיות, בדידות ותוגת הקפיטליזם, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2016
- יוני ליבנה, ריקוד המכונה, ידיעות אחרונות, שבעה לילות, 11 בינואר 2019
- אסתי אדיבי שושן, "חֶברָה" של תהילה חכימי: כולם עובדים קשה, באתר הארץ, 15 בינואר 2019
- על "חברה" מאת תהילה חכימי, שבוע הספר 2019: מבקרים בוחרים את הספרים הטובים ביותר של השנה, קרן דותן על חברה, יוני 2019
- עמוס נוי, "חֶבְרָה": תהילה חכימי יוצרת ספרות גדולה מחוויות עבודה שגרתיות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2019
- קרן דותן, מרחפות בחלל, באתר ישראל היום, 29 בפברואר 2019
- לקריאה נוספת
- והגדת לבנך: אבא של תהילה חכימי הוריש לה את חדוות הביורוקרטיה, ידיעות אחרונות, מוסף שבעה לילות 19.4.2019
- אישה בחלל עבודה: פרק מתוך "חֶבְרָה", ספרה החדש של תהילה חכימי, מעריב, מגזין סופשבוע, 11.1.2019
- תהליכי שחרור, סיפור קצר, ביום שאחרי: שמונה סופרים מדמיינים מה יהיה פה כשכל זה ייגמר, ידיעות אחרונות, מוסף שבעה לילות 3.4.2020
- פרסומים נוספים
- יונתן ברג, שיר של שבת: עם המשוררת תהילה חכימי, באתר וואלה!, 5 בדצמבר 2014
- תהילה חכימי, שירה: תמשיכי, סיכויים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20.07.2017
- תהילה חכימי מקריאה שיר של יהודית שחר "אֱלוֹהַי הַמַזְכִּירוֹת", גלי צה"ל, נובמבר 2017
- תהילה חכימי, פרוזה: דבר דואר, ילדות תפוזים, כתב העת גרנטה
- תהילה חכימי, שירה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 01.07.2020
הערות שולייםעריכה
- ^ שירה סתיו, "בעולם שלכם אני דרגה חמישית", ספרים הארץ, 31.12.2019
- ^ ורד לי, בלדה לאשה, ספרים הארץ, 13.11.2016
- ^ קרן דותן, מרחפות בחלל, ישראל היום, 28.2.2019
- ^ עמוס נוי, "חֶבְרָה": תהילה חכימי יוצרת ספרות גדולה מחוויות עבודה שגרתיות, ספרים הארץ, 22.2.2019
- ^ גילי איזיקוביץ, עדי קיסר ויואב בן ארי בין זוכי פרס משרד התרבות למשוררים ולסופרים בראשית דרכם, באתר הארץ, 17 בפברואר 2015
- ^ גילי איזיקוביץ, דורית רביניאן, רועי חסן ועדי קיסר הם בין הזוכים בפרס ברנשטיין, באתר הארץ, 8 ביולי 2015
- ^ יובל פלוטקין, הוכרזו הזוכים בפרסי רה"מ לספרות עברית, באתר ynet, 9 בדצמבר 2018
- ^ הכירו את סופרי העתיד, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 14.04.2019
- ^ פרס אקו"ם לסופר דן בניה סרי, ישראל היום