תהילים נ"א הוא המזמור הארבעים ואחד בספר תהילים (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-40 במספר).

תהילים נ"א
לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא - כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.

א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא - כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.
ג חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.
ד הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲו‍ֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.
ה כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.
ו לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי:
לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ - תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.
ז הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.
ח הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת; וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
ט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.
י תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.
יא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל-עֲו‍ֹנֹתַי מְחֵה.
יב לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
יג אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
יד הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.
טו אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.
טז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים - אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי:
תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ.
יז אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
יח כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.
יט זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה:
לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה - אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.
כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.
כא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל;
אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים.

מזמור נ"א כתב ידי צרפתי

כותרת המזמורעריכה

כותרתו של המזמור: "לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד" מופיעה בראשם של תשעה מזמורים ביניהם מזמור זה ומיוחסת לדוד. המשכה של הכותרת מכוון לאירועים מחיי דוד ויש הסוברים כי זהו פרט אוטוביוגרפי בו דוד מתוודה על חטאו בבת שבע כאשר בא אליו נתן הנביא. מנגד יש הסוברים כי כותרת זו היא תוספת מאוחרת למזמור שנכתב לשיטתם בימי בית המקדש הראשון. לדידם המזמור מתאר התעלות רוחנית ואין הוא עוסק באירוע מחיי דוד. אחרים טוענים כי המילה "אני" המופיעה במזמור מכוונת לביטוי רגש לאומי.[1] הכותרת מרמזת אמנם על מעשה דוד ובת שבע וניתן לראות בכך את עיקר החטא. אך עם זאת, במזמור קיים רמז על הלכי רוחו של המשורר: "הַצִּילֵנִי מִדָּמִים", לשיטתו של חננאל מאק יש להטיל ספק שאכן המזמור עוסק בפרשת אוריה החתי.[2] המזמור אמנם מביע את תחושותיו של בעל המזמור המבקש את סליחת ה', אך הפרטים הניתנים במזמור אינם תואמים למסופר בסיפור דוד ובת שבע בשמואל ב', י"א. [3]

סוגת המזמורעריכה

המזמור כתוב כקינת יחיד, אך בעיקרו אינו פונה אל ה' בבקשת הצלה מרודפים, אלא בבקשה למחילה וכפרה על חטא. בזאת, שונה המזמור ממזמורי תפילת יחיד אחרים, בהם המוקד העיקרי הוא תפילה להצלה.[1]

מבנה המזמור ותוכנועריכה

מבנה וצורהעריכה

לאחר פסוקי הכותרת, ניתן לחלק את המזמור לחמישה חלקים:

  1. וידוי, חרטה ובקשת מחילה (ג'-ז')
  2. היטהרות גופנית ומחילה (ח'-י"א)
  3. התחדשות ותמיכה רוחנית (י"ב-י"ד)
  4. התחייבות להשיב חוטאים אל ה' ולהגיד תהילתו (ט"ו-י"ז)
  5. הביטחון שה' ישעה לתפילת "לב נשבר" ויעדיפה על פני "זבח עולה" (י"ח-י"ט)

את שני הפסוקים האחרונים (כ'-כ"א) יש הרואים כתוספת ליטורגית מאוחרת שנועדה להתאים את המזמור לאמירה על ידי הלויים במקדש. ישנם פרשנים נוספים, ביניהם ראב"ע, הסבורים כי מדובר בתוספת מזמן הגלות, בשל העובדה שציון מוצגת בה כחרבה.

תוכן המזמורעריכה

במהלך המזמור, מציג משורר תהילים מספר גורמים שונים המביאים אותו לידי תודעת חטא. פן אחד מודגש בכותרת המזמור: "בְּבוֹא-אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא". פן זה מדגיש את הגורם המתערב כפתח לתודעת החטא. פן נוסף שעולה הוא ההיבט הגופני. בהיבט זה, כאבים פיזיים של המשורר הם המעוררים אותו לידי תודעת חטא. ניתן לראות זאת בפסוק "תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ". היבט שלישי הוא היבט הנובע מתודעת המשורר עצמו, "כִּי-פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד".[1]

ליטורגיהעריכה

הפסוק "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" משמש כפתיחה לתפילת עמידה.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תהילים נ"א בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 זאב ויסמן, עולם התנ"ך: תהלים א, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 225-224
  2. ^ חננאל מאק, הפרשנות הקדומה למקרא, תל אביב, משרד הביטחון, 1993, עמ' 23
  3. ^ אמנון בזק, בראש השנה יכתבון, אלון שבות, הוצאת תבונות, תשס"ג, ע"מ 210
  4. ^ תלמוד בבלי ברכות ד:.