תהילים קכ"ג
תהילים קכ"ג הוא המזמור המאה העשרים ושלושה בקובץ תהילים. (מזמור 122 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה) המזמור שייך לקובץ שירי המעלות. מזמור זה הוא מהקצרים בספר תהילים.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם
|
|---|
|
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: |
תוכן המזמור עריכה
בעל המזמור קורא לה' שיסלח, יחון את הקהל ויושיע אותם מהבוז אותו רוחש להם האויב. קיים דמיון תוכני למזמור ק"כ בו המשורר נתון תחת לעג ובוז. במזמור ק"כ מוטחים בבעל המזמור דברי שקר ובלע ובמזמור קכ"ג המשורר נתון לדברי בוז ולעג. בעל המזמור מבקש המשורר רחמים.[1]
מבנה המזמור עריכה
נהוג לחלק את המזמור לשני חלקים. בחלקו הראשון מתאר בעל המזמור את תלותו בה'. משורר תהילים לא נותן את הסיבה לצרה בה הוא נתון, אך בסוף החלק הראשון קיימת מטרת התפילה: "עַד, שֶׁיְּחָנֵּנוּ". בחלקו השני (פסוקים ג'-ד') שב המשורר ומבקש:"חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ"[2] ומתאר את מצוקתו. בקשת החנינה עומדת במרכזו של המזמור ומודגשת במילה המנחה: "חָנֵּנוּ".[3]
זמנו של המזמור עריכה
לדעת רשב"ם המזמור נכתב בזמן גלות בבל: "שיר המעלות. אליך נשאתי — בגלות בבל עשאוהו, כשעלו בני הגולה לבנות ירושלים, ולא היו באים ביחד אלא מעט, חבורה אחר חבורה, כמ' שכתוב בספר עזרא; והיו מבקשים רחמים על קיבוץ גלות חבריהם."[4]
בליטורגיה עריכה
פרק זה הוא חלק מהמזמורים הנוספים בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב.
בחלק מקהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי תפילת מנחה של שבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול[5].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהלים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 224
- ^ תהילים קכ"ג, ג'
- ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהלים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 224
- ^ בעיני אלהים ואדם: האדם המאמין ומחקר המקרא יהודה ברנדס עורך, תל אביב, פרדס, 2017, עמ' 77
- ^ רמ"א, אורח חיים, סימן רצ"ב, סעיף ב'; סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 268.