תוכנית הקנטונים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

תוכנית הקנטונים היא אחת החלופות שהוצעו לאורך השנים כפתרון אפשרי לסכסוך הטריטוריאלי בין היהודים והערבים בארץ ישראל. בבסיס התוכנית עומד הרעיון להקים שורה של תתי-יישויות מדיניות אזוריות שיאפשרו לתושביהן מימוש עצמי בתחומי תרבות ובנושאים אזרחיים, בעוד שהחלטות בתחומים כמו חוץ וביטחון יתקבלו על ידי ממשל פדרלי. המודל הזה הוצע במהלך תקופת המנדט הבריטי מספר פעמים על ידי גורמים שונים מאז שנות העשרים של המאה ה-20, ובשנים האחרונות, מאז שלהי שנות השמונים, הוא חוזר ומועלה מעת לעת על ידי גורמים אזרחיים וממשלתיים.

הרקע לתוכנית הקנטוניםעריכה

מאז ראשית ימי המנדט הבריטי על ארץ ישראל ניסה הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, להקים מועצה מחוקקת שתורכב מנציגים ערבים ויהודים ותפעל לצד הפקידים הממונים של השלטון הבריטי. הכוונה הייתה לשתף את האוכלוסייה המקומית בשלטון על ארץ ישראל, ולהכינה בכך לקראת עתיד בו תוכל לפתח מוסדות שלטון עצמי ולקבל אחריות על גורלה כמסגרת אוטונומיה מקומית[1].

תוכנית מוחשית יותר של חלוקה לקנטונים הועלתה בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20, על רקע המשבר הגדול בארץ ישראל בעקבות מאורעות תרפ"ט, וההכרה אליה הגיעו גורמים שונים שהיהודים והערבים לא יוכלו לחיות יחד במדינה אחת. תוכנית זו, שגובשה במשרדי הממשלה בבריטניה בשיתוף עם גורמים שונים בהסתדרות הציונית, הועלתה לדיון במספר מועדים שונים בתקופת המנדט הבריטי.

הצגת תוכנית הקנטונים בתקופת המנדט הבריטיעריכה

תוכניתו של איתמר בן-אב"יעריכה

הרעיון של חלוקת ארץ ישראל לקנטונים – על פי הדגם הקיים בשווייץ – הועלה לראשונה בשנת 1927 על ידי איתמר בן-אב"י בעקבות השתתפותו כנציג בקונגרס הציוני. במאמר שפרסם בעיתונו "דואר היום", הביע בן-אב"י אכזבה מן ההצעות שהועלו בקונגרס והציע לבקש מן הבריטים להחיל על חלקים בארץ ישראל מעמד של קנטונים, בהם יוכלו היהודים לממש את ריבונותם ולהאיץ את העלייה של יהודי התפוצות לארץ ישראל[2].

הצעתו של איתמר בן-אב"י לא הייתה מגובשת לפרטיה, והתייחסה בעיקר לעיקרון של הקמת קנטונים המבוססים על חלוקה דתית או לאומית של האוכלוסייה בארץ ישראל. בשלב הראשון הציע בן-אב"י להקים חמישה עשר קנטונים (שמונה קנטונים ערביים, שניים נוצריים, וחמישה קנטונים יהודיים) אשר יאוגדו על פי הדגם השוויצרי על ידי שלטון פדראלי מרכזי. כל אחד מן הקנטונים יהנה מאוטונומיה רחבה ויוכל לקבוע חוקים בנושאי חינוך, דת, שפה ומדיניות הגירה, בעוד השלטון המרכזי יעסוק בנושאי חוץ, בטחון, תחבורה ותעריפי מכס[3]. בשנת 1931 שינה איתמר בן-אב"י את עקרונות תוכניתו והעדיף מבנה שונה המבוסס על חלוקה הארץ לשני חבלים אוטונומיים, יהודי וערבי, שיהיו מאוגדים יחד במסגרת ממשל מרכזי משותף[3].

הצעה זו נתקלה בתגובות סוערות מצד גורמים יהודיים שונים, שראו בה צעד ראשון לקראת ויתור יהודי על ארץ ישראל כבית לאומי[4]. תגובות שליליות להצעתו של איתמר בן-אב"י המשיכו להתפרסם בעיתונות שנים לאחר שפורסמה בפעם הראשונה[5].

איתמר בן-אב"י דגל ברעיון של ארץ ישראל השלמה כבית לאומי לעם היהודי, וראה בתוכנית הקנטונים פתרון ביניים זמני שיאפשר לאוכלוסייה היהודית לקלוט עלייה ולהתפתח במהירות תוך שהיא משוחררת מכבלי השלטון הבריטי, ומן האיום של המועצה המחוקקת המוצעת, בה היה לנציגים הערבים רוב מובהק. תוכנית הקנטונים של איתמר בן-אב"י לא התגבשה לכלל תוכנית מעשית ולא הועלתה כאפשרות למימוש, אולם העקרונות שהוצעו במסגרתה שבו והועלו בתוכניות דומות שהוצגו באותה תקופה[6].

העקרונות שהציג איתמר בן -אב"י מצאו אוזן קשבת אצל ארצ'ר קאסט, אחד הפקידים של משרד המושבות הבריטי, חתנו של סר רונאלד סטורס המושל הבריטי הראשון של ירושלים. בשנות העשרים היה ארצ'ר קאסט פקיד זוטר יחסית, והוא לא הצליח לשכנע את אנשי הממשל הבריטי לאמץ את התוכנית. אולם כעשר שנים לאחר מכן הוא היה בעמדת השפעה שאפשרה לו להעלות את התוכנית לדיון רציני במסדרונות השלטון הבריטי[7].

תוכניתו של ד"ר פלטיאל דיקשטייןעריכה

בחודש פברואר 1930, בעקבות העלאת הרעיון לחלק את ארץ ישראל לקנטונים יהודיים וערביים, פורסמו בעיתון "העולם", בטאון ההסתדרות הציונית העולמית, שני מאמרים פרי עטו של ד"ר פלטיאל דיקשטיין. הכותב, שהיה ממייסדי בית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב ונמנה על תומכי התוכנית, ניסה להבהיר את מהותו של הקנטון ואת מעמדם של התושבים המתגוררים בו. הוא תיאר בפרטים דוגמאות לנושאים בהם יונהג הממשל העצמי, והציג את עמדותיהם של המתנגדים לתוכנית הקנטונים[8].

ד"ר דיקשטיין, בהיותו בעל רקע משפטי ומנהלי, פירט בתוכניתו את הדרך בה עתיד הקנטון להתנהל, ואת המתכונת בה יקבע השיוך האתני של כל קנטון. בתוכניתו הציע ד"ר דיקשטיין להקים לא רק קנטונים יהודים וערבים, אלא גם קנטונים מעורבים בהם יותר לאוכלוסיות יהודיות וערביות לחיות ולהתיישב יחד, תוך בחינה תקופתית של המצב הדמוגרפי עד להשגת רוב לאחת האוכלוסיות. הצעות אלו זכו להתעניינות מועטה בציבור, ולא הייתה להם השפעה של ממש על מהלך העניינים המדיני באותה תקופה[9].

תוכנית משרדי הממשלה הבריטית בתחילת שנות השלושיםעריכה

בספטמבר 1931 שוב הועלתה לדיון במשרדי הממשלה בלונדון תוכנית להקמת קנטונים יהודיים בארץ ישראל. היו טענות שהועלו בעיתונות כי הצעות אלו גובשו בשיתוף עם הסוכנות היהודית ובעיקר עם ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית שלה. ידיעות אלו הוכחשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית, אולם הכחשותיהם התקבלו בחוסר אמון[10].

תוכנית משרד החוץ הבריטי בפברואר 1947עריכה

בתחילת שנת 1947, על רקע מעמדה המתערער של בריטניה בארץ ישראל וכוונתה המוצהרת לוותר על המנדט שניתן לה לניהול השטח, שב והציע שר החוץ הבריטי ארנסט בווין את תוכנית הקנטונים כאפשרות לפתרון בעיית ארץ ישראל. ב-10 בינואר 1947 הציע בווין כי בריטניה תמשיך לשלוט על ארץ ישראל לתקופה של חמש שנים נוספות, שבמהלכן תחולק ארץ ישראל לקנטונים יהודיים וערביים בהם יקבלו התושבים אוטונומיה ויוכלו לנהל את ענייניהם הפנימיים תחת פיקוחה של הממשלה המרכזית. הערבים דחו את ההצעה על הסף, והסוכנות היהודית הביעה נכונות לקבל את ההצעה בתנאים מסוימים, אולם תנאים אלו לא היו מקובלים על הבריטים. ב-14 בפברואר 1947 הודיע בווין על החלטת בריטניה להעביר את ההחלטה על גורלה של ארץ ישראל חזרה לדיון בעצרת האומות המאוחדות[11].

החייאת תוכנית הקנטונים מאז סוף שנות ה-80עריכה

תוכניתו של פרופ' שלום רוזנברגעריכה

בשנת 1988, בתקופה שלאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, העלה פרופ' שלום רוזנברג מחדש את תוכנית הקנטונים כפתרון אפשרי לבעיה הפלסטינית[12]. פרופ' רוזנברג היה מודע לכך שהוא חושף את עצמו "בפני ההאשמה הקשה מכל – תמימות", אולם בכל זאת פרס במאמר מקיף ומלא פרטים את עיקרי התוכנית המוצעת. הוא התייחס לנקודות כמו בעיית הפליטים הפלסטינים ושיתוף מדינות האזור (למשל מצרים שתתרום חלק משטח חצי האי סיני), נקודות שיחזרו ויצופו בהצעות מאוחרות יותר. לדוגמה, ב-8 בספטמבר 2018 פורסם כי נשיא מצרים הציע ליו"ר הרשות הפלסטינית לצרף שטחים מסיני כדי להגדיל את רצועת עזה ולהקים בה מדינה פלסטינית בשליטה מלאה של הרשות. בתמורה, התבקש אבו מאזן לוותר על החזרה לגבולות 67'. בדיווח נאמר כי ישראל וארצות הברית עודכנו במהלך, אך אבו מאזן דחה את ההצעה על הסף[13].

תוכניתו של השר אביגדור ליברמןעריכה

בתחילת שנות ה-2000 גיבש שר התשתיות אביגדור ליברמן הצעה המבוססת על עקרונות תוכנית הקנטונים. הוא פרסם אותה במסמך שכותרתו הייתה "תוכנית הקנטונים - הצעה להסדר מדיני בין ישראל והפלשתינאים"[14]. כאשר תוכנית דומה הועלתה בשנת 2003 על ידי מועצת יש"ע, ומיהר ליברמן להדגיש כי התוכנית פורסמה לראשונה על ידו ונכללה במצע מפלגת "ישראל ביתנו" עוד בשנת 1999[15]. בשנת 2004, על רקע תחילת העיסוק בתוכנית ההתנתקות, שלח שר התחבורה אביגדור ליברמן מכתב לעשרה משרי הממשלה (ביניהם בנימין נתניהו, עוזי לנדאו, צחי הנגבי, לימור לבנת, נתן שרנסקי, זבולון אורלב ואפי איתם), בו הציע מודל של תוכנית הקנטונים. בראיון שהעניק לקול ישראל, טען ליברמן כי "המטרה היא לא לטרפד את תוכניתו של ראש הממשלה אלא להציע אלטרנטיבה אחרת... הרבה מאוד אנשים מתנגדים לתוכנית הזו [של ראש הממשלה]... לא שלחתי את המכתב לאותם שרים שכבר הודיעו בפומבי שהם תומכים בתוכנית, אלא רק לאלה שאני מאמין שאני יכול בעזרתם לגבש תוכנית אלטרנטיבית"[16][17].

תוכניתה של תנועת הפדרציהעריכה

בשנת 2014 התגבשה תנועה ציבורית רעיונית בשם "תנועת הפדרציה", במטרה לקדם "תפיסה מדינית חדשה ליציבות אזורית ושגשוג"[18]. חברי התנועה גיבשו תוכנית המרחיבה את רעיון הקנטונים ומציעה להחיל אותה על כל ארץ ישראל, כולל שטחי יהודה ושומרון. עיקר ההצעה היא לחלק את כל שטחה של ארץ ישראל שממערב לירדן לקנטונים אוטונומיים, שבכל אחד מהם יתקיימו חוקים מקומיים בשלל נושאים אזרחיים הנתונים כיום במחלוקת בין קבוצות אוכלוסייה במדינת ישראל, כגון הנהגת נישואים אזרחיים והפעלת תחבורה בשבת. גם באותם קנטונים בהם יהיה רוב ערבי פלסטיני (כולל בגליל ובנגב) יחולו הכללים שיאפשרו לתושבי אותו קנטון אוטונומי לשלוט בסגנון החיים המועדף עליהם[19].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 49
  2. ^ איתמר בן-אב"י, יהודה העצמאית, דואר היום, 13 באוקטובר 1927
  3. ^ 3.0 3.1 שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 69
  4. ^ מסביב ל"עצמאות יהודה", דואר היום, 30 באוקטובר 1927
  5. ^ בן-ציון כ"ץ, ארץ יהודה במקום ארץ ישראל, הארץ, 13 ביולי 1932
  6. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 71
  7. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 119
  8. ^ פ. דיקשטיין, שיטת הקנטונים, העולם, 14 בפברואר 1930
    פ. דיקשטיין, שיטת הקנטונים (סוף), העולם, 18 בפברואר 1930
  9. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 74
  10. ^ מזמת הקנטוניות בעינה עומדת!, חזית העם, 11 במרץ 1932
  11. ^ מנחם בגין, עשור למפנה, חרות, 15 באפריל 1957
  12. ^ שלום רוזנברג, אמנה לשלום במזה"ת, מעריב, 3 ביולי 1988
  13. ^ פנחס יחזקאלי, חלופות לפתרון שתי המדינות, באתר ייצור ידע, 15 בספטמבר 2014 (עודכן במאי 2019)
  14. ^ ניצן הורוביץ, השר ליברמן פירסם "תוכנית קנטונים" להסדר מדיני עם הפלשתינאים, 11.09.2001
  15. ^ דיאנה בחור- ניר, ליברמן: תוכניתה המדינית של מועצת יש"ע הועלתה לראשונה על ידי, 25.11.03
  16. ^ רנית נחום-הלוי, ליברמן מציע "תוכנית קנטונים", 16.2.04
  17. ^ לילי גלילי, מצע האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו: חלוקת הגדה והרצועה לקנטונים, 24.11.2002
  18. ^ אודות התנועה, באתר התנועה
  19. ^ פנחס יחזקאלי, חלופות לפתרון שתי המדינות (4): שיטת הקנטונים, באתר ייצור ידע, 16 בספטמבר 2014