תומאס אלווה אדיסון
תומאס אלווה אדיסון (באנגלית: Thomas Alva Edison; 11 בפברואר 1847 – 18 באוקטובר 1931) היה ממציא ואיש עסקים אמריקאי שהמציא ופיתח מוצרים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם פונוגרף, שכלולים רבים של טלגרף, טלפון, קולנוע ועוד.
 | |
| תומאס אלווה אדיסון, 1922 | |
| לידה |
11 בפברואר 1847 מיילן (אנ'), אוהיו |
|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1931 (בגיל 84) ווסט אורנג' (אנ'), ניו ג'רזי |
| שם לידה |
Thomas Alva Edison  |
| ענף מדעי |
המצאה, הנדסה, ממציא, הנדסת חשמל, יזמות עסקית, יזם |
| מקום מגורים |
 ארצות הברית |
| עיסוק | תעשיין, ממציא |
| מקום לימודים |
קופר יוניון (1879) |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| תרומות עיקריות | |
| פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני והמרובע ועוד. בעל 1,093 פטנטים | |
| חתימה |
 |
  | |
A Day with Thomas Edison
(1922)
בזמנו אדיסון היה הממציא המפורסם בעולם, והוא רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים בארצות הברית לצד פטנטים נוספים ברחבי העולם.
אדיסון היה ממייסדיה של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ויזם את הקמת "חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע" (Motion Picture Patents Company), שהייתה ידועה גם בשם "המונופול של אדיסון" (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הקולנוע המרכזיים באותה תקופה.
ראשית חייו
עריכה
אדיסון נולד במיילן (אנ') שבאוהיו וגדל במישיגן. הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. אדיסון כמעט שלא למד בבית ספר, אלא אמו לימדה אותו בחינוך ביתי.
בנעוריו עבד אדיסון כמוכר חטיפים וממתקים ברכבות, ואף עבד כמוכר ירקות. ב-1860 עבד כמפעיל טלגרף שהיה מוכר במהירות עבודתו. אחדות מהמצאותיו הראשונות היו קשורות לטלגרף האלקטרוני. בסביבות 1862 הדפיס אדיסון והוציא לאור את העיתון "The Weekly Herald". את הפטנט הראשון שלו רשם אדיסון ב-1 ביוני 1869 על מכונת הצבעה חשמלית[1], אלא שזו לא זכתה להצלחה.
הקריירה של אדיסון כממציא
עריכהאדיסון החל את הקריירה שלו כממציא בניוארק, ניו ג'רזי, תוך שכלול המצאות שונות, ביניהן מתקנים טלגרפים שונים. ההמצאה הראשונה שהביאה לאדיסון פרסום עולמי הייתה ה"פונוגרף" ב-1877, למעשה המכשיר המעשי הראשון להקלטה ולהשמעה של קול.
פונוגרף
עריכההמצאת הפונוגרף הייתה בעלת חשיבות רבה כיוון שהציג דרך לשמר קול ולשחזר אותו. שכלול מאוחר יותר של הפונוגרף הוא גרמופון (פטיפון) שהומצא ב-1887. לצורך הקלטה משמיעים את הצלילים לשפופרת שבסופה ממברנה שמזיזה חרט (Stylus) הצמוד לפני תוף מצופה חומר רך - בדיל או שעווה. התוף מונע בתנועה סלילית (או "בורגית" - כלומר תוך כדי הסיבוב התוף מתקדם לאורך צירו).
גלי הקול מובלים בשפופרת ומניעים את הממברנה, שמצידה מניעה את החרט, וזה חורט בפני התוף מסלול שעומקו משתנה לפי תנועת החרט. אחרי ההקלטה התוף מוחזר למצבו ההתחלתי, וכעת בסיבוב התוף מתרחש תהליך הפוך: החריץ שנחרט בהקלטה מניע את החרט, שמצידהו מניע את הממברנה שמייצרת גלי קול שמשחזרים את הצלילים שהוקלטו. ההקלטה הידועה הראשונה בפונוגרף היא קולו של אדיסון עצמו המקריא את שיר הילדים "למרי היה טלה קטן" (Mary had a little lamb).
הפונוגרף המסחרי של אדיסון השמיע את צליליו דרך שופר פליז גדול, כשלצורך ההקלטה משתמשים בשופר דומה או מערכת שונה, לפי מקור הקול: כך למשל להקלטת צלילי פסנתר נעשה שימוש במערכת מנופים המעבירה את התנודות ממסגרת הפסנתר לחרט.
הגרמופון, אותו המציא אמיל ברלינר כעשר שנים מאוחר יותר עשה שימוש בשופר דומה, שהיה האלמנט הבולט והייחודי ביותר במכשיר, והפך לסמלו. חברת חברת גרמופון הבריטית אימצה את צורת השופר ללוגו שלה, ובו כלב המאזין לגרמופון. הלוגו המקורי צויר עבור הפונוגרף, אך אדיסון לא היה מעוניין בו, והצייר שינה את המכשיר שמופיע בו לגרמופון כדי להתאימו למוצרי החברה, ועקב הזיהוי של החברה עם הלוגו הזה, היא שינתה את שמה ל"קול אדוניו" - "His Master's Voice" ובקיצור HMV. שופר דומה מופיע בפסלון שמוענק כפרס גראמי ומופיע בלוגו של הפרס (השם "גראמי" הוא שם חיבה לגרמופון). רמקולים מודרניים כבר לא עושים שימוש בשופר דומה, אך הוא עדיין קיים במגאפונים וברמקולים המיועדים למערכות כריזת חוצות.
מנלו-פארק
עריכההמצאותיו הרבות של אדיסון נחקרו ושוכללו במוסד אותו הוא הקים – מעבדת המחקר מנלו פארק, אשר מוקמה בניו ג'רזי בעיר שנקראת היום על שמו - אדיסון. זו הייתה הפעם הראשונה שהוקם מוסד אשר מטרתו המוצהרת היא ייצור חידושים טכנולוגיים ושיפורם באופן קבוע.
נורה חשמלית
עריכהבמחצית השנייה של המאה ה-19 ממציאים וחוקרים שונים מצאו דרכים לשימוש בחשמל לתאורה, כאשר הדרך המבטיחה ביותר הייתה קשת חשמלית. בקשת, האור נוצר מ"ניצוץ" קבוע בין שני קטבים, בדרך כלל עשויים פחם. לשיטה זו מספר חסרונות בגינם היא לא מתאימה לשימוש בתאורה ביתית, אם כי הקשת החשמלית עדיין שימושית לצרכים מסוימים (שימוש בקשת חשמלית במקרן קולנוע נשאר נפוץ משך רוב המאה ה-20). בין השאר, הקשת מייצרת חום רב ומהווה סיכון שרפה חמור בהרבה מהסיכון של תאורת גז, שלקראת סוף המאה הייתה טכנולוגיה בוגרת ונפוצה.
מספר ממציאים, ביניהם אדיסון, חיפשו דרך לייצר תאורה חשמלית מתאימה יותר לשימוש ביתי ושימוש במקומות סגורים. אדיסון התרכז בכיוון של נורת להט, וב-1879, לאחר ארבע שנים של ניסיונות, ויותר מ-2,000 ניסיונות בחומרים שונים, הצליח לפתח נורה מעשית מספיק לשימוש מסחרי.
נהוג לתלות את הצלחתו של אדיסון בפיתוח התאורה החשמלית לעומת ממציאים אחרים במספר גורמים: בחירת החומר לחוט הלהט, השגת ריק ברמה גבוהה יותר (בעזרת משאבת ריק בשם משאבת שפרנגל (Sprengel pump), שימוש בתיל בעל התנגדות גבוהה יותר, מה שמאפשר להשתמש בזרם נמוך יותר, שמקטין את הסיכונים הכרוכים בשימוש בחשמל (כדי להשיג את אותו ההספק נעשה שימוש במתח חשמלי גבוה יותר), והתאמה טובה יותר של הנורה לייצור המוני. ההצלחה המסחרית של הנורה של אדיסון נבעה לא רק מעליונותה של הנורה עצמה, אלא גם מהעובדה שאדיסון הציע פתרון שלם: בנוסף לנורה, מערכת ייצור, הפצה וחלוקה של החשמל. ממציאים וחברות אחרות הציעו פתרונות חלקיים, שלא ענו בהצלחה על הצרכים המעשיים, והמצאות אלו כמעט נשכחו מאז, גם אם חלקן הקדימו במקצת את הנורה של אדיסון. הנורה הייתה למוצר צריכה המוני (שתי נורות שיוצרו בשנה זאת עדיין נמצאות במצב תקין, ומוצגות במנלו פארק שם הן מודלקות ליום אחד בכל שנה, יום הולדתו של אדיסון).
ייצור והפצת חשמל, מלחמת הזרמים
עריכה
ערך מורחב – מלחמת הזרמים
אדיסון פיתח רשת הפצת חשמל, עם גנרטורים לזרם ישר. ולזמן מה רשת זו הייתה הדרך הזמינה היחידה לאספקת חשמל לבתים. לשימוש בזרם ישיר יש מספר חסרונות, ביניהם הצורך להשתמש בתיילים עבים (או לספוג הפסדים כבדים בתיילים עצמם), והגבלת המרחק המעשי בין נקודות ייצור החשמל וצריכתו, מגבלה שמחייבת מיקום תחנות כוח בסמיכות למרכזי הערים, תוך השלמה עם הזיהום וספיגת מחיר גבוה עבור הקרקע.
המהנדס והממציא הסרבי ניקולה טסלה הגיע מאירופה כדי לעבוד בחברת החשמל של אדיסון ופתר עבורו בעיות טכניות בתחנות הכוח, שהיו אז בקדמת הטכנולוגיה[2]. טסלה הגה מערכת מעשית לייצור ושימוש בזרם חילופין, שיש לו יתרונות מעשיים מול זרם ישר, העונים על כל החסרונות שהוצגו למעלה. אדיסון סירב להסב את מערכת ייצור והפצת החשמל לזרם חילופין, וטסלה שעזב את משרתו אצל אדיסון חבר לממציא ואיש העסקים ג'ורג' וסטינגהאוז, שעשה את הונו בהמצאת ושיווק בלם אוויר לרכבות והציע לו את המצאתו.
ווסטינגהאוס קיבל את המצאתו של טסלה והחל לייצר ולהפיץ חשמל בשיטת זרם החילופין. במהרה התפתחה תחרות עזה בין החברה של אדיסון לזו של ווסטינגהאוס, תחרות שקיבלה את הכינוי מלחמת הזרמים. אדיסון טען שזרם החילופין מסוכן הרבה יותר מזרם ישר (טענה שאינה חסרת בסיס), וכדי לשכנע בטענתו הצליח להביא את מדינת ניו יורק להתחיל להשתמש בזרם החילופין כשיטת ההוצאה להורג, בשיטה שכונתה "כיסא חשמלי", אותה כינו מצדדי הזרם הישר "תהליך וסטינגהאוז". אף ששיטה זו להוצאה להורג הפכה למקובלת בארצות הברית, בסופו של דבר הפסיד אדיסון במלחמה הכוללת מול וסטינגהאוז, ובסופו של דבר גם חברת ג'נרל אלקטריק, גילגולה של חברתו של אדיסון שהתאחדה עם חברות נוספות, זנחה את הפצת החשמל בזרם ישר ועברה גם היא לשיטת זרם החילופין.
המצאות נוספות של אדיסון
עריכהאדיסון רשם על שמו כ-1,093 המצאות[3]. להלן כמה מן המצאותיו העיקריות:
- טלגרף דו כיווני.
- טלגרף מרובע (היכול להעביר שני מסרים מכל כיוון).
המצאות שאדיסון שכלל
עריכה-
אדיסון עם פונוגרף מוקדם -
שרטוט בקשת הפטנט של אדיסון לנורה החשמלית
פרסים שקיבל ומפעלים להנצחתו
עריכהאדיסון קיבל פרסים רבים במהלך חייו ואחריהם ובמדינות רבות הוא הונצח בדרכים רבות. אחד הפרסים הבולטים שקיבל הוא מדליית הזהב של הקונגרס. יתרה מזאת, פרסים הנושאים את שמו של אדיסון מחולקים לממציאים ואנשי טכנולוגיה מצטיינים על ידי גופים ממוסדים מגוונים.
מפעל הנצחתו של אדיסון הוא כה ענף, עד שקשה לסכמו. ברחבי העולם קרויים על שם אדיסון בתי ספר, מכללות, מוזיאונים, בתי קולנוע, רחובות, כיכרות וכיוצא בזה. פסלים בדמותו מצויים במקומות שונים ובולי דואר נושאי דיוקנו יצאו במדינות שונות. חברות כלכליות שונות נושאות את שמו של אדיסון בשמן שלהן. כהנצחת תרומתו לקולנוע, טביעות ידיו של אדיסון מונצחות בשדרת הכוכבים של הוליווד. במדינת ניו ג'רזי קרויה, כאמור, עיירה שלמה על שם אדיסון. בשנת 2016 הוכנס פסלו לאוסף היכל הפסלים הלאומי המוצג בבניין הקפיטול בוושינגטון די. סי.
מדינת ישראל הוציאה בול דואר, הנושא את דיוקנו של אדיסון ובירושלים פעל במשך שנים קולנוע אדיסון. בחיפה, אשדוד, נתניה ובלוד מצויים רחובות, הקרויים על שם אדיסון.
-
פסל בדמות אדיסון הצעיר, בעיר הורטון פארק, שבמישיגן -
מטבע דולר אמריקני מכסף, הנושא את דיוקנו של אדיסון
.png)
דעותיו
עריכהזכות הצבעה לנשים
עריכהאדיסון תמך בזכות הבחירה לנשים. הוא אמר ב-1915, "לכל אישה במדינה הזו תהיה ההצבעה." אדיסון חתם על הצהרה התומכת בזכות בחירה לנשים[4][5].
יחסו ליהודים
עריכהדומה כי יחסו של אדיסון ליהודים היה מורכב. מצד אחד היו לו דעות קדומות כלפי היהודים, אך מצד שני הוא הביע תמיכה ברצון שלהם לחופש ושוויון והעסיק אותם במעבדה שלו[6].
בספרו "המצאת הבדידות" מספר פול אוסטר כי אביו התקבל לעבודה כעוזר מחקר במעבדתו של אדיסון, אך פוטר ביומו הראשון כאשר אדיסון גילה כי הוא יהודי[7].
לקריאה נוספת
עריכה- ג`יין אדאיר, תומאס אלווה אדיסון המצאת העידן החשמלי תרגום ברוך גפן מאנגלית, 135 עמודים בכריכה קשה. ידיעות ספרים ספרי חמד, 2000.
- דייוויד בודאניס, היקום החשמלי סיפורו האמיתי והמהמם של החשמל. כתר ספרים 2006. תרגום מאנגלית איריס רילוב.
- ג'ורג' סנדס ברין, תומאס אדיסון: האיש ופעלו, תל אביב: הוצאת אמנות, 1933. 2 כרכים. 242 עמ'.
ספרות ילדים ונוער
עריכה- כוכב, תמר, תומאס אדיסון: הממציא שהאיר את העולם סדרת ממציאים ומגלים. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תש"ע 2010 (הספר בקטלוג ULI)
- מרגרט פרית', מי היה תומאס אלווה אדיסון?, הוצאת שוקן, תשע"ד 2014 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- מדענים וממציאים, מוזיאון המדע ירושלים - תומאס אלוה אדיסון
ניר אריה, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אורי נסים, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- תסכית בעקבות הספר "הנער הממציא" מאת סו נתרידג'. מתוך אוסף תקליטי קול ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית.
- גליליאו צעיר, האיש שלא הִפסיק להמציא, באתר "הידען", 10 בפברואר 2015
- תומאס אדיסון, מפגשים מהסוג החזותי
- תומאס אדיסון, משרד החינוך תקשוב דרום
- המצאת נורת החשמל
- תומאס אלווה אדיסון, מדע יום יום במאה ה-19
- היסטוריה וביקורת על אדיסון סרטון YouTube באנגלית
BioCast - אלף אישים באלף שניות: תומאס אלווה אדיסון, באתר iCast, 28 באפריל 2011(הקישור אינו פעיל, 2 בדצמבר 2019)- איתי נבו, האיש שהדליק את האור, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 11 בפברואר 2017
- תומאס אלווה אדיסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תומאס אלווה אדיסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אדיסון בארץ ישראל, 1903, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- כתבי תומאס אלווה אדיסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
תומס אלוה אדיסון (1847-1931), דף שער בספרייה הלאומית
תומאס אלווה אדיסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
תומאס אלווה אדיסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
תומאס אלווה אדיסון, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Rutgers University, The Edison Papers. Retrieved March 20, 2007
- ^ הסיפור המקובל הוא שאדיסון הציע לטסלה שעבד אצלו אז 50,000 דולר אם יפתור בעיה מסוימת. טסלה בילה לילות כימים בניסיון לפתור את הבעיה, ולבסוף הצליח, אך כשהגיע לבקש את הפרס המובטח, אדיסון אמר לו "רק התלוצצתי", וזו הייתה אחת הסיבות, אם לא הסיבה העיקרית שטסלה התפטר ממשרתו
- ^ * ניר אריה, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ "Article clipped from Passaic Daily News". Passaic Daily News. 1915-10-07. p. 12. נבדק ב-2024-02-24.
- ^ "Male suffrage support". Passaic Daily News. 1915-10-07. p. 12. נבדק ב-2024-02-24.
- ^ Lewis Brett Smiler, Was Thomas Edison anti-Semitic, Thomas A. Edison Papers
- ^ Paul Auster, The Invention of Solitude, Penguin Books, 2007, עמ' 52