תומאס הקדוש

השליח תוֹמָאס (מיוונית: Θωμάς; במקור מארמית: ܬܐܘܡܐ, תְּאוֹמַא - התאום), שהיה ידוע גם כדִידִימוֹס (מיוונית: Δίδυμος, פירושו גם כן "תאום") היה אחד משנים-עשר שליחיו של ישו בברית החדשה.

תומאס הקדוש השליח
Άγιος και Απόστολος Θωμάς

לידה	הגליל
הוצאה להורג	מיילאפור
חג	3 ביולי, 6 באוקטובר, הכנסייה הקתולית, נצרות אורתודוקסית

תומאס הקדוש בציור על קיר בכנסיית מאר תומאס בירושלים

לפי המסורת הטיף תומאס במזרח ובמסעו הגיע עד להודו, שם ייסד קהילה נוצרית שקיימת עד ימינו אלה . תומאס הוצא להורג בהודו בשנת 72, ונקבר שם.

תומאס בברית החדשה

בבשורה על פי יוחנן תומאס מוזכר בשלושה הקשרים: ביוחנן 11:16, כאשר ישו ביקש לחזור לבית עניה (על הר הזיתים) על מנת להחיות את לזרוס אחי מרים ומרתה. השליחים הזהירו אותו מזעמם של אנשי ירושלים, שעלולים לרגום אותו באבנים, אך ישו התעקש לחזור לירושלים, ותומאס, המכונה דידימוס, עמד לצידו והכריז ”נֵלֵךְ נָא גַּם אֲנַחְנוּ כְּדֵי שֶׁנָּמוּת אִתּוֹ”.

בבשורה על פי יוחנן 14:6, עת ישבו התלמידים בסעודה האחרונה, אמר ישו לתלמידיו שהם יודעים לאן הוא עתיד ללכת. היה זה תומאס שהקשה וביקש הבהרות.

עיקר פרסומו של תומאס בא לו מסצנת התחייה, שזכתה לביטויים אמנותיים ותרבותיים רבים, אירוע שבגינו הוא מכונה "תומאס המפקפק". בבשורה על פי יוחנן כ' 24–29, לאחר התחייה, כאשר ישו הופיע בפני תלמידיו, סירב תומאס להאמין שהעומד מולם הוא ישו.

ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא-היה בתוכם כבוא ישוע: ויגידו לו התלמידים הנשארים לאמר ראה ראינו את-האדון ויאמר אליהם אם-לא אראה בידיו את-רשם המסמרות ואשים את-אצבעי במקום המסמרות ואשים את-ידי בצדו לא אאמין: ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית בבית ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם: ואחר אמר אל-תומא שלח אצבעך הנה וראה את-ידי ושלח את-ידך הנה ושים בצדי ואל-תהי מחסר אמונה כי אם-מאמין: ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי

— הבשורה על-פי יוחנן, פרק כ', פסוקים 24–29

תומאס והעלאת מרים השמיימה

על פי ספר חיצוני המיוחס ליוסף הרמתי הנקרא "עזיבתה של מרים" (Passing of Mary), ערב מותה של מרים התאספו השליחים באופן פלאי בירושלים והיא דיברה אליהם ומסרה להם את מילותיה האחרונות. תומאס לא הגיע כיוון שהיה בהודו. סביב מיטתה האזינו השליחים לדבריה ולאחר תרדמת המוות שלה, קברוה בגת שמנים. תומאס הגיע שלושה ימים לאחר מותה ובעודו עומד מעל קברה ראה את גופה נלקח לשמיים. הוא פרץ בבכי ותפילה וביקש נחמה, ומרים זרקה מהשמים את חגורתה שמיד זכתה להערצת כל השליחים.

שליחותו של תומאס במזרח

מקורות כנסייתיים מהמאה השלישית ואילך מציינים את יעד שליחותו של תומאס במזרח. אוריגנס המצוטט אצל אוסביוס מקיסריה מזכיר: "כשהשליחים, תלמידיו של המושיע נפוצו לכל העולם תומאס, כך אומרת המסורת, ביצע את משימתו בפרתיה". הירונימוס במאה הרביעית אומר: "ישוע, שכן בכל העולם, עם תומאס בהודו, פטרוס ברומא ופאולוס באיליריה." אפרים הסורי, אב כנסייה מאדסה מציין בדרשתו במאה הרביעית את העברת קברו של תומאס מהודו לאדסה: "הייתה זו ארץ האנשים כהי העור אליהם נשלח, להלבישם בגלימה לבנה בעזרת הטבילה. הייתה זו משימתו להביא את הבשורה על זה שהתגשם בבשר. הסוחר מבורך שנשא סחורה כה נפלאה. אדסה הייתה לעיר מבורכת שהחזיקה באבן חן שהודו יכלה להניב. תומאס עשה ניסים בהודו ובאדסה, הוא נבחר להטביל אנשים עקשנים המצויים בחשיכה, זוהי ארץ הודו"

עדות נוספת לקברו שבאדסה מוצאים במסע של אגריה אישה כנראה ממוצא מספרד שיצאה למסע צליינות במאה הרביעית. "ביקשתי... ללכת למסופוטמיה שבסוריה כדי לראות את הנזירים הקדושים...ואף לשם תפילה במקום המרטיריום של תומאס השליח הקדוש, שם קבורה גופתו בשלמותה ליד אדסה." אגריה גם מציינת מסורת מהמאה השלישית, המופיעה גם אצל אוסביוס מקיסריה על פיה אחד מ-12 השליחים נשלח על ידי תומאס למלך אבגר החמישי מאדסה, לאחר שהאחרון כתב לישו בבקשה שיבוא לרפאו ממחלתו, אך כיוון שנבצר מישו להגיע לאדסה הבטיח לשלוח נציג. לאחר שישו נצלב, זכר תומאס את הבטחתו ושלח את תדאוס (בסורית: אדאי) שריפא את אבגר וניצר את עמו. אדאי עם תלמידו מרי כתבו את נוסח הליטורגיה בו נעשה שימוש בכנסייה האשורית של המזרח, עד היום.

תומאס בהודו

המקור המרכזי לשליחותו של תומאס בהודו הוא הספר האפוקריפי "מעשי תומאס", שניכרות בו תפיסות גנוסטיות ונכתב כפי הנראה בראשית המאה השלישית באדסה ומצוי בסורית וביוונית. הספר מתאר את שליחותו של תומאס להודו ואת מעשיו וניסיו שם עד מותו כמרטיר.

תקציר הספר תומאס התבקש להטיף בהודו אך סירב, לפיכך ישו התגלה לסוחר בשם האבאס (על פי מסורת היה יהודי אך לא כן בטקסט), שנשלח על ידי המלך גונדופרס , מייסד הממלכה ההודו-פרתית בהודו, לחפש נגר בשוקי המזרח התיכון. ישו הציע לסוחר לקנות את עבדו, תומאס, וכך כאשר באו השניים לפני תומאס והסוחר שאל את תומאס "הזהו אדונך?" השיב תומאס בחיוב. תומאס יצא עם הסוחר לממלכתו של גונדופרס, ולאחר שעשה ניסים רבים בדרך להודו, העלה את חמתו של המלך שכן במקום לבנות את ארמונו חילק את הכסף שניתן לו לעניים. תומאס ניצל ממאסר וגזר דין מוות בזכות גד, אחיו של המלך, שהיה לתלמידו של תומאס. במשך שנים לא היו עדויות לקיומו ההיסטורי של המלך גונדופרס, אך בסוף המאה ה-19 נמצאו מטבעות באזור פנג'אב וקאבול עם שמו של גונדופרס מוטבע עליהן. תקופת שלטונו בצפון הודו מתוארכת למחצית הראשונה של המאה הראשונה. לאחר צאתו של תומאס מארמונו של גונדופרס הוא יצא להטיף ברחבי הודו, ובממלכה השכנה נתפס תומאס על ידי המלך מיסדאוס (Misdaeus), שכעס על הטפותיו של תומאס בקרב בני ממלכתו ועל שהמיר את דתם של בנו ואשתו ולכן ציווה להוציאו להורג. תומאס מת מות מרטיר משופד בחרבותיו חייליו של מיסדאוס תוך שהוא מתפלל.

המסורת מהמאה הרביעית אומרת שעצמותיו הועברו בשנת 232 לאדסה ושם נחו עד המאה ה-13 משם עברו לאי כיוס ביוון ובשנת 1258 הועברו לאיטליה לעיר אורטונה (Ortona).

תומאס בחוף מלבר

לפי המסורת של הכנסיות בדרום הודו, השליח תומאס נחת בשנת 52 בחוף מלבר, החוף הדרום מערבי של תת-היבשת, בנמל קודונגלור (Kodungallur) (היום במדינת קרלה). הוא הטיף באזור וייסד בדרום הודו שבע כנסיות המהוות את ראשית הנצרות בדרום הודו. תומאס הטיף בכל דרום היבשת ועל פי המסורת היה זה במערה על הר המכונה "הר תומאס" במילפור שבצד המזרחי של דרום הודו, (היום בעיר צ'נאי, מדינת טאמיל נאדו) שם הוצא להורג, נקבר ושרידיו מוצגים עד היום בבזיליקת סנט תומאס בצ'נאי. הנוצרים בקרלה, שעד לכיבוש הפורטוגזי במאה ה-16 היו קשורים בכנסייה האשורית של המזרח, רואים בשליח תומאס מייסד הכנסייה ולפיכך הם מכונים הנוצרים של מר תומאס.

ספרים נוספים המיוחסים לתומאס

בשורת הילדות על פי תומאס ספר אפוקריפי נכתב כפי הנראה במאה השנייה בסוריה ומתאר את מעשיו של ישו בילדותו, מעבר למסופר בבשורה על פי לוקאס. הספר היה פופולרי למדי. מארק טוויין בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש" (1869) מציין שהיה ברשותו עותק של הטקסט משנת 1621 והוא מוסיף שגם אם הטקסט אינו קנוני קטעים ממנו וסיפוריו זכו להישמר ולהיות מסופרים בקתדרלות של צרפת ואיטליה ובפי המאמינים.

הבשורה על פי תומאס היא אוסף אמרות ורעיונות המיוחסים, על פי פתח הדברים, לתומאס יהודה דידמוס. הטקסט נמצא בחפירות בנאג' חמאדי בשנת 1945 בקופטית ולאחר שתורגם התגלה שחלקים ממנו כבר נמצאו ביוונית בסוף המאה ה-19.

הכנסייה הקתולית מציינת את חגו של תומאס ב-3 ביולי.

לקריאה נוספת

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 238-239, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

• תומאס הקדוש בתאריך 30 בינואר 2011, בארכיון האינטרנט
• תומאס הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)