תוספות

ספר

התוספות הן חיבורים קולקטיביים רבים של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, שעריכתם נפרסה על פני תקופה של כמאתיים שנה. החיבור מכיל קושיות, תירוצים והערות על דברי התלמוד הבבלי. מאז חיבורן בימי הביניים המאוחרים, ריכזו התוספות את עיקר תשומת לבם של המעמיקים בתלמוד.

העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב - דברי הפרשנים השונים: בצד הפנימי (כאן מימין) רש"י ובצד החיצוני (כאן משמאל) בעלי התוספות.

בדף התלמוד בהדפסתו המסורתית נמצאות התוספות בצדו החיצוני של העמוד. הן מתחילות במובאה קצרה מדברי התלמוד, המכונה "דיבור המתחיל" (במקור חלק מהמשפט "דיבור המתחיל כך וכך" כלומר הדיבור של התוספות שמתחיל במילים הללו בתלמוד. כיום המילים "דיבור המתחיל" משמשות גם כביטוי עצמאי). התוספות הן ביסודן הערות לדברי רש"י, המכונה "הקונטרס", אם כי התפתחו והשתכללו להרבה מעבר לכך.

בעלי התוספותעריכה

  ערך מורחב – בעלי התוספות

בעלי התוספות המוזכרים בתוספות הם קבוצה של מאות רבנים, ומתוכם מוזכרים 44 בקובצי התוספות המצויים בדפי התלמוד עצמו[1], והמשותף לכולם הוא לקיחת חלק בכתיבת פירושים המכונים תוספות על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י לתלמוד. בנוסף, יש מהם שכתבו פירושים לתורה ("דעת זקנים"). יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה.

יצירת התוספותעריכה

התוספות התפתחו בחוג תלמידי רש"י, והרבנים החשובים שהשתתפו ביצירתם ("בעלי התוספות") הם, בין השאר, רשב"ם, רבנו תם, רבי יצחק בן שמואל (בדרך כלל מכונה ר"י), רבי שמשון בן אברהם משאנץ (רשב"א משאנץ), מהר"ם מרוטנברג ועוד אחרים (ושלוש פעמים מובא גם הרמב"ם).

ישנן כמה ואריאציות של תוספות. מחבר התוספות הראשון היה ר"י הזקן.[דרוש מקור] ר"י הזקן ותלמידיו כתבו חיבורי תוספות על מסכתות התלמוד הבבלי, כאשר יש יותר מתוספות אחד על המסכת. המפורסמים מביניהם, רבי אלחנן בן ר"י הזקן, רבי שמשון בן אברהם הר"ש משאנץ שכתב את תוספות שאנץ (על שם העיר Sens), רבי יהודה שירליאון מפריז.

כל דור עיבד הוסיף וערך את חיבורי התוספות מן הדור הקודם. כך חוברו תוספות חכמי איוורא, בידי רבי יצחק ורבי משה בני שניאור מאיוורא, ותוספות חכמי אנגליה. בתקופה מאוחרת יותר נערכו התוספות (בעיקר תוספות שאנץ) בידי רבי אליעזר מטוך[2], רבנו פרץ מקורביל, ורבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש).

נקודת המוצא של בעלי התוספות היא היותו של התלמוד חיבור אחד. מכאן שאין זה רצוי להסביר סתירות פנימיות בסוגיה, וסתירות בין סוגיה לסוגיה במסכתות שונות בתלמוד כ"מחלוקת הסוגיות" וכדומה, אלא כמקור להסקת דינים חדשים, בין השאר על ידי פלפול והעמדות שונות. כן ידועות התוספות ביחסן ל"מנהג ישראל" כמקודש, ורבים מבעלי התוספות יידחקו מאוד בהסבר התלמוד כדי לקיים את המנהג.

אותו יחס שנקטו כותבי התוספות לחכמי התלמוד נוקטים היום בישיבות כלפי בעלי התוספות עצמם, ומדקדקים בדבריהם, מקשים מתוספות לתוספות (אם כי זאת ניתן לעשות למעשה רק כאשר ידוע שכותב התוספות הוא אחד) ומתרצים על ידי חילוק ופלפול. גישה זאת לתוספות אינה חדשה, ומקורה כבר במאות השנים שאחרי חתימתן. בין המפלפלים המפורסמים בדברי התוספות נמצאים המהרש"ל, המהר"ם מלובלין והמהרש"א.

על הפסקים המצויים בתוספות הסתמך בין השאר הרמ"א כאשר כתב את המפה על השולחן ערוך.

התוספות בדפוסי התלמודעריכה

אף על פי שנוצרו קבצים רבים של תוספות בבתי מדרש שונים לאורך תקופת בעלי התוספות ונערכו בידי עורכים שונים, מאז הדפסת התלמוד נשמר הכינוי "תוספות" בסתם (ולעיתים "תוספות שלנו") לקבצים שנדפסו על דף הגמרא לצד הגמרא עצמה. קובצי התוספות במסכתות השונות לא הגיעו ממקור אחד, ובכל מסכת הדפיסו המדפיסים את הקובץ שהגיע לידם. לראשונה הודפסו התוספות למסכת ברכות בשנת גמר"א (ה'רמ"ד) בידי יהושע שלמה שונצינו, בהדפסה הראשונה של מסכתות מהתלמוד בכלל. בהמשך הדפיס בן אחיו גרשם שונצינו עוד 23 מסכתות עם תוספות. דניאל בומברג הדפיס במהדורת ש"ס ונציה את כל התלמוד עם תוספות (מלבד במסכת הוריות), כאשר במסכתות שהודפסו קודם לכן הוא השתמש באותם קבצים שהשתמשו בני שונצינו. בכל מהדורות התלמוד הנדפסות מכאן ואילך הודפסו התוספות בהתאם למהדורת בומברג (מלבד שני דפוסים שלא הודפסו בהם תוספות כלל)[3].

במסכתות אחדות הוסיפו בדפוסים אחרים הערות על דברי התוספות בשם "תוספות ישנים", אך אין זו נוסחה ישנה של דברי התוספות שלנו, אלא בדרך כלל ליקוט מתוך קבצים מקבילים של תוספות. במקרים מסוימים אלו הערות שנוספו על הגיליון בכתבי היד בידי עורכים מאוחרים.

להלן רשימת מקורות קובצי התוספות הנדפסים ועורכיהם:[4]

מסכת מקור התוספות הנדפסות במסכת זו העריכה
מסכת ברכות בעיקר תוספות רבי יהודה שירליאון קיצור תוספותיו של רבי יהודה, עם הוספות מדברי תלמידיו רבי שמשון מקוצי, רבי משה מקוצי ורבי משה מאיוורא. העריכה נעשתה כנראה באשכנז באמצע המאה ה-13 בידי מישהו שהכיר את ר"מ מאיוורא.
מסכת שבת תוספות רבי אליעזר מטוך שהתבסס בעיקר על תוספות שאנץ עד לדף קכ"ב ע"ב נעשתה בידי רבי אליעזר עריכה משמעותית, והוא קיצר את דברי ר"ש משאנץ, שילב בהם את תוספות ר"י פורת מתלמידי הרשב"ם והוסיף דבריהם של חכמים נוספים. מדף קכ"ב ע"ב הגיעו אלינו התוספות באמצע תהליך העריכה, ולצד דיבורים המקצרים את דברי ר"ש משאנץ ישנם גם דיבורים בהם הוא מצוטט כלשונו ללא עריכה כמעט.
מסכת עירובין תוספות שאנץ משני האחים רבי שמשון משאנץ וריצב"א שילוב תורתם של שני האחים משאנץ, בתוספת דברי תלמידי הריצב"א, שנעשתה בידי אחד מתלמידיו של ריצב"א.
מסכת פסחים תוספות רבי אליעזר מטוך. בתשעת הפרקים הראשונים: מבוסס על תוספות רבי שמשון משאנץ. בפרק העשירי: על תוספות רבי יחיאל מפריז עורך הקובץ לכל המסכת הוא רבי אליעזר מטוך. בתשעת הפרקים הראשונים הבסיס הוא תוספות שאנץ, בהוספות מדברי חכמים מאוחרים יותר: רבי שלמה מדרויש ורבי שמואל מפלייזא, ובפרק העשירי הבסיס הוא כמעט רק תוספות רבי יחיאל, רבו של רבי אליעזר, בעריכה מועטה.
מסכת יומא תוספות מהר"ם מרוטנבורג מהר"ם ערך את הקובץ מתוך קבצים שונים של תלמידי ר"י הזקן ומתוך דברי רבותיו כמו רבי יחיאל מפריז, רבי שמואל בר שלמה ורבי יהודה ממיץ.
מסכת סוכה תוספות רבי שמשון משאנץ עריכת ר"ש משאנץ עצמו, על בסיס דברי תלמידי רבנו תם. ניכרת עריכה קפדנית, ללא ציטוטים מדברי קודמיו.
מסכת ביצה תוספות תלמידי רבנו פרץ העורך, אחד מתלמידי רבנו פרץ, השתמש גם בתוספות שאנץ ובתוספות איוורא.
מסכת ראש השנה תוספות רבי שמשון משאנץ גם אלו נערכו בידי ר"ש משאנץ עצמו. יעקב נחום אפשטיין סבר שתוספות אלו נערכו בידי רבי אליהו מנחם מלונדריש.
מסכת תענית תוספות מאוחרות קובץ זה אינו מקבצי התוספות הקלאסיים, והוא נערך במאה ה-14. העורך מוסר דברים בשם ר' יצחק מטרוטי, שהוא אחד מתלמידי רבנו פרץ והרא"ש.
מסכת מגילה תוספות רבי יהודה שירליאון התוספות נערכו בידי ר"י שרליאון, שהשתמש גם בתוספות רבי אלחנן מדמפייר ובתוספות רבי יוסף מקלצון איש ירושלים.
מסכת מועד קטן תוספות רבי שמואל בן רבי אלחנן רבי שמואל בנו של רבי אלחנן ונכדו של ר"י ערך את התוספות בהתבסס על תוספות רבי יצחק בן מרדכי תלמיד ריב"א ועל תוספות רבי אברהם תלמיד הרשב"ם, בהוספת דברים מרבו הריצב"א.
מסכת חגיגה בעיקר תוספות רבי אלחנן העורך, כנראה רבי משה מאיוורא, התבסס על תוספות רבי אלחנן ועל תוספות רבו רבי יהודה שירליאון, והוסיף עליהם קצת מתוספות שאנץ.
מסכת יבמות תוספות רבי אליעזר מטוך. באחד עשר הפרקים הראשונים מבוסס על תוספות שאנץ ומפרק שנים עשר בעיקר על תוספות רבי יהודה שירליאון. באחד עשר הפרקים הראשונים לא נזכרים חכמים המאוחרים לתלמידי ר"י הזקן, ולכן הבסיס לתוספות אלו הוא קובציהם של תלמידי ר"י, שעובדו בידי ר"ש משאנץ, ונערכו לבסוף בידי רבי אליעזר מטוך. החל מפרק שנים עשר השתמש ר' אליעזר הרבה בתוס' ר"י שירליאון, וערך אותו בתוספת דברים.
מסכת כתובות תוספות רבי אליעזר מטוך על פי תוספות רבי שמשון משאנץ בדומה לתוספות שבת ובניגוד לתוספות יבמות, תוספות כתובות הגיעו אלינו באמצעו של תהליך העריכה. בתשעת הפרקים הראשונים העריכה רבה יותר ולצד עיבוד תוספות שאנץ צורפו דברים מתוספות רבי יהודה שירליאון ודברי רבותיו של העורך (רבי יחיאל מפריז, רבי משה מאיברא ורבי יחזקיה ממגדבורג), אמנם ישנם גם דיבורים שהועתקו כלשונם מתוספות שאנץ. החל מהפרק העשירי העריכה אף מועטה יותר ומתרבים הדיבורים שהם העתקת תוספות שאנץ, אך גם בחלק זה צורפו דברים משל רבי אלחנן, רבי שלמה מדרויש וריצב"א.
מסכת נדרים תוספות תלמידי רבנו פרץ העורך, מתלמידי רבנו פרץ, התבסס בעיקר על תוספות איוורא, וחכמיה האחים רבי משה מאיוורא, רבי שמואל מאיוורא ורבי יצחק מאיוורא, נזכרים בתוספות אלה לעיתים תכופות. השתמש גם בתוספות רבי יהודה שירליאון.
מסכת נזיר תוספות תלמידי רבנו פרץ נערכו עוד בחיי רבנו פרץ, והבסיס להן הוא תוספות איוורא ובפרט תוספותיו של רבי יצחק מאיוורא, לצד דברי רבנו פרץ, רבותיו רבי יחיאל מפריז ורבי יעקב מקינון, ותלמידיו.
מסכת סוטה תוספות רבי מאיר ורבי יהודה בני קלונימוס משפירא העורך היה תלמידם של שני האחים והתבסס על תוספותיהם, ובעיקר את תוספותיו של רבי יהודה, כשהוא משלב בתוכם את תוספות הר"י. לדעת יעקב נחום אפשטיין תוספות אלה הם משל רבי ברוך בן שמואל ממגנצא.
מסכת גיטין תוספות רבי אליעזר מטוך תוספות אלו נערכו עריכה קפדנית בידי ר"א מטוך, ומקורותיו העיקריים הם תוספות שאנץ ותוספות רבי אלחנן.
מסכת קדושין תוספות איוורא נערכו בצרפת בסוף המאה ה-13 בידי אחד מתלמידיו של רבי יצחק מאיוורא, שהשתמש, מלבד בדברי חכמי איוורא, גם בתוספות שאנץ, רבי ברוך בן יצחק ושאר תלמידי ר"י.
מסכת בבא קמא תוספות רבי אליעזר מטוך על פי תוספות רבי יהודה שירליאון. רבי אליעזר לא הוסיף כמעט לדברי ר"י שירליאון, ולא צירף לדבריו מקבצים אחרים, אלא רק קיצר את דבריו ושינה את לשונם.
מסכת בבא מציעא תוספות רבי אליעזר מטוך רבי אליעזר ערך את הקבצים שהיו בידו, בעיקר דברי הר"י ותוספותיו של בנו רבי אלחנן, ובחלק מהמסכת התבסס גם על תוספות שאנץ. לאלה הוא הוסיף את תורת רבותיו שבאשכנז רבי יהודה החסיד, רבי יהודה מפרידברג ודודו רבי יחזקיה ממגדבורג, וגם את תורתו שלו.
מסכת בבא בתרא תוספות רבי אליעזר מטוך עד לדף קמ"ד ע"ב התבסס רבי אליעזר על תוספות שאנץ לצד קובץ נוסף מתלמידי הר"י, וכן על תוספות רבי יצחק בן מרדכי ותוספות איוורא. מדף קמ"ד ע"ב ואילך השתמש רבי אליעזר בשני קבצים אחרים, אף הם מתלמידי הר"י, כשלצד זה הכניס מפעם לפעם מדברי רבי משה מאיוורא. לדעת יעקב נחום אפשטיין (על בסיס הצעת המבי"ט) מדף קמ"ד ע"ב מדובר בקובץ אחר, שנערך בידי רבי אליעזר בן שמואל מוורונה.
מסכת סנהדרין תוספות תלמידי רבנו פרץ העורך, מתלמידי רבנו פרץ, התבסס בעיקר על קובץ של תוספות שאנץ, לצד קבצים נוספים כמו זה של רבי שלמה מדרויש, כשהו מוסיף להם מדברי רבנו פרץ ובית מדרשו.
מסכת מכות תוספות תלמידי רבנו פרץ גם קובץ זה הוא משל בית מדרשו של רבנו פרץ, אלא שהן נערכו עוד בחייו של רבנו פרץ בידי תלמיד שישב לפניו. הבסיס העיקרי שלהן הוא תוספות שאנץ והעורך השתמש גם בתוספות איוורא.
מסכת שבועות תוספות רבי אליעזר מטוך נערכו מתוך תוספות רבי אלחנן בצירוף תוספות איוורא, בתוספת דברים משל רבי אליעזר, כדרכו.
מסכת עבודה זרה תוספות תלמידי רבנו פרץ העורך, מתלמידי רבנו פרץ, העתיק קטעים רבים כלשונם מתוספותיו של רבי שמואל מפלייזא, שהתבסס בעצמו על תוספות רבי יהודה שירליאון, שמבוססות על תוספות רבי אלחנן. בקובץ מופיעים פעמים רבות דברי של רבי אלחנן, אך קשה לדעת האם העורך השתמש בהן ישירות או הביא את הדבריחם מכלי שני או שלישי. לאלה הוסיף העורך את חידושי בית מדרשו של רבנו פרץ, בין היתר בשם חכמי איוורא. בנוסף, השתמש העורך גם בספרי ההלכה ולא רק בתוספות, כמו ספר התרומה לרבי ברוך בן יצחק, אור זרוע לרבי יצחק אור זרוע וסמ"ג לרבי משה מקוצי.
מסכת הוריות תוספות אשכנזיות נערכו במחצית הראשונה של המאה ה-13, על בסיס פירושו של רבי שמחה משפיירא למסכת, שהשתמש בדברי רבו רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא. תוספות אלה לא נדפסו בדפוס ונציה, והודפסו לראשונה בדפוס פפד"מ תע"ט.
מסכת זבחים תוספות רבי ברוך בן יצחק נכתבו לאחר פטירת ריצב"א ב-1210. מקורו העיקרי של רבי ברוך הוא דברי רבו ר"י הזקן והוא התבסס גם על תוספותיו של רבי חיים כהן תלמיד רבנו תם.
מסכת מנחות תוספות רבי שמשון משאנץ נערכו כנראה בידי רבי שמשון משאנץ עצמו ומבוססות על דברי תלמידי רבנו תם.
מסכת חולין תוספות רבי אליעזר מטוך נערכו על בסיס תוספות שאנץ ותוספות רבי יהודה שירליאון, ומוזכרים בהן חכמים רבים, לרבות מתלמידי תלמידיו של ר"י. לאלה הוסיף רבי אליעזר, כדרכו, מדברי רבותיו שבאשכנז רבי אהרן מרגנשבורג, רבי חזקיה ממגדבורג ורבי יהודה מפרידברג.
מסכת בכורות תוספות רבי שמשון משאנץ בדומה לתוספות מנחות, תוספות אלה נכתבו בידי רבי שמשון משאנץ, שהתבסס על דברי רבו ר"י הזקן.
מסכת ערכין תוספות איוורא מאוחרות העורך הוא מתלמידי רבי יעקב בנו של רבי שמואל מאיוורא ותלמידי הרמ"ר, חכם בלתי ידוע. הוא התבסס בעיקר על תוספות רבי אלחנן וגם על תוספות רבי משה מאיוורא ותוספות שאנץ.
מסכת תמורה תוספות איוורא העורך אף הוא תלמיד רבי שמואל מאיוורא והרמ"ר, אך אינו עורך התוספות לערכין.
מסכת כריתות תוספות תלמיד הר"י נדפסו רק מדף ט' עד דף כ"ו. העורך הוא אחד מלתמידי הר"י שהיה גם תלמידו של רבנו חיים כהן תלמיד רבנו תם. מכיל בעיקר מדבריהם של תלמידי רבנו תם ומעט מתלמידי ר"י, כמו רבי אלחנן בן יצחק ורבי ברוך בן יצחק.
תוספות אשכנזיות החל מדפוס פפד"מ תע"א נדפס בשולי הגיליון קובץ תוספות נוסף מתחילת המסכת עד דף ט"ו. ככל הנראה זהו קובץ ממקור אשכנזי, ועורכו אינו ידוע.
מסכת מעילה תוספות תלמידי רבנו פרץ נתחברו עוד בחייו של רבנו פרץ, בידי אחד התלמידים שישב לפני רבו. פעמים רבות מכילות פירוש ולא תוספות.
מסכת קינים תוספות אשכנזיות לא ידוע מי העורך, אך הוא מתבסס על תוספות הריב"א ותוספות רבי יעקב הלוי ומוסיף מדברי רבו.
מסכת נדה תוספות רבי אליעזר מטוך רבי אליעזר התבסס בעיקר על תוספות שאנץ, אך הוסיף לכך מקבצים אחרים. ייתכן שביניהם גם תוספות רבי ברוך בן יצחק.

עיוני התוספותעריכה

רשימה חלקית של נושאים עקרוניים העולים לדיון בדברי התוספות:

  • סתירה ברורה או משתמעת בין סתם הגמרא או בין דברי אמורא או תנא לדברים במקום אחר. קושיה תתעורר גם בשל סתירה בינם לבין המתחייב על פי ההיגיון. סתירות אלו מהוות את עיקר הדיון בתוספות למיניהן. קושיות שונות עשויות להיות מוסתרות, כשהקטע נפתח בהסבר אלטרנטיבי שמכיל גם את הקושיה.
  • קושיה על ביאור הסוגיה לפי רש"י וניסיון למצוא ביאור אחר.
  • תמיהה על הצגת עניינים בסוגיה כברורים ופשוטים בשעה שאינם כאלו לכאורה.
  • תמיהה מדוע צריך התלמוד לחדש דינים מסוימים, כאשר לדעת התוספות אלו ניתנים להסקה ממקומות אחרים.
  • הסברת טעמים למה שהגמרא לא כתבה (מדוע לא נכתב דין מסוים, מדוע לא הובא תירוץ מסתבר לכאורה).
  • צמצום, הגבלה ועשיית סייגים לדברים הנאמרים בגמרא (הבהרה שהדינים אינם לפי כל הדעות או שאינם תקפים בכל המצבים).
  • תמיהה מן הגמרא על מנהג מקובל, והסבר המנהג באופן שלא יסתור את דברי הגמרא.
  • פירוש פשוט של מילים ועניינים, לעיתים במקום שבו אין הסכמה עם פירוש רש"י. לעיתים במקום שאין הוא מפרשם בעצמו.
  • ענייני דקדוק עברי (למשל בתחילת מסכת קידושין: האם אומרים "אישה נקנית" או "האישה נקנית", "שלוש דרכים" או "שלושה דרכים", ומצוטטות מובאות רבות מהמשנה לבחינת העניין).
  • ענייני גאוגרפיה (למשל בתחילת מסכת גיטין – האם עכו היא בארץ ישראל. שיטתו של רבנו תם שחציה הייתה בארץ ישראל וחציה בחו"ל, ואילו שיטתו של רבי יצחק היא שלא בהכרח יש קשר בין עצם קדושת ארץ ישראל לבין ההיכללות בארץ ישראל לגבי דיני גט מסוימים).

שיטת לימודם של בעלי התוספותעריכה

הגמרא – בין תלמוד ירושלמי ובין תלמוד בבלי – בנויה מאוסף אמרות של חכמים שונים (תנאים ואמוראים) ודיונים על אמרות אלו. הדיונים מתקיימים ברובם בארמית, בקיצורי מילים ובמונחים מורכבים שמשמעותם משתנה לאורך הדיונים, ובשל כך פעמים קיים קושי להבין את המשמעות הפשוטה של הגמרא. רש"י היה הראשון שכתב פירוש מקיף על כל הש"ס (לפניו כתב רבנו חננאל פירוש, אך לא הקיף את הש"ס כולו). פירושו של רש"י מתאפיין בעיסוק בסוגיה באופן מקומי. לעומת זאת, בעלי התוספות, מצאצאיו, בוחנים את הסוגיה בהשוואה לסוגיות אחרות בש"ס. אל הש"ס הם מתייחסים כמקור אחיד שחייבת לשרור בו קוהרנטיות.

להלן השוואה בין פירוש רש"י לפירוש רבנו תם, נכדו, מבעלי התוספות:

בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ט, עמוד א'), מופיעה פסיקת הלכה בנוגע לדיני קניין: יהודי החפץ בקניית דבר (בסוגיה מדובר על קרקע), נאסר לעשות זאת אם יהודי אחר כבר מנסה לקנותו. מותר לו לעשות זאת רק במקרה שהיהודי האחר חזר בו מרצונו לקנות. כדי לבסס את הדין הזה הגמרא מצטטת דין דומה: "עני המהפך ב'חררה' ובא אחר ונטלו, נקרא רשע". רש"י מפרש: "מהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית". כלומר, אם עני מנסה לזכות במשהו מן ההפקר או בנדבה מבעל הבית, אסור לאחר לקדמו "ולחטוף" את החפץ לפניו.

פירושו של רש"י אמנם תואם את דברי הגמרא כאן, אבל הוא לא תואם סוגיה מקבילה במסכת בבא מציעא. שם מופיע שאם עני מנסה לזכות במציאה (חפץ אבוד שאין בו סימן) ובמקום להרימו (מעשה המעניק למרים זכויות קניין על החפץ, לפי ההלכה) הוא מפיל את עצמו עליו (נפילה על חפץ לא מוכרת כמעשה קניין הלכתי) - רשאי אדם אחר לזכות במציאה. פסיקה דומה מופיעה במסכת פאה, בנוגע לזכויות קניין של העני בשדה.

רבנו תם מפרש שבמסכת קידושין סוגיית "עני המהפך בחררה", שהנוטל ממנו נקרא רשע, נאמרה רק במקרה שהעני מנסה לקנות משהו, ואילו במסכת בבא מציעא מדברת הסוגיא לגבי חפץ של הפקר, כגון מציאה או נדבה, שאז כולם שווים ויכולים להתחרות עליה, עד שאחד זוכה בפועל (ומבצע מעשה קניין). לאחר הסבר זה מביא רבנו תם סוגיות נוספות בש"ס שנראות כסותרות את העיקרון זה, אך הוא מתרץ אותן אחת ואחת, מתוך מחויבות להסברו.

דוגמה זו ממחישה את החיפוש אחר העקביות בכל הסוגיות, ומציאת הסברים המיישבים את כל הסתירות שביניהן. זו, כפי שנכתב למעלה, היא אחת הבעיות המרכזיות שהעסיקו את בעלי התוספות בפירושם לגמרא.

הערכה מודרניתעריכה

החוקר ישראל תא שמע כתב על כך: "מפעל התוספות...- הוא מהישגיה הגדולים ביותר של הרוח היוצרת בישראל בימי הביניים, ומהווה גורם עיקרי בהתפתחותה של ההלכה בתקופה ההיא"[5].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תוספות באתר אנציקלופדיה יהודית באתר דעת
  2. ^ הדעות חלוקות בדבר זהות העיר טוך בכינויו של ר' אליעזר, בין העיר Toques בנורמנדיה שבצרפת לבין טוכהיים (Tucheim) בגרמניה
  3. ^ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 29–30.
  4. ^ הרשימה ע"פ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 600–675.
  5. ^ מתוך: הלכה מנהג ומציאות באשכנז 1100- 1350, ישראל מ' תא שמע, מאגנס, ירושלים., תש"ע.