תורסטן ובלן

תורסטן בונדה ובלן (באנגלית: Thorstein Veblen, בנורווגית: Torsten Bunde Veblen, ‏30 ביולי 1857 - 3 באוגוסט 1929), היה כלכלן וסוציולוג אמריקני ממוצא נורווגי, אשר נודע גם כמבקר חברתי.

תורסטן ובלן
Thorstein Bunde Veblen

לידה	30 ביולי 1857 Cato, ויסקונסין, ארצות הברית
פטירה	3 באוגוסט 1929 (בגיל 72) מנלו פארק, קליפורניה, ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלה
מקום לימודים	מכללת קרלטון (1880) אוניברסיטת ייל (1884) אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
מנחה לדוקטורט	ויליאם גראהם סאמנר
מוסדות	אוניברסיטת מיזורי אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת סטנפורד בית הספר החדש למחקר חברתי
תלמידי דוקטורט	ג'ורג' ו. סטוקינג האב, הרברט ג'. דבנפורט
פרסים והוקרה	פרס ג'ון אדיסון פורטר (1884)
תרומות עיקריות
חתימה

ובלן מזוהה עם כלכלה מוסדית, זרם מחשבתי, או תנועה, בכלכלה, השמים את הדגש במוסדות יצירי אדם, בתור הגורם הכלכלי הדומיננטי. ובלן היה ידוע כמבקר חברתי חריף ומריר של החברה הקפיטליסטית של זמנו, של מעמד המתעשרים האמריקני ושל תרבות צריכת הראווה (מטבע לשון שובלן טבע) שאותו מעמד פיתח, ואף של מערכת ההשכלה הגבוהה האמריקנית. אם כי ובלן אהד את רעיון הלאמת התעשייה, לא היה מזוהה עם אף אחת מהתנועות החברתיות העיקריות של מעמד העובדים בדורו: סוציאליזם, מרקסיזם או אנרכיזם.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

תורסטן ובלן נולד בקאטו (Cato), ויסקונסין, להורים אשר היגרו מנורווגיה ב-1847, כילד הרביעי מתוך 12, ושפת האם שלו הייתה נורווגית. החווה המשפחתית אשר הוריו בנו שגשגה במשך הזמן, הודות לתבונת כפיהם, והם היו מסוגלים לאפשר לילדיהם חינוך פורמלי נאות. כך, תורסטן וגם יתר אחיו יכלו ללמוד, וחלקם אף הצטיינו, במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 1874 תורסטן ובלן למד כלכלה ופילוסופיה בקרלטון קולג' (Carleton) שבנורתפילד (Northfield), מינסוטה. מאוחר יותר ובלן גילה עניין גם במדעי החברה. ב-1880, לאחר שסיים את לימודיו בקרלטון קולג', פנה לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אלא שלא הצליח להשיג מלגה לצורך לימודים באותו מוסד. לפיכך, פנה לאוניברסיטת ייל, ובה סיים דוקטורט בפילוסופיה ובמדעי החברה ב-1884. כתוצאה מתחומי התעניינותו הרחבים, רעיונותיו הושפעו רבות ממדעים ומתחומי דעת מגוונים, כמו אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.

קריירה אקדמית ואחרת

כללית, הקריירה של ובלן סבלה הן בשל רעיונותיו, שלא עלו בקנה אחד עם האתוס האמריקני, בייחוד באותה תקופה, המעלה על נס את היזם הפרטי, ורואה בהתעשרות פרי ראוי לכך, והן בשל התנהגותו האישית. למרות היותו חוקר וכותב פורה, כשל לא פעם בהשגת משרה אקדמית הולמת, ומשהשיגה, כשל לא פעם בשמירה עליה.

לאחר הדוקטורט ובלן היה מחוסר עבודה למשך כשבע שנים. חלק מאותו זמן ובלן שהה בחווה המשפחתית, שם, בין היתר, החלים ממלריה, קרא ולמד הרבה. ב-1891 פנה ללימודים מתקדמים, תוך התמקדות בכלכלה, באוניברסיטת קורנל, והצטרף לסגל של אוניברסיטת שיקגו ב-1892, שם לימד (ונחשב מרצה משעמם) ופרסם מאמרים. בין היתר, ובלן הצטרף לצוות העריכה של "הביטאון לכלכלה פוליטית" (The Journal of Political Economy) אשר יצא מטעם האוניברסיטה, וזה האחרון שימש במה, אם כי לא יחידה, לרעיונותיו. ב-1899 ובלן פרסם את ספרו הראשון, והידוע ביותר: "התאוריה של מעמד הפנאי" (The Theory of the Leisure Class). בספר זה, בו טבע את המושג 'צריכת ראווה', הוא מתאר כיצד 'מעמד הפנאי' רוכש מוצרים כדי להפגין את עושרו, ולא בשל הצורך בהם. הפופולריות לה זכה הספר הביאה לקידומו בתוך האוניברסיטה בה היה מעמדו עד אז, וגם אחר כך, רופף. ב-1906 ובלן קיבל משרת מרצה בכיר באוניברסיטת סטנפורד. גם שם לא הצליח לבצר לעצמו מעמד מבוסס: שוב נחשב למרצה גרוע וכן לרודף נשים, ולבסוף נאלץ לעזוב. ב-1911 הוא קיבל משרה באוניברסיטת מיזורי, במעמד של מרצה, הנחות מזה שעזב, ואף זאת בעזרת ידידותו עם ראש המחלקה לכלכלה.

ב-1917 ובלן הצטרף לצוות שהקים הנשיא וודרו וילסון, אשר נועד לנתח הסדרים אפשריים לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. בהמשך, למשך זמן מה, ובלן הועסק על ידי מנהל המזון האמריקני (American Food Administration) ואחר כך, עקר לניו יורק, שם שימש כעורך המגזין 'המחוג' (The Dial), אשר עסק בנושאים פוליטיים כמו גם בביקורת ספרות, עד שזה שינה את כיוונו והפך למגזין ספרותי, ב-1920. ובלן פרסם באותו מגזין סדרה של מאמרים אשר מאוחר יותר הוא עיבד לספר "המהנדסים ושיטת המחירים" (The Engineers and The Price System). במאמרים אלה העביר ביקורת על היבטים שונים של השיטה הקפיטליסטית, כמו קביעת המחירים, מחסור מלאכותי, אורך חיים מוגבל מראש למוצר ועוד. לדעתו, ובניגוד למרקסיזם, מי שישימו קץ לשיטה הקפיטליסטית, יהיו המהנדסים ויתר הטכנוקרטים. תוך כדי כך היה ובלן, יחד עם קבוצה של אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים אמריקנים, בין מייסדי הניו סקול, ובין השנים 1919 ו-1926 הקדיש מזמנו ומכוחו לפיתוחו.

רעיונותיו

ביקורתו של ובלן על המודל הכלכלי הסטטי הניחה את היסודות לתחום הכלכלה המוסדית. הוא לא היה רק כלכלן אלא גם סוציולוג, שדחה את עמדות הכלכלנים בני זמנו שראו את הכלכלה כתחום אוטונומי, יציב ובעל תכונות סטטיות. ובלן גרס כי הכלכלה מוטמעת בתוך מוסדות חברתיים. במקום להפריד אותה מיתר מדעי החברה, ובלן בחן את היחסים בין תופעות כלכליות, חברתיות ותרבויות. באופן כללי, חקר הכלכלה המוסדית ראה במוסדות הכלכליים תוצר של התפתחות תרבותית. אמנם הכלכלה המוסדית לא הפכה לאסכולה בולטת במחשבה הכלכלית אך היא אפשרה לכלכלנים מתחומים רבים לבחון בעיות כלכליות תוך התחשבות גם בנקודות מבט חברתיות ותרבויות.

ובלן השקיף על ההיסטוריה האנושית כמאבק בין יצירתיות לבין כוח. בסדר העולם הקפיטליסטי של תקופתו זיהה ובלן את מאבק זה עם ניגוד בין התעשייה לבין העסקים.

התעשייה, להגדרת ובלן, היא כלל התהליך החברתי של הייצור (כולל היווצרות הידע הדרוש לכך). מטרתה היא לייצר ביעילות רבה ככל האפשר מוצרים ושירותים, והדבר מתבצע תוך ארגון שיטתי של הייצור ושימוש מושכל בידע. למרות שרוח תקופתו היללה את היזם הפרטי, ובלן הדגיש שהמדובר בפעילות שיתופית, בעיקרה. בנוסף, אין טעם בניתוח כל גורם ייצור לעצמו, כמו 'כוח עבודה', 'קרקע', 'הון'. לאלה יש משמעות רק בהקשר חברתי כולל.

"התאוריה של מעמד הפנאי", 1924

מטרת העסקים, לעומת זאת, היא הוספת עושר כספי נצבר. בניגוד לשיתופיות של הייצור, הרי העסקים מנתבים דרכם להוספת העושר באמצעות קונפליקטים לגבי חלוקת ההכנסות, ואלה, עקרונית, אינן תורמים דבר לייצור. העסקים מרוויחים לא כתוצאה מיכולתם לייצר, אלא כתוצאה מיכולתם לנכס לעצמם נתח מן היכולת הטכנולוגית והידע בחברה בה הם פועלים. במשטר הקפיטליסטי מנותבת התעשייה לשרת את מטרותיהם של העסקים, ובעצם, חלוקת ההכנסות מנותקת מן הייצור, כאשר העסקים מחזיקים בבעלותם קרנות הון, אשר הקשר שלהן לייצור הפיזי ערטילאי. יתרה מזו, לעסקים אין בדרך כלל עניין להביא את רמת הייצור לגובה מרבי. מטרתם היא להביאם לגובה בו רווחיהם יהיו מרביים. לרוב, אין הדבר היינו הך, והעסקים מגבילים למעשה את הייצור. כלומר, הרווח נובע אמנם ממה שיוצר, אך לא פחות, גם ממה שלא יוצר. למעשה, האמונים על יעילות כלכלית הם המהנדסים, שהם כמעט היחידים שעשויים לעמוד כנגד התהליך שתואר.

בניגוד לקרל מרקס, ובלן סבר כי מעמד הפועלים לא יהיה זה שישים קץ לשיטה הקפיטליסטית, אלא הטכנוקרטים, המהנדסים, שהם בעיניו נושאי בשורת השינוי העתידי, הם אלה שיביאו לסופו. הפרולטריון, בבוא ההזדמנות, יחקה בהתנהגותו את מעמד בעלי ההון.

בספרו "התאוריה של מעמד הפנאי", ובלן טבע את המושג 'צריכת ראווה', שהיא להגדרתו רכישת מוצרים במחיר העולה על שוויים. הוא מתאר כיצד 'מעמד הפנאי', המעמד שאינו חייב לעסוק בעבודה יצרנית לפרנסתו, רוכש מוצרים כדי להפגין את עושרו, ולא בשל הצורך בהם. המעמדות האחרים שואפים לחקות דפוס זה, וכך החברה כולה מוציאה כסף וזמן ללא תכלית של ממש. את נטייתם של בני 'מעמד הפנאי' לפעילות אינטלקטואלית ואמנותית מסביר ובלן בכך שאף זו דרך להפגין את החופש שלהם לבחור שלא לעסוק בעבודה יצרנית. בעומקו של רעיון צריכת הראווה עמדה הדעה כי צריכה אינה פעילות רציונלית, בהכרח.

חייו האישיים

מבחינה דתית, ובלן זיהה עצמו כאגנוסטי. ובלן היה נשוי פעמיים. ב-1888 ובלן נישא לאלן רולף (Rolfe), אחייניתו של נשיא קרלטון קולג'. לאחר נישואין בלתי יציבים, וללא ילדים, הזוג התגרש ב-1911. ב-1914 ובלן נישא שנית לאן ברדלי בוואנס (Bevans), לאן היו שתי בנות אשר ובלן שימש להן כאב חורג. גם נישואין אלה, שהיו יציבים מאלה הקודמים, נסתיימו ללא ילדים משותפים, עם מותה המוקדם של אן ב-1920, וכך לא הותיר ובלן ילדים משלו. ידוע כי ובלן נטל חלק במספר קשרים שמחוץ לנישואין עם נשים. אלה לא נתקבלו באהדה בשל הערכים השמרניים של התקופה, ואף השפיעו לרעה על מסלול קידומו. השפעה אחרת לרעה על קידומו הייתה נטייתו לשתייה חריפה.

בשנותיו האחרונות, ובלן התגורר בקליפורניה.

כתביו

ספרים

• — (1899). The Theory of the Leisure Class: An Economic Study of Institutions. New York: MacMillan.
• — (1904). The Theory of Business Enterprise. New York: Charles Scribner's Sons.
• — (1914). The Instinct of Workmanship and the State of the Industrial Arts. New York: MacMillan.
• — (1915). Imperial Germany and the Industrial Revolution. New York: MacMillan.
• — (1917). An Inquiry into the Nature of Peace and the Terms of Its Perpetuation. New York: MacMillan.
• — (1918). The Higher Learning In America: A Memorandum On the Conduct of Universities By Business Men. New York: B. W. Huebsch.
• — (1919). The Place of Science in Modern Civilisation and Other Essays. New York: B. W. Huebsch.
• — (1919). The Vested Interests and the Common Man. New York: B. W. Huebsch.
• — (1921). The Engineers and the Price System. New York: B. W. Huebsch.
• — (1923). Absentee Ownership and Business Enterprise in Recent Times: The Case of America. New York: B. W. Huebsch.

לקריאה נוספת

• Bell, Daniel (Autumn 1963). "Veblen and the New Class". The American Scholar. The Phi Beta Kappa Society. 32 (4): 616–638. נבדק ב-13 בפברואר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
• Diggins, John P. (1978). The Bard of Savagery: Thorstein Veblen and Modern Social Theory. New York: Seabury Press.
• Dobriansky, Lev (1957). Veblenism: A New Critique. Washington, DC: Public Affairs Press.
• Dorfman, Joseph (1934). Thorstein Veblen and His America. New York: Viking Press.
• Dowd, Douglas (1966). Thorstein Veblen. New York: Transaction.
• Fredrickson, George M. (Autumn 1959). "Thorstein Veblen: The Last Viking". American Quarterly. 11 (3): 403–415.
• Horowitz, Irving Louis, ed. (2001). Veblen's Century: A Collective Portrait. New Brunswick, N.J.: Transaction. ISBN 978-0-7658-0099-2.
• Riesman, David (1953). Thorstein Veblen. New York: Charles Scribner's Sons. ISBN 0844667560.
• Simich, J. L.; Tilman, Rick (1982). "Thorstein Veblen and his Marxist Critics: An Interpretive Review". History of Political Economy. 14 (3): 323–341.
• Tilman, Rick (1992). Thorstein Veblen and His Critics, 1891-1963:Conservative, Liberal, and Radical Perspectives. Princeton University Press.
• Zahavi, Amotz (2010). The theory of signal selection and its implications to theories of indirect selection and altruism (Lecture recording). UCLA. נבדק ב-13 בפברואר 2015. {{cite AV media}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תורסטן ובלן בוויקישיתוף

• תורסטן ובלן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• תורסטן ובלן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• תורסטן ובלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי תורסטן ובלן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• תורסטן ובלן, ‏מאיפה הרכוש הפרטי?, באתר "אלכסון", 24 בנובמבר 2020
• רחל טל-שיר, החומר שממנו עשויים חלוצי המאבק הירוק, באתר הארץ, 26 ביולי 2010
• ד"ר אושי שהם-קראוס, המרוץ אחר הכסף: טייקונים עם גולגלות ביד, באתר ynet, 8 בפברואר 2013
• שיזף רפאלי, עשית ולא גילית - האם אכן עשית?, באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2011
• ד"ר אושי שהם קראוס, ‏הבן שלך מהנדס? הוא צריך לנהל את העולם, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2020