תורת לחימהראשי תיבות: תו"ל) היא תורה מוסדרת של ארגון צבאי (לרוב צבא), העוסקת בהפעלת הכוח הצבאי שלו, חלקו או פריטים ממנו, במצב נתון.

תורת הלחימה מורכבת מעקרונות המכתיבים את אופייה הכללי של הלחימה. עקרונות אלו מושפעים מהמצב המדיני והתרבותי של המדינה או הארגון. בין השאר, תורת לחימה של מדינות חסות מושפעת רבות מזו של בוני צבא מדינת החסות (לרוב - המדינה נותנת החסות).

תורת הלחימה הצה"לית למשל, מתחלקת לפי סוגי צורות הקרב כגון - התקפה, התקדמות ורדיפה, פשיטה, מארב, הגנה, נסיגה והשהייה וכן הלאה.

לדוגמה, לסוריה הייתה במשך שנים רבות תורת לחימה שהתמקדה בהגנה לעומק, שעל פיה מוקמו כוחות גדולים בעלי הכשרה נמוכה על קו הגבול עם ישראל, וברצועות ההגנה הפנימיות יותר הוצבו כוחות בעלי הכשרה גבוהה יותר. במרכז ההגנה עמדה עיר הבירה דמשק, שעליה הגנה דיוויזיית כוחות מיוחדים. תורה זו שאבה רבות מתורת הלחימה של ברית המועצות. עם השנים (ובפרט לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1989) הוברר לסורים שתורת לחימה זו שגויה בנסיבות הגאופוליטיות, ומתעלמת מההתפתחות הצבאית של מדינת ישראל, ולכן סוריה ערכה שינויים רבים בתורת הלחימה שלה.

את תורת הלחימה משלימה תורת הפעלה של כוחות או אמצעים מיוחדים.

פירושים נוספים עריכה

הביטוי "תורת לחימה" נמצא בשימוש גם באמנויות לחימה היפניות כתרגום לביטוי היפני "בּוּגֵיי" (קאנג'י: 武芸) וכן בקפואירה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תורת לחימה בוויקישיתוף


  ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.