תושבים (יהדות מרוקו)

כינוי שהתייחס ליהודים שאינם ספרדים שהתגוררו במרוקו.
(הופנה מהדף תושבים)

תושבים היה כינוים של יהודי מרוקו שמוצאם אינו ביהדות ספרד אלא מהקהילה היהודית הקדומה במרוקו. השימוש בכינוי החל עם בוא גלי ההגירה של מגורשי ספרד והוא נועד להבחין בקרב יהודי מרוקו בין היהודים המקומיים, לבין המגורשים.

תושבים
בית הכנסת אבן דנאן, לקהילת התושבים בפאס
בית הכנסת אבן דנאן, לקהילת התושבים בפאס
שפות
ערבית
דת
יהדות
נוסח תפילה
נוסח צפון אפריקה
Disambig RTL.svg המונח "תושבים" מפנה לכאן. לערך העוסק באדם שמתגורר באזור מסוים, ראו תושב.

היסטוריהעריכה

 
כתובה כמנהג התושבים, מרקש, 1927
 
כתובה כמנהג התושבים, דמנאת - "צור מוסא", 1930
  ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, מגורשים, פולמוס הנפיחה, צלאת אל פאסיין

עם גירוש ספרד (1492) וגירוש פורטוגל (1497), הגיעו גלי הגירה של יהודים מחצי האי האיברי למרוקו. המפגש בין יהודי ספרד לבין יהודי מרוקו פילג את האוכלוסייה היהודית בפאס לשתי קהילות נפרדות: תושבים - אלה אשר התגוררו במשך דורות במרוקו, ומגורשים (המכונים גם: קסטיליאנים), אשר בעיקרם היו יוצאי קסטיליה.

התושבים נבדלו מהמגורשים בשפתן ובמנהגיהן, בין היתר בנוסחי התפילות, בדיני שחיטה ובדיני אישות. לעיתים פרצו מחלוקות בין הקהילות ואחת מן החריפות שבהן הייתה זו המכונה פולמוס הנפיחה. עם השנים היטשטשו ההבדלים וברוב מרוקו החלו המגורשים לדבר גם הם בערבית והתושבים קיבלו לרוב את מנהגי המגורשים ולפעמים גם את תקנותיהם.[1] עדות לחלוקה בין הקהילות שנותרה עד לעלייה לארץ היא שטר הכתובה, שברוב הכתובות שמערי דרום מרוקו, ממרקש ודרומה, הרבנים מציינים בסוף הכתובה כי "הכתובה כמנהג התושבים יצ"ו (-ישמרם צורם)".

התושבים בפאסעריכה

 
שער סידור "אהבת הקדמונים" לפי נוסח קהילות התושבים בפאס (ירושלים, תרמ"ט).
  ערך מורחב – יהדות פאס

בעיר פאס התקיימה קהילה וותיקה של תושבים שאליה הצטרפו יוצאי סביליה ויהודים אחרים מספרד שדיברו בערבית.[2] הקהילה התקיימה לצד הקהילה הספרדית הקסטיליאנית שהייתה הגדולה מבחינה דמוגפית,[3] אך בכל זאת היא שמרה בקנאות על מנהגיה וקיימה מוסדות קהילתיים נפרדים במשך מאות שנים.

בית הכנסת העתיק ביותר של קהילת התושבים בפאס נקרא צלאת אל פאסיין, הוא נחשב גם לבית הכנסת העתיק ביותר במרוקו. בבית הכנסת הזה שמרה הקהילה בקנאות על נוסח התפילה הקדום של צפון אפריקה עד לשנות החמישים של המאה ה-20. בית כנסת נוסף המוזהה עם הקהילה הוא בית הכנסת אבן דנאן.

מהמנהיגיהם הבולטים של הקהילה בתקופה שלאחר הגירוש היה רבי חיים גאגין, יליד פאס שהיגר לקסטליה ובעקבות הגירוש שב לעיר. הוא הנהיג את הקהילה בין השנים ה'רפ"ו (1526) - ה'רצ"ה (1535), וניהל פולמוס חריף עם המגורשים על היתר הנפיחה שהם הנהיגו. בעקבות פעולותיו ייסדו התושבים איטליז נפרד שמכר בשר שכשרותו התאימה לתפיסתם ההלכתית. מקרב משפחת אבן דנאן יצאו אישים רבים שהנהיגו את הקהילה במשך מאות שנים.

יהודים בולטים מצאצאי התושביםעריכה

  • שמעון אלפסי, לוחם ומפקד בפלמ"ח
  • קלוד כהן-טנוג'י, פיזיקאי זוכה פרס נובל (שורשיו ביהדות טנג'יר)
  • סרג' הרוש, פיזיקאי זוכה פרס נובל (משפחת אביו צאצאי יהדות העיירה אל-הרוש)
  • גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל ה-21 (פירוש שם משפחתו הוא "איילה" בברברית)
  • זוהרה אלפסיה, זמרת (שם משפחתה, חמו, נובע משם שבט ברברי שבשטחיו חיו יהודים)
  • פטריק דרהי, איש עסקים יהודי-צרפתי (כנ"ל כמו אריה דרעי)
  • מאיר שטרית, חבר כנסת וראש עיריית יבנה לשעבר (פירוש שם משפחתו הוא "נועז" בשפה הברברית)
  • אריה דרעי, רב ופוליטיקאי ישראלי (שורשיו ביהודי אזור הדרעא)
  • אלי אוחנה, כדורגלן ישראלי (שם משפחת אביו מגיע מן השפה הברברית; "בן חנה")
  • מרדכי ואנונו, מרגל אטום כנגד מדינת ישראל, התנצר (פירוש שם משפחתו בשפה הברברית הוא "בן הנס")

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים בנטוב, ממזרח וממערב ה, "קהל התושבים בפאס מן המאה הט"ז ואילך", עמ' 79 - 105, תשמ"ו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תושבים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לגבי מנהג הכתובה של המגורשים הכוללת תנאי הכתובה האוסר פוליגמיה ושלא יסע לחו"ל ללא רשות אשתו, מוסר רבי יהודה בן עטר (המאה ה-18) כי רוב קהילות מרוקו מצייתות למנהג המגורשים, למעט תפילאלת ואגפיה, וחלק מהמשפחות במרקש. ראו: אברהם אנקאווא כרם חמר חלק ב סימן קמב (ליוורנו תרל"א).
  2. ^ ראו בדף פולמוס הנפיחה.
  3. ^ כך כותב רבי אברהם אבן טואה מגדולי החכמים בשנים שאחרי גירוש ספרד: "כבר ידוע למעלת כבודך כי בעיר פאס הם חלוקים לשתי כתות, המיעוט שהם הבלאדיא אין עושין נפיחה, והרוב שהם הקאשטיליאן הם עושין נפיחה". ראו: "ספר נופך", בתוך: התשב"ץ, חלק ד, עמ' תו, מכון ירושלים, ירושלים, תשס"ג.