תחרות אדריכלים

(הופנה מהדף תחרות אדריכלית)

תחרות אדריכלים היא סוג של תחרות תכנון ועיצוב, שבה מזמין אדם או תאגיד הצעות מאדריכלים לתכנן, לעצב ולהקים מבנה, קבוצת מבנים, שכונה או עיר חדשה. התכנון הזוכה נבחר בדרך כלל על ידי פאנל של אנשי מקצוע בתחום התכנון, העיצוב וההנדסה ושל בעלי עניין, כמו נציגי ממשלה ונציגי האזור, והאדריכל זוכה בפרס כספי. התחרות נועדה ליצור רעיונות חדשים לתכנון ועיצוב בניינים, לאפשר לאדריכלים חדשים לקבל חשיפה, לייצר פרסום לפרויקט ולעורר דיון ציבורי. תחרויות אדריכלים משמשות לעיתים למתן תוקף וכתב מינוי לתכנון מבני ציבור, ובמדינות כמו צרפת קובעים הכללים למכרזי בנייה של מבנים ציבוריים כי הם יתוכננו בתחרות אדריכלים פתוחה.[1]

פרוגרמה לתחרות אדריכלים בינלאומית מטעם פיבי הרסט לתכנון אוניברסיטת קליפורניה, 84 עמודים, דצמבר 1897

זכייה בפרס הראשון בתחרות איננה מבטיחה את ביצוע הפרויקט על ידי הזוכה. לגוף המזמין יש זכות להטיל וטו על הפרויקט או על האדריכל שזכה בתחרות.[2][3][4] גם הדרישות והתקציב לפרויקט עלולים להשתנות, וגורמים לשינוי היעדים המקוריים של הפרויקט. תחרות התכנון מחדש של מרכז הסחר העולמי בשנת 2002 הייתה דוגמה לתחרות מתוקשרת שבה נותרו במבנה הסופי רק האלמנטים הבסיסיים של העיצוב הזוכה שתכנן דניאל ליבסקינד.

היסטוריהעריכה

 
מודל של האקרופוליס באתונה, 2012

לתחרויות אדריכלים יש היסטוריה מעל ל-2,500 שנה. האקרופוליס באתונה היה תוצאה של תחרות אדריכלים בהנהגת פריקלס בשנת 448 לפני הספירה, וכך גם מספר קתדרלות בימי הביניים.[5]

בתקופת הרנסאנס ביצעה הכנסייה פרויקטים רבים על ידי תחרויות אדריכלים, כמו המדרגות הספרדיות ברומא בתכנון האדריכל פרנצ'סקו דה סנקטיס (אנ'). בשנת 1419, נערכה תחרות לעיצוב הכיפה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, וזכה בה פיליפו ברונלסקי שהתחרה מול לורנצו גיברטי. לפני כן, בשנת 1401 אחרי המוות השחור, ערכה גילדת הסוחרים בפירנצה, כפטרונית הבפטיסטריום של פירנצה מאז המאה ה-12, תחרות לעיצוב הדלתות של בית הטבילה לפי נושאים מסיפורי הברית הישנה. התבליט שהוגש בתחרות היה עקדת יצחק, וזכה בה גיברטי, שהתחרה מול ברונלסקי, יאקופו דלה קוורצ'ה, דונטלו, פרנצ'סקו ואלדאמברינה, סימונה דה קולה וניקולו ד'אריצו.[6] שופטי התחרות הציעו לברונלסקי לחבור אל גיברטי, אך ברונלסקי סירב ודרש בלעדיות על עיצוב הדלתות.

תחרויות אדריכלים פתוחות נערכו בסוף המאה ה-18 בארצות הברית, בריטניה, אירלנד, צרפת ושוודיה.[5] במאה ה-19 נערכו באנגליה ובאירלנד מעל ל-2,500 תחרויות בחמישה עשורים, כאשר מתוכן נערכו בלונדון 362 תחרויות. המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ניסח מערכת כללים ראשונה בשנת 1839 וקובץ תקנות רשמי בשנת 1872. תקנות גרמניות הותקנו בשנת 1867, ובאותה תקופה החלה האגודה לקידום אדריכלות (הו') בהולנד לארגן תחרויות רעיוניות כדי לעורר את יצירתיות האדריכלים.[7] בצרפת ובגרמניה תחרויות אדריכלים הן חובה עבור כל מבני הציבור שבנייתם היא מעל עלות מסוימת.[1][8][9]

תחרויות אדריכלים בינלאומיות עיקריותעריכה

תחרויות האדריכלים החשובות ביותר הן התחרויות הבינלאומיות, שבהן מוגש מספר רב של הצעות, והתכנון הזוכה מגיע לכדי ביצוע.

פרויקט תמונה מקום שנה זוכה (זוכים) הצעות
הבית הלבן   ארצות הברית  וושינגטון די. סי. 1792 ג'יימס הובן 9
מקדש ולהאלה   גרמניה  דונאוסטוף (אנ') 1816 לאו פון קלנצה  
בית הפרלמנט הבריטי   בריטניה  לונדון 1835 צ'רלס בארי (אנ') 98
רינגשטראסה   אוסטריה  וינה 1858 לודוויג פרסטר, פרידריך אוגוסט פון סטאש, אדוארד ואן דר נול ואוגוסט סיקרד פון סיקרדסבורג 85
האופרה של וינה   אוסטריה  וינה 1860 אדוארד ואן דר נול ואוגוסט סיקרד פון סיקרדסבורג[14]  
בניין האופרה גרנייה   צרפת  פריז 1860 שארל גרנייה 171
רייקסמוזיאום   הולנד  אמסטרדם 1863 פייר קויפרס  
בתי המשפט המלכותיים   אנגליה  לונדון 1866 ג'ורג' אדמונד סטריט 11
בניין הרייכסטאג   גרמניה  ברלין 1872 פול ולו  
בניין הבורסה הקודם באמסטרדם (אנ')   הולנד  אמסטרדם 1884 הנדריק פטרוס ברליג  
מגדל אייפל   צרפת  פריז 1889 גוסטב אייפל  
בנק הדואר האוסטרי לחיסכון (אנ')   אוסטריה  וינה 1903 אוטו וגנר  
בניין עיריית סטוקהולם (אנ')   שוודיה  סטוקהולם 1903 ראגנאר אוסטברג  
תחנת הרכבת של הלסינקי   פינלנד  הלסינקי 1903 אליאל סארינן 21
ארמון השלום   הולנד  האג 1905 לואי מארי קורדונייה ויוהאן אדריאנוס ג'רארד ואן דר סטיור  
מגדל טריביון   ארצות הברית  שיקגו 1922 ג'ון מיד האוולס וריימונד הוד 260
ארמון האומות   שווייץ  ז'נבה 1926 אנרי-פול ננו (צרפת) וג'וליין פלגנהיימר (שווייץ); קרלו ברוגי (איטליה); קמיל לפברה (צרפת); יוזף ואגו (הונגריה) 377
ספריית לנין   רוסיה  מוסקבה 1928 ולדימיר שצ'וקו  
אנדרטת אנזא"ק   אוסטרליה  סידני 1929 צ'ארלס ברוס דליט 117
תחנת הרכבת רומא טרמיני   איטליה  רומא 1947 ליאו קאליני, אוג'ניו מונטורי, מאסימו קסטלצי, וסקו פאדיגאטי, אקילה פינטונלו ואניבלה ויטלוזי  
בית העירייה וכנסיית לייקודן ריסטי   פינלנד  סייניוקי 1950 אלוור אלטו  
בית האופרה של סידני   אוסטרליה  סידני 1955 ירן אוטזון 233
בניין עיריית טורונטו   קנדה  טורונטו 1956 ויליו רבל (אנ') 500
סטופרה (אנ')   הולנד  אמסטרדם 1967 וילהלם הולצבאואר, סיס דאם, ברנרד ביז'ואט וג'רארד הולט 804
בית המשפט העליון של יפן   יפן  טוקיו 1968 שין-איצ'י אוקדה 217
מרכז ז'ורז' פומפידו   צרפת  פריז 1971 רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס 681
בית העלמין סן קטאלדו   איטליה  מודנה 1971 אלדו רוסי וג'יאני בראגיירי  
הבניין הראשי של HSBC   הונג קונג  הונג קונג 1979 נורמן פוסטר  
בית הפרלמנט (קנברה)   אוסטרליה  קנברה 1979 רומאלדו ג'יורגולה 329
מוזיאון המדע והתעשיה (אנ')   צרפת  פריז 1980 אדריאן פיינסילבר וסילבן מרסייה  
גרנד ארש   צרפת  פריז 1982 יוהאן אוטו פון ספרקלסן (אנ') 420
פארק דה לה וילט   צרפת  פריז 1982 ברנרד צ'ומי 471
אופרה בסטיליה   צרפת  פריז 1983 קרלוס אוט 750
כיכר האמנות (אנ')   צרפת  נים 1984 נורמן פוסטר 12
מרכז התרבות שונאנדאי (יפ')   יפן  פוג'יסאווה 1985 איצוקו הסגווה 215
התיאטרון הלאומי החדש טוקיו (אנ')   יפן  טוקיו 1984 טקהיקו יאנאגיסאווה וטאק אדריכלים[15] 228
טוקיו אינטרנשיונל פורום   יפן  טוקיו 1987 רפאל וינולי 395
נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי   יפן  אוסקה 1988 רנצו פיאנו 48
המוזיאון היהודי בברלין   גרמניה  ברלין 1989 דניאל ליבסקינד 165
ספריית אלכסנדריה   מצרים  אלכסנדריה 1989 סנופטה 523
הספרייה הלאומית של צרפת   צרפת  פריז 1989 דומיניק פרו[16] 244
המרכז לתרבות יפן (צר')[17]   צרפת  פריז 1989–1990 מסאיוקי יאמאנאקה, קנת ארמסטרונג וג'ניפר סמית 453
מוזיאון גוגנהיים בילבאו   ספרד  בילבאו 1991 פרנק גרי  
מוזיאון כיאסמה לאמנות עכשווית (אנ')   פינלנד  הלסינקי 1992 סטיבן הול 516
פורום התרבות האוסטרי בניו יורק (אנ')   ארצות הברית  ניו יורק 1992 ריימונד אברהם 226
הספרייה הדנית המלכותית (אנ')   דנמרק  קופנהגן 1993 שמידט האמר לאסן[18] 179
מזח אוסנבאשי בנמל יוקוהמה (אנ')   יפן  יוקוהמה 1995 משרד אדריכלי חוץ, פרשיד מוסאווי (איראנית) ואלחנדרו זרה-פולו (ספרדי)[19][20] 660
מוזיאון פליקס נוסבאום   גרמניה  אוסנבריק 1995 דניאל ליבסקינד 296
גשר המילניום   בריטניה  לונדון 1996 נורמן פוסטר, סר אנתוני קארו ואובה ארוף 200
כיכר הפדרציה (אנ')   אוסטרליה  מלבורן 1997 לָאבּ סטודיו אדריכלים 177
המוזיאון הגאולוגי בצוקי מון (אנ')   דנמרק  האי מון 2002 פלה (פאל לייף הנסן) אדריכלים 292
מוזיאון האקרופוליס   יוון  אתונה 2009 ברנרד צ'ומי ומיכאל פוטיאדיס[21][22]  
בנייני הפילהרמונית של פריז (אנ')   צרפת  פריז 2011 ז'אן נובל 98

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תחרות אדריכלים בוויקישיתוף
  • Arctic Hotel, Youngarchitectscompetitions.com, "Some places may seem straight out of a fairy tale, but they exist in the real world. Rovaniemi is one of those places", ‏Deadline 14th July 2021 (באנגלית)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Jacques Cabanieu, Competitions and Architectural Excellence, Escholarship.org, Journal Places, 9(2), Placesjournal.org, ‏1 ביולי 1994 (באנגלית)
  2. ^ אדריכל יונתן פיק, תחרות אדריכלים, Pick-arch.com, "בעיה נוספת בארץ היא שבפעמים רבות נערכת תחרות, מוכרז הזוכה ואילו לאחר מכן התחרות מבוטלת, והפרויקט נגנז או שנמסר לתכנון אדריכל אחר", ‏21 באפריל 2020
  3. ^ האקדמיה ללשון העברית, תחרות פומבית דו-שלבית לתכנון מנווה האקדמיה ללשון העברית, Isra-arch.org.il, "האקדמיה וכל גורם אחר מטעמה אינם מחויבים להוציא מהכוח אל הפועל את העבודה או העבודות שייבחרו בתחרות. אם האקדמיה או מי מטעמה יחליטו לבצע את הפרויקט, תהא האקדמיה או מי מטעמה רשאים להתקשר על פי שיקול דעתם הבלעדי עם כל אדריכל שיבחרו בקשר עם תכנון המנווה נשוא התחרות, והם רשאים לדרוש כל שינוי בתוכניות עפ"י שיקול דעתם מהמתכנן הזוכה ומכל אדריכל אחר שיבחרו. למען הסר ספק, ההתקשרות עם הזוכה בתחרות או כל מציע אחר או כל אדריכל אחר תהא על פי שיקול דעתה של האקדמיה או מי מטעמה ובהתאם להסכם שינוסח על פי תנאי האקדמיה. אם תחליט האקדמיה לבצע את ההצעה הזוכה מהצעות התחרות, יקוזז סכום הפרס שיינתן להצעה הזוכה מהתשלום המגיע לזוכה בגין ביצוע עבודת התכנון", ‏מרץ 2020
  4. ^ דקל גודוביץ, ניצחת – הפסדת: תחרויות האדריכלים בישראל הן פיקציה, ואין מי שיילחם, באתר Xnet‏, 1 ביוני 2016
  5. ^ 1 2 SAFA (Finnish Association of Architects), 130 Years of Finnish Architectural Competitions, Arkitera.com (באנגלית)
  6. ^ דרור בורשטיין, הקוץ (הכנות לנסיעה לפירנצה), Drorburstein.com, בתבליט העליון גרסת גיברטי לעקדת יצחק, ובתבליט התחתון גרסת ברונלסקי, ‏16 במאי 2014
  7. ^ Maatschappij tot Bevordering der Bouwkunst, Maatschappij tot Bevordering der Bouwkunst / Archief (האגודה לקידום אדריכלות / ארכיון), Zoeken.hetnieuweinstituut.nl, "Vanaf 1850 ontstonden in een aantal plaatsen zgn. afdelingen, bestaande uit leden en niet-leden van de Maatschappij. Zij hadden een eigen bestuur en ontplooiden hun eigen activiteiten, zoals het uitschrijven van prijsvragen", ‏2000 (בהולנדית)
  8. ^ BMU (Bundesministerium für Umwelt, Naturschutz, Bau und Reaktorsicherheit – המשרד הפדרלי לאיכות הסביבה, שימור הטבע ובטיחות גרעינית), Richtlinie für Planungs-wettbewerbe – RPW 2013 (הנחיות לתכנון תחרויות), Bmi.bund.de, ‏31 בינואר 2013 (בגרמנית)
  9. ^ BDA, Richtlinien für Planungswettbewerbe RPW 2013, Bda-bund.de, ‏19 באוגוסט 2014 (בגרמנית)
  10. ^ Rens Steenhard, The Peace Palace Prize Competition: Third-Prize Winning Design by F. Wendt, Peacepalacelibrary.nl, "Wendt, the jury argued, had submitted a simple and straightforward design", ‏21 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  11. ^ The Peace Palace Prize Competition: Fourth-Prize Winning Design by Otto Wagner, Peacepalacelibrary.nl (באנגלית)
  12. ^ The Peace Palace Prize Competition: Fifth-Prize Winning Design by Greenley and Olin, New York, Peacepalacelibrary.nl (באנגלית)
  13. ^ The Peace Palace Prize Competition: Louis Cordonnier’s Prize-Winning Design, Peacepalacelibrary.nl, תרשים הבניין שהוגש על ידי קורדונייה אינו זהה לבניין הסופי (באנגלית)
  14. ^ בית האופרה של וינה (Wiener Staatsoper), Austriatravel.co.il, ‏15 באפריל 2020
  15. ^ Takahiko Yanagisawa + TAK Architects Inc., Emporis.com, "New National Theatre Tokyo" (באנגלית)
  16. ^ אורן אלדר, וולודרום ראשון בישראל: כך ייראה אולם תחרויות האופניים בהדר יוסף, באתר Xnet‏, 28 במרץ 2018, "דגם אחר הציג האדריכל הצרפתי דומיניק פרו (מתכנן הספרייה הלאומית בפריז), עם הוולודרום בברלין".
  17. ^ Maison de la culture du Japon à Paris, Mcjp.fr (בצרפתית)
  18. ^ מאת אסתר זנדברג, הספרייה החדשה, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2001, "הבניין, שתכננו האדריכלים שמידט-האמר-לאסן, מתנשא מעל מפרץ קופנהגן (חלקו הגדול טמון מתחת לפני האדמה) והוא פיסולי ודרמטי".
  19. ^ נמל ביפאן, בניין ודיור, פרויקט Yokohama של משרד האדריכלים FOA
  20. ^ האדריכל אלחנדרו זרה פולו אצלנו בפקולטה, בעמוד הפייסבוק של ארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, 9 בינואר 2020
  21. ^ אתר אתונה הישראלי, מוזיאון האקרופוליס, Athens.co.il
  22. ^ Michael Photiadis, The New Acropolis Museum, Athens, Photiadis.gr, "New National Theatre Tokyo" (באנגלית)