פתיחת התפריט הראשי
הנביא מוחמד ליד הכעבה, ציור מסוף המאה ה-16. לפי מנהג האסלאם, דיוקנו של הנביא מוסתר בציור על ידי רעלה, וראשו עטוף בלהבות. תיאוריו של מוחמד הוא נושא שנוי במחלוקת באסלאם ובאמנות מוסלמית.

תיאוריו של מוחמד הוא נושא שנוי במחלוקת באסלאם. הצגת דיוקנו של מוחמד, נביא האסלאם, נחשבת לאיסור חמור בעיני רוב המוסלמים. מותר לתאר אותו בעל פה ובכתב, אבל קיימת מחלוקת על תיאור חזותי. הקוראן לא אוסר תיאור פיזי של מוחמד, אבל יש כמה הלכות מוסלמיות (חדית') האוסרות על כך.

על פי ת'ומס ווקר ארנולד, היסטוריון לאמנות מוסלמית, "האסלאם מעולם לא השתמש באמנות הציור על מנת לקרב אנשים לדת, כפי שנעשה בבודהיזם ובנצרות. מסגדים מעולם לא עוטרו בתמונות דתיות, וגם לא נעשה שימוש באמנות גרפית ככלי לחינוכם של המאמינים או לחיזוק אמונתם. בהשוואת לנצרות, מעולם לא הייתה קיימת מסורת של ציורים דתיים באסלאם. אין התפתחות אמנותית, אין אסכולות של ציירים או של נושאים דתיים, ובעיקר אין שום הנחיה או עידוד מצד מנהיגי הדת, בניגוד לנעשה בכנסייה הנוצרית."

דיוקנו של מוחמד תואר פעמים רבות לפני המאה ה-16. תיאורים חזותיים מאותה תקופה מראים את מוחמד עם פניו רעולות, או מייצגים אותו באופן סמלי כלהבה. מדי פעם נראות פניו הגלויות. ציורים אלה הופיעו בדרך כלל בספרי היסטוריה או ספרי שירה דתית. ספרים אלה היו נפוצים בעיקר בקרב המוסלמים באיראן, ונדירים יחסית בשאר העולם המוסלמי.

דימויים חזותיים של מוחמד בתרבות המערבית גרמו לתגובות עזות. בימי הביניים דיוקנו ליווה את שירתו של דנטה אליגיירי, שם הוא תואר באור שלילי. בתקופת הרנסאנס והאמנות המודרנית המוקדמת, מוחמד צוייר בדרך כלל באור נייטרלי או הרואי יותר. גם תיאורים אלה נתקלו במחאותיהם של מוסלמים. במאה ה-21 קרו מספר מקרים שבהם הוצג דיוקנו של מוחמד, ועקב כך פרצו מחאות אלימות ברחבי העולם.

תוכן עניינים

רקעעריכה

 
כניסתו של מוחמד למכה והריסת פסלי האלילים, ציור בן המאה ה-19. הנביא עצמו מיוצג על ידי להבה בתמונה.

הקוראן לא אוסר תיאור פיזי של מוחמד, אבל יש כמה הלכות מוסלמיות (חדית') האוסרות על כך. רוב המוסלמים נמנעים מתיאורים חזותיים של מוחמד, וכן של נביאים אחרים כמו משה או אברהם, וכן נשותיו וקרובי משפחתו של מוחמד.

בדומה למוסלמים הסונים, גם באסלאם השיעי נאסרו בעבר תיאורים חזותיים של נביאי האסלאם, אולם אצל השיעים כיום תמונות של מוחמד הן די נפוצות. עם זאת, הן הסונים והן השיעים מסתייגים מתמונות של מוחמד שנוצרו ופורסמו על ידי מי שאינם מוסלמים.

איסורים דומים קיימים גם בנצרות וביהדות. איסור עשיית פסל הוא אחד מעשרת הדיברות ביהדות. בנצרות הביזנטית במאה ה-8 ובמאה ה-9 נאסרו ייצוגים חזותיים של דמויות קדושות, והותר להציג בכנסיות צלבים בלבד. גם בימינו, זרמים שונים של נצרות פרוטסטנטית חלוקים ביניהם לגבי מידת הנאותות של פסלי ישו בכנסיות. הדיונים בנושא זה מתמקדים בשאלה האם הפסל חשוב יותר ממה שהוא מייצג.

תמונות של מוחמד נותרו שנויות במחלוקת עד היום, ואינן נחשבות למקובלות ברוב המדינות במזרח התיכון. לדוגמה, בשנת 1963 נאסר להפצה בפקיסטן ספר של מוסלמי טורקי שעלה לרגל למכה (חג'), מכיוון שהופיעו בו מיניאטורות פרסיות המציגות את מוחמד.

תיאוריו של מוחמד בספרות האסלאמיתעריכה

בכתבי האסלאם יש כמה סיפורים שבהם מסופר על אנשים שאיירו את מוחמד. בכמה ספרים עתיקים מופיע סיפור על שני אנשים ממכה שביקרו אצל הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית, והוא הראה להם ציורים של נביאים שונים, וביניהם מוחמד. באחד הספרים מופיע סיפור דומה שבו אנשי מכה מבקרים אצל מלך סין.

בסיפור אחר, סוחר ממכה מבקר במנזר נוצרי בסוריה, ובו מוצגות תמונות של מוחמד ושל אבו בכר. ההיסטוריון המצרי אל-מקריזי מספר על פגישה בין שליט מצרים לבין שליחו של מוחמד, שבה מוצג דיוקנו של הנביא על פיסת הבד.

בסיפור סיני מהמאה ה-17, מלך סין מבקש לראות את מוחמד, אבל מוחמד לא מגיע אליו אלא שולח את דיוקנו. המלך אהב מאד את הדיוקן, ובעקבותיו הוא התאסלם. בשלב זה הדיוקן, שכבר לא היה בו צורך, נעלם.

בכתבים מוסלמיים אחרים, ביניהם כתביו של עלי בן אבי טאלב, מובאים תיאורים מילוליים של מוחמד.

הייצוג החזותי הנפוץ ביותר של מוחמד באמנות אסלאמית, במיוחד באזורים דוברי ערבית, הוא על ידי ייצוג שמו בקליגרפיה. קליגרפיה כזו היא בדרך כלל בעלת צורה מעוגלת, ולעיתים קרובות נתונה במסגרת מעוטרת.

דיוקנאות של מוחמד באמנות הפרסיתעריכה

אף על פי שתיאורים של מוחמד באמנות האסלאמית היו נדירים, ישנה כמות ניכרת של ציורי מוחמד באמנות הפרסית, בעיקר מהמאה ה-13. הציורים האלה הם בעיקר מיניאטורות פרסיות ששימשו לאיור ספרים. חלק מהאיורים נמצאו בספריו של המלומד הפרסי אל-בירוני.

מהמאה ה-13 ועד למאה ה-15 הוצגו באמנות הפרסית פחות איורים של מוחמד, והחל מהמאה ה-16 עברו האמנים בפרס לתיאורים של מוחמד באמנות מופשטת, בעיקר בקליגרפיה.[דרושה הבהרה] חלק מהציורים ששרדו הושחתו, ותווי הפנים של מוחמד נשרטו או נמרחו בצבע.

בחלק מהאיורים מוחמד מוצג עם הילה סביב ראשו, ובחלקם מוצגת להבה סביב ראשו או סביב דמותו. ההילה והלהבה מסמלים יחס של כבוד ויראה. הילה או להבה מוצגת גם באיורים בהם נראים נשותיו וקרובי משפחתו של מוחמד.

תיאוריו של מוחמד באיראן כיוםעריכה

תמונות של מוחמד אינן נדירות באיראן של ימינו. האסכולה השיעית האיראנית סובלנית יותר בנושא זה מהאורתודוקסיה הסונית.

ניתן למצוא באיראן כרזות וגלויות של מוחמד, בהם הוא מתואר בדרך כלל כנער חובש טורבן. קיימת אגדה לפיה התמונה צויירה במקור על ידי נזיר נוצרי בשם בחירא, שפגש את מוחמד בסוריה בצעירותו. יצרני התמונות פטורים, כביכול, מההאשמה בהפצת דיוקנו של מוחמד, מכיוון שעל פי האגדה הזו התמונה מיוחסת לאדם נוצרי, ונעשתה בתקופה שבה הוא עוד לא הפך לנביא.

באחד הצמתים בטהרן הותקן בשנת 2008 ציור קיר המתאר את מוחמד, רעול פנים, רוכב על אל-בוראק. זהו ציור הקיר היחיד מסוגו במדינה מוסלמית.

תיאוריו של מוחמד בקולנועעריכה

מעט מאוד סרטי קולנוע נעשו על מוחמד. בשנת 1976 נעשה סרט בשם "המסר", בכיכובו של אנתוני קווין, המספר את תולדות האסלאם אך לא מציג ישירות את מוחמד או את בני משפחתו. בשנת 2004 נעשה סרט אנימציה בשם "מוחמד, הנביא האחרון".

הזרם הסוני אוסר במפורש על תיאורו של מוחמד בסרטים. הזרם השיעי העכשווי מתיר לתאר את מוחמד בטלוויזיה או בסרטים, אם הדבר נעשה בכבוד.

תיאורי מוחמד בתרבות המערביתעריכה

תיאורי מוחמד בתרבות המערבית היו נדירים לפני המצאת הדפוס. הוא מוצג בכמה ציורים מימי הביניים, בדרך כלל באופן לא מחמיא, עקב האזכור השלילי שלו ביצירה הקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי. אחד מהציורים הללו מוצג בבזיליקת פטרוניוס הקדוש.

בתרבות המערבית המודרנית מוזכר מוחמד כאחד האנשים המשפיעים בתולדות העולם. ניתן למצוא דוגמה כזו בבניין בית המשפט העליון האמריקאי בוושינגטון די. סי. בניין זה, שנבנה בשנת 1935, כולל אפריז ובו תבליט המתאר אישים היסטוריים דגולים, ביניהם מוחמד, חמורבי, משה, קונפוציוס ואחרים. בשנת 1997 התעוררה מחלוקת סביב התבליט, ונוסף לו תיאור מילולי לפיו מדובר ב"כוונותיו הטובות של האמן בניסיונו לכבד את מוחמד" וכי הדמות בתבליט "איננה דומה למוחמד."

בשנת 1955 הוסר פסל של מוחמד מבית משפט בניו יורק, לאור בקשותיהם של שגרירי אינדונזיה, פקיסטן ומצרים. פסלים של מוחמד מעוררים במיוחד את זעמם של המוסלמים, מכיוון שפסל נראה בעיניהם כעבודת אלילים, והפחד מעבודה זרה הוא הבסיס לאיסורים האסלאמיים. אמנים אסלאמיים נמנעים מפיסול באופן כללי, ויוצרים בעיקר פסלים של בעלי חיים, כמו האריות בבסיס המזרקה של האלהמברה.

בין האמנים המודרניים שציירו את מוחמד ניתן למנות את סלבדור דאלי, אוגוסט רודן, ויליאם בלייק וגוסטב דורה.

מחלוקות במאה ה-21עריכה

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 התגלעו מחלוקות ודיונים ציבוריים בנוגע לתיאוריו של מוחמד, הן בקריקטורות והן בנוגע להצגתו ביצירות אמנות היסטוריות.

פרסומים ב"דר שפיגל"עריכה

בשנת 1998 הדפיס העיתון "דר שפיגל" מוסף מיוחד על תולדות האסלאם, ונכלל בו הציור "מוחמד והמלאך גבריאל" של הצייר תיאודור הוסמן, משנת 1847. הציור לא עורר תגובות כלשהן.

בשנת 1999 הדפיס העיתון "דר שפיגל" מוסף אחר, על "שליחים מוסריים", ובו תמונות של ישו, קונפוציוס ועמנואל קאנט, ולצידם שוב פורסם הציור "מוחמד והמלאך גבריאל" של הוסמן. הפעם גרר פרסום זה תגובות חריפות. במשך מספר שבועות התקבלו במערכת העיתון מחאות, איומים ושיחות טלפון זועמות. נדים אליאס, מנהיג המועצה המרכזית של המוסלמים בגרמניה, אמר כי התמונה לא הייתה צריכה להתפרסם מכיוון שהיא פוגעת ברגשותיהם של המוסלמים. אליאס המליץ להלבין את פניו של מוחמד בציורים דומים שיפורסמו בעתיד.

בחודש יוני 2001 שוב פרסם "דר שפיגל" מוסף מיוחד על האסלאם, ובשערו תמונה של מוחמד עם פנים מולבנות.

קריקטורות ואנימציהעריכה

  ערך מורחב – פרשת קריקטורות מוחמד (2006)

מוחמד הופיע בשנת 2001 בסדרה "סאות' פארק" בפרק "הסופר-חברים הכי טובים", ובשני פרקים נוספים בשנת 2006. שלושת הפרקים הללו הורדו מלוח ההפצה של הסדרה על ידי קומדי סנטרל, לאחר שהתקבלו איומים על יוצרי הסדרה.

בספטמבר 2005 פורסמו קריקטורות שנויות במחלוקת של מוחמד בעיתון הדני יילנדס פוסטן. בעקבות הפרסום קמה מחאה מצד ארגונים מוסלמיים בדנמרק וברחבי העולם.

בשנת 2007 צייר אמן שוודי בשם לארס וילקס סדרת ציורים שבהם מוצג מוחמד ככלב. גלריות לאמנות בשוודיה סירבו להציג את הציורים, אולם מספר עיתונים שוודיים פרסמו את הציורים, כסמל לחופש דת וכאות מחאה נגד צנזורה פנימית. הפרסום הוביל למחאות מצד מוסלמים בשוודיה, וכן לגינויים רשמיים מממשלות איראן, פקיסטן, אפגניסטן, מצרים וירדן, וגינוי של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

בספטמבר 2007 פורסמה בבנגלדש סדרת קומיקס שבה הוצג מוחמד כחתול. עותקי הקומיקס הוחרמו על ידי המשטר.

פרסומים ב"שרלי הבדו"עריכה

המגזין הצרפתי "שרלי הבדו" פרסם מספר פעמים איורים סאטיריים בהם מופיע מוחמד, והותקף בשל כך, הן מילולית והן בפיגועי טרור.

ב-2 בנובמבר 2010 הותקפו משרדי העיתון בבקבוק תבערה ואתר האינטרנט שלו נפרץ, לאחר שהודיע על כוונתו לפרסם מהדורה מיוחדת עם מוחמד כ"עורך ראשי" של העיתון, ושער העיתון פורסם מראש ברשתות החברתיות.

בנובמבר 2011 פורסם גיליון מיוחד של העיתון בשם "שריעה הבדו", ובשערו מופיע מוחמד עם הכיתוב "100 מלקות אם לא תמותו מצחוק!"

בספטמבר 2012 פרסם העיתון סדרה של קריקטורות סאטיריות של מוחמד, ביניהן איור שלו בעירום. בינואר 2013 הודיע בעיתון על כוונתו לפרסם קומיקס על חייו של מוחמד. במרץ 2013 נכללו עורכי העיתון ב"רשימת חיסול" שפורסמה על ידי ארגון הטרור "אל-קאעידה בחצי האי ערב". הרשימה כללה מאיירים נוספים שפגעו, לטענתם, באסלאם, ביניהם לארס וילקס.

ב-7 בינואר 2015 התרחש הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו". משרדי העיתון הותקפו על ידי שני מחבלים ונהרגו 12 אנשים, ביניהם שארב, עורך העיתון. בשער הגיליון שהודפס לאחר הפיגוע שוב הופיע איור של מוחמד, ומעליו הכיתוב "הכל נסלח".

תמונות מוחמד בערך בוויקיפדיה האנגליתעריכה

בשנת 2008 קמה מחאה מצד גורמים מוסלמים נגד הכללת ציורים של מוחמד בערך בוויקיפדיה האנגלית. בעצומה מקוונת נאספו למעלה מ-450,000 חתימות. העצומה נכתבה על ידי מוסלמי מפקיסטן המתגורר בסקוטלנד.

העצומה הביעה התנגדות להכללת ציור מהמאה ה-14, מתקופת השושלת האילח'אנית, המתאר את מוחמד. בדיון בוויקיפדיה האנגלית הוצעה פשרה, לפיה כל אחד מהקוראים בערך יוכל לבחור אם להציג את התמונה או לא. ההצעה נדחתה בנימוק של צנזורה פנימית, והציור לא הוסר מהערך.

פרשת מוזיאון המטרופוליטן לאמנותעריכה

במהלך שנת 2010 מוזיאון המטרופוליטן לאמנות הוציא בהיחבא את כל הציורים ההיסטוריים שהכילו תיאורים של מוחמד ממרחב התערוכות הציבוריות.

פעולה זו נחשפה על ידי ה"ניו יורק פוסט", ונומקה על ידי הנהלת המוזיאון במחאות שהתקבלו מצד גורמים מוסלמים.

הפעולה זכתה לביקורת ציבורית, ותוארה כפעולה מוגזמת של "תקינות פוליטית". המוזיאון נקט במספר פעולות דומות, ביניהן ההחלטה לשנות את שם "הגלריות לאמנות פרימיטיבית" לשם "אמנויות אפריקה, אוקיאניה ואמריקה", וכן שינוי השם "הגלריות האסלאמיות" לשם "אמנות ארצות ערב, טורקיה, איראן, מרכז אסיה ודרום-מערב אסיה".

יום "כולנו מציירים את מוחמד"עריכה

יום "כולנו מציירים את מוחמד" היה יום מחאה נגד איומים באלימות כלפי אמנים שציירו את מוחמד. ביום זה, שהתרחש ב-20 במאי 2010, ציירים רבים בעולם ציירו את מוחמד, והציורים פורסמו באתר אינטרנט. בעקבות הפרסום, נחסם אתר האינטרנט בפקיסטן ובמדינות מוסלמיות נוספות.

יוזמת המחאה, קריקטוריסטית בשם מולי נוריס, קיבלה איומים רבים על חייה, והיא נאלצה לשנות את שמה ואת כתובתה, וחיה מאז במחתרת.

שמה של נוריס נכלל ב"רשימת חיסול" שפורסמה על ידי ארגון הטרור "אל-קאעידה בחצי האי ערב" בשנת 2013.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תיאוריו של מוחמד בוויקישיתוף