תיאטרון אל-חכוואתי

התיאטרון הלאומי הפלסטיני


תיאטרון אל-חכוואתיערבית: مسرح الحكواتي; מילולית: 'מסַפֵּר הסיפורים') הוא התיאטרון הלאומי הפלסטיני. המבנה הראשי של התיאטרון ממוקם בירושלים המזרחית, בשכונת באב א-זהרה, סמוך למלון אמריקן קולוני.

תיאטרון אל-חכוואתי
المسرح الوطني الفلسطيني الحكواتي
סמל התיאטרון
סמל התיאטרון
מידע כללי
סוג ארגון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת מזרח ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אל-קודס (נפה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
קואורדינטות 31°47′19″N 35°13′47″E / 31.788618055556°N 35.229811944444°E / 31.788618055556; 35.229811944444
el-hakawati.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

הלהקה הוקמה בשנת 1977 על ידי פרנסואה אבו סאלם (1951 - 2011)[1]. ביתו של התיאטרון מאז 1984 הוא אולם הקולנוע לשעבר "נוזהה", לאחר שחברי הלהקה שיפצו את האולם, שהיה נטוש לאחר שריפה שפקדה אותו מספר שנים קודם[2]. הלהקה הציגה ומציגה גם במסגרות ישראליות כפסטיבל עכו, החאן הירושלמי והזירה הבין-תחומית. התיאטרון, שהחל כיוזמה תרבותית אמנותית, מהווה גם סמל לאומי פלסטיני. הוא סבל מצנזורה וכן נסגר פעמים רבות בצו מנהלי על ידי צה"ל בטענה כי נערכים בו מפגשים הקשורים לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין[3]. כך לדוגמה, בנובמבר 1985, הוציא אלוף פיקוד המרכז אמנון ליפקין-שחק צו סגירה ל-24 שעות, בעת שהתיאטרון היה אמור לעשות חזרה גנרלית לקראת הופעה[4].

בשנת 1987 הוזמן התיאטרון להשתתף בפסטיבל עכו, פעילי ליכוד הפגינו נגד השתתפות הלהקה ובמהלך ההופעה שלה, קבוצה של פעילי כ"ך עלתה על הבמה והפריעה להצגה[5].

שנות האינתיפאדה הראשונה פגעו קשה בתיאטרון. לא זו בלבד שהעניין באמנות פחת באופן טבעי, אלא שגם חופש התנועה הוגבל מאוד וקהל פלסטיני מחוץ לירושלים לא היה יכול להגיע בשל מחסומים וסגרים. פעילות התיאטרון הופרעה בקביעות על ידי כוחות הביטחון הישראלים, שאף סגרו את התיאטרון מספר פעמים. קבוצה של אנשי תיאטרון ישראלים ארגנה פעילות מחאה למען אל-חכוואתית, בין המארגנים היו: גילה אלמגור, דן אלמגור, חנוך לוין, עומרי ניצן, עודד קוטלר ודניאל הורוביץ[6].

בעשור השני של המאה ה-21 ירדה קרנו של אל-חכוואתי ומרכז הכובד עבר לתיאטרון אל-קאסבה בראמאללה, לאחר שרשויות מדינת ישראל הוציאו למקום צווי סגירה מספר פעמים ונמנע קיום אירועים במקום[7][8][9][10]. בנוסף על כך, מצוי התיאטרון בקשיים כלכליים. אל־חכוואתי הוא גוף עצמאי שאינו נתמך על ידי הרשות הפלסטינית אלא ממומן בידי גופים לא ממשלתיים שונים[11].

הפקותעריכה

  • "תחנות בחייו של מרטין לותר קינג" - מחזה משנת 2008 שעובד לגרסה פלסטינית, ובוצע לראשונה במזרח התיכון בערבית, בשיתוף המכון לחקר ולימוד מרטין לותר קינג. את המחזה הנודע כתב ד"ר קלייבורן קרסון, מייסד המכון ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הבמאי כאמל אל-באשה עיבד אותו בכדי שיתאים לתפיסתו למציאות המקומית[12].
  • "לה בוהם" - הפקה של האופרה של פוצ'יני בשנת 2009, בה היה התיאטרון שותף יחד עם "מקהלת לונדון" ומקהלת ילדים מרמאללה[13].
  • "הוורד והיסמין" - הפקה משנת 2015 של הצגה המספרת את סיפור אהבתם של מרים, מהגרת היהודיה הבורחת מגרמניה הנאצית לפלסטין, וג'ון, קצין אנגלי שמשרת בפלסטין בתקופת המנדט. השניים נישאים ומביאים לעולם את לאה, אשר גדלה ומתחתנת עם מוחסן הפלסטיני. ללאה ולמוחסן נולדות שתי בנות, שמוצאות את עצמן כעבור עשרים שנה בשני מחנות ניצים. ההצגה מספרת על טרגדיה הקורעת שלושה דורות של אותה המשפחה המעורבת[14].
  • פסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי - אירוע שנתי שנערך במשך כ-10 שנים עד שנת 2013[15][16].
  • "גילגמש 3" - הצגה המספרת את סיפורם של שני חברים המנסים להעלות הצגה אודות עלילות גילגמש. כשהבמאי מתעקש לספר שוב, בכל מחיר, אודות הידידות המעיקה בין הגיבורים האכאדיים גילגמש ואנקידו ולהעלות שוב על הבמה את כל האפוס על כל 25 דמויותיו. הבמאי מאבד בהדרגה כל שליטה על ההפקה, והעלאת המחזה הופכת למטפורה למשמעויות של עשיית תיאטרון בפלסטין בימנו[17].
  • "מתים ללא קבורה", מאת: ז'אן פול סארטר, בימוי: מאזן גטאס, מנהל אמנותי: ג'ורג' איברהים[18].
  • האופסימיסט - עיבוד של הספר שהומחז על ידי רמי ליבנה ומוחמד בכרי, כהצגת יחיד בכיכובו של בכרי, הוצג בתיאטרון בינואר 1987[19].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עידו בלאס, מת מייסד התיאטרון הפלסטיני "אל-חקוואתי", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  2. ^ סיפור המבנה באתר התיאטרון (באנגלית)
  3. ^ חנוך מרמרי, כוח התרבות, תרבות הכוח, באתר העין השביעית, 28 במאי 2009
  4. ^ אילנה באום, צו סגירה 24 שעות לתיאטרון אל־חכוואתי, מעריב, 20 בספטמבר 1989
  5. ^ דב אלפון, דיווח מהחזית, כותרת ראשית, 14 באוקטובר 1987
  6. ^ עידית שור, מחאה למען חכוואתי, מעריב, 20 בספטמבר 1989
  7. ^ תמר רותם, יותר מ-800 חתמו על עצומה נגד השר אהרונוביץ: בטל את סגירת תיאטרון אל חכוואתי, באתר הארץ, 25 ביוני 2013
  8. ^ עמירה הסאהרונוביץ אסר על קיום פסטיבל תיאטרון לילדים במזרח ירושלים, באתר הארץ, 24 ביוני 2013
  9. ^ ערב48, המשטרה סגרה אירוע תרבות בתיאטרון אל-חכוואתי בירושלים, באתר "שיחה מקומית", 15 בדצמבר 2016
  10. ^ ניר חסוןארדן אסר על קיום אירוע תרבות במזרח ירושלים בטענה שהרשות עומדת מאחוריו, באתר הארץ, 17 בינואר 2016
  11. ^ יאיר אשכנזי, התיאטרון הפלסטיני אל־חכוואתי בסכנת סגירה עקב חוב כספי, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2015
  12. ^ מאיה הורודנצ'יאנו, "יש לי חלום": מרטין לותר קינג, הגרסה הפלסטינית, באתר nrg‏, 18 במאי 2011
  13. ^ נעם בן זאבפוצ'יני וברהמס באים לפלסטין, באתר הארץ, 22 ביוני 2009
  14. ^ מה עושה השואה בהצגה פלסטינית?, באתר "שיחה מקומית", 17 באוגוסט 2015
  15. ^ מחאת הבובות
  16. ^ מיכאל הנדלזלץמי מפחד מתיאטרון בובות לילדים פלסטינים, באתר הארץ, 24 ביולי 2013
  17. ^ גילגמש 3 - תיאטרון אלחכוואתי, באתר הארץ
  18. ^ תיאטרון ואבסורד, "העולם הזה", גיליון 2728 מ-13 בדצמבר 1989, עמוד 30
  19. ^ לוח הצגות, מעריב, 2 בינואר 1987