תיאטרון ארקל
תיאטרון ארקל (בהונגרית: Erkel Színház) הוא תיאטרון שנמצא בבודפשט ברובע 8. הוא ממוקם בכיכר האפיפיור יוחנן פאולוס השני (כיכר הרפובליקה לשעבר). התיאטרון נבנה בשנת 1911 והיה מוסד עצמאי עד שנת 1951, אז הוצמד לבית האופרה של בודפשט, שלא היה מסוגל לספק את הביקוש הגואה של הציבור להצגות אופרה ומחול. בשנים 1961–1962 הבניין נבנה מחדש, אך כעבור ארבעים וחמש שנים נסגר מסיבות טכניות. מאז 1 במרץ 2013 הוא פועל שוב כ"תיאטרון הקאמרי של בית האופרה", ועם 2,400 המושבים שלו הוא התיאטרון הקבוע הגדול ביותר בהונגריה. כל מתכנניו ורבים מאוד משוכריו, מנהליו ומנצחיו היו יהודים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון, בית אופרה  |
| על שם |
פרנץ ארקל |
| מיקום | בודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1911 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1911 |
| סגנון אדריכלי |
אר נובו, אר דקו |
| קואורדינטות | 47°29′49″N 19°04′36″E / 47.49694444°N 19.07666667°E |
|
(למפת בודפשט רגילה)   תיאטרון ארקל | |
  | |
היסטוריה עריכה
בכיכר קלמן טיסה דאז, בשנת 1911, נפתח התיאטרון ב-8 בדצמבר. בהתחלה היו בו 3,167 מקומות ישיבה שצומצמו מאוחר יותר ל-2,400 מקומות. מאז ועד היום זהו בניין התיאטרון הגדול ביותר בהונגריה ונקרא בפתיחתו בשם "אופרת העם" (Népopera).
תוכניות הבניין הוכנו מטעם "חברת המניות של אופרת העם" (Népopera Részvénytársaság) על ידי האדריכלים דז'ה יאקאב, מרצל קומור וגזה מרקוש. הקרקע הוחכרה לחברת המניות על ידי עיריית בודפשט ללא תשלום למשך חמישים שנה עם דרישות תוכן מחמירות. ההסכם כלל:
- העסקת להקת תיאטרון הונגרית קבועה
- שפת ההצגות רק בהונגרית
- נקבע מספרם ואופיים של הצגות אורח זרות
- היה צריך לשים לב במיוחד להצגת עבודותיהם של יוצרים הונגרים
התיאטרון הושלם תוך זמן קצר ביותר (9 חודשים). הבמה הייתה ברוחב 14 מטר ובגובה 8.5 מטר, עם מרחב אחורי מרווח ומצויד בציוד הטכנולוגי המתקדם ביותר לתקופתו. למוסד היה גם עוגב. בכניסה לתיאטרון היה אזור הקבלה מרווח (40 × 10 מטר). האודיטוריום הפוריטני עוטר רק בציור קיר גדול אחד, יצירתו של ברטלן פור. התאורה הייתה בעוצמה של 40,000 נרות.
- חלוקת מושבי האודיטוריום בעת הפתיחה הייתה
-
- קומת קרקע: 1,644
- גלריה בקומה העליונה: 1,303
- ב-44 תאים: 220
ההפעלה הכלכלית של המוסד הייתה האתגר הרציני בארבעת העשורים הראשונים לקיומו. הדיירים התחלפו בתדירות גבוהה, העירייה נאלצה לוותר מספר פעמים על הקונספט האמנותי המקורי, לתקופות קצרות או ארוכות יותר.
אופרת העם עריכה
בשנת 1911 ייסד דז'ה מרקוש את להקת אופרת העם בה הוא היה גם המנהל עד 1914. הוא הבטיח שירות מעולה למי שקנה כרטיסים לאודיטוריום הענק. מחיר הכרטיסים היה חלק קטן מזה של תיאטראות שדרת אנדראשי (כמו בית האופרה למשל). ניתן היה לרכוש כרטיסים למקומות הטובים ביותר ב-3 כתרים, בשורות האחרונות של התאים בקומה הראשונה המחיר היה 50 קרויצר (חצי כתר).[1] במשך שלוש שנים נאסר על החברה להעלות את מחירי הכרטיסים.
בהצגת הפתיחה ניצח מנהל התיאטרון בעצמו את פתיחת האופרה "לאסלו הוניאדי" של פרנץ ארקל. העונה הראשונה כללה שלוש אופרות של ורדי – הטרובדור, ריגולטו, לה טרוויאטה, של רוסיני – הספר מסביליה, והאופרטה של רוברט פלנקט – פעמוני קורנוויל. הופעות האורח של להקות יוקרתיות העשירו את הרפרטואר העשיר מאוד של התיאטרון. בעונה הראשונה הופיע במקום הבלט הרוסי וגם תיאטר אן דר וין. מנצחי ההרכב היו פרנץ להאר ואוסקר סטלה. העונה הסתיימה בסדרה ייחודית שהציגה כמעט את כל יצירת ואגנר. השתתפו בה זמרי וגנר נודעים ותזמורת ה"הופתיאטר" של דסאו. הושמעו האופרות טבעת הניבלונג, כמו גם לוהנגרין, טנהויזר, ההולנדי המעופף, טריסטן ואיזולדה ואמני השירה מנירנברג.
גם בעונה השנייה היו בתוכנית בעיקר אופרות פופולריות. בין האופרטות הושמע "גשם הזהב" בהצלחה הגדולה ביותר, יצירתו הראשונה של בלה זרקוביץ. האופרטה הועלתה 70 פעמים בתיאטרון.
האירוע הגדול ביותר בעונה השלישית היה הצגת הבכורה של האופרה הגרנדיוזית של וגנר פרסיפל (1 בינואר 1914).[2] הניצוח על התזמורת והמקהלה בוצע על ידי פריץ ריינר. דז'ה מרקוש, המנהל, עזר בחזרות. הבמאי היה אדולף מראי והזמר הראשי היה זמר האופרה הגרמני גאורג אנתס.
פרוץ מלחמת העולם הראשונה קטע את התפתחות התיאטרון. ב-15 במאי 1915 הפסיקה אופרת העם להתקיים. חצי שנה אחר כך מימשה העירייה את זכותה והשתלטה על התיאטרון. הבמאי החדש שמונה היה ינה מרקוש. הרפרטואר לא היה שונה בהרבה מהקודם. עם זאת, בהיעדרה של להקה עצמית הם יכלו לבנות רק על הצגות אורחים.
חברת תיאטרון הקומדיה של בודפשט ולהקתו של גזה שבשטין הופיעו בקביעות.
התיאטרון העירוני עריכה
- בסתיו 1917 הפך גאבור פלודי לשוכר התיאטרון. הוא דאג למודרניזציה וצמצם את האודיטוריום ל-2,400 צופים. השם החדש של המוסד היה "התיאטרון העירוני".
- משנת 1921 במשך שלוש שנים התיאטרון נוהל על ידי המלחין אמיל אבראני, עם להקה עצמית, כסניף של בית האופרה, שארגן גם הופעות לנוער.
- משנת 1924 גזה שבשטין הפך לשוכר, והנהיג כעבור זמן מה מערכת מנויים עונתית. בנוסף לכמה אופרות, הוצגו בעיקר אופרטות ומחזות עממיים.
- משנת 1931 במשך שנה בלבד, קארוי פרנצי היה השוכר.
- משנת 1932 שכר ברנארדו לבריולה את הבניין ושינה את שמו לוריאטה לבריולה.
- בשנת 1933 ערכה עיריית בודפשט מדי פעם הופעות בבניין.
- משנת 1934 הפך אאורל פלד (רוזנפלד) לשוכר במשך שש עונות. לא הייתה לו להקה עצמאית והוא פעל בדרך של הבאת הצגות.
- בשנת 1940 נכנס פלד לחדלות פירעון ונאלץ להחזיר את נכס לעירייה.
בית התרבות ההונגרית עריכה
בין 1940 לבין 1945 התיאטרון פעל כמוסד לתרבות עממית בניהולה של העירייה. סדרות של הצגות נערכו בתיאטרון על ידי בית האופרה והתיאטרון הלאומי של בודפשט, אך נערכו גם ערבי ספרות וקונצרטים.
משנת 1946 שימש התיאטרון כבית קולנוע במשך שנתיים.
כחלק מבית האופרה עריכה
משנת 1948 ואילך הוצגו בתיאטרון שוב הצגות תיאטרון, כולל כמה אופרות. בשנת 1951 התיאטרון הגיע לפיקוחו של בית האופרה של בודפשט. בשנת 1953 הוא קיבל את השם "תיאטרון ארקל" לזכרו של המלחין ההונגרי פרנץ ארקל. בין 1980 לבין 1984, במהלך שיפוץ ושחזור בנין בית האופרה של בודפשט, נערכו כל הופעות האופרה רק בתיאטרון ארקל.
הצגות בכורה בלתי נשכחות של תיאטרון ארקל:
- קלמן נאדאשדי – גוסטב אולה: הובנשצ'ינה (של מוסורגסקי) (1955); דון ג'ובאני (1956)
- למברטו גארדלי: הרוזן של אורי (של רוסיני) (1960), מקבת' (של ורדי) (1961); הלומברדים במסע הצלב הראשון (1974)
- ליובימוב: דון ג'ובאני (של מוצרט)
- יאנוש פרנצ'יק – אנדראש מיקו: פרסיפל
- בלאז' קובליק: טורנדוט (של פוצ'יני)
סגירה ופתיחה מחדש עריכה
ב־7 ביוני 2007 הבניין התמלא לאחרונה בקונצרט פרידה. הוא נסגר לכמעט שש שנים. היו דיבורים גם על הריסה, אך בסופו של דבר הוחלט לשפצו. הופעת הפתיחה הייתה ב-1 במרץ 2013, בהופעה משותפת של הבלט הלאומי ההונגרי, הבלט של גיור והבלט של פץ', מופע בשם: Pas de Trois 13.
אירועים בולטים עריכה
- במרץ 1912 עלה לבמה לראשונה בהונגריה הבלט הרוסי בניצוחו של סרגיי דיאגילב. הלהקה כללה בין השאר את הרקדנים והרקדניות ואצלב ניז'ינסקי, אדולף בולם, מיכאיל פוקין, אנה פבלובה, תמרה קרסבינה ואידה רובינשטיין.
- מופע האורח הראשון של יאשה חפץ בבודפשט נערך באופרת העם.
- הופיעו בתיאטרון:
- בלה בארטוק
- ארטורו טוסקניני
- וילהלם פורטוונגלר
- להקת האופרה לה סקאלה
- הפילהרמונית של וינה
- ה"אופרה קומיק" של פריז
- ההופעה הראשונה של האנסמבל העממי הממלכתי ההונגרי נערכה בתיאטרון ב-14 במאי 1951 בתיאטרון. תיאטרון ארקל היה האתר של שלוש עשרה בכורות אחרות.
- אנסמבל מויסייב (2002)
- משנת 2013, במסגרת פסטיבל פרימוורה, מוצגות בו מדי שנה הפקות של להקות אופרה הונגריות מהונגריה ומחוצה לה.[3]
- כוכבי עולם מוזיקה הקלה שהופיעו בתיאטרון ארקל:
- איב מונטאן (1957)
- ז'ילבר בקו (21 באפריל – 22 באפריל 1968)
- בני נוער נאשוויל (אנ') (21 במאי 1967)
- אלה פיצג'רלד (29 בפברואר 1968)[4]
מקורות עריכה
- The Erkel Theatre in the Hungarian Theatrical Lexicon (György, Székely. Magyar Színházművészeti Lexikon. Budapest: Akadémiai Kiadó, 1994. ISBN 978-963-05-6635-3), (בהונגרית)
- The People's Theatre (Study) (אורכב 21.07.2011 בארכיון Wayback Machine) (בהונגרית)
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון ארקל
הערות שוליים עריכה
- ^ Az Operában ugyanebben az időben a földszinti zsöllye első sorai 12, a harmadik emeleti zártszékek 1 koronába kerültek.
- ^ Barcelonában és Budapesten a harmincéves moratórium lejárta után egy időben mutatták be. Állítólag éjfél után 1 perccel intett be a karmester.
- ^ http://www.fesztivalportal.hu/kulturalis-fesztival/primavera-fesztival-budapest
- ^ JazzMa - Világsztárok Magyarországon - Világsztárok Magyarországon - Ella Fitzgerald első budapesti koncertje az Erkel Színházban 1968. február 29-én, www.jazzma.hu (בהונגרית)