תיאטרון האופרטה של בודפשט

תיאטרון לאופרטה ומחזות זמר בבודפשט, הונגריה

תיאטרון האופרטה של בודפשטהונגרית: Budapesti Operettszínház) הוא תיאטרון מוזיקלי בבודפשט.

תיאטרון האופרטה של בודפשט
Budapesti Operettszínház
תיאטרון האופרטה של בודפשט
מידע כללי
סוג אולם תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם Károly Somossy עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר בודפשט
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
מידע על ההקמה
אדריכל Fellner & Helmer, לאסלו ואגו, Ferdinand Fellner, Hermann Helmer עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°30′14″N 19°03′37″E / 47.503912°N 19.060197°E / 47.503912; 19.060197
operettszinhaz.hu
(למפת בודפשט רגילה)
Map budapest districts-and-neighbourhoods.svg
 
תיאטרון האופרטה של בודפשט
תיאטרון האופרטה של בודפשט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

תחילת הדרךעריכה

קארוי זינגר, שעבד בשנות ה-80 של המאה ה-19 באחד מתיאטראות הווריאטה (varieté) בבודפשט (הוא שינה לאחר מכן את שמו לשומושי), הסתכסך עם אחד הבמאים, עם הנריק קרלא. (האחים קרלא הנהיגו בבודפשט את הסוגה הפופולרית ביותר באותה תקופה: וריאטה - מגוון אמנויות במה כמו קוסמות, אקרובטיקה, שירים וכדומה - בשנות ה-70 של המאה ה-19). קרלא פיטר את זינגר על המקום ללא שום הודעה מוקדמת. זינגר (שומושי) קנה את הבניין ברחוב נאג'מזה 17 בבודפשט (Nagymező utca 17) מז'יגמונד ברודי והפך אותו למועדון לילה בתכנון האדריכלים ממוצא אוסטרי פלנר והלמר.

אורפאום שומושי נפתח בשנת 1894. בנוסף לכוכבים הזרים שהופיעו בו היו גם הרבה מקומיים. האטרקציה העיקרית שלו הייתה הזמרת קרולה צציליה, אבל שומושי הביא לבודפשט גם את להקת הבנות האמריקאית המפורסמת האחיות בריסון ששרו שירים מפולפלים. בשנת 1899 האורפאום פשט את הרגל בגלל הוצאות תפעול גבוהות ותשלומי שכר טירחה גבוהים מדי לאמנים. שומושי העביר אותו לידי אימרה וולדמן שהמשיך להפעיל את מועדון הלילה עד שנת 1916 תחת השם Metropolitan Orpheum. במופעים השונים הציגו באופן עקבי אמנים זרים, אקרובטים ערבים, זמרים הודים, הרכבים אלפיניים ואיטלקיים, לפעמים התארחו גם אמני הבורגתיאטר של וינה ומאוחר יותר הופיעה שם להקתו הברלינאית של מקס ריינהרדט. התוכניות, שעדיין היו בשפה הגרמנית, כללו כבר גם שחקנים חדשים עם הופעות בהונגרית.

עד תחילת מלחמת העולם הראשונה פעל האורפאום. כשפרצה המלחמה, "ארמון הבידור", כפי שכונה, נסגר. תור הזהב של האורפאום הגיע לסיומו, ואיתו העידן הנוסטלגי, שכונה מאוחר יותר "התקופה המאושרת של השלום".

בתום המלחמה הכשרון הגדול של ולדמן היה בכך שפינה את המקום לקברט בשם "הבמה המגוונת" של העיתונאי ומנהל התיאטרון ינה זולטאן, אך גם זה לא הציל אותו מפשיטת רגל. הבניין נקנה ונבנה מחדש על ידי יזם בשם בן בלומנטל, משקיע יהודי אמריקאי, נציגו האירופאי של חברת הסרטים האמריקאית פרמאונט.[1]

תיאטרון האופרטה המטרופוליוניתעריכה

 
סמל ושם התיאטרון מעל שער הכניסה הראשי

הבניין של "אורפאום שומושי" לשעבר נשכר ב-1922 כאמור על ידי היזם האמריקאי בן בלומנטל והוסב לתיאטרון על ידי הפקדת האדריכלים לאסלו ואגו (ויינברגר), בלה מאלנאי (מנהיימר) והפסל אישטוון סנטג'רג'י על עבודות התכנון הבנייה וההסבה. הוא נפתח ב־22 בדצמבר 1922 עם הצגת האופרטה "הנסיכה אוליביה" של המחזאי אימרה פלדש (פליישמן) ושל המלחין אקוש בוטקאי. מ־9 בפברואר 1923 המוסד פעל בשם תיאטרון האופרטה המטרופוליטני.[2]

מנובמבר 1929, תחת ניהולם של דיולה קאבוש (קאן) וארתור בארדוש, (בורשטיין) הועלו מופעי פרוזה תחת השם "תיאטרון האמנים של בודפשט". ממארס 1930 הובילו שאנדור גות (גוטפרוינד) ואלה קרטס (קוהן-כהן) את התיאטרון וחזרו להציג אופרטות. לאחר ניסוי קצר הימים זה, ביוני 1930, קיבל דז'ה שבשטין (שטרן) את חוזה השכירות לתיאטרון למשך שש שנים והחזיר את המוסד לשמו הקודם (תיאטרון האופרטה המטרופוליטני), אך בשל המשבר הכלכלי העולמי שהגיע גם להונגריה ומספר המבקרים הנמוך בשנות משבר אלה הוא נאלץ לסגור מספר פעמים. לאחר סגירת תיאטרון קיראי, כלומר "תיאטרון המלך" (Király Szinház) בבודפשט, תיאטרון האופרטה המטרופוליטני הפך לבית היחיד של האופרטה בבירת הונגריה.

משנת 1963 פינה הסגנון הישן של האופרטות את מקומו גם לז'אנרים חדשים יותר (מחזות זמר, משחקים מוזיקליים, מחול וכו'). הוא נבנה מחדש בין השנים 19661971 ומשנת 1998 מוכר בשם תיאטרון האופרטה של בודפשט. בימת הסטודיו של התיאטרון שפועל בתוך הבניין, נקראת "תיאטרון המחסן". מאמצע שנות השישים של המאה ה-20 ואילך חברת התיאטרון קבעה באופן קבוע ובהצלחה רבה גם הופעות מוזיקליות, עם תרומתו המרהיבה של הרכב הבלט של החברה. הנה כמה ממופעים אלה שהועלו על במת התיאטרון: גבירתי הנאווה, הלו, דולי!, סיפור הפרברים, כנר על הגג, צלילי המוזיקה, ועוד. לאחר הפסקת פעילות "תיאטרון הרוק" בבודפשט בשנת 1996 הוא התמזג עם תיאטרון האופרטה והעניק לו תנופה מחודשת לכיוון הסוגה המוזיקלית הזאת.

במאה ה-21עריכה

 
חזית תיאטרון האופרטה - 2015 שער הכניסה הראשי

התיאטרון הוא אחד הצמתים בחיי התרבות והחברה של בודפשט עם כמעט 500 הצגות בשנה, אליהן מגיעים כמעט חמש מאות אלף צופים ותפוסה של כמעט מאה אחוזים. בשנים האחרונות תיאטרון האופרטה של בודפשט הפך לתיאטרון מוכר ומבוקש בחו"ל. עם הופעותיו באופרטה ובמוזיקה, הוא מתארח בקביעות בתיאטראות ופסטיבלים שונים באירופה, ונוסע ליפן מדי שנה בקביעות, אך הופיע לאחרונה גם במדינות שונות באמריקה ובאסיה. הוא הפיק הופעות בווינה, סנקט פטרבורג, פראג, יקטרינבורג.

הבנייןעריכה

הבניין נבנה מחדש בשנת 1966 כאמור, כאשר אדריכלות הפנימית וחלליו שונו באופן משמעותי. בין השנים 19992001 עבר הבניין שחזור מלא. הותקנה טכנולוגיית הבמה האירופית המודרנית ביותר, ובמקביל החזיר לעצמו את הקישוט היפהפה המקורי ואת תאי הצפייה לשעבר בקומה העליונה. בתיאטרון יש כיום 901 מושבים והאולם ממוזג. החפצים המקוריים שנותרו בבניין - פסלים, מנורות, עמודים שמחזיקים את שורת התאים - מתיישבים עם חלונות הויטראז'ים החדשים, עם המראות וחפצי הריהוט הארכאיים של מזנון האודיטוריום, בחיפוי השיש והפרקט.

האודיטוריום מואר על ידי הנברשת בת מאה השנים. המראה של שורת התאים, עיטורי הטיח המוזהבים, הקירות המכוסים בריפוד קטיפה, דמויות הפיסול האלגוריות המעטרות את הכניסה הופכות כל ערב בתיאטרון לחגיגה אמיתית. עיצוב הפנים של התיאטרון הוא פרי יצירתם של מעצבי הפנים מאריה שיקלוש וגאבור שינאגל. הנהלת תיאטרון האופרטה בבודפשט מרגישה גם כיום כמחויבת לנצל את כל המאפיינים של הבניין המשוחזר באמנות ההונגרית ובחיי החברה.

מנהלי התיאטרון (משנת 1923)עריכה

מנהלי התיאטרון עד 1957, למעט תקופת מלחמת העולם השנייה, היו יהודים:

  • Dezső Tapolczai (1923-1925) (דז'ה טפולצאי (הופמן
  • Sándor Faludi (1926-1929) (שאנדור פלודי (וטרסדורף
  • Dezső Sebestyén (1930-1935) (דז'ה שבשטין (שטרן
  • Andor Seregi (1938-1939)
  • Jenő Sziklai (1939-1941) (ינה סיקלאי (שוורץ
  • Árpád Bubik (1941-1942)
  • Szabolcs Fényes (1942-1949)
  • Margit Gáspár (1949-1957) מרגיט גאשפאר
  • Szabolcs Fényes (1957-1960)
  • László Szlovák (1960-1976)
  • Dr. Dezső Malonyay (1976-1979)
  • Pál Keszler (1979-1989)
  • Sándor Németh (1989-1993)
  • Miklós Szinetár (1993-1996)
  • Imre Halasi (1997-2001)
  • Gábor Kerényi Miklós (2001-)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Kemény Gyula: Artisták Pesthen és Budapesten (2. rész) (Békásy Jenő és Seidl Albert (szerk.) Jubileumi Album 1897-1922 Kiadja a Magyarországi Artista Egyesület 25 éves fennállásának emlékére (33-38. o.) alapján), Cirkuszi Akrobatika 9. évf. 4. sz., Cirkuszi akrobatika alapkutatási és szakmódszertani periodika; Magyar Cirkusztörténeti és -elméleti Kutató Alapítvány (McTEKA), mcteka.shp.hu (http://epa.oszk.hu/01400/01461/00034/pdf/EPA01461_cirkuszi_akrobatika_2016_4_09.pdf epa.oszk.hu])- 2016. tél.
  2. ^ Koch Lajos: A Fővárosi Operettszínház műsora, Színháztörténeti füzetek 55., library.hungaricana.hu - 1973.