תיאטרון סמבטיון
תיאטרון סמבטיון היה תיאטרון סאטירי שהוקם על ידי השחקנים מרדכי בן זאב וזאב ברלינסקי ופעל בשנים 1957–1960.
היסטוריה עריכה
התיאטרון הסאטירי המטאטא נסגר ב-1954 ומאז לא הייתה בימה עברית לסאטירה. זאב ברלינסקי ועמיתו מרדכי בן זאב רצו להקים תיאטרון כזה אך היו קשורים לעבודתם בתיאטרון הקאמרי. בסוף 1956 פוטר ברלינסקי מהקאמרי ובעקבות זה הגיש בן זאב מכתב התפטרות לתיאטרון. השניים החלו לאסוף חומר לתיאטרון החדש. בתחילה ביקשו לתת לתיאטרון את השם שש בש אבל לבסוף החליטו על השם סמבטיון על שם הנהר האגדי אשר בכל ימות השבוע הוא רותח, גועש וזורק אבנים גדולות כך הם רצו - שהתיאטרון החדש יהיה סמל להצלפה ולביקורת בכל תחומי החיים, ברוח טובה ובהומור דק.
התוכנית הראשונה נקראה "הצילו, שרפה ב-14 בתים", כללה מערכונים ופזמונים. את הקטעים הפוליטיים כתבו אפרים קישון, יוסף הייבלום, יגאל מוסינזון, גבריאל דגן ויעקב בר נתן. את הפזמונים חיבר יחיאל מוהר והם בוצעו על ידי ג'טה לוקה. במאי הצגה היה דוד ברגמן, במאי להקת הנח"ל לשעבר[1].
הצגת הבכורה התקיימה ביולי 1957 בבית ציוני אמריקה והתקבלה בהתלהבות[2].
לאחר ההצלחה הראשונה באו הוצגו התוכניות: "ש.ב." (נובמבר 1957), "זלמן יש לו משקפיים" (מרץ 1958), "דבר אל הקיר" (אוגוסט 1958), "תן חיוך" (ינואר 1959), "השד יודע" (מאי 1959), "עמוד על הראש" (אוקטובר 1959). שחקנים רבים הצטרפו לתוכניות השונות כמו: גילה אלמגור, שמעון ישראלי, רחל אטאס, אריק איינשטיין, יוסי פרוסט, גאולה נוני, שושיק שני, צדוק סביר ועוד. לכותבים הצטרפו דן אלמגור, דידי מנוסי, יורם מטמור ועוד. למלחינים הצטרפו פרנק פלג, יוחנן זראי, אריה לבנון, סשה ארגוב ועוד.
לאחר שהתיאטרון הקאמרי עבר לאולם נחמני, התמקם הסמבטיון במרתף קולנוע מוגרבי.
השחקן גדעון שמר ביים את מרבית התוכניות. אשתו הצעירה נעמי שמר כתבה מספר פזמונים לסמבטיון שחלקם נחלו הצלחה. לשמעון ישראלי היא כתבה את "הלילה הולך בשדרות" ולרחל אטאס, יוסי פרוסט ואריק איינשטיין היא כתבה את "מצעד האביב[3].
בתור במה זעירה לסאטירה הגיבו בסמבטיון על אירועים אקטואליים. כשהתפוצצה פרשת הפורץ הנוצץ, שרה רחל אטאס את השיר "שיתפוצץ - זאת סיסמת החוג הנוצץ" (אלמגור/פלג)[4]. כשמספר "בני טובים" נתפסו בקלקלתם, שרו רחל אטאס ושמעון ישראלי על "עשרה בני טובים" (מנוסי/זראי, בהשראת עשרה כושים קטנים[5]). לתוכנית "תן חיוך" כתב דן אלמגור את השיר "הכומתה", המתייחס לטבח כפר קאסם, אך השיר נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות.[6]
לאחר שלוש שנים התדרדר מצב התיאטרון והוחלט על תוכנית חדשה בשם "מסיבת קוקטייל" שכלל מערכונים מאת ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב ומיכאל זושצ'נקו. התוכנית נכשלה והתיאטרון ניאלץ להיסגר. בן זאב הכריז על פשיטת רגל ונאלץ לקבל הגנה מבעלי החוב. הקאמרי סירב לקבלו בחזרה והוא נאלץ להצטרף לשמעון דז'יגאן ולהופיע ביידיש עד שנקלט בתיאטרון חיפה.
לקריאה נוספת עריכה
- מרדכי בן זאב: זאב במה, הוצאת נוצה וקסת, 1988
קישורים חיצוניים עריכה
- שש-בש להומור, דבר, 14 ביוני 1957
- עופרה אליגון, השרפה לא כובתה, דבר, 2 באוגוסט 1957
- זלמן יש לו משקפיים-בתיאטרון סמבטיון, דבר, 20 במרץ 1958
- זלמן יש לו משקפיים-בתיאטרון סמבטיון, דבר, 23 במרץ 1958
- תן חיוך-בתיאטרון הסמבטיון, דבר, 23 בינואר 1959
- מסיבת קוקטייל -בסמבטיון, דבר, 23 במרץ 1960
הערות שוליים עריכה
- ^ להקה סאטירית חדשה בתל־אביב, למרחב, 27 במאי 1957
- ^ ש. יהודה, אבל קלעו למטרה!, קול העם, 2 באוגוסט 1957
- ^ מצעד האביב - רחל אטאס ויוסי פרוסט
- ^ שיתפוצץ - רחל אטאס
- ^ עשרה בני טובים-רחל אטאס ושמעון ישראלי
- ^ יהודה בלכר, זוֹ כל תורת הַיְחָסִים: יום הולדת לדן אלמגור, בבלוג "עונג שבת", 17 ביולי 2020