תיבת סקינר

ניסויי תיבת סקינר הם ניסויים חשובים בביהביוריזם במדע ההתנהגות אשר נערכו על ידי החוקר ד"ר ברהס פרדריק סקינר במשך כמה עשרות שנים במאה העשרים. כתוצאה ממחקרים אלה, הניח סקינר את היסודות לחקר ההתניה האופרנטית והפסיכולוגיה הביהביוריסטית. בתחילת דרכו ערך ניסויים בחולדות, שחולקו לרוב לארבע קבוצות, כאשר בכל קבוצה 4 חולדות לצורך ביצוע הניסויים בנה סקינר תיבה (שנקראה לאחר מכן על שמו: "תיבת סקינר") המכילה נורה, מגש מזון ודוושה.

הניסויים עריכה

בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא אפשר לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות היא לוחצת על הדוושה. בשלב השני, תכנן סקינר את התיבה, כך שכאשר החולדה לחצה על הדוושה השתחררה כמות קטנה של מזון היישר למגש המזון. גם כאן בדק באיזו תדירות החולדות לוחצות על הדוושה. סקינר מדד את כמות הלחיצות ושרטט גרפים עבור כל תהליך התנהגותי שחקר. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות על הדוושה גדלה באופן ניכר. לאחר מכן, בדק סקינר שגרות שונות של חיזוקים - החולדה קיבלה אוכל רק לאחר זמן מסוים, או לאחר כמות מסוימת של לחיצות. סקינר חקר גם את תהליך ההבחנה: הוא תכנן מנגנון שכאשר בתוך התיבה דולק אור, הלחיצות יגרמו לאוכל להופיע, וכאשר האור מכובה, הלחיצות אינן מובילות לקבלת האוכל.

לאחר מחקרים רבים מסוג זה, הסיק סקינר כי השינויים הסביבתיים אשר מתחוללים משפיעים על תדירותה של התנהגות מסוימת. כאשר התנהגות מובילה לגירוי ביולוגי בעל ערך הישרדותי (כגון אוכל, מים, מגע מיני וכו'), מערכת העצבים של האורגניזם משתנה, וההתנהגות נכנסת למאגר התנהגויות. למנגנון שגילה קרא סקינר "ההתניה האופרנטית".

לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938, עבר סקינר לחקר התנהגויות מורכבות יותר בתנאי מעבדה. הוא החל לחקור התנהגויות של יונים, אותן לימד לפתור בעיות, לתקשר אחת עם השנייה בעזרת אותות וכן הלאה. חוקרים אחרים בתחום עסקו גם בחקר התנהגויות של בעלי חיים אחרים, תינוקות, ובני אדם עם הפרעות נוירולוגיות ופסיכוטיות. את רוב מחקריו בתנאי מעבדה סקינר עשה עם בעלי חיים - בעיקר עם חולדות ויונים. הוא טען שעל מנת לחקור את מנגנוני ההתנהגות הבסיסיים ואת יחסי הגומלין בין האורגניזם והסביבה, בעלי חיים מסוג זה מספיקים.

התניה אופרנטית עריכה

ערך מורחב – התניה אופרנטית

בהתבססות על מחקרים אלה, הגדיר סקינר את המונח "התניה אופרנטית" - תהליך בו הסביבה משנה את התנהגות האורגניזם, לאחר שהאורגניזם עצמו משפיע עליה בניסיון לשנות אותה. ההתנהגות נחשבת כפונקציה של ההשפעות הסביבתיות. סקינר טען כי קיימים שני סוגים של חיזוקים:

חיזוק חיובי - קבלת גירוי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות מגדילה את תדירותה.
חיזוק שלילי - הפסקת גירוי בלתי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות המגדילה את תדירותה.

מנגנונים נוספים של התניות אופרנטיות עריכה

ענישה: גירוי או אירוע בלתי נעים המתרחש בסביבה לאחר ביצוע ההתנהגות וגורם לתדירות ההתנהגות לרדת.

למידת בריחה: היא למידת התנהגות המפסיקה גירוי בלתי נעים, הנלמדת על ידי חיזוק שלילי. באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם התנהגויות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך ניתן לראות באחד מניסוייו של סקינר: בניסוי זה חילק סקינר את התיבה לשני חצאים, שבאחד מהם הועברו זרמים חשמליים המכאיבים לחולדה. כאשר החולדה דרכה בצד המחושמל היא קיפצה בתוך צד זה, עד שבמקרה קיפצה לצד השני שאינו מחושמל. כך למדה, במהלך ניסיונות התגובות שלה, שהזרם החשמלי נפסק כאשר היא קופצת לצד השני של התיבה.

למידת הימנעות: היא למידת תגובה המונעת את הגירוי הבלתי נעים עוד בטרם התרחשותו. כלומר, לפני הגירוי הבלתי-נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי-נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי הבלתי-נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת וכך נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להימנע מהגירוי הבלתי-נעים התרחשה בשני שלבים:

שלב ראשון - ההתניה הקלאסית:

(להלן, CS פירושו גירוי מותנה, UCS - גירוי בלתי מותנה. CR פירושו תגובה מותנית, UCR - תגובה בלתי מותנית)

א. נורה (CS) --/--> פחד (CR)

זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).

ב. נורה (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).

ג. נורה (CS) ----> פחד (CR).

שלב שני: התניה אופרנטית. אם החולדה תדלג לצד השני, יפסק הגירוי הבלתי-נעים.

קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).