פתיחת התפריט הראשי

תיירות בקוריאה הצפונית

אולם המתנה לנוסעים בנמל התעופה הבינלאומי סונאן

ענף התיירות בקוריאה הצפונית מנוהל תחת פיקוח הדוק מצד המשטר הצפון-קוריאני. לפי הערכות, מספר התיירים ממדינות המערב המבקרים במדינה מדי שנה עומד על בין 4,000 ל-6,000, כאשר במהלך שנת 2016, ביקרו במדינה כ-30 אלף מטיילים ממדינות שונות בעולם, רובם המוחלט מסין העממית.[1][2]

ענף התיירות במדינה מאורגן ומתופעל באמצעות מספר מצומצם של לשכות תיירות, כולן בבעלות המדינה.[3]

בהתאם להוראות המשטר, תיירים המבקשים לבקר בקוריאה הצפונית נדרשים לעשות זאת במסגרת טיול מאורגן, דרך לשכת תיירות רשמית, ובליווי מלווה רשמי צפון-קוריאני. נכון לשנת 2018, לא קיימת אפשרות לתיירים מערביים לבקר בקוריאה הצפונית באופן עצמאי.[4]

בדומה למרבית מדינות העולם, החל משנת 2016 גם תיירים המחזיקים בדרכון ישראלי רשאים להיכנס לקוריאה הצפונית לצורך ביקור, בכפוף לקבלת ויזת כניסה דרך חברת ״תרבותו״, אשר קיבלה זיכיון בלעדי בישראל להנפקת ויזות תייר רשמיות לקוריאה הצפונית.[5][6][7] בקשה לוויזה יש להגיש מספר חודשים מראש, כאשר הוויזות עצמן מונפקות על ידי שגרירות קוריאה הצפונית בסין העממית (לא ניתן לפנות בבקשה לוויזה באופן עצמאי).[8]

הגבלות ואזהרותעריכה

 
תייר מצטלם עם מקומיות

כלל האינטראקציות בין תיירים זרים ותושבי קוריאה הצפונית מוגבלות ומנוטרות בקפידה על ידי המשטר הצפון-קוריאני;[9] עם זאת, לפי תמונות שפורסמו ברשת האינטרנט, ועדויות מתיירים ואנשי עסקים שביקרו בקוריאה הצפונית, נדמה כי מגבלות אלו הותרו מעט החל משנת 2011.[10] החל מינואר 2013, זרים יכולים לקנות כרטיסי SIM בנמל התעופה הבינלאומי סונאן שבפיונגיאנג, מה שמאפשר קיום שיחות בינלאומיות מתוך המדינה.[11]

הביקור בקוריאה הצפונית דורש מהמבקרים להפגין רמה גבוהה של שליטה עצמית. כל מקרה של הפגנת חוסר כבוד כלפי המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, האומה הצפון-קוריאנית או סמליה הרשמיים של קוריאה הצפונית, נתפס מצד הרשויות הצפון-קוריאניות כהתנהגות פוגענית, כאשר לא קיימת סובלנות כלשהי כלפי התנהגויות כאלו. כל התנהגות חריגה הנתפסת כפוגענית יכולה להוביל למאסר מיידי ולפרקי זמן ממושכים, כפי שקרה לא אחת בעבר.[12]

טיולים מאורגניםעריכה

בהתאם להוראות המשטר, תיירים המבקשים לבקר בקוריאה הצפונית נדרשים לעשות זאת במסגרת טיול מאורגן, דרך לשכת תיירות רשמית, ובליווי מלווה רשמי צפון-קוריאני. נכון לשנת 2018, לא קיימת אפשרות לתיירים מערביים לבקר בקוריאה הצפונית באופן עצמאי. 

במהלך יוני 2011 ניתן לראשונה היתר רשמי לאזרחים סינים לחצות את הגבול הדרומי לתחומי מחוז לאו בצפון קוריאה הצפונית, היכן שהם רשאים להסתובב בצורה חופשית. צעד חלוצי וחסר תקדים זה עבור המשטר הצפון-קוריאני נדמה כצעד ראשון לקראת פיתוח תיירותי מורחב באזור זה. 

החל מחודש דצמבר 2013, קוריאה הצפונית החלה להציע מסלולי טיול לתיירים הכוללים ספורט חורף. כך לדוגמה, מתחם סקי סמוך לעיר וונסן נפתח בתחילת שנת 2014.[13] כמו כן, בעוד שלאורך ההיסטוריה, התיירים בקוריאה הצפונית הוגבלו לביקור בבירה פיונגיאנג ובסביבותיה, החל משנת 2014 מספר סיורים החלו לכלול גם חלקים אחרים של המדינה, כגון העיר צ'ונגג'ין שבצפון-מזרח המדינה.[14]

תיירים יכולים להגיע לפיונגיאנג במטוס באמצעות טיסות סדירות מבייג'ינג, שן-יאנג, שאנגחאי וולדיווסטוק, ובאמצעות רכבת מבייג'ינג, דאנדונג ומוסקבה.[15]

תיירות ממדינות המערבעריכה

עבור תיירים ממדינות המערב המבקשים לטייל במדינה, פועלות מספר סוכנויות נסיעות המשווקות טיולים מאורגנים לקוריאה הצפונית. עם זאת, היקף התיירות המערבית לקוריאה הצפונית ירד משמעותית החל מהמחצית הראשונה של שנת 2017 בעקבות אירוע חריג ומתוקשר, במהלכו סטודנט אמריקני בן 21 בשם אוטו וורמבייר, אשר השתתף בטיול מאורגן של 5 ימים במדינה, נעצר בשדה התעופה סונאן זמן קצר לפני תום הטיול, לכאורה באשמת הסרה של כרזת תעמולה מקיר בחדר המלון בו התאכסן. וורמבייר הורשע ב "ביצוע פעולות איבה נגד המדינה (נטען שגנב לכאורה פוסטר תעמולה מקומה מוגבלת של המלון שלו), ונידון ל-15 שנות עבודת פרך. וורמבייר החל לרצות את עונשו במרץ 2016, וכחודשיים לאחר מכן נכנס לתרדמת. בהמשך הוא שוחרר ממאסרו ב-13 ביוני 2017, לאחר כמעט 18 חודשים בקוריאה הצפונית, "מסיבות הומניטריות", וזמן קצר לאחר מכן נפטר, ב-19 ביוני 2017.[16][17]

בעקבות האירוע, אשר זכה לתהודה תקשורתית רחבה ולביקורות נוקבות כנגד המשטר הצפון-קוריאני, הודיעה סוכנות הנסיעות הסינית שהטיסה את וורמבייר מבייג'ינג לקוריאה הצפונית שהיא לא תאפשר לאזרחים אמריקנים להצטרף לנסיעות העתידיות שלה לקוריאה הצפונית. בנוסף הודיעו שלוש חברות נסיעות מערביות (בהן חברת "קוריו טורס" וחברת Lupine Travel) שהן שוקלות האם להמשיך לאפשר לאמריקנים לטוס לקוריאה הצפונית.[18]

ב-1 בפברואר 2017, ממשלת ארצות הברית פרסמה באופן רשמי אזהרת מסע לקוריאה הצפונית ביחס לאזרחיה.[19][20]

החל מ-1 בספטמבר 2017, מחלקת המדינה של ארצות הברית אוסרת על נסיעה לקוריאה הצפונית תוך שימוש בדרכונים אמריקאים (למעט מקרים חריגים בהם מתקבל אישור מיוחד), בטענה כי אזרחי ארצות הברית סובלים מיחס מחמיר במיוחד מצד הרשויות הצפון-קוריאניות, דבר אשר מעמיד את אזרחי ארצות הברית בסכנה מוגברת במהלך ביקור במדינה. מחלקת המדינה ציינה גם כי התקבלו דיווחים מקרים בהם נעצרו אזרחי ארצות הברית אשר ביקרו במדינה, ללא הגשת כתב אישום ומבלי לאפשר להם לעזוב את המדינה.[21]

תיירות מקוריאה הדרומיתעריכה

  ערך מורחב – יחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית
 
סיור במוזיאון בקסונג

בשנת 2002, האזור הסובב את הר קומגאנג, הסמוך לגבול עם קוריאה הדרומית, הוגדר על ידי המשטר הצפון-קוריאני כיעד תיירותי מיוחד. בעקבות זאת, סיורים מאורגנים מטעם חברות פרטיות הביאו אלפי תיירים דרום-קוריאנים לאזור מדי שנה.[22] בסוף שנת 2008 עם זאת, ובעקבות מקרה של ירי על תיירים דרום-קוריאנים ששהו באזור, כלל הסיורים המאורגנים לאזור הושעו.[23] במהלך חודש מאי 2010, לאחר שהסיורים לאזור לא חודשו, ממשלת קוריאה הצפונית הודיעה באופן חד צדדי כי היא מלאימה את כלל נכסי הנדל"ן באזור השייכים לקוריאה הדרומית.[24]

בחודש יולי 2005, החברה הדרום-קוריאנית יונדאי הגיעה להסכם עם ממשלת קוריאה הצפונית בדבר פתיחת אזורים חדשים לתיירות מאורגנת על בסיס יומי מקוריאה הדרומית, לרבות הר פאקטו וחבל קסונג, כאשר העלות לכל משתתף בסיור יומי שכזה היא 180 דולר.[25]

עם זאת, במהלך חודש דצמבר 2008, הסיורים לחבל קסונג הופסקו בעקבות סכסוך פוליטי בין ממשלת קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית, שנבע מהשימוש הדרום-קוריאני בבלוני תעמולה, שכללו מידע אודות המשטר הצפון-קוריאני, לרבות המנהיג העליון קים ג׳ונג-און, ושוגרו מהדרום לאזור הצפוני. הסכסוך הסלים לאחר שממשלת קוריאה הדרומית סירבה לדרישת קוריאה הצפונית לעצור את השימוש בבלוני תעמולה אלו, ובתגובה, קוריאה הצפונית ביטלה את הסיורים מהדרום לחבל קסונג.[26] 

תיירות מסיןעריכה

במהלך חודש אפריל 2010, החלה תנועה של רכבות תיירים מהעיר דאדונג שבסין העממית לביקור בקוריאה הצפונית, באמצעות גשר הידידות הסינו-קוריאני, לטיולים מאורגנים שנמשכו ארבעה ימים.[27][28] כמו כן, קו הרכבת בייג׳ינג - פיונגיאנג משמש אף הוא לתנועת תיירים מסין לקוריאה הצפונית.

החל מחודש יוני 2011, ניתנה לראשונה לאזרחים סיניים האפשרות לבקר בקוריאה הצפונית בטיול עצמאי, ללא צורך בטיול מאורגן ובקבלת אישור מראש.[29]

החל מחודש ינואר 2013, תיירים מסין רשאים להביא עימם טלפונים ניידים לתוך קוריאה הצפונית, אף שלצורך שימוש בהם, עליהם לרכוש כרטיס SIM צפון-קוריאני.[30] בעבר, כלל התיירים הזרים לקוריאה הצפונית נדרשו להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם בגבול (או בנמל התעופה), טרם הכניסה למדינה.

בין השנים 2010–2011, מספר התיירים הסינים שהגיעו לביקור בקוריאה הצפונית נחתך בכ-70%. לפי סוכנות נסיעות סינית, הגורם לכך היה הגבלות צפון-קוריאניות על מכסת התיירים שרשאים להיכנס למדינה, כמו גם חוסר עניין גובר מצד אזרחים סינים בטיול שכזה.[31]

אף שבהתאם לחוק, הימורים אסורים על תושבי קוריאה הצפונית,[32] פועלים במדינה מספר בתי קזינו עבור תיירים סינים, במסגרת תיירות הימורים מאורגנת בהיקף רחב.[33]

בשנת 2016, ממשלת קוריאה הצפונית פרסמה היתר כללי לתיירים מסין העממית לבקר בקוריאה הצפונית לפרק זמן של עד שישה חודשים. באותה שנה פורסם, כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2016 חצו את הגבול בין סין לקוריאה הצפונית כ-580,000 תיירים.

תיירות מישראלעריכה

בדומה למרבית מדינות העולם, החל משנת 2016 גם תיירים המחזיקים בדרכון ישראלי רשאים להיכנס לקוריאה הצפונית לצורך ביקור,[34] בכפוף לקבלת ויזת כניסה דרך חברת ״תרבותו״, אשר קיבלה זיכיון בלעדי בישראל להנפקת ויזות תייר רשמיות לקוריאה הצפונית.[35][36][37] הטיול המאורגן הראשון מישראל לקוריאה הצפונית יצא בחודש ספטמבר 2016.[38]

בקשה לוויזה יש להגיש מספר חודשים מראש, באמצעות סוכנות תיירות המחזיקה בהיתר מיוחד מטעם ממשלת קוריאה הצפונית (לא ניתן לפנות בבקשה לוויזה באופן עצמאי).[39][40]

במהלך חודש פברואר 2017 משרד החוץ המליץ לאזרחים ישראלים שלא לנסוע לקוריאה הצפונית. בהודעה נכתב כי "לאור העובדה שלמדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים עם צפון קוריאה, הנמצאת תחת משטר סנקציות בינ"ל מקיף ביותר, במידה וייקלע אזרח ישראלי לכל סוג של מצוקה בעת שהותו שם, נציגי ישראל לא יוכלו לסייע או לתת כל מענה״.[41][42][43] בתגובה להודעה מטעם חברת ״תרבותו״, נמסר כי הודעת משרד החוץ אינה מהווה אזהרת מסע, כי אם המלצה בלבד.[44]

לאחר תקופה בה הושהו הטיולים היוצאים מישראל, בעקבות המתיחות בחצי האי הקוריאני, הטיולים חודשו במחצית השנייה של שנת 2018 בעקבות פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור.[45]

ויזה לקוריאה הצפוניתעריכה

 
היתר כניסה לקוריאה הצפונית

בהתאם לחוקי קוריאה הצפונית, עקרונית כל אדם רשאי לקיים ביקור תיירותי בקוריאה הצפונית; למעט עיתונאים ותושבי קוריאה הדרומית, אשר נדרשים להיתר מיוחד.[46] בעוד שביקורים עצמאיים של עיתונאים בקוריאה הצפונית אינם מותרים, ממשלת קוריאה הצפונית נוהגת לקיים אחת לזמן מה סיורים מאורגנים עבור עיתונאים מ״מדינות ידידותיות״, תחת פיקוח הדוק מטעם נציגי הממשל.

סוכני נסיעות המחזיקים בהיתר מיוחד מטעם השלטון הצפון-קוריאני עשויים לסייע למבקרים פוטנציאליים בפישוט התהליך הביורוקרטי הנדרש לשם ביקור במדינה. ויזת תייר לקוריאה הצפונית מגולמת בדרך כלל בצורה של היתר כניסה בצבע כחול (בתמונה משמאל), אשר מחליף את השימוש בדרכון, ומוצג ונחתם במעמד הכניסה למדינה. התייר נדרש למסוך מסמך זה עם יציאתו מהמדינה. המבקרים במדינה אינם מורשים לקיים ביקור עצמאי במדינה ללא ליווי צמוד מצד מדריכים צפון-קוריאנים.

לפני שנת 2010,[47] הכניסה לקוריאה הצפונית נאסרה על תיירים בעלי דרכון אמריקאי, למעט במקרים חריגים ובתיאום זמן רב מראש.[48][49]

עד לחודש פברואר 2017, התיירים היחידים שהורשו לבקר בקוריאה הצפונית ללא צורך בקבלת ויזה מראש היו אזרחי סינגפור ומלזיה. החל מפברואר 2017, היחידים שיכולים לעשות כן הם אזרחי סינגפור, לאחר שההיתר הכללי בוטל עבור אזרחי מלזיה.[50]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

תיירות מישראלעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "בקרוב: טיולים מאורגנים לישראלים בצפון קוריאה" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  2. ^ מלניצקי, גילי (13 בפברואר 2017). "החופשה הבאה שלכם: צפון קוריאה". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  3. ^ Borowiec, Steven. "Despite warnings, more Western tourists are traveling to North Korea". latimes.com. 
  4. ^ הדר, שירי (24 ביוני 2016). "צפון קוריאה: טיול בעולם אחר". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  5. ^ "צפון קוריאה נפתחת לתייר הישראלי". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 12 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  6. ^ "החדשות - לטייל עם קים ג'ונג און ב-3,800 דולר". mako. 11 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  7. ^ מיכל רז-חיימוביץ', צפון קוריאה רוצה את התייר הישראלי: קבוצות יקבלו אשרת תייר, גלובס (בעברית)
  8. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  9. ^ Compare: McGeown, Kate (17 בספטמבר 2003). "On holiday in North Korea". BBC News. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2008. [...] compulsory guides [...] accompany all foreign tourists [...]. 
  10. ^ "Travel Highlights - The Global Odyssey". The Global Odyssey. בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2015. 
  11. ^ "3G Internet and SIM Card in North Korea: Prices, Nuts and Bolts - North Korea (DPRK) Tours and Travel". Uri Tours Inc.. בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2015. 
  12. ^ "Reseinformation Nordkorea (travel information North Korea". בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2016. 
  13. ^ "גם הדיקטטור צריך לבלות: קים ג'ונג-און יצא לסקי - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  14. ^ "Pioneering North Korea Group Tour | Book North Korea Tours". www.regent-holidays.co.uk. בדיקה אחרונה ב-9 ביוני 2016. 
  15. ^ http://www.naenara.com.kp/en/tourism/inout.php?2
  16. ^ Ramzy, Austin (22 בינואר 2016). "North Korea Says It's Holding U.S. Student for 'Hostile Act'". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  17. ^ "Otto Warmbier has severe brain injury and is unresponsive, doctors say". The Guardian. 15 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2017. 
  18. ^ Maeve Shearlaw. "Tour firm used by Otto Warmbier stops taking US citizens to North Korea". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2017. 
  19. ^ "Country Information: North Korea (Democratic People's Republic of Korea)". U.S. Department of State - Bureau of Consular Affairs. בדיקה אחרונה ב-15 בינואר 2018. 
  20. ^ "North Korea Travel Warning". The United States Department of State. אורכב מ-המקור ב-2016-03-22. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2016. 
  21. ^ "החדשות - תיעוד מיוחד: טיול בצפון קוריאה ביום של הפצצה | רשת 13". רשת 13 (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  22. ^ "Tourism boost to North in works". Joongang Ilbo. 6 בפברואר 2008. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2008. 
  23. ^ "S Korea hopes DPRK to begin dialogue over S Korean tourist shot dead". chinaview.cn. אורכב מ-המקור ב-November 6, 2009. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2009. 
  24. ^ "The Chosun Ilbo (English Edition): Daily News from Korea – N.Korea Seizes S.Korean Property in Mt. Kumgang". בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2015. 
  25. ^ Onishi, Norimitsu (4 בינואר 2008). "Eager South Koreans Tour a Semi-Open City in the North". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2008. 
  26. ^ "Propaganda posted in helium balloons sparks border closure from N Korea". France24 Daily. 24 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2009. 
  27. ^ "התיירים נוהרים מסין לצפון קוריאה: "רוצים להספיק כל עוד אפשר" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  28. ^ Mu, Xuequan (25 באפריל 2010). "China's first tourist train to DPRK starts 4-day tour". Xinhua. 
  29. ^ Nick Rowlands, Reuters.com "Chinese motorists tour North Korea" Published 15 June 2011. https://www.reuters.com/video/2011/06/15/chinese-motorists-tour-north-korea?videoId=215962520&videoChannel=1
  30. ^ "Foreigners Now Permitted To Carry Mobile Phones In North Korea". בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2015. 
  31. ^ "Chinese Tourists to N.Korea Dwindling". The Chosunilbo. 10 באוקטובר 2011. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2011. 
  32. ^ "North Korea Opening (Gasp!) a Casino". New York Times. 31 ביולי 1999. בדיקה אחרונה ב-28 באוקטובר 2015. 
  33. ^ "An inside look at North Korea’s luxury hotel industry". NKNews.org. 23 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-28 באוקטובר 2015. 
  34. ^ "החדשות - לטייל עם קים ג'ונג און ב-3,800 דולר". mako. 11 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  35. ^ "צפון קוריאה נפתחת לתייר הישראלי". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 12 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  36. ^ המדריך השלם לתייר בצפון קוריאה, באתר יאיר טיולים
  37. ^ "ישראלים - בצפון קוריאה ממתינים לכם - כיכר השבת". כיכר השבת (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  38. ^ "לראשונה: משלחת ישראלית לצפון קוריאה". mako. 15 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  39. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  40. ^ הדר, שירי (24 ביוני 2016). "צפון קוריאה: טיול בעולם אחר". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  41. ^ צפון קוריאה - המלצה לאזרח הישראלי, באתר משרד החוץ, ‏6 ביולי 2017
  42. ^ מלניצקי, גילי (13 בפברואר 2017). "החופשה הבאה שלכם: צפון קוריאה". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  43. ^ "משרד החוץ: להימנע מנסיעה לצפון קוריאה". NRG (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  44. ^ "סוכנות הנסיעות הישראלית לצפון קוריאה: הטיולים יימשכו". NRG (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  45. ^ "הישראלים חוזרים לצפון־קוריאה". ynet (בעברית). 17 ביוני 2018. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  46. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  47. ^ Anderson, Chris (15 בינואר 2010). "Visit anytime! North Korea lifts restrictions on U.S. tourists". CNNGo. אורכב מ-המקור ב-2010-01-18. בדיקה אחרונה ב-21 בינואר 2010. 
  48. ^ "US tourists can visit DPRK for mass games". People's Daily Online. 23 בספטמבר 2005. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2008. 
  49. ^ "Choson Exchange FAQ". 
  50. ^ "North Korea bans Malaysians ....". 12 במרץ 2017.