תכול המטפחת

שיר

תכול המטפחתרוסית: Синий платочек) הוא שיר אהבה שלחנו חובר בידי המלחין היהודי-פולני יז'י פטרסבורסקי (Petersburski), בעת שהותו בברית המועצות.

דיוקנה של הזמרת קלאוודיה שולז'נקו בבול רוסי

גרסתו הראשונה חוברה על ידי המשורר יאקוב (קובה) גאליצקי (Галицкий) בשנת 1940, בראשית מלחמת העולם השנייה. על פי חוקר הזמר אורי יעקבוביץ', "באביב 1942 לייטנאנט מיכאיל מקסימוב כתב מילים חדשות למנגינת השיר ופגישה מקרית בין הזמרת קלאוודיה שולז'נקו לבין מקסימוב איפשרה לה להיות המבצעת הראשונה של הוואריאנט המלחמתי".[1]

את הנוסח העברי המחורז יצר המשורר אברהם שלונסקי בשם "מטפחת כחולה" לתוכנית המטאטא "שי לחייל" מ-1944 ובוצע שם לראשונה על ידי טובה פירון. בשנת 1945 הקליטה פירון את השיר תחת השם "תכול המטפחת" וכללה מספר שינויים בו ביחס לביצוע הראשוני. השיר זכה להצלחה רבה ביישוב. הוא זכה לעיבודים וביצועים בידי זמרים רבים בהם עליזה גבאי, אריק איינשטיין, שוקולד מנטה מסטיק ואריק סיני.

נושא השיר הוא האהבה בין שני בני זוג. האני השר ואהובתו, שיש בה זוך ואף נשגבות הבאים לידי ביטוי במילים: "טֹהַר וּתְכוֹל הַמִּטְפַּחַת". בהמשך מוזכרת גם התכלת, צבעם של השמים המסמלת ערכים רוחניים, וכן בא לידי ביטוי בשיר מגע גופני מלא רגש: "לֶטֶף וְרֹךְ שֶׁל הַיָּד", לצד תחושת "חֲלוֹם".

המשורר מספר על הפרידה מאהובתו, אשר אירעה שלא ברצונם, ועל הנאמנות ההדדית, בהתאם למילות השבועה בפגישתם האחרונה: "אַתְּ אָז אָמַרְתְּ לִי: / לֹא, לֹא אֶשְׁכַּח עוֹד / אֶת פְּגִישָׁתֵנוּ לָעַד". איתני הטבע ועונות השנה המוזכרים בשיר, הם ביטוי מטפורי למצבי הנפש של בני הזוג; וכך, "הַקֹּר וְהַדֶּלֶף" הם סבל הפרדה והגעגועים, המהווים מבחן לנאמנות הזוגית. לעומתם, באים לידי ביטוי העליזות, ההתלהבות והשמחה בפגישה המחודשת, בחריזה ההפוכה: "תְּכֵלֶת וָאוֹר" ו"בֹּקֶר וָשֶׁמֶשׁ / לַיְלָה וְאֶלֶף אֶלֶף כּוֹכְבֵי הָאָבִיב".

השיר תורגם ליידיש בשם " דאס בלויע טיכל" בידי ד"ר יניב גולדברג ובוצע על ידי ליא קניג ב-2023.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו: אורי יעקובוביץ, מילות השיר "תכול המטפחת" והאזנה לו, באתר זמרשת