תל ברוך
שכונת תל ברוך היא שכונה שנוסדה ב-1947[1], השוכנת בעברו הצפוני של נחל הירקון, בצפון-מזרח העיר תל אביב.
 | |
| מרכז מיקאדו בתל ברוך צפון | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | תל אביב-יפו |
| שטח | 1,252 דונם (יחד עם מעוז אביב) |
| אוכלוסייה | 8,720 (2012) |
| קואורדינטות | 32°07′00″N 34°49′00″E / 32.1167°N 34.8167°E |
| שכונות נוספות בתל אביב-יפו | |
 | |
  | |
השכונהעריכה
השכונה נחלקת לשני חלקים:
- תל ברוך הישנה – חלקה הישן של תל ברוך מדרום לשדרות קק"ל היה לשכונה הראשונה שקמה מצפון לירקון. שטח השכונה נרכש בשנת 1942 והיא נקראת על שמו של מרדכי (מרקו) יוסף ברוך (1872–1899), פעיל ציוני שפעל באלג'יריה, בבולגריה, במצרים ובאיטליה. הקמת הבתים הראשונים החלה בשנת 1944 אך פיתוח השכונה התעכב והמתיישבים הראשונים בשכונה, יוצאי טורקיה ובולגריה, נושבו בה רק באוקטובר 1947[2]. בשלב הראשון, הוקמו חמישים יחידות דיור[3]. המשך בנייתה של השכונה מצפון לשדרות קק"ל החל בשנים 1949–1950, ובחלק זה נושבו עולים חדשים מבולגריה. בית הספר היסודי על שם המשורר יהודה אלחריזי נחנך בשכונה בשנת 1951. בשנת 1965 הוקם בית ספר לחינוך מיוחד בשכונה[4]. בתחילת מלחמת ששת הימים, לפני פלישת צה"ל לשומרון, הופגזה תל ברוך באש תותחים מקלקיליה, אך לא היו נפגעים ונגרם רק נזק קל לכמה מבנים[5].
- תל ברוך צפון – החלק החדש של השכונה, אשר הקמתו החלה בסוף שנות ה-90. למעלה מ-70% מהבנייה בתל ברוך צפון היא בנייה רוויה של בנייני מגורים בני ארבע עד שמונה קומות, ושאר הבתים הם בתים פרטיים. מצויים בה המרכז המסחרי 'מיקדו סנטר' שבבעלות חברת גזית גלוב[6], בית ספר יסודי על שם נעמי שמר ופנימייה לילדים ממשפחות שאינן יכולות לגדלם באופן נורמטיבי. בתקופת המנדט שכן במקום מחנה צבאי[7]. חלקה הצפוני של השכונה נקרא 'נווה גן' ונמצא בשטח המוניציפלי של רמת השרון, מה שהוביל לסכסוך גבולות לגבי עלות הפיתוח של הכבישים ושל התשתיות באזור[8][9].
שני חלקי השכונה נחשבים יוקרתיים, ומשלבים שטחים נרחבים של גנים ציבוריים וחורשות, נוסף לטיפוח הנופי הקיים והמורגש. עם תושבי השכונה נמנים ראש עיריית תל אביב רון חולדאי[10] ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, אבי גבאי.
ארכאולוגיהעריכה
בשכונת אפקה הגובלת בשכונת תל ברוך קיים אתר ארכיאולוגי בשם מערות אפקה. באתר נערכו במשך השנים כמה חפירות ארכאולוגיות. בחפירות שערך יעקב קפלן בשנים 1951–1952 נחשפו שבע מערות קבורה חצובות בסלע כורכר מהמאה הראשונה לספירה ועד למאה הרביעית ובור מלא בעצמות בעלי חיים. באחת המערות התגלו קמעות שומרוניים, ועל כן הסיק קפלן כי הנקברים במערות היו שומרונים. בחפירה שנערכה בשנת 1989 ממזרח לבית הקברות נחשפה מערת קבורה נוספת מהמחצית השנייה של המאה השנייה ומהמאה השלישית. בחודשים יוני–יולי 2015 נערכה חפירת בדיקה לקראת בנייתה של שכונה חדשה נמצאו מבנים ומכלול של מערכת השקיה, המתוארך ברובו לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית[11].
חוף תל ברוךעריכה
חוף תל ברוך נקרא על שם השכונה, אך למעשה הוא מרוחק ממנה כשלושה ק"מ, ובינו ובין השכונה חוצצות שכונות נוספות שנבנו מאוחר יותר. החוף נקרא כך משום שבשנות ה-50 היה שמו של הכביש שהוביל לחוף זה "כביש תל-ברוך" (כיום שדרות קק"ל), והחוף קיבל את שמו קודם להקמת השכונות האחרות. בשנת 1964 החלה הקמתו של שובר גלים בחוף במטרה ליצור רצועת חוף חולית רחבה[12]. תוך כמה שנים נלכד חול בין שובר הגלים לחוף ונוצרה במקום לשונית חול (טומבולו, שרטום), אך מצפון ומדרום לשובר הצטמצם שטח החוף.
אזור חוף תל ברוך נחרט בתודעה הישראלית כמוקד של זנות, וכיום עומד במרכזו של מאבק סביבתי נגד כוונות הפיתוח והבינוי ברכס של עיריית תל אביב-יפו (תוכנית תא/3700) ובעד הפיכתו לשמורת טבע עירוני[13]. במקום גם פעלה במשך כמה שנים מסעדה גדולה שהוקמה ללא רישיון[14]. בפסגת רכס הכורכר שמצפון לחוף תל ברוך נמצא תל רקית, שבו נמצאו שרידים של מחנות פרהיסטוריים משלהי התקופה הפלאוליתית העליונה וכן מהתרבות הכבארית של תחילת התקופה האפיפלאוליתית[15].
במשך עשרות שנים השליך צה"ל תחמושת רבה שפג תוקפה לים, בעומק של יותר משלושים מטר, מול חוף תל ברוך. חלק מהתחמושת נפלט מדי פעם אל החוף[16].
השכונה הסמוכה לחוף היא שכונת הגוש הגדול. בין חוף תל ברוך לתחנת הכוח רדינג נבנתה טיילת כחלק מטיילת תל אביב.
בפברואר 2021 הודיעה עיריית תל אביב שהיא מתכננת להרוס חלקים מחלקו העליון של מצוק החוף ולמגן את בסיסו בגדר גבוהה עשויה מסלעים. לטענת העירייה, פעולות אלו נחוצות כדי למנוע את התמוטטות המצוק וכדי להגן על השוהים בחוף[17].
תל ברוך בספרותעריכה
"טקסטיל", ספרה של אורלי קסטל-בלום שיצא לאור בשנת 2006, עוסק במשפחת גרובר המתגוררת בתל ברוך צפון. בין השאר מקיים הספר דיון סאטירי בשאלה מדוע נקראה השכונה בשם "תל ברוך צפון" ולא "קריית שאול דרום".
קישורים חיצונייםעריכה
- תל ברוך, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל אביב 100"
- נתונים סטטיסטיים על רבעים ושכונות בתל אביב-יפו (2012), באתר עיריית תל אביב-יפו
- העשור הראשון להתפתחות שכונות תל אביב שמעבר לירקון, 1947 – 1958 (ירון בלסלב, עיונים בתקומת ישראל, כרך 23, 2013 (עמודים 233–273)
הערות שולייםעריכה
- ^ שכונה חדשה לעולי בולגריה מעבר לירקון, דבר, 10 באוקטובר 1947
- ^ נתן דונביץ, הבולגרים של תל־אביב, הארץ, 1 בדצמבר 1954
- ^ "תל ברוך" – שיכון ראשון מעבר לירקון, הצופה, 9 באוקטובר 1947
- ^ בי"ס למלאכה ובית נוער נחנכו בשכונת תל־ברוך, מעריב, 30 במאי 1965
- ^ סדרי הכוננות בת"א הוכיחו יעילותם בהפגזה הירדנית, דבר, 7 ביוני 1967
- ^ גיא ימין, גזית-גלוב רכשה את מיקדו סנטר בשכונת תל-ברוך בצפון ת"א תמורת 58 מיליון ש', באתר גלובס, 13 בספטמבר 2005
- ^ אריאל רוזנברג, פרויקט מיוחד: עושים סדר בשכונות הצפוניות של תל אביב, באתר גלובס, 13 ביולי 2009
- ^ רז סמולסקי, סיפור הפרברים, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
- ^ רנית נחום-הלוי, רמת השרון תקים שכונה חדשה, השכנים מתל ברוך צפון יפוצו, באתר הארץ, 5 ביוני 2008
- ^ רנית נחום-הלוי, רז סמולסקי, גיא ליברמן, כאן גר ראש העירייה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2008
- ^ אלי הדד וליאת נדב-זיו, תל אביב, תל ברוך, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 129, 3 באפריל 2017
- ^ שובר־גלים בחוף תל־ברוך, קול העם, 13 בפברואר 1964
- ^ זהבה דברת, מפגינים מתבצרים על מנוף בסי אנד סאן נגד הבנייה על חופי ת"א, באתר גלובס, 23 באפריל 1998
- ^ יצחק דנון, בעלי מסעדת "כחול" מבקשים לאפשר את המשך פעילותה, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2002
- ^ חמודי חלאילה, לטיציה ברדה וגילי הלל, תל רקית: דוח סופי, חדשות ארכאולוגיות, גיליון 122 (2010), 2 ביולי 2010
- ^ עמירם אורן ורפי רגב, ארץ בחאקי: קרקע וביטחון בישראל, ירושלים, הוצאת כרמל, 2008, עמוד 441
- ^ צפריר רינת, תל אביב מתכננת להרוס חלקים ממצוק החוף בצפון העיר כדי למנוע התמוטטות, באתר הארץ, 7 בפברואר 2021