תל עובדיה

תל עוּבֵּדִיָה או אל-עוּבֵּידִיָהערבית: العبيدية, Ubeidiya) הוא תל בין המושבה מנחמיה לקיבוץ בית זרע. הארכאולוג יוחנן אהרוני הציע לזהות את התל עם העיר ינועם המוזכרת בכתבים מצריים עתיקים מתקופת הברונזה המאוחרת. בתל וסביבתו היה כפר ערבי בשם עובדייה שתושביו ברחו ב-18 באפריל 1948, ושרידים של בתי הבוץ שלו מצויים עד היום בתוך סבך קוצים על התל[1].

תל עובדיה
תל עובדיה
שמות נוספים 'אל-עוּבֵּידִיָה
עובדייה
היסטוריה
תרבויות התרבות האשלית
התרבות האולדובאית
תקופות תקופת הפליסטוקן
תקופת הברונזה התיכונה
תקופת הברונזה המאוחרת
התקופה העות'מאנית
תקופת המנדט הבריטי
ננטש 18 באפריל 1948
אתר ארכאולוגי
חפירות האוניברסיטה העברית בירושלים
ארכאולוגים משה שטקליס, גאורג האז, עופר בר-יוסף ונעמה גורן-ענבר
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°41′20″N 35°33′40″E / 32.6889°N 35.5611°E / 32.6889; 35.5611
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שחזור פנים של הומו ארקטוס
שרידי טחנת הקמח של הכפר עובדיה

מיקום וגישהעריכה

תל עובדיה ממוקם בגדה המערבית של נהר הירדן, סמוך לשפך נחל יבנאל, כק"מ אחד דרומית מערבית לבית זרע. השרידים הפרהיסטוריים נמצאו צפונית מערבית לתל. הגישה לתל בדרך המסומנת ירוק 3220 מכביש יבנאל לאזור דגניה ב'.

האתר הפרהיסטוריעריכה

בקרבת תל עובדיה נמצא אתר פרהיסטורי, הנחשב לאחד האתרים הקדומים ביותר בעולם ובעל חשיבות רבה בקנה מידה עולמי להבנת האבולוציה של האדם. התל תוארך במקור לתקופת הפליסטוקן, בין 0.8 ל-1.5 מיליון שנה, אולם מאוחר יותר נמצאו עדויות לתקופה קדומה יותר בכ-500,000 שנה מאתרים באפריקה, כך שגילו לפחות 2 מיליון שנה, וייתכן כי הממצאים הם הקדומים ביותר בעולם. על ממצאים אלו והתאוריות המבוססות עליהם, כרעיון נדידת האדם הקדמון מאפריקה, יש מחלוקת ערה בקרב הארכאולוגים. קילומטרים ספורים דרומית לעובדיה, ליד קיבוץ גשר, נמצא אתר נוסף הקרוי ערק אל אחמר, בו נמצאו שרידים שתוארכו ב-2001 ל-1.9 מיליון שנה. אבני יד מאותה תקופה, הדומות לאבנים שנמצאו בעובדיה, נמצאו גם באגם ציחור[2][3].

תולדות האתרעריכה

האתר הארכאולוגי הפרהיסטורי התגלה במאי 1959 בקרבת התל, מדרום לאפיק נחל יבנאל, בעת שטרקטור של קיבוץ אפיקים עסק בהכשרת הקרקע לחקלאות. החפירות באתר החלו בשנת 1960 על ידי משה שטקליס, בסיועם של הזואולוג גאורג האז, הגאולוגים יהודה ליאו פיקרד ונחמן שולמן ומספר סטודנטים לארכאולוגיה, עליהם נמנו גם עופר בר-יוסף ונעמה גורן-ענבר[4]. לאחר מותו של שטקליס ב-1967 ניהלו את החפירות בר-יוסף וגורן-ענבר. החפירות נמשכות בצורה עונתית משתנה עד היום.

הממצאיםעריכה

בחפירות התגלו שרידים פרהיסטוריים החל מלפני כ-1.5 מיליון שנה, בהם כ-60 שכבות קרקע, שבתוכן התגלו שרידי עצמות אדם ובעלי חיים מהקדומים ביותר בעולם כולו, ובפרט מחוץ לאפריקה. כמו כן נמצאו עד עתה יותר מ-10,000 כלי אבן קדומים.

בשטח קיימים משטחי סלע שעליהם חי בעבר האדם הקדמון בתקופת הפליסטוקן. כתוצאה מפעילויות שבירה וקימוט גאולוגיים, המשטחים נטויים כיום בזווית של כ-70 מעלות. הסברה היא כי באזור היה אגם קדמוני, וכי ההומו ארקטוס (האדם הזקוף) שיצא מאפריקה חנה בארץ ישראל בנדודיו. הממצאים שנתגלו סייעו באישוש הסברה.

אנשי דת שונים סברו כי המקום הוא "גן העדן" המקראי[5].

התל זוהה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט כ"בית שמש". ג'ון גרסטנג ויוחנן אהרוני זיהו אותו עם העיר הכנענית "ינועם". חפירות בתל חשפו שרידים לעיר מבוצרת הן בתקופת הברונזה התיכונה והן תקופת הברונזה המאוחרת. עיר זו שלטה על צומת דרכים במעברי הירדן.

הכפר עובדיהעריכה

בתל וסביבתו היה כפר ערבי בשם עובדייה. בכפר פעלו שני טחנות קמח שהופעלו ממי נחל יבנאל. מבני הטחנות הוקמו מאבני בזלת ומאבני גוויל עם חומר מליטה על בסיס סיד, ואילו הארובות נבנו מאבן גיר הקלה יותר לסיתות. אמה הוליכה את המים אל פי ארובות הטחנות, דרכן קלחו מים במהירות גבוהה וסובבו גלגל כפות[6].

בתקופה העות'מאניתעריכה

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר בנַאחִיָה של טבריה (נפת טבריה)[7].

בשנת 1799 סומן הכפר במיפוי שערך הקרטוגרף הצרפתי פייר ז'אקוטן, שנלוו אל נפוליאון ב מסעו בארץ ישראל[8]

בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר וכתב:

זה כפר גדול יחסית... יש בו 60 בתי חומר, ועל גגו של כל אחד מהם יש סוכות מחצלאות קנים, שהתושבים לנים בהן בלילה כדי לסבול פחות מן החום. ממערב לכפר משתרעים בוסתנים פוריים. גדלים בהם ירקות ועצי זית, רימון ותאנה, ופה ושם מיתמרים גם דקלים נאים

[9]. בסקר ארץ ישראל של הקרן לחקר ארץ ישראל בשנת 1881, תואר הכפר "בתי אבן ובוץ, שנבנו על תל עגול, קרוב לנהר הירדן. הוא מכיל כ -200 מוסלמים, והשפלה מעובדת. ישנן כמה טחנות בשכונה. יש כמה דקלים קטנים, אך לא הרבה עצים מסביב לכפר"[10].

בתקופת המנדט הבריטיעריכה

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת טבריה[11]. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בעובדייה הייתה אוכלוסייה של 336 נפש, כולם מוסלמים[12]. במפקד 1931 היו בכפר 137 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 625 תושבים, כולם מוסלמים[13]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 870 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 5,173 דונם. אשר מתוכם הוקצו 1,014 לחקלאות שלחין, ו-1,349 לגידולי דגנים[14].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה היהודית.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • זלמן וינוגרדוב, בקעת כנרות - אדם, אתרים ונוף, אריאל 1998.
  • Radiometric Dating of the Ubeidiya Formation, Jordan Valley, Israel Nature 242, 186 - 187 (16 March 1973)
  • Evidence for earlier date of 'Ubeidiya, Israel, hominid site Nature 299, 344 - 347 (23 September 1982)
מימין תל עובדיה, במרכז צמחייה לאורך הירדן, משמאל שרידי טחנת הקמח

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תל עובדיה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ערביי עבדייה בעמק הירדן עזבו את כפרם, על המשמר, 19 באפריל 1948
  2. ^ מאמר "כנרת בנגב/ גינת, זילברמן, אבני" באתר מרכז מדע ים המלח והערבה
  3. ^ סלע,נוף ואדם בהר הנגב בשני מיליוני השנים האחרונות / יואב אבני
  4. ^ שרידים ממהפכה גדולה, דבר, 27 במאי 1960
  5. ^ זלמן וינוגרדוב, בקעת כנרות - אדם, אתרים ונוף, אריאל 1998, עמ' 11.
  6. ^ טחנות קמח בפיתול הירדן, באתר רשות העתיקות, אפריל 2005
  7. ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2. p. 118
  8. ^ Karmon, 1960, p. 167
  9. ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שישי : הגליל (א), ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1984,
  10. ^ Conder and Kitchener, SWP I, 1881, p.361. Quoted in Khalidi, 1992, p. 537
  11. ^ תקנות העברת קרקעות, הצופה, 29 בפברואר 1940
  12. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
  13. ^ Mills, 1932, p.67
  14. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26